בצידו האפל של הירח, חיים אנשי הצללים בדממה. איש קולם אינו שומע, מושפלים עד אדמה.
אך בלילות של ירח מלא, בין חושך לחמה, זאב בודד בשמם קורא, זועק אל.. השממה. *** כול הטקסטים, השירים והסיפורים בבלוג מקוריים *** כוכבים, יש רק בשמיים... *** אשמח לתגובות
הוא לא היה צריך לפתוח את פיו כדי לספר... חזותו אמרה הכול. בעיקר עיניו, היה בהם תערובת של עצב, ייאוש וכמיהה למשהו אחר. הוא היה עובד יחיד בבית מלאכה קטן, כשני מטר מרובע גודלו, במבנה ישן ומט ליפול בקרבת התחנה המרכזית החדשה...