ח"כ הרב דב ליפמן (יש עתיד): "זה לא אנושי לגרום מחלה קשה לבעל חיים רק לצורך בידור גסטרונומי של החך. הביס הקצר שלכם כרוך בסבל ארוך ומתמשך"

תמונה: Torontonian

ביום ראשון הקרוב (9.6) תדון ועדת השרים לחקיקה בהצעת חוק ביוזמת ח"כ הרב דב ליפמן (יש עתיד) לאיסור ייבוא ומכירה של כבד בעלי חיים שעברו פיטום בכפייה. בין החותמים: דב חנין (חדש), תמר זנדברג (מרצ), עליזה לביא (יש עתיד), אחמד טיבי (רע"מ תע"ל),  יפעת קריב (יש עתיד), חנין זועבי (בל"ד), משה פייגלין (הליכוד-ביתנו), ומרב מיכאלי (עבודה). הצעה דומה הועברה ב-2004 בקליפורניה על-ידי שוורצנגר ונכנסה לתוקפה בשנה האחרונה.

טלי קורל

"עופות מולעטים סובלים מפגיעה בתפקוד הכבד ובאיברים אחרים, מקשיי נשימה, מקושי ללכת ומהאימה הנובעת מההלעטה הכפויה. מי שלא מת בתהליך הפיטום, נשחט כשהוא על סף גסיסה. לא ניתן לייצר כבד שומני בדרך אחרת", נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק שתעלה לדיון ועדת השרים לחקיקה ביום ראשון הקרוב. את ההצעה (הצעת חוק איסור ייבוא ומכירת כבד של בעלי חיים שעברו התעללות, התשע"ג–2013) מקדם ח"כ דב ליפמן (יש עתיד). היא הוגשה בחודש שעבר (פ / 19 / 1087 , 22.4.13) וממשיכה את קודמתה מהכנסת ה-17, שהוגשה על-ידי יואל חסון, גדעון סער, רונית תירוש, נאדיה חילו, וח"כים נוספים ( פ / 17 / 3007, 15.10.07). על ההצעה הנוכחית חתומים עשרים ח"כים, ובהם גם איתן כבל (עבודה), סתיו שפיר (עבודה), רות קלדרון (יש עתיד), מסעוד גנאים (רע"מ תע"ל), ואמנון כהן (ש"ס).

בנאום בכנסת בזכות ההצעה שנשא ח"כ ליפמן במרץ האחרון, אמר, "בשנת 2005 התקבלה החלטה בממשלה האוסרת על פיטום אווזים על אדמת ישראל. החלטה מצוינת. בהחלט סגרנו את הדלת שאפשרה את ההתאכזרות הזו, אבל השארנו חלון אחד פתוח: חלון שהולך וגדל, ובעצם מבטל בפועל את אפקטיביות החוק להגן על אלה שבאמת אינם יכולים להגן על עצמם. מטרת המהלך לא הייתה להעביר את כלכלת הפיטום מישראל לחוץ-לארץ, אלא לעצור את ההתעללות הנוראה. יש כאן עניין יהודי, ערכי, וחינוכי. זה לא אנושי לגרום מחלה קשה לבעל חיים רק לצורך בידור גסטרונומי של החך. הביס הקצר שלכם כרוך בסבל ארוך ומתמשך"

לפי ההצעה, ייאסר הסחר בכבד עופות שפוטמו בחו"ל. בקליפורניה חוקק שוורצנגר חוק דומה בשנת 2004, שנכנס לתוקף רק ב-2012. שוורצנגר הושפע בחקיקתו מפסיקת בג"צ בישראל שאוסרת על פיטום בכפייה. את הפיטום אסרה מדינת ישראל לפני עשור, כאשר בג"ץ פסק שהפיטום הוא התעללות בלתי חוקית. בדברי ההסבר להצעת החוק מצוין כי "מבחינה עובדתית, סמך בית המשפט העליון את מסקנתו, שהפיטום מהווה התעללות, על דוח של הוועדה המדעית של האיחוד האירופי בדבר בריאות בעלי-חיים ורווחתם." [2003]. אולם מאחר שעד כה לא נאסר הייבוא של כבד ששייך לאווזים שפוטמו בכפייה ובסבל בחו"ל, מסעדות ישראל המשיכו למכרו בגאווה, וכדברי ח"כ ליפמן, מחירו האמיר והוא הפך לסמל סטטוס.

"ישראל עשתה צעד חשוב באיסור על פיטום אווזים וברווזים", אומר ח"כ ליפמן, "יש להשלים את המהלך ולאסור גם על יבוא ומכירת כבד שומני, על מנת להבטיח שההתעללות תיפסק – ולא רק תשנה מיקום. זהו חוק בעל חשיבות ערכית, המשקף ערכי מוסר אנושיים בסיסיים של הגנה על חסרי ישע, וכן את האיסור ההלכתי על גרימת צער בעלי-חיים. לא אתן לאינטרסים זרים להמשיך את הצער הזה."

בדברי ההסבר להצעה עוד נכתב: "מבחינה נורמטיבית, האיסור על ייצור כבד שומני בישראל נגזר מחוק צער בעלי חיים. איסור זה משקף עיקרון תרבותי ומוסרי עמוק של הגנה על חסרי ישע, עיקרון המעוגן בהשקפות עולם הומניסטיות-אוניברסליות, בהלכה היהודית ובמסורות של הנצרות ושל האסלאם. הגנה על בעלי חיים יסודה בתפיסה אוניברסלית. הצבתם של סטנדרטים להגנת בעלי חיים, מטרתה שיפור תנאי חייהם ולא "ייצוא" ההתעללות לחו"ל באמצעות יבוא כבד של בעלי חיים, שייצורו כרוך בהתעללות. הצעת החוק תסייע גם להגנת בעלי-חיים, משום שהאחריות על הפגיעה מוטלת לא רק על המתעלל הישיר אלא גם על מי שיוצר את הביקוש למוצר הכרוך בהתעללות."

מ"אנונימוס" ו"תנו לחיות לחיות" נמסר: "כבד שומני הוא הכבד החולה של אווזים וברווזים, שעברו התעללות קשה. כדי לנפח את הכבד מלעיטים את העופות בכפייה בכמויות חולניות של מזון. לאחר שפיטום בכפייה נאסר בישראל, איסור הסחר בכבד מפוטם הוא צעד מתבקש. זה מוצר שכבר מזמן הפך לסמל להתעללות ולאטימות מוסרית."

ייצור כבד אווז שומני נאסר בישראל, איטליה, בריטניה, פולין, צ'כיה, לוקסמבורג, דנמרק, פינלנד, נורווגיה, שוודיה, שווייץ, אוסטריה, גרמניה, תורכיה, אוסטרליה וארגנטינה.

***

קמפיינים ברשת החברתית

"פיטום אווזים – לא בצלחת שלי"

https://www.facebook.com/stopforcefeeding

עצומת הצילומים: די לסחר וייבוא של כבד אווז מפוטם

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.503575779707797.1073741830.482276225171086&type=1

כותבים לשרים: "תמכו בחוק לאיסור סחר בכבד אווז מפוטם!"

https://www.facebook.com/events/657595204254976/

http://megafon-news.co.il/asys/archives/155288

השופטת בדיון בתובענה הייצוגית נגד תנובה: 'על תנובה להידבר עם התובעות'. הצדיקה את העוגמה של התובעות בשם הציבור מכך שתנובה לא אכפה תקנות לפיקוח על בעלי החיים במשחטה

השופטת תמר בזק-רפפורט השוותה את הסוגייה לפרשת הסיליקון בחלב "תנובה": "אם שתיית סיליקון בחלב פוגעת באוטונומיה של האדם על אף שלא הוכח שיש לזה משמעות מעשית, קל וחומר שאדם יכול להרגיש שלא בנוח מכך שהוא ניזון מבשר כשחלק מהכללים לא נשמרו". תנובה בכתב ההגנה: "הנורמות המגנות על בעלי חיים מפני התאכזרות לא נועדו להגן על האינטרסים הפרטיים של צרכני מוצרי הבשר."

טלי קורל

ביום שני (אתמול) דן בית המשפט המחוזי בירושלים בשתי בקשות לתביעה ייצוגית שהוגשו נגד "תנובה" בעקבות תחקיר כלבוטק שחשף התעללות בבעלי חיים במשחטת "אדום אדום" – המצטרפות יחדיו ל-300 מיליון שקלים נגד "תנובה" בגין הסתרת מידע מן הציבור, עוגמת נפש והפרת תנאי צער בעלי חיים.  הבקשות שנידונו, אחת על-ידי רות קוליאן באמצעות עו"ד האני טנוס, והשנייה על-ידי פרח אמזלג באמצעות עו"ד אביעד אמזלג.

בתובענה הייצוגית של עו"ד אמזלג, הוגדרה הקבוצה התובעת: "כל אדם אשר רכש, מאת המשיבה או באמצעותה, בשבע השנים שקדמו להגשת בקשה זו, מוצר בשר מתוצרת המותג "אדום אדום", ובשל הצפיה בתחקיר ששודר בתכנית "כלבוטק" בתאריך 6.12.12 נגרמו לו עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה הפרטית שלו". בכתב התביעה נטעו כי "תהליך השחיטה במפעל "תנובה" אינו איכותי ואינו מפוקח, ועומד בניגוד לתקנות ולנהלים". התובעות בשתי התביעות טוענות בשם הציבור כי הסתרת הפגיעה בבעלי החיים מהווה פגיעה באוטונומיה של הפרט, שכן נשללה מהצרכנים הזכות לקבל החלטה מושכלת אם לרכוש את מוצרי הנתבעת או להחרימם.

בדיון המקדים שנערך אמש, ביקשו התובעות בתובענות הייצוגיות להציג בפני בית המשפט ראיות נוספות לכך שלא מדובר, בניגוד לטענת "תנובה", בהתייחס לאלימות המתועדת, במקרה אחד או במקרים חריגים וחד פעמיים, אלא בהעללות שיטתית, דפוס פעולה קבוע.

"נורמות האוסרות התאכזרות לבעלי חיים לא נועדו לאפשר לבני אדם כפרטים להגיש תביעות לקבלת פיצוי"

בתגובה מקדמית שהגישה לבית המשפט טוענת "תנובה" כי אין לה כל חובה ליידע את הצרכנים כיצד היא מייצרת את מוצריה, והיא אף מבקשת להצדיק את הסתרת המידע. בתשובתה של "תנובה" לבקשות לאישור תובענה ייצוגית, טוענת החברה באמצעות באי כוחה כי עצם התביעה נגדה משוללת כל יסוד משפטי, ונטועה באבסורד לפיו התובעות 'ירשו' לעצמן באופן מלאכותי ובלתי מתקבל על הדעת את הזכות ליהנות מרווח כספי בשם בעלי-החיים לכאורה:  "לפי התיזה העומדת ביסוד הבקשות, הצרכנים, אשר לא נרתעו, ואף נהנו, מאכילת בשר בעלי החיים שנשחטו במפעל – פעולה אלימה, הכרוכה בשיסוף גרונם של בעלי החיים, שלאחריו ידממו למוות – "ירשו" בדרך כלשהי מאותם בעלי חיים את הזכות לתבוע פיצוי בשל המעשים שתועדו בתחקיר" (סעיף 4 בכתב ההגנה).

עוד טוענת "תנובה", "תכליתן של הנורמות האוסרות על התאכזרות לבעלי חיים, שאין לזלזל בחשיבותן, היא הגנה על בעלי החיים עצמם ועל דמותה המוסרית של החברה. הן לא נועדו לאפשר לבני אדם כפרטים להגיש תביעות לקבלת פיצוי. (...) צרכנים מוטרדים זכאים, כמובן, לתעל את רגשותיהם השליליים למחאה כזו או אחרת נגד המפעל או לדרבון הרשויות והארגונים להגנת בעלי חיים לפעול נגדו באמצעים המיוחדים שהחוק מעניק להם, ובדרכים אלה לקדם את אכיפת הדין. אך לא עומדת להם עילת תביעה אישית לפיצוי." (סעיף 8).

"זו אינה שמורת טבע, ואף לא פינת ליטוף בגן חיות. מדובר בתהליך תעשייתי (מאוד לא נעים לצפייה) הגורם לבעלי החיים סבל וייסורים רבים"

בעניין טענתן של התובעות בדבר "התעללות שיטתית" והפרה של אתיקה כלפי בעלי החיים המובלים לשחיטה, טוענת ההגנה כי "יש להבהיר כי הוראת הדין לגבי הגנה על בעלי החיים בבתי מטבחיים מפני כאב וסבל מיותרים היא הוראה כללית בלבד. לא מצויים בדין הישראלי, ואף לא בהנחיות מנהליות, כללים מפורטים שיש בהם הנחיות אופרטיביות בדבר יישום הוראה כללית זו בפועל." (סעיף 19). עוד ממשיכה הנתבעת [סעיף 21.א. ההדגשות במקור]: התהליך המבוצע במפעל, הוא, בתמצית, קבלת בעלי החיים, הובלתם לשחיטה, שחיטתם, פירוק גוויותיהם והפקת מוצרי בשר מהם. זו אינה שמורת טבע, ואף לא פינת ליטוף בגן חיות. מדובר בתהליך תעשייתי (מאוד לא נעים לצפייה) הגורם לבעלי החיים סבל וייסורים רבים. בתקופה זו [שבה תחקירן אנונימוס עבד במפעל] נפרקו, המתינו ונשחטו במפעל כ-5000 – 6000 עגלים ו-2500 כבשים. כלומר – התיעוד שהוצג מתייחס לארועים חריגים שנעשו ביחס למספר מועט של בעלי חיים."

"מידע מסוג זה הוא בדיוק המידע שהצרכנים מעוניינים שיוסתר ויורחק מהם"

"תנובה" מבקשת לדחות את תביעת המגישות על הסף בטענה כי אין היא מחויבת לספק מיוזמתה מידע על אודות אופי הייצור של מוצריה:

"משמעות טענת המבקשות היא כי הייתה על תנובה חובה לפרט במקום גלוי לכל צרכן...את התהליך שעוברים בעלי החיים במפעלה, מרגע הגעתם לשעריו נושמים ובועטים ועד ליציאתם ממנו בצורת נתחים ארוזים של מוצרי בשר. קשה להעלות על הדעת מוצר צרכני כלשהו שהעוסק ביצורו חייב על-פי דין לשתף את צרכניו בשלבי תהליך הייצור שלו...הדבר אמור במשנה תוקף לגבי מוצרי בשר: מידע מסוג זה הוא בדיוק המידע שצרכניהם מעוניינים שיוסתר ויורחק מהם. זאת, על מנת לאפשר להם להנות מהמוצר ולענג את חיכם תוך הדחקת המחשבה כי תענוג זה כרוך בגרימת סבל ליצור חי.

די להזכיר כי על מנת לשחוט את בעלי החיים הם מוכנסים, כשהם בהכרה מלאה ולעתים גועים באימה, למתקן הקרוי "תא עקידה", בנו נלחצות אל גופם ואל ראשם זרועות התופסות אותם בכוח. לאחר מכן הם נהפכים יחד עם התא ב-180 מעלות, ובעודם מוחזקים כך נחתך צווארם והם מדממים עד אבדן הכרה. לא יכול להיות חולק כי שידור סרטון המתעד פעולות "תקינות" אלה היה גורם למרבית לצרכני הבשר הצופים זעזוע, אף שמדובר בהתנהגות חוקית למהדרין. הנזק שנטען שנגרם לצרכנים נגרם להם לא מהסתרת מידע זה, אלא דווקא כתוצאה מחשיפתם המכוונת אליו, חשיפה שתנובה לא יזמה ושהיא אינה אחראית לה." (סעיפים 83 – 84, 96, 99.ב.)

"יהיה זה עיוות משפטי קשה", טוענת תנובה להגנתה, "אבסורד שהדעת אינה יכולה לסבול...אם תכיר שיטת המשפט הישראלית בחובת הזהירות כלפי אדם שסבל מזעזוע וגועל כתוצאה מצפייה בטלוויזיה בסבלו של בעל חיים, שקרבתו אליו מתמצת בכך שהוא נהנה מאכילת בשר שיתכן שהיה בשרו. הנורמות המגנות על בעלי חיים מפני התאכזרות לא נועדו להגן על האינטרסים הפרטיים של צרכני מוצרי הבשר." (סעיפים 114, 122). 

*

צילומים: רונן בר, תחקירן עמותת אנונימוס

צילומים נוספים באתר המאבק

http://tnuvacruelty.co.il/images/

המאמר במגפון: http://megafon-news.co.il/asys/archives/150580

"תנובה על היחס לבעלי החיים במפעל הבשר: זו אינה פינת ליטוף"