השופטת בדיון בתובענה הייצוגית נגד תנובה: 'על תנובה להידבר עם התובעות'. הצדיקה את העוגמה של התובעות בשם הציבור מכך שתנובה לא אכפה תקנות לפיקוח על בעלי החיים במשחטה

השופטת תמר בזק-רפפורט השוותה את הסוגייה לפרשת הסיליקון בחלב "תנובה": "אם שתיית סיליקון בחלב פוגעת באוטונומיה של האדם על אף שלא הוכח שיש לזה משמעות מעשית, קל וחומר שאדם יכול להרגיש שלא בנוח מכך שהוא ניזון מבשר כשחלק מהכללים לא נשמרו". תנובה בכתב ההגנה: "הנורמות המגנות על בעלי חיים מפני התאכזרות לא נועדו להגן על האינטרסים הפרטיים של צרכני מוצרי הבשר."

טלי קורל

ביום שני (אתמול) דן בית המשפט המחוזי בירושלים בשתי בקשות לתביעה ייצוגית שהוגשו נגד "תנובה" בעקבות תחקיר כלבוטק שחשף התעללות בבעלי חיים במשחטת "אדום אדום" – המצטרפות יחדיו ל-300 מיליון שקלים נגד "תנובה" בגין הסתרת מידע מן הציבור, עוגמת נפש והפרת תנאי צער בעלי חיים.  הבקשות שנידונו, אחת על-ידי רות קוליאן באמצעות עו"ד האני טנוס, והשנייה על-ידי פרח אמזלג באמצעות עו"ד אביעד אמזלג.

בתובענה הייצוגית של עו"ד אמזלג, הוגדרה הקבוצה התובעת: "כל אדם אשר רכש, מאת המשיבה או באמצעותה, בשבע השנים שקדמו להגשת בקשה זו, מוצר בשר מתוצרת המותג "אדום אדום", ובשל הצפיה בתחקיר ששודר בתכנית "כלבוטק" בתאריך 6.12.12 נגרמו לו עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה הפרטית שלו". בכתב התביעה נטעו כי "תהליך השחיטה במפעל "תנובה" אינו איכותי ואינו מפוקח, ועומד בניגוד לתקנות ולנהלים". התובעות בשתי התביעות טוענות בשם הציבור כי הסתרת הפגיעה בבעלי החיים מהווה פגיעה באוטונומיה של הפרט, שכן נשללה מהצרכנים הזכות לקבל החלטה מושכלת אם לרכוש את מוצרי הנתבעת או להחרימם.

בדיון המקדים שנערך אמש, ביקשו התובעות בתובענות הייצוגיות להציג בפני בית המשפט ראיות נוספות לכך שלא מדובר, בניגוד לטענת "תנובה", בהתייחס לאלימות המתועדת, במקרה אחד או במקרים חריגים וחד פעמיים, אלא בהעללות שיטתית, דפוס פעולה קבוע.

"נורמות האוסרות התאכזרות לבעלי חיים לא נועדו לאפשר לבני אדם כפרטים להגיש תביעות לקבלת פיצוי"

בתגובה מקדמית שהגישה לבית המשפט טוענת "תנובה" כי אין לה כל חובה ליידע את הצרכנים כיצד היא מייצרת את מוצריה, והיא אף מבקשת להצדיק את הסתרת המידע. בתשובתה של "תנובה" לבקשות לאישור תובענה ייצוגית, טוענת החברה באמצעות באי כוחה כי עצם התביעה נגדה משוללת כל יסוד משפטי, ונטועה באבסורד לפיו התובעות 'ירשו' לעצמן באופן מלאכותי ובלתי מתקבל על הדעת את הזכות ליהנות מרווח כספי בשם בעלי-החיים לכאורה:  "לפי התיזה העומדת ביסוד הבקשות, הצרכנים, אשר לא נרתעו, ואף נהנו, מאכילת בשר בעלי החיים שנשחטו במפעל – פעולה אלימה, הכרוכה בשיסוף גרונם של בעלי החיים, שלאחריו ידממו למוות – "ירשו" בדרך כלשהי מאותם בעלי חיים את הזכות לתבוע פיצוי בשל המעשים שתועדו בתחקיר" (סעיף 4 בכתב ההגנה).

עוד טוענת "תנובה", "תכליתן של הנורמות האוסרות על התאכזרות לבעלי חיים, שאין לזלזל בחשיבותן, היא הגנה על בעלי החיים עצמם ועל דמותה המוסרית של החברה. הן לא נועדו לאפשר לבני אדם כפרטים להגיש תביעות לקבלת פיצוי. (...) צרכנים מוטרדים זכאים, כמובן, לתעל את רגשותיהם השליליים למחאה כזו או אחרת נגד המפעל או לדרבון הרשויות והארגונים להגנת בעלי חיים לפעול נגדו באמצעים המיוחדים שהחוק מעניק להם, ובדרכים אלה לקדם את אכיפת הדין. אך לא עומדת להם עילת תביעה אישית לפיצוי." (סעיף 8).

"זו אינה שמורת טבע, ואף לא פינת ליטוף בגן חיות. מדובר בתהליך תעשייתי (מאוד לא נעים לצפייה) הגורם לבעלי החיים סבל וייסורים רבים"

בעניין טענתן של התובעות בדבר "התעללות שיטתית" והפרה של אתיקה כלפי בעלי החיים המובלים לשחיטה, טוענת ההגנה כי "יש להבהיר כי הוראת הדין לגבי הגנה על בעלי החיים בבתי מטבחיים מפני כאב וסבל מיותרים היא הוראה כללית בלבד. לא מצויים בדין הישראלי, ואף לא בהנחיות מנהליות, כללים מפורטים שיש בהם הנחיות אופרטיביות בדבר יישום הוראה כללית זו בפועל." (סעיף 19). עוד ממשיכה הנתבעת [סעיף 21.א. ההדגשות במקור]: התהליך המבוצע במפעל, הוא, בתמצית, קבלת בעלי החיים, הובלתם לשחיטה, שחיטתם, פירוק גוויותיהם והפקת מוצרי בשר מהם. זו אינה שמורת טבע, ואף לא פינת ליטוף בגן חיות. מדובר בתהליך תעשייתי (מאוד לא נעים לצפייה) הגורם לבעלי החיים סבל וייסורים רבים. בתקופה זו [שבה תחקירן אנונימוס עבד במפעל] נפרקו, המתינו ונשחטו במפעל כ-5000 – 6000 עגלים ו-2500 כבשים. כלומר – התיעוד שהוצג מתייחס לארועים חריגים שנעשו ביחס למספר מועט של בעלי חיים."

"מידע מסוג זה הוא בדיוק המידע שהצרכנים מעוניינים שיוסתר ויורחק מהם"

"תנובה" מבקשת לדחות את תביעת המגישות על הסף בטענה כי אין היא מחויבת לספק מיוזמתה מידע על אודות אופי הייצור של מוצריה:

"משמעות טענת המבקשות היא כי הייתה על תנובה חובה לפרט במקום גלוי לכל צרכן...את התהליך שעוברים בעלי החיים במפעלה, מרגע הגעתם לשעריו נושמים ובועטים ועד ליציאתם ממנו בצורת נתחים ארוזים של מוצרי בשר. קשה להעלות על הדעת מוצר צרכני כלשהו שהעוסק ביצורו חייב על-פי דין לשתף את צרכניו בשלבי תהליך הייצור שלו...הדבר אמור במשנה תוקף לגבי מוצרי בשר: מידע מסוג זה הוא בדיוק המידע שצרכניהם מעוניינים שיוסתר ויורחק מהם. זאת, על מנת לאפשר להם להנות מהמוצר ולענג את חיכם תוך הדחקת המחשבה כי תענוג זה כרוך בגרימת סבל ליצור חי.

די להזכיר כי על מנת לשחוט את בעלי החיים הם מוכנסים, כשהם בהכרה מלאה ולעתים גועים באימה, למתקן הקרוי "תא עקידה", בנו נלחצות אל גופם ואל ראשם זרועות התופסות אותם בכוח. לאחר מכן הם נהפכים יחד עם התא ב-180 מעלות, ובעודם מוחזקים כך נחתך צווארם והם מדממים עד אבדן הכרה. לא יכול להיות חולק כי שידור סרטון המתעד פעולות "תקינות" אלה היה גורם למרבית לצרכני הבשר הצופים זעזוע, אף שמדובר בהתנהגות חוקית למהדרין. הנזק שנטען שנגרם לצרכנים נגרם להם לא מהסתרת מידע זה, אלא דווקא כתוצאה מחשיפתם המכוונת אליו, חשיפה שתנובה לא יזמה ושהיא אינה אחראית לה." (סעיפים 83 – 84, 96, 99.ב.)

"יהיה זה עיוות משפטי קשה", טוענת תנובה להגנתה, "אבסורד שהדעת אינה יכולה לסבול...אם תכיר שיטת המשפט הישראלית בחובת הזהירות כלפי אדם שסבל מזעזוע וגועל כתוצאה מצפייה בטלוויזיה בסבלו של בעל חיים, שקרבתו אליו מתמצת בכך שהוא נהנה מאכילת בשר שיתכן שהיה בשרו. הנורמות המגנות על בעלי חיים מפני התאכזרות לא נועדו להגן על האינטרסים הפרטיים של צרכני מוצרי הבשר." (סעיפים 114, 122). 

*

צילומים: רונן בר, תחקירן עמותת אנונימוס

צילומים נוספים באתר המאבק

http://tnuvacruelty.co.il/images/

המאמר במגפון: http://megafon-news.co.il/asys/archives/150580

"תנובה על היחס לבעלי החיים במפעל הבשר: זו אינה פינת ליטוף"

בהרצאת TED שפורסמה ב-17 למאי, נדמה שסרגיי ברין, ממייסדי גוגל, מתנועע בחוסר נוחות, מבולבל, מגומגם ומהוסס. נדמה שבין מלמולי הטיעונים, שאמורים היו להתגבש לכדי "הרצאה" (או במונחי טד, ל-TALK), ברין נאחז בטיעון אחד בלבד. ובכן. זה בדיוק מה שהוא עשה. לברין היה טיעון אחד בלבד בזכות משקפי-גוגל.

כדי להמחיש את הטיעון בזכות הגאדג'ט, ברין לא הישיר מבט אל הקהל עם תום הקרנת סרט התדמית של המוצר, אלא התעסק עם המכשיר הסלולרי שלו. במרחק פסיעה ממנו, כמו כדי להגחיך עוד יותר את מוטיב סרבול העברת האינפורמציה, עמד נטוע במקומו צלם שצילם את ההרצאה מזווית לא שגרתית זו, מהבמה ממש.

ברין טען, בדרכו הספק אותנטית-חיננית ספק מביכה, שההתעסקות עם המכשירים הסלולריים שלנו מבליטה את ההתנתקות החברתית שלנו ואת השקיעה בעיסוק הפיזי עצמו. המשקפיים של גוגל, הוקוס פוקוס, מרימים את מבטנו מעלה-מעלה, מן המכשיר המגביל את תנועות ידינו, מתנוחת גופנו ומזווית הראש והמבט השקוע בכיוון האדמה, אל עבר העולם עצמו, העולם בגובה העיניים, העולם בגובה החוויה הטבעית, האותנטית. מעשה כשף של ממש.

המגבלות שיוצרים המכשירים הסלולריים שמקרקעים את מבטנו מטה-מטה והרחק מן החברה והחוויה, הן אלו שנטעו בברין ובצוותו את ההשראה, לדבריו, ליצור את המשקפיים.

הקביים העיקריים של ברין בהרצאתו הם סרטון התדמית שעמו ההרצאה מתחילה. בסרטון אפשר להתמוגג מצילומים שצולמו באמצעות המשקפיים בסיטואציות לא שגרתיות: ריקוד על הקרח, צניחה חופשית, פעלולי אקרובטיקה, הטסת מסוק, נסיעה ברכבת הרים, ואפילו השתעשעות פרועה בפארק עם הכלב ועם הילדים. ראו כמה דברים אפשר לחוות ולתעד עם משקפי-גוגל, להקליט ולשמר - ובאמצעות פקודה קולית. הוקוס פוקוס.

לא עשה לכם חשק? 
כנראה שלא. הקהל של ההרצאה נראה רדום, התגובות לסרטון ביוטיוב קטלניות, והרשת עמוסה בביקורת על כשלים טכניים של המשקפיים ועל בעיות פרטיות הקשורות בעצם השימוש וב(אי) מגבלותיו בצילום הסובבים ללא ידיעתם, הקלטת מידע, וכיוצא באלה.

נראה שבינתיים הגאדג'ט הלוהט לא מתרומם, ואני תוהה בכנות למה סרגיי ברין החליט שהטיעון המנצח בהרצאת TED הוא לברבר שתי דקות על הפניית המבט מלמטה למעלה, ולהשאיר את שבע הדקות הנוספות למלמולים, תנועות אי נוחות, והשענות מוחלטת על סרטון התדמית, שכול-כולו חוויה פיזית, שבעצם מתעדת חוויה פיזית, כשהיא מצולמת.

האם ברין ניסה לשכנע אותי שמהות החוויה האנושית היא בהיותה מתועדת? התומכים והמצדדים במשקפיים טוענים בלהט ש"זהו העתיד" וכי המתנגדים שקולים לאלה שהתנגדו להמצאת המחשב, או לכל חידוש טכנולוגי מקביל שנראה משונה בהתחלה. 
אני רק שואלת את עצמי האם ה"עתיד" הוא הסתכלות על המציאות במקום חוויית המציאות. והאם לשם ברין מנסה לגרום לי לכוון את המבט.

http://www.youtube.com/watch?v=IessjPY9gwI

תיאור הסרטון ביוטיוב:

It's not a demo, more of a philosophical argument: Why did Sergey Brin and his team at Google want to build an eye-mounted camera/computer, codenamed Glass? Onstage at TED2013, Brin calls for a new way of seeing our relationship with our mobile computers -- not hunched over a screen but meeting the world heads-up.

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151611327202241.1073741827.242510757240&type=1

https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=10151611320337241&id=242510757240

תעשיית המין  בפיליפינים: 80% מהקרבנות שעובדות בזנות בכפייה הן קטינות בנות פחות מ-18