בצידו האפל של הירח, חיים אנשי הצללים בדממה. איש קולם אינו שומע, מושפלים עד אדמה.
אך בלילות של ירח מלא, בין חושך לחמה, זאב בודד בשמם קורא, זועק אל.. השממה. *** כול הטקסטים, השירים והסיפורים בבלוג מקוריים *** כוכבים, יש רק בשמיים... *** אשמח לתגובות
”ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כול ימי חייך. בזיעת אפיך תאכל לחם, עד שובך אל-האדמה, כי ממנה לוקחת" (בראשית, ג' ) ** כול יום עם עלות השחר והנץ החמה, היה משכים קום אשר יגורתי לעוד יום של מלחמת קיום. עטוף בגלימה...