ועוד אוסיף לך ביאור אגלה עניינו יותר מבואר ואומר כי סוד אדם הוא סוד יק"א שהם דמ"א וזה ביאורם אשר לא יסתפק בו מקובל:

א ב ג ד י כ ל מ ק ר ש ת:

א י ק  ב כ ר  ג ל ש  דמת:

א ת  ב ש  ג ר  ד ק  י כ  למ:

דע כי אל השלשה דרכים סימן מספרם של"ג והוא סוד אמרם, הארץ מאי זה מקום נבראת, משלג שתחת כסא הכבוד

והנה סדור זה הדבר הנקרא בשם שלג הוא סדר כל זה המציאות השפל המשולש וסדר הרכבותיו בג"ד.

והנה זה הוא חותם הלבן ההוא הנקרא חמר הראשון.

והנה חמ"ר ראשו"ן הוא ארו"ר מנח"ש

והוא השר"ש הוא הקש"ת,

ה"ף מילה,

שר ערלה,

והוא ש"ר היצ"ר,

והוא פרי התניו,

והוא מישר המעקם,

גם מעקם המישר:

הנה כבר הודעתיך מקצת פעולותיו ומקצת כוחותיו ומקצת סגולותיו.

ודע כי השם של"ג הו"א.

והוא הש"ם והנה חתום אהו"י ע"ל היר"ח

באותיות של אש שחורה על גבי אש לבנה

ולפיכך נחתם יהו"ה ע"ל הרו"ח באותיות של אש שחורה על אבן ספיר.

והוא אש"ש הרו"ח:

ועתה הבן סוד השם.

א"ה י"ה

א' שר"ש

ב' שר"ש

ג' שר"ש

 הנה אב"ג אשר הם ראשיות שלשה.

כי א' ראשית כל מספר,

ב' ראשית מספר כל הזוגות,

ג' ראשית מספר כל הנפרדים.

אין שם יותר שקש אמיתי ראשון למספרים כולם.

כי א' ראשית לכל ראשית.

ב' ראשית לעניינים מקבלים הרכבות ראשונות.

ג' ראשית לעניינים מקבלים הרכבות אחרונות.

והנה אב"ג הם א"ה והוא בכללו ו'

והיה השם ו' א"ה שהוא אב"ג.

וידוע כי אלה השלשה דרכים במספר כוללים כל תולדותיהם.

כי א' דרכו להיות המחובר ממנו רב מן הנערך.

כיצד, א' עם א' מחוברים עולים ב'.

והנה ב' יותר מן א' והוא כפלו.

אבל א' נערך על עצמו בחשבון המרובע עומד בעצמו והוא א'.

וזה מפני שכל חשבון מוכה על א' אינו מחליף עצמו.

ובעצמו קיומו והוא שמ"ו.

אם כן המחובר ממנו רב מן הנערך.

ואמנם ב' המחובר והנערך שווים והוא כי חבור ב' עם ב' עולים ד'.

גם ב' פעמים ב' הם ד' והנם שווים.

והנה ג' הפך א' כי הנערך ממנו רב מן המחובר.

והוא שהנערך הוא ג' פעמים ג' שהם ט'.

והמחובר הוא ג' עם ג' שהם ו' וערך ו' אל ט' כמוהו וחציו

ודין כל מספר אאחר השלשה כדין השלשה:

ועתה אבאר חבור המחובר יצא ו'

חבר הנערך עמו שהוא המרובע יצא ט' מחובר אל ו' הרי ט"ו שהוא י"ה.

והיה לך א"ה משלשת השרשים מחוברים שהיו אב"ג הרי לך שם אהי"ה מפורש.

ועוד אפרשנו יותר מבואר ודעהו:

דע כי השרש הראשון לבדו עומד בלא מורכב עם זולתו.

על כן א' של אהיה עומד בעצמו נגלה בראש כל השם

אבל שני השרשים הנשפעים מאתו שהם ב"ג מתחברים יחד

והיו ה' ותחת א' היו ג' נקודות הנקראים בשם סגו"ל

ועם א' שעל שלשתם מספרם ק'.

והנה שלשת הנקודות האלו ... הם רמז אל שלש זוויות

של הצורה המשולשת

בעל שלש צלעות שוות

כזאת \_/ והוא סימן

חצי חותם שלמה המלך

הכולל שלשת השרשים האלה (א' במשולש)

ועליהם א' שהוא ממינם

וסוד שם הניקוד שלם וחצי

והוא ערך ס"ו אל ג"ל

שהוא כמוהו וחציו

והכל צ"ט וסודו הטפ"ה המשולשת מן אש ומן רוח ומן מים

וסודה א"ב או ג'.

והנה תחת ה' שתי נקודות ושמם יחד שו"א כזה:

והנה נבלע ה' שסודו ב"ג בהברת א', אה(מנוקד צרי שוא)

והם ה' נקודות תחת ב' אותיות

והנה סוד הניקוד הוא סוד ג"ב

והסוד א'ג'ב'ה -והנשאר שהוא י"ה

סודו י'ב'ג והניקוד ג' נקודות שגם הוא סגו"ל.

והנה סוד הניקוד ככה:

(סגול שוא סגול):

ג'ב'ג' רמז א'ב ב' א'ב והם ב'ב'ב'ב' או אמור שהפשוט א'א'א'א'א'א'א'א' כאלה:

שימם עוד כך:

ותדע שהם יצאו מן השרש שהוא ב'

ומרובעם ד' ומעוקבם ח'.

והנה זה הניקוד מורה מציאות כל גוף אשר ארכו ורחבו ועמקו שווים.

והיו תחת א' (נק' על א') שלש נקודות מימין

ותחת י' (נק' על י') שלש נקודות משמאל

אלה בית דין של שלשה מומחין מימינים לזכות.

ואלה בית דין של שלשה מומחין משמאילים לחובה

ושני עדים באמצע.

והנה א' ראש לב'ג'

ועוד י' ראש לג'ב'

כי על כן היו ה'ה'

מפני א'ב'ג י'ב'ג מדרך שנית כדמות א'ב'ג י'כ'ל

או אמור אלהיך אהיכ"ל

והוא סוד ס"ו שהוא ג"ל ג"ל

שכן סגו"ל זה סודו בו (פע' ג"ל במשולש)

ולמשולש אהיה אהיה אהיה

וידוע כי ד' מרובע ב'

והמרובעים הראשונים א'ד'ט' ושרשיהם א'ב'ג'

ואם כן חבר שני המרובעים הראשון עם האחרון שהם א'ט'

ותעשה מחבורם י' והוא ראש השם.

ועוד חבר הראשון עם האמצעי שהם א'ד' ועשה ה'

חברם ויהיו י"ה

חבר אל י"ה שלשת השרשי השרשים שהם א'ב'ג'

והם בכללם ו' ויהיו יה"ו

עוד חזור וחבר שני השרשים הראשונים אליהם

שהם א'ד' והם ה' ויהיו יהו"ה.

ואם תבטא חצי השם הראשון אז תמצא שני המובעים עומדים בעצמם

ויושלם השם כולו בביטוי חציו

שהוא יו"ד ה"א

וכבר הודעתיך חלוקו

ושהוא יה"ו א"ד

ורמזו כולל ד' אותיות אהו"י.

והנה הו"א ד"י

וסודו יד"א וד"א הד"א והד"א.

זה וזה כסוד ז"ה שמי לעלם וז"ה זכרי לדור דר.

איו ז"ה כי אם בית אלהים.

וז"ה שער השמים

קשורים ואדוקין ז"ה בז"ה.

ה'א ד' וה'א ד' י'ו'י י"צר וי"צר י' פרי וי' פרי.

הנה שני מיני פירות נולדו משני שרשים דומים.

וסוד יה יו"ד ה"א.

עוד י"ה וא"ד הוד ואד:

כבר גליתי לך סוד חלוק השם אל שני חלקיו אח"ד אח"ד שהם י"ה פעמים י"ה.

גם ו"ה פעמים ו"ה בשתי הצורות.

אבל עתה אגלה לך סודם.

והוא כי לפי היות בכל אחד ואחד

טור בן י"ה שמות לזה

וטור בן ו"ה שמות

יהיה סוד כל טור וטור

לפי מספרו בין בארכו בין ברחבו

מורה על היות ארכו ורחבו שוים.

אבל כל גלגוליו של הראשון יהוו רכ"ה

ויהיה לפי מספרו ארכו ורחבו ועמקו שווים.

ושל השני יהיו קכ"א

ויהיה לפי מספרו ארכו ורחבו ועמקו שווים.

ואם תרצה לדעת את השם קר"א שמו ככ"ה

כי הוא שמ"ו

גם הוא עצמו

על דרך יו"ד גימ"ל עם יו"ד גימ"ל שם שם כ"ו.

והוא ר"ו שסודו עצמ"ו

ושניהם נולדו מהם בש"ר וד"ם.

גם עצמ"ו מקו"ר והוא רצו"ן נוצ"ר.

והוא עצם רצונו.

וכהנה רבות עמו

לא יעלמו ממך דרכיו וענייניו

גם לא סגולותיו וכוחותיו ופעולותיו אחר זו ההערה:

ועוד סודו מפורש יותר ז"ה בז"ה זי"ן ה"א.

הנעלם אני הנגלה הוא זה.

אין זה כי אם בית אלהים בי"ת בין ז"ה ובין זה.

זי"ן ה"א זי"ן ה"א חכמה ובינה חמה ולבנה בי"ת נחלק.

כי הו"א שני"ם והוא ר"ו ר"ו.

וכבר אמרתי לך כי סוד ר"ו עצמ"ו.

אם כן עצמו חכמה ועצמו בינה.

והנה תאריו הם עצמו.

ועוד סוד ר"ו דב"ר.

אם כן שמו מודיענו דבר חכמה ודבר בינה כדכתי' ברמז וכל דבר חכמה בינה.

וכן אמרו בדבר יי שמים נעשו.

ראשי תיבות וסופי תיבות עולים תרי"ג.

וסודם חמ"ר השנ"י, י"ה שמ"י שס"ה, ו"ה זכר"י רמ"ח.

והנה השם ממנו הכל וסוד שמ"ו נחלק רכ"ה.

הנה מז"ל מאזני"ם.

אבל קכ"א הוא מז"ל טל"ה.

זה מגד"ל חט"ה חט"ה טפ"ה טפ"ה .

וזה מגד"ל קמ"ח סבי"ב סבי"ב מצורת הריחים

זה לפי השנים העגולים

וזה לפי סדר הירחים, שהם החדשים.

זה על פי השמש בתקופותיו בסוד סדרי א'ז'ג'י' ו'א'ט'ד' שסודם י"ה יהו"ה.

וזה על פי הירח בסוד סדרי מולדותיו.

וזה מתחיל תקופותיו מניסן אל ניסן.

ומתגלגל משנתים אל שנתים.

וגה מתחיל מולדותיו מתשרי אל תשרי

בסדר הרכבת אי"ב תשצ"ג עם אי"ב תשצ"ג מחודש לחודש עד תשלום י"ט שנה ללבנה.

גם כ"ח שנה לחמה.

שסודם כ"ח י"ט, ופירושם כ"י טו"ב.

וחותמים כ"ו בי"ט.

ואמתתם יהו"ה אהי"ה

ללמדך כי העליונים והתחתונים משועבדים ליודעי שמו, כל שכן לעצמו.

וחלוף כ"י טו"ב בא"ת ב"ש הוא למנפ"ש.

וסודם שפעים כשפנים, חתומים תחת הנעלם משם שד"י שהם, י"ן ל"ת ו"ד.

וסודו פר"ו ורב"ו:

ועוד תדע כי י"ה פעמים יהו"ה עולים שמי"ם.

אבל י"ה פעמים אלהי"ם עולים אר"ץ.

ולפיכך נאמר בה"א בראם.

וכבר הודעתיך שהוא השם שלם בחשבון המרובע

ואל זה כוון באמרו, ביום עשות יי אלהים ארץ ושמים.

ודע כי ג' פעמים נפש עולים א"רץ.

והנה סוד ארץ ושמים אר"ץ וקר"ץ.

ושניהם א"רץ ק"רץ.

אלף ר"ץ קוף ר"ץ.

רץ לקראת רץ.

ומהם יתחייבו שני היצרים:

ועתה חשוב י"ה פעמים רכ"ה שהוא סוד חשבון י"ה

עד שיהיה ארכו שווה עם רחבו ועם עמקו

ותדע הכוונה בו והוא כי י"ה פעמים י"ה עולה רכ"ה.

ואז ארכו ורחבו בלבד שווים.

ויעידו על מציאות הקו והשטח.

ועוד השלימם ואמור י"ה פעמים רכ"ה עולים ג' אלפים ושע"ה.

והכלל שע"ת מיני מאורות.

וסודם חשמ"ל. סימן בשלו"ם.

יי יברך את עמו בשלום.

וסודו מלבו"ש מלחש.

וכן ו"ה פעמים ו"ה שעולים קכ"א.

והראשונים והשניים הכוללים הם המניעים הגלגלים בכח השם

שהוא שמ"ו המיוחד לו על פי מזל מאזנים עם מזל טלה:

והנה השלם הוא ו"ה פעמים קכ"א שעולים לבש ושניהם שת"י נסת"ר מסתיר סתרים. ו

המוסר מסירת השם בסוד שני יצרים מודיע לתלמידו תחילה שתחילת בריתו הוא בעצמו עצם אחד מורכב משני עניינים והם הנקראים חומר וצורה או אמור גלם ותמונה כי הכל שווה.

גם נקראים שני יצרים חתומים בשם המפורש אשר הוא מסתיר סתריו וזה סימנם:

יצ"ר הטו"ב ויצ"ר הר"ע

והנה סופם ר"ב ר"ע שסודם ל"ב תל"י.

אבל שסודם ל"ב תל"י תוכם רי"ו טצ"ץ.

וסודם נקשר על ג' פסוקי ויסע שבם שלוש, ונחלקים ע"ב ע"ב ע"ב.

חבר כל אחד ואחד מהם אל מלת טצ"ץ

ויהיה הכל טב"ע צב"ע צב"ע.

כפול טבע ותמצאהו צב"ע.

ואם כן הנה הם חמש פעמים טב"ע

כלומ' רי"ו מחובר עם טצ"ץ

והוא סוד חבור צורה עם הטפ"ה

וגם רי"ו הוא שם המפורש שלם לפי משפר אותיותיו.

גם טצ"ץ סוף שלשת מיני התשיעיות

והם אלף פחות אלף שהוא אחד

וכולל כל כ"ן אותיות בשלוש ט' ט' ט'

שכן הם

ושמם טת טת טת

וסודם אח"ת לאח"ת למצוא חשבון.

ולכשיחוברו אלו עם שלשת חלקי השם שהם ג"כ ב"ע ב"ע ב"ע

יעלו שלשת דרכיהם טב"ע טב"ע טב"ע

או אמור טבע צבע או צבע טבע

כי הכל שווה ומספר שלשתם כ"ז רי"ו

וסימנם ויזכ"ר כי בשר המה.

וכללם לב גבור או לב ארי לבריא או לב ירא.

ומאלה תכיר שאריתם.

וסוד טצ"ץ מטטרון שר הפנים

שסימנו מש"ה.

וסוד רי"ו הוא חרב"ו.

ועל זה העניין בא בקבלה

סוד מי שמוסר לחברו חרב"ו של מש"ה אשר בו מבחר השלוש.

ומהם יודע סוד מציאות הכבד והלב שורש מוח.

כי שורש המח לבו, כאשר שורש הלב מחו:

ואחר זה תדע שאם תחבר טבע עד י"ה פעמים יעלה מספרם ארי"ה והוא רי"ו.

וכולל שנ"י השרשי"ם.

ואם תחבר טבע עוד ו"ה פעמים יעלה מספרם תתצ"א.

והנה הם שרשים לב"ד, ויורו על היות להם שרש טבעי והוא טבע החמר הראשון שהוא מוכן לקבל הצורה על פי הצבעים המבדילים בין הטבעים ותדע כי הקשת אשר הוא השרש מורה על הטבע ומעיד על הצבע ומגיד חבור הטבעים עם הצבעים ומודיע כי הטבע מגלה הגולם ומפרסם החמר והצבע מגלה הצורה והתמונה:

ויתחייב מזה סוד אלוהי מופלא מודיע עניין תארי השם יתב' מפעולותיו.

כי האורך הוא הרוחב והוא העומק וכן הרוחב הוא העומק והוא האורך.

וכן העומק הוא האורך והוא הרוחב.

ואם בפעולותיו כן אם כן יש לו יתברך שם מיוחד מורה על עצם אחד שהוא ג"כ משולש. והשלוש ההוא הוא יחוד אין ראוי שיקשה זה בעיניך.

וזה יתגלה לך מסוד שמותיו יתב' שהם שלשה ושלשתם אחד מורים על עצם אחד מיוחד אהיה אשר אהיה.

וכן יהו"ה יהו"ה יהו"ה.

וכמו כן קדוש קדוש קדוש וזה הסוד כולל לפי מחשבת הנפש.

החכמה והבינה והדעת.

כי חכמת השם היא בינתו והיא דעתו.

ובינתו היא דעתו והיא חכמתו.

ודעתו היא חכמתו והיא בינתו.

ואין זו זולת זו.

והיו השמות מעידים ומודים ומעידים ומורים לנו שכל ענייני השם אינם נוספים על השם. אבל הם עצם השם ואפי' מה שנראים לו תארים או מידות מתחלפות לפי המקבלים אשר יורו על הרכבה או על ריבוי או על שנוי אינם אצלו יתב' כן.

אבל אצלנו הם כן לפי קצור חכמתנו ולפי מיעוט בינתנו ולפי חסרון דעתנו.

כי לא נשלם שכלנו שלמות שנשיג זה העניין האלהי כאשר הוא.

אבל אם לפי הפעולות שפעל יתברך נרצה להשיגו נרחיק ממנו מה שיורה על הרכבה כשנמצאנה בכל פעל ופעל מהן הדומים להם במופתים שכליים.

ואם לפי השמות נרצה להשיגו נעשה להפך מצד אחד וכזה מצד אחד.

כלו' נחייב ולא נשלול מצד, דברה תורה בלשון בני אדם

ונשלול מצד שאין שום שם נופל על השם באמת

אבל נדע בכל שפעולותיו נעשות עם שמותיו והם חתומות בהם.

ומשמותיו נשיג בקלות פעולותיו יותר מכל השגה.

ועוד על פי הדבור המשולש בשמותיו תשרה שכינתו עלינו.

ולא יתכן זה להיות מצד הדבור בפעולותיו כמו שאפרש לפנים:

והנה הגשמות נשואה על נושא.

וכן הנפש נושאת הנפשיות

וכן השכל נושא עצמו

כי איו לו נושא זולתו

כי אינו בעל חומר ולא בעל צורה

אבל כל עצם שכל איננו מתגשם ולא מתנפש

אך מאיר העצם הנקרא נפש דברית בלבד באמצעות עניינים רבים.

וההרגל והלמוד בשמות אצל הנפש יותר קרוב לקבל באמצעות אור השכל

מכל שאר מיני הלמוד.

אבל אי אפשר זה אלא אחר תיקון הנפש עם המידות הממוצעות הישרות לבלתי נטות מהם אל קצה מהקצוות הרחוקות כרוחק מספר א' ממספר י' שהוא תכלית הרוחק במספר האחדים. (והמצוע) [והממוצע] הוא בין ה' ו' כי ה' רחוק מן א' בערך רוחק ו' מן י' לבד שזה בריבוי ובהרכבה וזה במיעוט ובהפשט כדמות צורה זו:

א ב ג ד ה:

ו ז ח ט י:

הא לך צורת י' ספירות תוך אהו"י והנה מספר ג"ל ע"ד באמצע.

ולהם שתי צורות מתהפכות ועליהן היה האות הראשון של השם המפורש המיוחד יתב' אות קטנה בכמותה גדולה באיכותה והיא סוף כל האחדים כלומר סוף כל המרכבות וראש כל העשרות כלומ' ראש כל המרכבות.

וזה סוד גדול מתדמה האדם אליו כי האדם הזה הפרטי בקבלו דרכי ידיעת השם ומידותיו שלמות ואחר כן משתדל לפי מה שקבל באיכות הפעל לפעול בעצמו, תתפעל נפשו ותקבל הדבור האלוהי מפני השכל הפועל וישיב לו את נפשו נפש כוללת כל נפש.

ויתחייב מזה שיתנהג על פיהו תשע נפשות הגלגלים התשעה אשר הם

נפש האדם נפש עשירית להן

וגופו גוף עשירי לגלגלים

ושכלו שכל עשירי לשכלים הנפרדים התשעה.

ולפיכך הודעתיך כי אי"ק הוא אדם כמו שפרשתי למעלה:

ועתה, ארמוז לך סוד אמרם, העולם הבא נברא ביו"ד והוא אמצעי לארבע שמות ראשונים ליצירת האנושות. ואלה הם:

א ד ם

חוה

קין

הבל

ביאור עניין זה הוא שגוף כל אחד ואחד ממנו היום מורכב בהרכבה דומה למציאות הרכבת אלה הארבעה גופים וכל איש ממנו בעל צורה ושמה המיוחד לה אד"ם והוא עיקר ברית האיש הזה הפרטי.

והרמז בזה השם הוא שכולל ה' פעמים ט' גם ט' פעמים ה'.

והנה ה' אמצעי בין המספר המחובר מן האחדים. מן אחד עד תשעה.

והוא מתגלגל ומתהפך פנים ואחור מצד האחדים והעשרות מן אחד תשעה.

ומעשרה ועד תשעים.

וכפי דרכם ממאה ועד תשע מאות כפי מה שנודע מהמספר המצוייר מהם בעיגול.

והנה אדם משולש מן השם ג' פעמים י"ה. ב' מהם יחד ל' וא' לבדו י"ה.

והנה אדם דומה לי"ה.

והוא כמו ששם י"ה מורכב מן שלם ותצי, כן שם אדם מורכב מן שלם וחצי.

השלם ל' והחצי י"ה עד ששב מורכב מן ד' עשרות וחצי.

החצי רמז לשברים.

והוא סימן לבעלי תשובה שיקובלו בשברם את לבם לפני קונם.

והשלם רמז לרצוי בשלמים שהשם חפץ בשלם.

והשלם מוסיף תמיד שלמות בהרכיבו מידותיו השלמות וחכמותיו העיוניות והמקובלות.

והחסר בשברו את לבו ומוסיף שבר על שבר ישלם בריבוי השברים.

והוא סוד כריתת ברית מילה לכרות הערלה שנבראת בטבע עם האדם והוא ריבוי דם ובשר שצריך לחסרם ואז יושלם החסר.

והוא רמז כדי לזכור תמיד מאין נברא זה האיש.

ושיזכור כי בשר ודם הוא ויכרות כחם וישפילם ויכניעם וישברם בראותו שהם מונעים שלמותו ועם שברונם יושלם:

ועוד סוד אד"ם הוא

אי"ק.

א'

א'ב'ג'ד'

י'כ'ל'מ'.

והנו אל"ף והוא הראשון והנו אדם הראשון באמת וכוחותיו אלף ומתלמד ומתאלף.

והוא שר ואלוף להנהיג כל המציאות הגופני והרוחני שהוא פרי להם.

ושב שרש מוליד פירות ושרשים תמיד זה אחר זה בגלגול יבוא זה אחר סוד זה ועל כן נקרא אילן הפוך:

ועוד אד"ם פירושו בו א"פר ד"ם מ"רה.

ופירשו בו עוד, שכולל, א"מונה, ד"בור, מ"עשה.

אבל סודו ד' פעמים א"ם.

כלומר צורה שומרת הרכבת ד' אמהות שהם ד' יסודות.

ומפני שהם כולן מתנפשות על ד"ם נקרא א' ד"ם כלומר שראשיתם הוא הרוח.

וכן אלף רוח גם דם רוח. הנה ב' רוחות לאדם.

כי הדם חם ולח בטבעו כטבע הרוח בעצמו:

ודע כי חומר זה הגוף הראשון שמו חו"ה

ועניינו ח' נקודות, ו' פאות, ה' חמרים ד' יסודות וא' גלגליי.

ואמנם תולדת אדם וחוה תחילה קי"ן ועמו הב"ל.

והסוד נקודה שוכנת תוך קשת הוא שכבת זרע שיש לו ראש וסוף.

והנה י' תוך הקוף והנון גם ק' הוא שלם.

יוצא מן י' גם נ'.

חצי יוצא מן ה' אם כן י' שהוא שלם שוכן תוך שלם וחצי.

וסוד הב"ל הוא סוד הלב בעצמו וחיותו מן הבל האויר היוצא והבא.

והגדול שאפשר לגלות מסודותיו בכתב הוא כי הב"ל מורכב עם קי"ן והוא הוא.

ולפיכך נאמר שהם תאומים.

שהוסיפה לידה ולא הוסיפה עיבור מצד אמרו ותוסף ללדת את אחיו את הבל:

ודע זה ממניין עצמו ה' פעמים ב' הרי י'.

ה' פעמים ל' הרי ק"ן הנה קי"ן.

והעניין כי ה' פעמים ב"ל עולים קי"ן.

או אמור ל"ב פעמים ה'. כי הכל שווה.

והנה ה' שהוא סוף השם ראש הבל.

אבל י' שהוא ראש השם תוך קי"ן והוא סימ"ן ראשון גם הב"ל סימ"ן שני .

וזה כולל עץ החיים.

וזה כולל עץ הדעת.

כי הם שני אחים תאומים.

והבל הנה מנחתו מקובלת ויקרא בעל קבלה מפני היותו חלק מחומש משלשים ושתים.

ועל שמו נתנה תורה.

כי ה' סימן לחמשה חמשי תורה.

גם ב' סימן האות הראשונה שבתורה.

אבל ל' סימן סופה.

ומאלו הקבלות ומדומיהן תדע שם שת ושם נח ודומיהן

כי כל התורה כולה מתגלגלת הרבה על אלה הנתיבות ואין להם תכלית.

אבל כוונתנו לגלות סוד השם ליראיו.

א' ב' ד' ח' יו' לב'.

זו היא דרך ההרכבה וסוד המדע והתולדת ודמות הטבע ותבנית המטבע.

ודע כי סוד הרכבה בין למעשה בראשית בין למעשה מרכבה

איו לנו דרכים שנכיר דבר בתכלית אמיתתו מזה

כי אם על פי האותיות הנחלקות לשלשה ספרים.

ספר, ספר, וספור.

ספר כולל כל האותיות הנכתבות.

וספור כולל כל האותיות הנבטאות.

וספר כולל כל האותיות הנחשבות.

נמצאת אומר שאלה שלשה ספרים הם מורכבים יחד מצד אחד בהרכבת הגוף עם הנפש ועם השכל.

וכמו שהגוף בכללו מורכב מרמ"ח אברים ונקשרו בחבלים שהם העצבים והעורקים והגידים והורידים ודומיהן שהם נחלקים לעבים ודקים.

זה עב מזה וזה דק מזה.

ועור ובשר וכח כל אחד ואחד מהם מתחלף מחבירו בדבר ומשתתף עמו בדבר.

ויש הבדל רב ומעט בין זה לזה מצד והם דבר אחד מצד.

ויש לזה סגולה אחת או רבות ולזה אחרת אחד או רבות.

כן האותיות הנכתבות בכללם לגוף זה האדם הכללי שהוא איש פרטי בעצמו הם דומים בקשירתם אל קשרי זה הגוף והם נקשרים בחבלים מחייבים תנועות מהירות ומאחדות.

וזה בזה נקשרים בדמות האברים:

והנה הנקוד והטעמים והרכבת התיבות מאותיות עם שאר ההרכבות וסגולת זה על זה ושיתוף זה לזה וכל הדומה להם כולם הם עניינים נקראים בשם גופים מצויירים בעלי צורות מתחלפות והשיגום מקרים מצד חמרם ומצד צורותיהם כמו המקרים הקורים לכל הגופים.

וכ"ב אותיות נבטאות דומים לנפש.

וכמו שהנפש אינה גוף אבל היא כח בגוף

כן הדיבור הנבנה על כ"ב אותיות הוא כח בגוף ואינו גוף.

והדיבור שהוא הספור מורכב בכמה עניינים גם כן.

ונחלק אל כמה עניינים עוד.

והוא לפי הלשונות החלוקות והקרובות והרחוקות בדמיון ההרכבות:

ודע שאם כל הלשונות הסכמיות, לשון הקודש טבעית.

ואם לשון הקודש או מכתב אותיותינו הסכמים היה מתחייב שיהיו שם לשון ומכתב טבעיים. כי אי אפשר זולת לשון טבעית שכל הלשונות נולדו ממנה והיא כחומר לכולן ולא זולת מכתב טבעי שכל מכתב יוצא ממנו כדמות אדם הראשון שכל אדם נברא ממנו.

וכמו שהגוף מורכב מחומר וצורה כן האותיות מורכבות מחומר וצורה.

וכמו שהנפש ג"כ מורכבת מחומר וצורה או מדבר דומה לחומר וצורה כן המבטא בעצמו עצמות אמיתתו ועניינו לפי אותיות הדיבור היוצאות מחמשה מקומות הפה:

וכ"ב אותיות נחשבות דומים לשכל .

כי כל האותיות הנחשבות אינם גוף ולא כח בגוף אבל הם כולם מושכלים נודעים לנפש ולא יושגו לגוף כלל.

והנה השכל משיג הנפש והנפש משגת הגוף.

וכמו שצריך לקשור אלה השלשה כך צריך לקשור אלה השלשה.

וכמו שאם יכתוב אדם אותיות בספר עם ידו בעטו ואם לא יקראם הם כמתים ר"ל.

שאין להם תנועה על החי שהוא חי.

כן הגוף המורכב מאברים אם אין לו תנועה אין חיותו מורגשת לזולתו וכאילו הוא בלתי בעל נפש כמת וכשיתנועע תורגש בו חיותו.

וכאשר הנפש מניעה את הגוף כן הניקוד שמבטא מניע את האותיות הנכתבות בין על הספר בין על פה וכמו שהשכל מניע את הנפש עם כל כוחותיה ורוחותיה ומידותיה כן האותיות הנחשבות מניעות כל מבטא.

ואם כן הנה מחשבת האות מתדמה למהות השכל ומבטא האות מתדמה למהות הנפש ומכתב הספר מתדמה למהות הגוף.

וכמו שלא יהיה האדם, אדם שלם כי אם בהיותו משתלש ומתעצם בשלשה עצמים אלה שהוא הגוף והנפש והשכל.

כן לא יהיה שלם עד שישתלש באלה השלשה עצמים המתדמים לפי ענייניהם לאלו הנזכרים.

והם המכתב והמבטא והמחשב.

וכל אחד מאלה משולש והראשונים גשמות בגשם ומגשים לגשם וגשם מוגשם.

והשניים נפשיות ומנפש ומתנפש.

והשלישיים שכל ומשכיל ומושכל:

יתבאר לך זה ממאמר השם למשה בעת ששלחו אל ישראל להוציאם מגלות ראשון להודיעו שם המפורש שהוא סיבת הגאולה לכל בין לכלל בין לפרט בכל זמן שיודע. והוא כמו שאבאר כי זהו המקום שראוי לבאר בו זה הסוד המופלא כפי מה שאפשר לכתוב ממנו פה בידיעה כללית זו והוא שצריך להעתיקו מפרשת, "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". עם סוד ב"ראשית י"הודה ה"באים ש"מור מ"וצא ו"אעידה. להודיע שאלה הם ש"שה ר"אשי ש"טין שהם ש"ר"ש לכל התורה כולה והם סימנים מוציאים שתי מלות קדושות. ב"י"ה ש"מ"ו ופירושם ב"י"ה י"ה"ו"ה.

וסוד הבית רמז לשניהם חצי השם וכולו גם חצי ככולו לפי מבטאו,

יו"ד ה"א וסוד י"ה"ו"א, ד",   י"ה"ו, א"ד,

ראה והבן מהם נפלאות השם והחילוק והחיבור עם התחלפות מערכותיהם וסדריהם ותמורותיהם:

ודע בכלל ראשון כי סוד שמ"ו נחלק אל רכ"ה ואל קכ"א בהיות חצי השם הראשון ארכו ורכבו שווים אשר זו אמיתת צורתו וכן השני בדמות סדרן זה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה:

הנה אלה השמות הקדושים יעוררו שכלך עם מה שתשמע מסתרי סדריהם המופלאים:

והשתכל בסדר חצי השם השני גם כן בהיות ארכו ורכבו שווים בו כצורת מספרו זה:

וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה:

וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה:

וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה:

וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה:

וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה:

וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה:

וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה:

וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה:

וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה:

וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה:

וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה:

ואחר שציירתי לך אילו הצורות לפי מה שספרתי לך יש לך לדעת ששתי הצורות האלו הקדושות יש בתוכם נפלאות תמים דעים.

וצריך לך לדעת אם אתה ממקובלי האמת התוריית אשר היא תכלית כל קבלה נמצאת אחר המורגש ואחר המדומה ואחר המושכל שהוא המעולה מכל נסדר בשלמות ובאמיתות. כי זהו דבר כולל כל הכוונות התוריות כולן והבן זה מאד:

ודע כי זה הדבר המופלא בעצמו ר"ל ידיעת השם על פי השם שנקרא בו הדבר הנקרא ראשון או ראשית או סיבה ראשונה או עילה ראשונה או שכל במדרגות העליונות על כל נמצא מאתו הוא הדבר שכל חכמי העולם מאז ועד עתה לא חילקו בחיוב מציאותו וכולם אמרו שאם העולם קדמון האלוה ית' מחויב המציאות בבחינת עצמו כי אין לו סיבה המציאתו ואין אחריו דבר. וכל מה שיש לו מציאות אחר מציאותו לא נמצא אלא בסיבת מציאותו ית':

ואם כן יהיה העולם מחויב המציאות בבחינת עצמו ואפשר המציאות בבחינת סיבתו.

ואם העולם חדש מאתמול או מכמה אלפי שנים שהכל שווה הנה האלוה יתב' הוא אשר המציאו ברצונו או בגזרת חכמתו והכל שווה. והנה הוא ית' מחויב המציאות לפי שתי הדעות בבחינת עצמו. והעולם אפשר המציאות בבחינת עצמו ומחויב המציאות בבחינת רצון קונו יתברך. או אמור בבחינת חכמת קונו כי אין ליכולתו מניעה משום צד לפי כל הדעות של המודים במציאות האלוה יתברך. ולדעת מאמיני התארים העצמיים ימצא כי התואר הוא העצם המתואר בשם:

ור' אברהם בן עזרא ז"ל אמר כי השם הנכבד פעם הוא שם העצם ופעם הוא שם התואר. והרב בעל המורה ז"ל אמר בו בפירוש מה שנגלה ממנו למשה רבינו ע"ה בשלשת השמות שהם בעלי י"ב אותיות שהם אהיה אשר אהיה שהוא ביאור עניין מורה שהוא בלתי שניות באמרו שם שהתואר הוא עצם המתואר.

ואמנם הפלא הגדול מאלו שני החכמים הנזכרים ז"ל הוא ששמו לנו זאת הידיעה התוריית כאלו היא תכלית מכוונת לדעת ממנה מה שהשיג אחד מקטני חכמי המחקר שאינם בעלי תורה.

אבל הרב ר' משה ב"ר נחמן ז"ל גילה לנו בראש פירושי התורה שפירש כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. והקבלה בזה קיימת וחזקה והוא מה שלא השיג שום חכם מחכמי המחקר וכל שכן זולתו ממי שהשגתו למטה ממנו. ולא יושג זה בשכל האנושי ולפיכך נעלמה זאת הידיעה המקובלת מכל חכם שלא קבלה מפי נביא או מפי חכם שקבל מנביא ואפילו אחר כמה דורות.

ואחר שהגענו אל זה המקום הנכבד העמוק והוא שכווננו להגיע אליו מראש הספר ועד כאן צריך שנגלה זה גלוי גמור ניכר לכל מקובל משכיל שלם ושים לבך להבין דעתי:

דע כי זה השם הנכבד הוא הדבר הקודם במעלה לכל שם מהשמות שהאלוה יתב' נקרא בהם. ואע"פ שקבלנו שהוא שם מורה על מידת רחמים, גם על מידת הדין בקצת מקומות לפי דרכי התורה תכלית הכוונה בו כשלא נגלה לאבות ונגלה למשה רבינו ע"ה להודיע כח זה השם הגדול הגבור והנורא ולהודיע שתכלית קדושתו וכחו הוא בעשרה ולא פחות.

והם עשר נפשות ועשרה שכלים מכירים הנפש העשירית של הנפש העשר

והם שוכנים תוך עשרה גופים מתנועעים מרצונם ונמשכים אחד דעת מנהיג אחר מדבר ועונים לו.

והמתנהגים תשעה גופים והמנהיגם אחד:

וידוע שאות י' שהיא הראשונה של השם מספרה עשר"ה.

וידוע שבהתהפכותו ימצא הרש"ע מכתיר את הצדיק, יי לא יעזבנו בידו.

וסוד עשר"ה הוא יצ"ר הר"ע והוא המנהיג את העולם השפל.

והוא בתחילת הוויתו חומר בלתי בעל צורה.

ובקבלו צורה יתהווה ממנו היצור הנקרא אי"ש. והנה י' תוך אש וכל צור"ה א"ש.

ואמנם הצור"ה אש"ה ובהיפוך הסוף לראש תשוב ה' הידיעה ראש לאש.

והנה י' עם ה' שהוא חצי השם מחובר עם איש ועם אשה בין שתי אשות אש ליו"ד ואש לה"א.

והסוד הוא שהשם כשברא אדם הראשון די פרצופין בראו.

כלומר בעל שני פרצופין.

והם דיו פרצופין שהם שני פנים.

והנה יוד הוא דיו והוא דיו הוא החומר והצורה שמהם נברא האדם.

והנה י"ה לפי ערך השלם עם החצי בערך שני פנים.

כי מלת שני כפל ממלת פנים.

כמו שהיה י' כפל מן ה'.

ואמנם סוד פני"ם בעצמו גם הוא כפלי"ם.

והנה ל' תוך כפי"ם רמז על, כפים ישאונך פו תגוף באבן רגלך:

והוא למען לימוד ידיעת השם הנכבד שכן בסוף העניין אשגבהו כי ידע שמי.

והוא סוד נשיאות כפיים בעשר אצבעות ידים.

שהן ידי כהן שהוא משלש, בסוד השם חצי נ' כה'.

והנה נ' כפלים כי כן כהן בעל שתי פנים.

שהם שלש(ה) פעמים, פני"ם פני"ם פני"ם.

ועל כן באו הפנים בברכת כהנים שהיא ברכה משלשת.

וסוד שני פנים נ' פי שנים שהם שני פנים.

נפשניים כשפניים בכח ל'.

ואמרו ז"ל למה נקרא שמם כשפים מפני שהם מכחישים פמליא של מעלה.

והיא שאות ל' מעידה עליה.

כי הלימוד הוא תכלית יצירת הוולד

וידוע כי הבן הראשון הנולד מן אדם ומן חוה נקרא שמו קי"ן והשני הב"ל. והנה קין נקרא איש:

• ומכאן אני מחל לדבר בידיעת השם כפי יכלת שכלי וכפי כח דעתי, לפי המקובל לנביאים ולחכמים ז"ל ולי היום. ואומר, כי השם המפורש הנקרא האל הגדול הגבור והנורא והוא שם מיוחד לו קדוש ומקודש בכל שמותיו יתברך. 
• 
  
• והוא סגולה להם
•  והוא אצל כל שם משמותיו הקדושים כמלך עם משרתיו 
• ואצל שאר שמות העצמים זולת עצמו יתברך כנפש המלך עצמו בעצמו עם עצמו 
• וצל שאר שמות העצמים התארים הנקראים מקרים כשכלו של המלך עם נפשו.
•  והנה השכל והנפש והגוף של המלך שלשה עצמים במשלנו נבדלים באמיתת מהותם ובעצמותם ושכינתם יחד.
• 
  
•  אלא שהגוף שוכן בהיכלו שהוא היכל המלך וחדרו המיוחד לו לשכינתו מכל בתי מדינתו.
• 
  
•  והוא מקום מיוחד מן המיוחד ששם כסאו שאינו כולל כל ההיכל אבל הוא מעולה מכל מקומות היכלו לעניין ישיבתו עליו וכסאו אינו מכלל עצמי ההיכל כי ההיכל הוא בית שיש לו ארבע רוחות וגג וקרקע:
• 
  
• והנה ו' צדדים הנקראים מן שש קצוות מעלה ומטה שהם רום ותחתיהם הגג והקרקע כפי מנהג המלכים
•  וכדרך בתי בני אדם הבנויים לפי הרוב מאבנים ליסודות ומטיט וסיד 
• וכן לקירות הבית ועצים שהם קורות ולוחות לגג ורעפים עליו 
• וידוע כי הגג שהוא מכסה לבית ארבע זויותיו העליונות שהם סוף ארבע צלעות אחרונות של הבית שהם הזויות שבהם הקוים שבהם נשלם שטח הגג. 
• הגג אין תכליתו להגן על בני הבית מרוח אבל להגן עליהם מגשם ומטר ושלג וברד ואבני אלגביש ודומיהם. שהם עניינים יורדים ממעלה למטה ומתהווים בקצת ימות השנה אבל ארבע רוחות הקירות שהם רוח מזרחית ורוח דרומית ורוח מערבית ורוח צפונית. שהם נקראים פנים וימין אחור ושמאל, לבניין הבית הוכנו לשמירה מרוחות רעות וקשות הנמשכות בקצת ימות השנה גם כן. 
• 
  
• וכל זה טבעי גם יש שם שמירה מחיות רעות ומאנשים רעים גנבים ולסטים. 
• 
  
• אבל קרקע הבית אינו מפני שמירה מאלה העניינים אבל הוא לבדו המקום שבעל הבית דורך עליו ומתנועע בו ומתקן בו צרכיו כולם 
• ועל הקרקע יאמר בפרט שהוא שוכן בו אבל על החמש קצוות לא יאמר בהם שהוא שוכן בם כי אם בכלל שאנו אומרים פלוני שוכן בבית הפלוני.
•  ואע"פ שאינו שוכן כי אם בחלק ממנו וזה לא יקשה בעיניך שהרי כך אנו אומרים על כל אחד ואחד מכחותיו הפרטיות שהרי האדם אינו רואה כי אם בחלק מיוחד לראות מכלל גופו והוא העין ואנו מייחסים הראות לכללו ונאמר ואברהם רואה. ויהיה שם אברהם שם העצם לאדם אחד בכלל עצמו כי אין לו חלק מיוחד שיקרא אברהם שם העצם. 
• 
  
• ואם כן הוא שם כללי כולל כל כללי חלקיו של זה האיש הפרטי בעצמו.
• 
  
•  ויהיה שם רואה על כלל עינו שהוא שם מיוחד לאבר הראות בכללו.
•  ועוד תדע שעם כל זה עדיין אין שום דרך שיראה האיש הזה כי אם בחלק אחד מחלקי העין והוא החלק האמצעי הפנימי הנסבב משאר חלקיו והוא הזך הנקרא בת עין או בבת עין. 
• 
  
• ומזה תבין סוד בת קול הנשמע לאוזן גם כן:
• וממשלי הבית הנזכר ומעניין היכל הבית ומסוד כסא המלוכה שהמלך יושב עליו לעתים 
• 
  
• תבין סוד גוף המלך ועניין נפשו וצורך שכלו הנזכרים
• 
  
•  ותבין שהם שלשה עצמים מתחלפים במהותם ושכינתם יחד.
• 
  
•  ותדע יחס זה אצל זה וערך זה לזה לפי המשל.
• 
  
•  כי אין דמיון ביניהם ולא יחס אמיתי ולא ערך צודק. 
• 
  
• וכן תבין משלשה שמות הקודש שהם מיוחד ומכונה מיוחס המיוחד ראשיתו י'. והמכונה ראשיתו א' וסופי שלשתם הי"ם. והוא שטעון בקיעה לעבור גאולים בתוכו ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. 
• 
  
• ואשר תוך שלשתם ה"ו ד"נ לה"י:
• ודע כי השם הזה הנכבד אמיתתו משולש. 
• 
  
• כמו שבא בברכה משולשת של ברכת כהנים
•  ובקדושה משולשת, מלך, מלך, ימלוך. הוה, והיה, ויהיה. 
• 
  
• והם שלשת שמות הקודש מצורפים יחד כזו הצורה, יה, הו, הו, הי, הו, יה. וכן היה והוה ויהיה. וכן, יה, הי, הו, הו, יה, יה. ועוד כן יהיה, והוה והיה. 
• 
  
• ועניינו, יה, יה, יה, וה, וה, וה. והנו, יהוה, יהוה, יהוה. האחד נקרא אלהי אברהם. וסודו כנגד החכמה שהיא חסד שעשה הקב"ה עם אברהם אבינו שנעשו שתי כליותיו כשתי מעיינות חכמה מן המעין האחד שתה והתחכם. ומן השני שתה והתחסד. והחכמה מושכלת והחסד גופני מורגש:
• 
  
• והשני נקרא אלהי יצחק. וסודו כנגד הבינה שהיא כח הגבורה והיא מידת הפחד שהוא סוד היראה. כוהנה כח האהבה לאברהם כח הנדיב שהנדיב אוהב ואהוב. ומידת הנדיבות שהיא חסד נאהבת לכל שאין אדם בן דעת שלא ישמח עם הנדיב החסיד כי הכל מקבלים תועלתו וכדי לבחון מידת הגבורה התחייבה העקידה ליצחק אבינו:
• 
  
• והשלישי אלהי יעקב בתוספת ו"ו הקשר להודיע שאין אצל שלשת האבות קצוץ נטיעות. אבל הספירות אצלם בהם. וסודו כנגד הדעת ועל כן התקיימו שכח הדעת שנים עשר תולדות. שאליהם נחלקו כל התולדות שבעולם.
•  וזו היא מידת התפארת. המעידה על שפע הברכה כולה, ושמה אמת.
• 
  
•  וכל התולדות זכרים. ושם תולדת אחת נקבה נולדה אחר תולדת הזכרים. והיו ו"א תולדות מאם אחת. גם ו' משלש נשים שתים שתים. ונניח התולדות שהן חלוקות לפי מחלקותיהן אל דרכים ידועים בקבלה בלבד. 
• 
  
• ונשוב לומר כי מפני שהשם הוא בן ארבע אותיות ושלש מהם הוא השם מורכב מהם והן יה"ו ומתחלקים בחותם שש קצוות שש פעמים. כמו שכתוב בספר היצירה. ומהם סוד החכמה והתבונה והדעת והגדולה והגבורה והתפארת:
• נאמר בקבלה כי שמו של הקב"ה היא ספירה ששית והיא מידת אמת. ועל כן היה מספר יה"ו בכללו בחשבון המרובע עולה כמספר אמת. והוא כ"א פעמים כ"א והוא שם אהי"ה ואם כן ארכו ורחבו יחד עולה תמ"א. והוא סוד כ"א נקודות על כ"א נקודות. והם, א' ב' ג' ד' ה' ו' על א' ב' ג' ד' ה' ו' מורכב בחשבון המרובע:
• א ב ג ד ה ו:
• א ב ג ד ה ו:
• א ב ג ד ה ו:
• א ב ג ד ה ו:
• א ב ג ד ה ו:
• א ב ג ד ה ו:
• בצורה זו, ו', יב', יח', כד', ל', לו'. וסימנם, נכו"ן כסא"ך מאז. וכו, כונ"ן למשפ"ט כסא"ו. ומספרם הכללי קכ"ו. והנה, מה שעלה מספר כ"א פעמים כ"א שהוא תמ"א בחשבון המרובע, עלה בחשבון המעוקב אשר ארכו ורחבו ועמקו שוים כ"א פעמים תמ"א וסימנם חתום בג' חלקים.
•  והסוד במספרו תחי"ה בעדות הרחב תחיה בעדות העמוק:
• 
  
• וצריך שתדע ששורש זה המספר הראשון אהי"ה ושרש השני אמ"ת.
• 
  
•  והנה יחלק לשבעה פעמים אמ"ת והם ג' פעמים ז' והוא סוד חילוק הספירות אל שלוש ואל שבע. כי ג' על ז' ,כ"א. וכשתחבר ז' עם ז' כלומר י"ד פעמים אמ"ת ויהיה זה יוצא מד' פעמים יה"ו שהם שני חלקי התמונה של החותם וסימנם, למט"ה יהיה המתחייב ממספרם תמו"ת והנשאר מהם תחי"ה.
• 
  
•  שהוא מספר ז' פעמים אמ"ת והכל מתגלגל מז' אל ז' תמיד. כל הנפרדים מולידים תחי"ה. וכל הזוגות מולידים תמו"ת.
• 
  
•  והוא סוד סכנת הזוגות. והסוד יתגלה ממאמר רז"ל, מאי ליעביד איניש ליחי ולימות. ומאי ליעביד איניש ולימות ולחי. וידוע כי הממית עצמו על תלמוד תורה לשמה הוא החי הנצחי אשר אין לטבע המוות שולטנות על הדבר ההוא השוכן בו המקבל תלמוד התורה והוא הדבר שהבדיל בינו ובין שאר בעלי חיים הבדל ראשון.
• 
  
•  וגם הבדיל עוד הבדל שני בינו ובין שאר האדם. 
• 
  
• ועוד הבדיל הבדל שלישי בינו ובין שאר עמי הארץ הכוללים בני אומתו. 
• 
  
• ועוד הבדיל הבדל רביעי בינו ובין שאר חכמי התורה שלא למדוה לשמה.
• 
  
•  ועוד הבדיל הבדל חמישי בינו ובין לומדי התורה שלמדוה ופירשוה על דרך חכמת חכמי המחקר
• 
  
• . ועוד הבדיל הבדל ששי בינו ובין חכמי הקבלה הראשונה שהם חכמי הספירות הנזכרים למעלה.
• 
  
•  והנה היה סגולה מיוחדת ונבדל שביעי מכל הנזכרים והיה מפני דעתו התורה שלמדה לשמה. 
• 
  
• וסוד מלת לשמה שזכרוה רבותינו בכל מקום תמיד הוא שם המפורש שבה
•  ועד שהוא במספרו עשרי"ם ושש"ה וסודו כת"ר תור"ה.
• 
  
•  ועד שני שהמצוות כולן הם תרי"ג והן רמ"ח שס"ה:

והנה סגול מלשון סגולה ומלשון סגלגל והם מורים ג"כ על הקפה כדורית לכל מה שבתוכם. כי הם מלשון ג"ל עם היות הסמ"ך בם שרש. ואפילו סמ"ך לבדה מורה על היקף וכן עגול מורה על היקף, ואפילו עין לבדה. אלא שהסמ"ך צורתה מעידה על זה שאמרנו אבל לא שמה גם מספרה קרוב לצורה ומספרה כמוה. ואמנם עין שמה מעיד על מה שאמרנו אבל לא צורתה רק מספרה כפל ותוספתה כחברתה הנזכרת. ושני מיני התוספת מכין וסודר סמך בעצמו ושניהם בלי תוספת עין בעצמו. ושניהם בכללם כעסני"ם כפלם ותמצא שהם שני מלכים כשפנים. גם ס"ע כמו (ח') [ו"ז] והוא חצי השם, גם פ"נ כמו ח"ה והוא חצי השם. והנה מ"צ כמו (ד"א) [ד"ט] וגם הוא חצי השם. ועוד ק"ל כמו י"ג והנו חצי השם ועלו כולם ב' שמות. והנה ג"י סוף א"ז גם ט"ו סוף ו"א.

והנה זה ח' וזה ז' והנה חצי השם והנשאר ז"ה והנה חצי השם. אבל ע"ס שהוא מלשון עיס"ה הוא חצי השם ג"כ כשתמנה י' שמות לשם אחד שלם כי הוא ה' שמות. וכן מ"צ שהוא מלשון מצה ה' שמות, גם פ"נ ידוע והוא ה' שמות וכן ק"ל ה' שמות. ואלה באחדים ג'ד'ה'ו'ז'ח'ט'י' ח' ספירות. ואלה בעשרות ל'מ'נ'ס'ע'פ'צ'ק' ח' ספירות. רמז לזה ח' י"ה ורמז לזה ח' ו"ה. ו

כשתחבר ח"ח יעלו י"ו וסודו זו"ג. וזה יתגלה בצירוף השם בחותם ו' קצוות. ואם כן הנה שמנ"ה שמנ"ה ומהם תבין שכל משמ"ש נהנ"ה:
וכמו שידעת שה' של שמנה נוסף כן ראוי שתדע כי א' של ארבע נוסף, והנה הבינה לע"ד. וכן מ' של שתים נוסף להורות על רבוי, והנה התוספת מא"ה בסוד ב'ד'א' שהם ז"י. רק מלת ש"ש חסר מכולן אחת, והיא ה' בעבור שבה נקשר ה' קש"ר הנקרא ה'ת"ר שהוא מספר ש"ש שסודם שש מאות. והנה נתלו בם שתי מדות כלומר שק"ר ואמ"ת ואמנם שלש מאות גם שקר ואמת בכח תלוי נלמוד בסוד ל' שהיא שלשי"ם במספרה ושמה ל'. וסוד צירופה ללמד ש"ם של י' שהוא משמ"ש ש"ם של אות או משלש"ה ג"כ שלשה אנשים שלש מאות והם גל"ש והוא שלג שתחת כסא הכבוד ושמם גימ"ל למ"ד שי"ן וצרופם גל"ם ש"ל יי"ן ד"ם. והנה שלשה שקר וכזב אבל שלשים שם שלש ששמו משמש והוא ממש"ש. גם בלא ספק יש לו כשפנים והם חמשה גם שמם כשפני"ם והם שתים עם חמשה הרי שבע"ה עיני"ם. והנה בחברך שנים עם חמשה יהיו חמשה מקיפים ויהיו שנים בנתים. גם שת"י נמצא מן שתים ושם מ' נוסף אבל ערב נמצא מן ארבע ושם א' נוסף. והנה אם א'ז'ג'י'ו'א'ט'ד' זה עם זה צמר ופשתים יחדו. והנה ש"ת מצורפים שי"ן תי"ו ואם אתה ישן התעורר. והנה יון נוספים יו"ד וי"ו נו"ן יו"ן ויו"ן ת'אני"ה ואני"ה וכל ת' שנים מצורפים ישתנו תוספת צמ"ר שדי"ם ותוספת פשתים והדמיון ושניהם שט"ן ודמיו"ן על כן שט"ן ע"ז שעטנ"ז מלאך הש"ם והוא ש"ם המאכ"ל המתגלגל. שת"י וער"ב שתי"ם וארב"ע שהם קוים ושטחים שהקו שתי נקודות והשטח שני קוים שהן ד' נקודות והגוף שני שטחים שהם ח' נקודות. ולכולם סוד נקודותיהם עם הראשונים אבד"ח ורמזם הוא באח"ד. ומי ישיבנו והיא דרך הכפל וכולם י"ה. וצריך שתדע שכן דרך הכפל י"ק גם כן והם י"כ מ'פ' והם ק"נ ורמזם שכח פכי"ם קטנים. וסודם "שאל אביך ויגדך" "אשרי אדם מפחד תמיד". שתי וערב תקחם ותמצא בהקף א'פ'ח'י' ובאמצע ב'ד'מ'כ' זה סגו"ל וזה גלג"ל. והנה גלגל הוא כדו"ר והוא סוד קמץ אשר זכרנו שעליו ק"ץ מוסג"ל. כי י"ה פעמים ו"ה הם קס"ה בסוד הנקוד. ועל כן נו"ן זנ"ב כענין מני"ן י"ה ואלה לאלה הפכי"ם. חבר קמ"ץ עם סגו"ל ותמצא עליהם חתום מעש"ה בראשי"ת על ש"ם שת"י וער"ב. ומהם תבין מה שאמרתי לך ששתי"ם ארבע"ה הם. וכאשר תדע שהשתים ארבע תדע מהם סוד יציאות השבת שתים שהן ארבע וכן מראות נגעים והדומים להם:
והנה סוד שמו שיתער"ב י"ה פעמים י"ה הם רכ"ה, ו"ה פעמים ו"ה הם קכ"א חבר ק"ר ותעשה ש' וחבר כ"כ ותעשה מ' וחבר א"ה ותעשה ו' וחבר הכל ותמצא שמ"ו ורמזו "יהו"ה איש מלחמה יהו"ה שמ"ו". וסוד של אי"ש מלחמ"ה שמל"א חימ"ה והוא תוך שנ"י שמו"ת הקד"ש שסודם לאחור שת"י בסופם ואחריהם קדמו"ן ולפניהם 'שש"ה' שהם 'א"ש רו"ח מי"ם', והנה א"ש ורחמי"ם, רא"ש מ"ח יו"ם. והאור מופלג ועיין בו מאד. שמהם אי"ש מוחר"ם, ואני אחרי"ם שמ"ו של האיש המוחרם מהם וארח"ם שמ"י שאני אי"ש מרוח"ם מהם, כלומר כל כך ראוי שיאמר על עצמו מי שלא משל חומרו עליו ויחרים מי שחמורו רכב עליו והוא גופו שלא נמצא אתו אלא במציאות חמורו אצלו ואם הוא חמור הנה בעליו עמו ואם הוא אדם בעליו אין עמו שלם ישלם. וגם אתה צריך להשלים רמז ק' על דרך זו ק'ר'ת'ף'. הנה אלה ראש והוא ש"ל עי"ר אחד שיודע לשון קדש שהוא ראש לכל לשון. וכולם אי"ק בכ"ר דמ"ת חפ"ף, וכולם ראש ק' קניה וס"ם. והם גל"ש, גלש גם בכ"ר דמ"ת גם אי"ק הנ"ך. ודע כי מחבורם יתחיבו חבורים חדשים כמותם מצד אחד וזולתם מצד אחד. וכך תחבר המאות להשלים המנין שלמעלה ג"כ, ותדע שהם כזה ש'ת'כ'מ'נ'פ'צ'א' והם ח' כראשונים. כי רמזי חיה עם חוה מתגלגלים במין האדם ומנין אלה עולה ה"ר, וסודו מעל"ה ומט"ה והם הכנפי"ם. והמספר של ג'ד'ה'ו'ז'ח'ט'י' חברהם ב"ן. כי אין שם א"ב מפני שהוא נעלם בסוד י"ה שהוא כדמות א"ב הפוך. והשניים להם ל'מ'נ'ס'ע'פ'צ'ק' מספרם כ"ך, וסודם מו"ת וחיי"ם וסוד אלה ההפכי"ם ועליהם הכנפי"ם נהפכי"ם. והשלישיים הם שנ"י מלאכי"ם וזה קשר שלשתם שנ"י ההפכי"ם שנ"י מלאכי"ם נהפכים, וסוד כולם ראש התנין הפך זנבו וכן זנב התנין הפך ראשו והכל ברכ"ה:
וכבר יוודע מהרה כי המנין של הספירות אין ראוי ללקחם על דרך מנין ימי בראשית. ועל כן אמר בם המחבר, אחת שתים שלישית רביעית חמשית ששית שביעית שמינית תשיעית עשירית. כמו שאמרו בשבעת ימי בראשית יום אחד יום שני יום שלישי יום רביעי יום חמישי יום הששי יום השביעי. ומפני שיתגלה לך מאלה המספרים של הימים ומהספירות דרך אחד מופלא ומכוסה והוא ענין אלוהי בלי ספק רמזתי לך כל המנינים שלימים. ואמנם הספירות שנמנו אחת שתים ולא נמנו אחת שנית הורו שאין השנית שניה לראשונה אבל באמת היא מורכבת משתי צורות ועל כן היא שתים ואינה אחת והשלישית בעלת שלש צורות וכן כולם עד שהעשירית בעלת עשר צורות וראה גם ראה שיתחייב ממספר שתי הספירות הראשונות שם א"ב והנה האחת שהיא הראשונה אמר עליה שהיא רוח הקדש גם קראה רוח אלהים חיים והכל ענין אחד אלא שגילה לנו שהיא שמו של חי העולמים ואמר שהוא ברוך ומבורך כמו שאמרנו במקומו:
ובספר הבהיר גלה לנו מחברו ע"ה סוד חי העולמים. כי מימיו אנחנו שותים כשאנו צמאים, כי מימיו מן המקדש המה יוצאים. באמרו שם שנאמר וצדיק יסוד עולם. ואמר ששני כחות הם, והם אצלו אחד מימינו ואחד משמאלו. ואמר צדיק יסוד עולם באמצע והוא יוצא ממקומו של עולם והוא שר על אלה השנים, גם בידו נפש כל חי שהוא חי העולמים, וכל לשון [בריאה] בדידיה עבידא. ועליו נאמר "שבת וינפש" (שמות לא' יז') והוא מדת יום השבת. ועליו נאמר "זכור את יום השבת לקדשו" (שם כ' ח'), והא ג"כ [כתיב] "שמור", ההיא במדה שביעית, כאמר דכתיב "את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו" (ויקרא יט' ל'), ומאי ניהו מדה שביעית, זו מדת טובו של הקב"ה. ומאי טעמה אמר את שבתותי תשמורו ולא אמר את שבת"י תשמורו, אלא משל למלך שהיתה לו כלה נאה וכל שבוע ושבוע מזמינה יום אחד להיות עמו. והמלך יש לו בנים נאים ואוהבם, אמר להם הואיל וכן היא, שמחו איתה גם כן ביום שמחתי כי בשלכם אני משתדל ואתם גם כן הדרו אותי. ואחר זה אמר בדמות שואל, ומאי טעמה זכור את יום השבת ושמור, זכור לזכר ושמור לכלה. ומאי טעמה ומקדשי תיראו, שמרו עצמכם מהרהור, שנאמר כי מקדשי קדוש הוא. ולמה, כי אני יי [מקדשכם] בכל צד. ומאי טעמה אמרינן על כל מה שברא [וכו'] חי העולמים, ולא אמרינן מה שבראת, אלא אנו מברכין להקב"ה שמשפיע חכמתו לחי העולמים זה והוא נותן הכל. ומאי טעמה אמרינן אשר קדשנו במצותיו וצונו ולא אמרינן וקדשתנו וצויתנו, מלמד שחי העולמים כלולים בו כל המצות כולן, וברחמיו עלינו נותנם לנו כדי לקדשנו בהם ואולי נזכה. ומאי טעמה, כי בשעה שאנו נזכה בעולם הזה לעולם הבא שהוא גדול ובידו אוצרות הנשמות, ובשעה שישראל טובים הנשמות זוכות לצאת ולבוא לעולם הזה, ואם אינם טובים לא יצאו, והינו דאמרינן אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, מאי כל הנשמות שבגוף הוי אומר כל הנשמות שבגוף האדם ויזכו החדשות לצאת ואז בן דוד זוכה להולד. היאך, כי נשמתו תצא חדשה בכלל האחרים. משל למלך שהיה לו חילות, והשלים המשל בענין "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כ'ע'כ'מ'פ'י'י'ה' (כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם)" (דברים ח' ג'). ואמר שם ומאי ניהו מוצא פי יי, הוי אומר יחיה בתורה דהיינו מוצא פי יי:
אמרו מכאן ולא עם הארץ חסיד, אם עליו (על הקב"ה) אינו גומל חסד איך אפשר לו להקרא חסיד. ואע"פ שמתחסד עם הבריות והוא עם הארץ לא חסיד יהיה. ובמה מתחסד עם קונו בתלמוד תורה, שכל הלומד תורה גומל חסד לקונו דכתיב "רוכב שמים בעזרך" (דברים לג' כו'), הוי אומר כשאתם לומדים תורה לשמה אזי אתם עוזרים לי ואני רוכב שמים ואז "ובגאותו שחקים" (שם) ומאי שחקים הוי אומר בחדרי חדרים כדמתרגמינן ומימריה בשמי שמיא, הילכך לא על הלחם לבדו יחיה האדם אלא על כל מוצא פי יי שהיא תורה שיצאה מפי יי עליה יחיה האדם. ועוד אמר שם מאי דכתיב "החכם יענה דעת רוח" (איוב טו' ב'), ומאי ניהו דעת רוח אלא דעת שקרוב לרוח, דכתיב "ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה" (ישעיה יא ב'), חכמה ואחריו בינה ובבינה עצה וגבורה ודעת ויראת יי. והאמרת לן שעצה זו גמילות חסדים גבורה זו מידת הדין דעת זו אמת וכן הדעת שבכחה יודע האדם האמת יראת יי היא אוצרה של תורה והיינו דאמרית אנא אלא שזו למעלה דאמר ר' עקיבא כל מה שברא הקב"ה ברא לנגד שנאמר "גם את זה לעומת זה עשה האלהים" (קהלת ז' יד') ומאי ניהו אוצרה של תורה דכתיב "יראת יהוה היא אוצרו" (ישעיה לג' ו'). לפיכך צריך אדם להיות ירא שמים ואח"כ ילמוד תורה, משל לאדם שבא לקנות דבש תמרים ולא הוליך כלי להביאם וכו':
הנה כבר גלגלתי לך מה שכתוב בספר הבהיר מענין זה שאנו בו, והורתי לך שגלה לנו בדבריו אלו, סוד חי העולמים ומהותו וסוד משיח בן דוד נתגלגל בעיבור בסוד הנשמות. ולא עוד אלא שגילה סוד החיים הנצחיים, ואמר שבסתם מוצא פי יי שהיא תורה שיצאה מפי יי, וגלגל עלינו עוד סוד דעת רוח עם שאר המדות עד יראת יי שהיא אוצרה של תורה. ואחר זה אינך צריך להערה אחרת בענין זה עם מה שקדם לך מידיעת אמתת זה כולו:
ואל תשגיח בפתאים החושבים שאלה הדרשות והמשלים אין תועלת בם. אבל ראוי שתדע שהם מגלים רוב סתרי תורה בביאור למשכילים השלמים שהם חכמי הקבלה הנבואית ואוהביה. אלא שצריך לחקור סתריהם ופתרונם, ודעתי זאת הביאני להזכיר מהם זה כולו והדומה לו בכל מה שזכרתי מהם בחבורי או מה שאזכור עוד. ואם לא אפרש הכוונה בהם במקומם די בהזכירי אותם על ענין ידוע, שמתוך הענין ההוא יובן מה שכתוב בם במקומם. כמו זה הנזכר מסוד חי העולמים ומסוד הרוח האחת והשנית שגם היא רוח אלא שהיא רוח מרוח הקדש. ולפיכך היה ראוי פה להגיד לנו מה שהגיד כשאמר שתים רוח מרוח חקק וחצב בה עשרים ושתים אותיות שלש אמות שבע כפולות וי"ב פשוטות ורוח אחת מהן. והנה זכר בספירה הזאת חקיקה וחציבה וכן בשלישית וכן ברביעית בלבד, אבל בראשונה ובחברותיה מחמש ועד עשר לא זכר בהם לא חקיקה ולא חציבה. ואמנם אמר כי הראשונה שהיא אחת היא רוח הקדש וקראה ספירה אחת, ועם השנית היה סימנם א"ב. ומן הג' ועד הי' היה סימנם ב"ן שסימנם אדנ"י בכלל, ומי שחושב זולת זה מקצץ בנטיעות והוא עתיד ליתן את הדין מפני שקצץ גלגל ונטיות. שהנה הנטיות בגלגל הן נטועות והוא שרשם. והסוד ה' א"ב ה' ב"ן והנה רמז ב"ן דו"ד ב"א והביא בידו הנבוא"ה. ובאמת הוא הב"ן, ואם כן הא"ב הנ"ו ורמז לזה ש'למה ד'וד י'שי, תוכם שלו"ם ראשם שד"י סופם הד"י והוא סוד היום הב"א. וכל הוי"ה מאב היא חוי"ה בא"ם של שלש אמות שהם שק"ר ואמ"ת בכ"ח. והם שלשה שמות ובהם א"ש רו"ח מי"ם בכ"ח השמו"ת כמחשבו"ת גם הם י' ספירות שלימו"ת שהם שעו"ת לשמו"ת, והנה שלש הויות לברכת כהנים והם שמות היצו"ר:
וכבר הודעתיך שהסבה הראשונה אינה נקראת ספירה כי אינו נופל תחת המספר בשום פנים, כי אם על דרך שמו לבד הנכלל עם כ"ב אותיות יחד, והנבדל מהם והוא עמהם ומניע את כולם. ואמנם מידיעת דרכיו ומדותיו ופעולותיו שנדעם מתוך שמו, נדע מציאותו המחוייבת. כמו שנכיר הפועל מתוך פעולותיו ואם לא נראהו, כי הן יורונו עליו. וכמו שנכיר בעל המדות מן המתנהגים מהם וכמו שנכיר בעל הדרכים כולן מן ההולכים בם. וזה כולו נדעהו מתוך כ"ב אותיות שהן שמו הכללי יתע' ומתוך ד' אותיות מהן שהן שמו הפרטי ית'. והנה כולם יח"ד הם אותיות ההעלמה והם יהו"א וחלוקם יתגלה לפנים במקומו בע"ה:
וסוד 'חקק וחצב', 'שד"י'. וענין חקיקה כענין כתיבה קיימת כמו כתיבת החותם המחקק צורתו בזולתו. וענין חציבה תקון הצורה כראוי. ומאמרו חקק תחלה ואחריו אמר וחצב ידענו שאין חציבה בלי חקיקה, אבל אפשר להיות חקיקה בלי חציבה. וכן הורנו במה שעבר בענין קול ורוח ודבור בענין רוח הקדש. שהקול קודם לרוח והרוח לדבור, ועד שישתתפו שלשתם אינו רוח הקדש. ולמה לא אמר קול קדוש או דבור כמו שאמר רוח הקדש, מפני שהרוח האמצעי מכריע בין הקול שהוא קול אלהים חיים מדבר מתוך האש, שהיא מדת הדין קשה ולא מתוך המים שהיא מדת רחמים חזקה. וכל מכרי"ע ש"ם וכל ש"ם מצי"ר ועל פי הש"ם יודע כל דב"ר. חבר ש"ם ורו"ח ותמצא רא"ש מחוב"ר עם זנ"ב. ובדעתך אמתת היות שמו רוחו והיות רוחו שמו תכיר סוד חבור רא"ש וזנ"ב ותתחד"ש לך בו אוז"ן בש"ר ותשמע קול מדבר מתוך או"ר בן א"ש או אמו"ר מתוך א"ש בן או"ר והוא א"ב ראשו"ן אשר אש"ו נבר"א:
ודע שאני מגלגל לך דברים אלה בתוך דברי מפני שכבר נודע לי מבואר שמה שאמרו רוב חכמי ספר יצירה בדורנו זה, ובמה שעבר מחכמי הגלות, לא בארו בו מה שצריך. מפני שקצתם לא הורונו דבריהם שהיו מקובלים ממנו, וקצתם הורונו שהיו מקובלים ממנו ומסתרי תורה, וקצתם פירשוהו על דרך פילוסופית. ואלה בקשו לעוור עיני פקחים אבל המקובלים האירו עיני העברים העורים. ואלה שמות מפרשי ספר יצירה אשר ראיתי פירושיהם ובחנתי דעותם בו כפי שנויים והם י"ב פירושים. א. פירוש ספר יצירה של ר' סעדיה גאון זצ"ל שחברו בערבי והועתק לעברי ודבריו בו הם משותפים קצתם על דרך המדות לפי התורה וקצתם על דרך פילוסופית. ב. פירוש רבי אברהם בן עזרא ז"ל ורובו פילוסופיאה וקצתו קבלה קצרה. ג. רוטש בן תמים וכולו פילוסופיאה. ד. ר' שבתי הרופא והוא משותף משני הענינים. ה. הרב ר' יעקב משגוביא ז"ל וכולו קבלות. ו. הרב ר' עזרא וקבלותיו נכונות ומעטות. ז. הרב ר' עזריאל וקבלותיו נסתרות ורבות. ח. הרב ר' יהודה החסיד האשכנזי זצ"ל ונמשך קצת אחר דברי ר' שבתי הרופא. ט. הרב ר' אלעזר האשכנזי ז"ל ורובו קבלות נעלמות. י. הרב ר' משה בן נחמן זצ"ל ורובו הוריות ועם היותו בקי בפילוסופיאה לא המשיכו על דרכה. יא. הרב ר' יצחק מבדרש זצ"ל ופירושו מעולה מכל הפירושים בגלוי רל"א שערים שסדר כל האלפא ביתות לפי דרך בעל ספר יצירה והוציאם לאור באלפא ביתא שלמה כראוי ישרה ובחציה אחריה. והיא א'ג'ה'ז'ט'כ'מ'ס'פ'ק'ש' עד שהשלים בהתחלת האלף כ"א אלפא ביתות, והאמצעית בת שתי אותיות כמו שחייב הדילוג והצירוף הישר והוא א"ל ובו החל בעל הספר. ואם צירוף הבית בחצי אלפא ביתא ב'ד'ו'ח'י'ל'נ'ע'צ'ר'ת'. וכשיתחברו שני החצאים יעלה מהם אלפא ביתא שלם. וכשתקח מהם א"ל ותשימהו לראש ואחר כך תחבר הראש והסוף של החצי השני ותעשה תיבה יהיה ב"ת, ועוד תעשה כן לראשון יהיה ג"ש. וכך תקח תמיד תיבה מזה ותיבה מזה, וא"כ יהיה הסוף כ"מ הנה הראש עם הסוף ותמצא מלא"ך, וסודו המופלא מאכ"ל, וזה המהלך יתבאר ענינו במקומו. יב. הרב ר' ברוך מורי ורבי אשר פירושו גם הוא כולו מגומטר ומנוטרק ומצורף ומומר עם כל דרכיו. וגם שמעתי שהרב ר' אלעזר הדרשן אשכנזי פירש בו פליאות מקובלות אך לא הגיע לידי עד היום. ואשר אמרו לי, לא ידע להגיד לי מה כולל רק אמר שקורין אותו מקובל:
וזה הספר שאני מחבר בו ספרתי לך ענינו, הוא שיכלול ענינים רבים, לא פירוש על ספר יצירה בלבד. ועל כן לא אאריך בו כרצוני. ואמנם אני מודיעך מעכשיו שידיעת השם באמת אי אפשר לדעתה לא מספר יצירה לבדו, ואפילו עם ידיעת כל פירושיו הנזכרים, ולא ממורה הנבוכים לבדו ואפילו עם ידיעת כל פירושיו, עד שתחוברנה שתי הידיעות של שני הספרים האלה יחד והחכמות שתיהן אל אחת מיוחדת אשר היא התכלית האחרונה. ועל כן בראותך שדברי נוטים לדברי המורה, בקשת לבך [למתוח] חצים תורה, וברכות יעטה מורה. ובראותך שנוטים לדברי ספר יצירה, תתיר קשר מהר ותוריד ללבך אור עין מאירה, על דרך צינור חוט השדרה ותשקיט חום הכבד עם המרה, על פי צירוף אותיות התורה, הכתובים בשורה, בדמות השירה הישרה. ובעשותך כן הנה תנצל מכל צרה ותמצא דרך הקבלה ארוכה וקצרה ותשיג בזה שהאותיות כולן חקוקות בלבך חצובות מרוח הקדש ברוחך, שלכך אמר ורוח אחת מהן, והיא רוח הקדש שנחקקה בך מרוח הקדש בעצמה. עד שתבין מדעתך שבקרבך רוח הקדש והיא מדברת בך ולא חוץ ממך, ומהכרתך עצמך תכיר כל המציאות החקוק עמך. שלש מים מרוח חקק חצב בהן וכו', הנה הורנו בשומו הרוח האמצעי שהאש למעלה והמים למטה והשמים למעלה מעלה והארץ למטה מטה. והנה הם שמות למדות האלהיות, ר"ל השמים רוח והם שמות למדות האנושיות הנמשכות אחר האלוהיות באמצעות הגלגליות והיסודיות שבם הכל נדון:
ובעניין אמ"ש נגלה סוד המדות ואמנם אמרו פה חקק וחצב בהן תהו ובהו ורפש וטיט, בא להורות לנו בזה צורת היצירה איך היא והודיענו שהשרש לכל המציאות הוא רוח הקדש, וסודו איש ואישה. כמו שרמזנו למעלה וכמו שירמוז גם עוד לפנים באמרו ומתחלקין זכר ונקבה בדמות כף זכות וכף חובה. וכבר נגלה שם סוד מאמרו על ענין המלכות והקשר והצירוף והחותם. זכר באמ"ש ונקבה באש"ם, כי הזכר פתוח ועל כן הוא מקובל בקלות והנקבה סתומה ועל כן היא קשה לקבל החכמה. והזכר הנה הוא כח הדברי והנקבה היא החיה. וכזה זכר בכפולות רך וקשה תבנית גבור וחלש וכן בפשוטות אמר עשאן כמין מריבה וערכן כמין מלחמה ואמר בענין לב בנפש כמלך המלחמה בסוף הספר:
גם כל חפץ זה לעומת זה עשה האלהים כמו שאמר במעשה ובמערכה של המלחמה. ואם כן אמרנו איש ואשה יגיד על חיבור שתי מדות אישיות שסודם צורה צורה היו. ובא בפרקי דר' אליעזר על זה סוד גדול ונאמר שם איש ואשה י"ה ביניהם זכו שכינה ביניהם לא זכו נסתלקה שכינה מביניהם נשארו אש אוכלת אש, והורה בו כי שם י"ה הוא שם השכינה. והעד שהוא חצי השם, וחצי השם ככל השם, כי הוא י"ה ומלא י"ה הוא, וכך נגלה סודו. והנה י' פעמים יו"ד עולה עצ"ם, הנה עוד ה' פעמים יו"ד עולה ס"ם הרי ס"ם מע"ץ וסודו יצ"ר והוא ש', והנו כצ"ל מצ"ל גם עצ"ו דק"ל ע"ץ דול"ק. ועוד הכה י' פעמים ה"א ותמצא ל'ל' והם ס' הרי שי"ן. ועוד הכה ה' פעמים ה"א ותמצא ל', חבר הכל ויעלה שמי"ם וסודם זכ"ר ונקב"ה והם אנדרוגינו"ס בגימ'. והנה השכינ"ה נמצאת משם י"ה וממנו נבראו השמים. והנה י' תוך אש אי"ש וה' בסוף אש הרי אשה, ושתי האותיות נעלמות בשתיהם. ואמנם ו' הוא קש"ר מורה על חבורם ועל כן היא שש"ה שסודם יורה על 'הקש"ר' 'א"ש רו"ח מי"ם', או על 'הת"ר'. על כן ענין 'רוח הקדש' 'היצו"ר והצור"ה' שהם באמת 'אי"ש ואש"ה'. וכך קחם, ה' יצור וה' צורה א"ד יצור וא"ד צורה, וגם סודם ה"י צור ו"ה צורה, ועוד ה"ה צור וי"ה צור, צור ההויה, צור צר הלב ולב צר הצור. ואע"פ שיקשה על רבים להבין זה דעתו כי הנה ידוע כי הציור גם היוצר גם היצור שוים בצירופם. ואמנם שם האש והארץ י"ה ועל כן אמתת ההויות א"ש אר"ץ כי א"ש אל אר"ץ גם כן אר"ץ אל א"ש, וזו היא המלחמה. ועל כן רוח הקדש ברא ענף והוא רוח מרוח הקדש. וענף הרוח מים, על כן ברא מים מרוח. וענף המים אש, על כן ברא אש ממים. ובפרק ג' בענין שלש אמות אמ"ש זכר זו הבריאה מבוארת. ואם כן החקוקים והחצובים במים הם תהו ובהו ורפש וטיט. והחקוקים והחצובים באש הם כסא הכבוד ואופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת. והחתומין בששה שמות מצורפין הם שש קצות אשר פנה השם אליהם מפני החתימה שלכל אחד מהם, והם מעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל אלה הם הנחתמים. ואשר פנה אליהם בשמו מצורף כולו והמקומות ששערם כנגד בית המקדש קראם רום ותחת מזרח ומערב דרום וצפון. והוסיף בענין המים דבר ואמר עשאן כמין ערוגה והציבן כמין חומה וסבבן כמין מעזיבה, וזה מפני שהמים אינן מקיפין את הארץ כמו שמקיף האש את הרוח, אבל יש להקפם סוד גדול, כי הרקיע אשר על הארץ מן המים נתהוה, ומקום סוף עליונו שם ההויה של המים שהם מים בכח, שקראוהו מקום אבני שיש טהור. ושם המים מתילדים בהפרדם מן האד שהעלה אותם שם להשקות את כל פני האדמה. ולא אמר ואד יעלה מן המים. וזהו סוד השם שהוא הו"ד וא"ד שממ"ה ודאג"ה, ה"ו ד' ו"ה פנים ואחור בה"ו בה"ו תה"ו ובה"ו, ל' כבד, זהו ת"ל, נפ"ש, רו"ח ברו"ח, שק"ל. ועל כן תמצא אבנ"י שי"ש טהו"ר בגימ' יצ"ר טו"ב ויצ"ר ר"ע, וזה בעשותך מן יי"ן ע' ומן ה"א ו' ומכל ש' יצ"ר וסודם קש"ר טו"ב ור"ע. וסוד כל קשר שש מאות והם א"ש בעצמם ונסתרם שק"ר ואמ"ת:
והנה נכללו אם כן בשם אבני שיש טהור לפי הדרך שגליתי לך סודה ונחברו יחד שקר ואמת עם טוב ורע, והם מות וחיים וטוב ורע, ואם כן סודם עץ חיים ועץ הדעת. והסוד הגדול בממשלתם סמא"ל וכת שלו שהם המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים שנאמר עליהם "הנפילים היו בארץ", 'טוב ורע'. וסוד 'היו בארץ שנחתמו בשם שרם הנקרא 'מטטרון'. וכל קש"ר שהוא שק"ר ואמת סודו כלול מן שנ"י מלאכי"ם בזמן ושמם מטטרון וסנדלפון וסודם ד"ם ר"ע ושם נכפל, ועל כן הי"ו פו"ר באר"ץ. והנה אם כן 'י"ה ע"ץ החיי"ם וע"ץ הדע"ת' כוללים 'אבנ"י שי"ש טהו"ר'. ועיין עוד באמתתו ותבינהו לפי מציאות אמתתם יע"ץ החיי"ם וע"צה הדע"ת, וסוד סופיהם תצמ"ץ והנה אהי"ה חתום ואמנם יהו"ה ראשיהם. מנה מספרם 'עשרה חמשה' ושים יצ"ר טו"ב מנוי ושמור מספרו לבד ומספרם לבד. והנה מספרם תתקכ"ח וזכרהו ומספרו ש"י ושמרהו, כי זה יתבאר לפנים בסוד ירח בי' חלקי עדן בא' שהוא מגלה דרכי המולדות. ואמנם הנוסף מזה על זה הוא מנין תורה. ועוד מנה ששה חמשה להשלים השם ותמצאם עולים תתקנ"ח וזכרם. ושים יצ"ר ר"ע מנוי שעולה תק"ע ושמרם. וראה התוספת אשר ביניהם והוא שלח"ן, וצירופם ידועים. חבר 'תור"ה בלשו"ן' שהוא שלח"ן נשל"ח והיה לנח"ש ותמצא מספרם 'מטטרו"ן ש"ר הפני"ם' שהוא 'שר צבאות' 'בתנועת הגלגל' וסודו טצ"ץ לבדו. או אי"ק עם חפ"ף, גם בכ"ר עם זע"ן, או גל"ש עם וס"ם, גם דמ"ת עם הנ"ך. וזה א"ד גם א"ח וסודם א' אחד אלף פחות א' וכללם ה' אלפים פחות ה' אחדים. וזהו סוד שכב"ת זר"ע שהוא בכ"ר זע"ן מפור"ש ומיוח"ד פרט"י סתו"ם וחתו"ם בשם שד"י ש"ם מפור"ש כי הכ"ח סתו"ם וחתו"ם והוא קשו"ר מחמש"ה והוא חמ"ר ק"ו השמ"ש:
ודע כי כאשר תמצא ק"ו השמ"ש לירח כן תמצא קו הירח לשמש. כי זה פועל בזה וזה בזה, והשמש זכר ונקבה והירח זכר ונקבה. והנה כשתחבר המספרים של שלח"ן ושל תור"ה תמצא תוספת זה על זה אבר"ך וסודו היר"ח. והוא מספר זמן הגלות שהוא אלף שנה ורכ"ב והיא שנת ה' אלפים חמישים ליצירה. כי היום בשנת הט"ה יש לנו אלף ורי"ז שנה. ובשנה הזאת נתחברו יחד רזיא"ל והנפ"ש, ובשנת אלף ורכ"ב שנה יתחברו ברכא"ל והנפ"ש ויהיו החמ"ר והנפ"ש דבר אחד בפועל. ודע כי החומר הוא הנוסף ביצר רע על יצר טוב והוא חדוש הירח ר"ל יצר הרע ודעהו כי הוא סוד גדול והוא מגלה חדרי החמ"ש. ואם תחבר יצר טוב עם יצר רע במספרם יעלה תתפ"ז וסודם קש"ת לבנ"ה, כי חמר ראשו"ן לב"ן. ומהם תבין סוד לבנ"ת הספירי"ם. ואם תחבר מספר תתקנ"ח עם מספר תתקצ"ח ותסיר מהם שכב"ת זר"ע שהוא יוצא לחוץ בהכרח תמצא מספרם שוה בשוה תתפ"ז והוא אתתפ"ו. ויצא מחבור יצ"ר טו"ב עם יצ"ר ר"ע שכב"ת זר"ע לבנ"ת הספירי"ם. ולפיכך תבין כי ספירת העומר כוללת ג' ספירות ס'פירה ס'פירה ס'פירה הרי שלש ספירות, והיא ערמ"ת הספו"ר והיא ספיר"ת היצו"ר. או אמור ס'פירת י'צירת ה'יצורים והוא סוד גדול. וספירת העומר היא ז' פעמים ז' שבועות, הנה זה הד"ם והראשון א"ב, הנה המאב"ד באדמ"ה והוא אליה"ו שהוא בכ"ל והוא ב"ן מז"ה גם מז"ה ב"ן מז"ה וסודו מבט"א. והנה כשתקח הנעלם מן יו"ד שהוא ו"ד ותמנהו יחד עם מספריו כלומר ארבע"ה עם שש"ה ותמנה מספרם יצ"ר טו"ב ויצ"ר ר"ע זה במספר המלוי. אבל מספר י' שהוא הנגלה והוא עשר"ה סודו יצ"ר הר"ע, ובעבור הנעלם יהיה נוסף עליו יצ"ר הטו"ב. וסוד ארבע"ה סוד הרג"ע והוא סוד עזר"א הסופר שכתב שכב"ת זר"ע העבו"ר, וסוד שש"ה הת"ר. והוא הפעם או העת או הרגע או השעה או העונה, שכל אלה הם שמות נרדפים ואפשר שהם נבהלים בזמנים. ואמנם הם כולם שמות חלקי הזמן. והנה פרי"י יצ"ר, ממיר"י הזמ"ן א"ו המקו"ם, ועל כן טו"ב ור"ע בזמ"ן ובמקו"ם והנם באר"ץ. ולפי דעתי שעם אלו ההערות המופלאות לא יקשה עליך דבר מכל מה שתשמע מענינם, ואם תרצה להבין הספירות כראוי ספרם, כי על כן נקראו ספירו"ת והן מחשבו"ת. ואם לא תחשוב לא תוכל לספור ואם לא תספור לא תוכל לחשוב, והספירה חשבון היא, לא דבר אחר והיא מחשבה על מציאות הדברים או על העדרם:
והנה שפע הגלג"ל העשיר"י שפע הטפ"ה הראשונ"ה וסודה יתרו"ן. וסוד מעשה בראשי"ת גרעו"ן והוא בעצמו החסרו"ן והוא טב"ע המרי"ח הוא פר"י החט"ה שממנו רוח הדמיו"ן והוא ק"ו היר"ח. גם הוא ח"י פרט"י כי הפרט"י אח"ד הו"א. וזהו סוד מעשה בראשי"ת והוא חמ"ר האלמ"ה המלא"ה חמ"ר והוא תלוי בעב ומטר, בסוד חבור י"ה עם שד"י שהו"א מל"א האברי"ם. והגרעו"ן והיתרו"ן כוללים מעש"ה בראשי"ת ומעש"ה מרכב"ה. וכשתמצא בחסרון היתרון תמצא ביתרון החסרון, כי בחסרון היה יתרון כאשר ביתרון היה חסרון. והוא סוד הימים והלילות בקצורם ובארכם. ודע כי חסרון הטוב יתרון, כאשר יתרון הטוב חסרון. ועל כן יתרון החט"ה חסרון כאשר חסרון הטובה יתרון. וכל זה הוא סוד הטפה כמו שנגלה במקומו בע"ה. והנה יתרו"ן הוא מעש"ה מרכב"ה ואמנם חסרון ה' ( דהיינו א' ) הוא מעש"ה בראשי"ת ( ) ויתגלה מז"ה יתרון א"ד וא"ד שהם זו"ג, וחברו שם בשם בין אמש עם אשם ויתגלה מזה חסרון א"ד. וזכור מאמר האומרים ז"ל כי אדם וחוה הם שנים והם אחד, והם מתאחדים ג"ב לג"ב וכן הא הא וכן בג בג, אל תשכחם אבל הפך בה והפוך בה דכולך בה וכולה בך ובה תחזי ומינה לא תזוע ולפום צערא אגרא:
ואם כן אמרו ארבע אש ממים הוא מוכן שאם תוציא רוח מרוח יצאו בשווי זה תחת זה, ואם תוציא מים מרוח תוציא צ' מן רי"ד ישאר המע"ט מרוב"ו, ואם תוציא אש ממים מצד אחד תוציא א"ש ח"ם מקרקרי"ם, ומצד אחר ישאר חצי שם שם ממים. ואם כן הנה ישארו חצ"י שהם שלשי"ם מששים כשתקשור שני הצדדי"ם, שהם שני החצי"ם. שהנה חצי השם נ"י שהוא ששי"ם וסודו מים, וחציו א"ד הרי מאדי"ם והוא המי"ם והוא א"ש. ולפיכך רמז כסא הכבוד שהוא טב"ע הלב. ורמז אופני"ם שהם מלאכ"י אלהי"ם. ורמז שרפים שהם רשפים והם שדי"ם שסודם שעירי"ם. ורמז עוד 'חיות הקדש' שהם 'הזהרורי"ת' והם י' אותיות כוללות 'הרהור התאו"ה' שהיא 'חשקת הדי"ו' בסוד יו"ד, ואמנם מלאכי השר"ת הם כ"ת ישרא"ל. ואשר אמר ומשלשתן יסד מעונו מודי"ע נס"ו ומשלשתן נע"ם יסוד"ו מעי"ן סוד"ו ובם מני"ע סבוב"ו. ואמרו ומשלשתן הנה פירש לנו בו של"ש אמו"ת הד"ם וכל זה למדה החכמה עם סוד של"ש מאו"ת מד"ה, ועל כן מלא שפ"ע א"ש מ"ים רו"ח מסוד היות פע"ל אמ"ש רו"ח מי"ם א"ש ומעששי"ת ומא"ף יסד מעונו, ותעיין בו ותכירהו מטבע"ו ותשיג מטבע"ו ע"ם טו"ב עיו"ן מוס"ד. וסוד יס"ד ע"ד והוא למ"ד. וסוד מעונו עק"ב, והיודע זה הוא ע"ד מקב"ל והנו רו"ם וסודו גבריא"ל מדב"ר. והפסוק אשר הביא ואמר עליו שנאמר "עשה מלאכיו רוחות [משרתיו אש להט" (תהלים כד' ד')] מא"ש, אם הספר חובר על ידי אברהם אבינו הוא נוסף והוא כדמות פירוש שהוסיפו המקבלים. ואם חובר על ידי זולתו ממי שהיה אחר דוד ושלמה, הנה הפסוקים שבאו בו ישרים ונכוחים ובאו לאות ולמופת מקובלים. ואם כן פירוש מלאכי"ו זה גלע"ד שכך נאמר שם "ויפגעו בו מלאכי אלהים" (בראשית לב' ב') בהפרדו מגלעד:
ואמרו רוחו"ת הם שני מיני יש, שהם י"ש י"ש והם עשרי"ם. וכל עשרי"ם הם עשרה והם יו"ד בכלל, כי עשר מדרגות הם בספירות. ולהודיע שאינם אלוהות בא שם אהי"ה שהאחד עשה אותם. ונאמר בם עשיה להודיע שהם עשויים גם כן כשאר המציאות כולה, וגם יהיו הנה שמות משותפים לעשיה ולדברים אחרים. וכן ברוחות וכן מלאכיו ומשרתיו שכל העולם מלאכיו ועבדיו ומשרתיו וכן באש ובכל. ואמרו א"ש לה"ט ידוע כי טל"ה אש והוא ד"ם משותף אם צור"ה וסודו מל"א וחס"ר והוא השם הנקרא א"ל שד"י. שהוא יפורש במקומו הראוי לו שהם חמשה דברים ד"ם אדו"ם לב"ן שחו"ר ירו"ק, כי הם מקר"ה והוא להם פטרו"ן שול"ט עליהם. וסוד א"ל מלא הפני"ם ותוספת שד"י ש"ר והנה כולו מטטרו"ן ש"ר הפני"ם והנה שב הט"ל א"ש. אלו עשר ספירות בלימה רוח אלהים ורוח (מרוח) ומים (מרוח) ואש (ממים) רום ותחת מזרח ומערב צפון ודרום. עד כאן השלים בעל הספר ענין עשר ספירות. ואמנם רמזם על דרך א'ג'ו' וסודו בלשון יון אנכ"י שהוא דבור ראשון של עשרת הדברים והוא (כולל) כולם וסודו דבו"ר כלומר זה"ר אור"ה. והנה השעה בלעז אור"ה ומספרה כמנין אנכ"י שהוא א"ף וסודו עוד 'טב"ע' 'ד"ם הל"ב' 'המבד"ל' 'ד"ם היחי"ד' 'הד"ם הז"ך'. וזה שאמרתי הוא כי אנכ"י בזה הצד נמנה כזה, א"ן י"ך וסודו אינ"ך. כלומר המבקש המדבר בקרבו פעם יראה לו שאינ"ו נמצא, ופעם ימצאנו מתוך דבורו, ועניינו אנה יכה אכ"ה מכ"ה. והנה סודו מפורש עם היות ן' נספרת ת"ש, גם ך' נספרת רק"ר והנוסף א"י והנה ארג"ז ש"ל כתרי"ם. והוא שתמנה ממנו אלף ושמנים שסימנם אנכ"י ישארו ממנו קל"א, וסודם אל"ף יו"ד. חלק פ' לשנים ותמצאהו מל"א מדי"ו, ממל"א יד"ו. חלק עוד מ' לשנים והם ל"י, וסימ' "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהי"ם ואד"ם" (משלי ג' ד'), "היעשה לו אד"ם אלהי"ם" (ירמיה טז' כ') וכו'. ובחברך א"ד ותעשה ה' יהיה זה יו"ם וזה ליל"ה, והנה 'אור"ה' ממנו 'א"ד ז"ר' 'אנכ"י סמא"ל' 'אנכ"י אעי"ן':
ודע כי אני לא דברתי לך פה בשום דבר מן החות"ם אשר זכר (בעל ספר היצירה) שחתם הקצוות בששה חותמות, מפני שחתמם בשם הקדש כולו מצורף. שכבר נאמרו בו בלבולים ושבושים רבים, ומקומם הראוי לפרשם הוא בסוף הספר בענין חותם. כי הם עיקר הכל בידיעת השם כראוי. וסוד אג"ו, הוא סימן אחד שהבדיל ספירה ראשונה שהיא רוח אלהים. וחבר ג' יחד, רוח מים ואש, וחבר ו' קצוות. וזה הסוד מגלה החבור, והוא כי א' הוא אחד לבדו. ובחברך אליו החבור הקרוב לו שהוא ב' יהיו שניהם ג', ובחברך שלשתם א'ב'ג' יעלו ו', והנה יצא מהם א'ג'ו'. ועוד בחברך אג"ו יצא י' והנה י' ספירות, ובחברך אגו"י יהיו כ'. הנה בלשון "בשקונם" קורים למספר עשרים אוג"י, והם עשרים כמספרם. גם כן כמו שקורין בלעז "נוטי" לשם הדבר הנקרא לילה, והם שוים במספרם. וכן קורין בלשון יון שם שטן "דיאבולוש" ושניהם שוים, וכן אנדרוגינוס קורין זכר ונקבה והם שוים בגימטריא, וכהם רבים בלשונות אין להם חקר. כשידוקדקו ימצאו לחוקריהם ולבעלי הלשונות הרבות יותר ויותר, וזכרתי לך זה מפני סוד הספירות. ובכאן אחתום ענין הספירות אחר שאגלה לך בם כל דעתי, ואחל אחרי כן באותיות. ואומר כי ענין הספירות הוא גלגל חוזר חלילה, ואתה משליך מהם תמיד האלפים והרבבות, מפני שאין לך כי אם כ"ב אותיות לסמן בם הספירות, ומפני שהם עולים עד תי"ו לבד, הוצרכו הנביאים שהם הצופים בצפית המרכבה והוסיפו מנצפ"ך, כי צופים אמרום ועל זה קראום בשם צופים. ולפנים אודיעך מה טעם נכפלו אלה ולא זולתם. וכל מספר נמצא בכתובים היה עד חמש ולא יותר, והם אחדים עשרות מאות אלפים רבבות. כולן הולכים לפנים עד אין קץ ומתרכבים תמיד וגם כשחוזרים לאחור הם מתפשטים תמיד מן ההרכבה. וכן צריך לחכם לעשות בנפשו על קשרי המציאות כמו שנודע ממערכות המספר וממערכות העולם והשנה והנפש בכל, פני"ם ואחו"ר. וזהו כלל שנכלל מן מספר א' עד ת'. וידוע שהמונה בה' דרכים הנזכרים יכול למנות הכל על האחדים לבדם בצורה זו. שהוא על דרך מספר הודו בצורות כמו אלה:
צורות חשבון הודו:
א ב ג ד ה ו ז ח ט י:
דע כי זה המספר של הודו נהגו למנותו על אצבעות הידים, והם סימנים לכל מספר, ונהגו לכתבו במכתב. ואמנם לוקחים אותו בשתי צורות מן הפנים אל האחור ומן האחור אל הפנים. והמצויר פה ראשון הוא אשר נקרא אצלם ספרו, ונראה לי שנלקח מלשוננו והוא ספר. כלומר שהוא אצלם סימן האין להורות בו על החזרת חלילה. ומשימים אותו על כל מספר שהוא מורה על סוף האין. והנה כשימנו א' שהוא אצלנו אחד מציירים אותו בציור שעל א' ושנים על (ג') [ב'] וכן כולם עד ט'. ואמנם על י' משימים עליו מספר כמו מ"ם עגולה או ס' עגולה ונקרא אצלנו גלגל. וכשימנו אחד יסמנו צורה זו ו, וכן עד ט' כמו שציירנו. אבל כשימנו עשרה ישימו תחלה גלגל לפי כתיבתם לאחור וישימו אחרי כן צורה א' להורות שאין שם אחדים כדמות זה ו וכן יעשו למאות ולאלפים ולרבבות עד אין קץ, יורו על כל מספר לפי הגלגלים כי אלה ו מאה, ואלה אלף ו , ואלה רבבה ו שהם עשרת אלפים אצלנו, וככה עד אין קץ. וכך יסמנו בשאר צורות כי אלה ימנו עשרים ואלה ואלה ואלה מאתים ואל ואלה תשע מאות ואלה אלפים ואלה שלשת אלפים ואלה תשעת אלפים וכן עד אין קץ. כי כן דרך שאר המספרים כולם, שהגלגלים הקודמים יורו על המספר הראשון שעבר ויסירו המעלה ולא תמנה. כי הגלגל כשהוא אחד יעיד שאין שם אחדים והשנים יעידו שאין שם עשרות והג' יעידו שאין שם מאות והד' יורו שאין שם אלפים והה' יורו שאין שם רבבות, וכך הכל:
והנה זה הולך על דרך אי"ק בכ"ר. כי אי"ק הם ראשים לאחדים ולעשרות ולמאות, שהם שלש מעלות שעליהם נבנו כל המספרים והם תשעה. כי אי"ק אי"ק אי"ק הם מאה ואחד עשרה אלפי אלפים כמספר אי"ק השלישי שהוא הראשון לאחור, והוא קי"א לדרך חשבון הודו. ומאה ואחד עשרה אלף כמספר אי"ק האמצעי ומאה ואחד עשרה וכמספר אי"ק הראשון שהוא הראשון לאחור. וסוד מא"ה ואח"ד עשר"ה במספרם שלש"ה, כי הם שלשה ראשים גם כן באמת, והכל מתגלגל עליהם חלילה. וסודם כ"ח האד"ם הראשו"ן, כי הוא קי"א, והוא א"ש רו"ח מי"ם בכ"ח. וכשהוא שלש"ה הוא שק"ר וכז"ב של היצ"ר, אבל הוא ש"ם הפר"י שהוא מפר"ש י"ה והוא המפרי"ש מעש"ר היו"ד וכאשר קוש"ר זיו"ו. ועל דרך האמת הוא רוח הקדש ובעד"ו שלש"ה אחר"י הקדוש"ה ש"ל כפר"ה. כי הוא ש"ר הכפ"ל להפ"ך שופ"ך דמי"ם והוא מהפ"ך הד"ם מכוש"ף על צורת קי"א, ועושה היש"ן ע"ר או הע"ר יש"ן והוא מעי"ר הקר"י. וגלגלתי לך בו כל אלו הגלגולים להודיעך מעלת המספר אי"ק, ושדרכנו אחת עם דרך הודו. וכמו שהם מסמנים בצורות כך אנו מסמנים באותיות, כי כל האותיות הנכתבות הם צורות לסימנים בלי ספק. וכאשר צורו"ת המציאו"ת יעיר"ו המחשבו"ת כן צור"ת האותיו"ת יעיר"ו הדעו"ת ויחדדו השכלים עם העיונים:
הנני מצייר לך עתה צורת המכבר הידוע, כדי שתוכל להוציא ממנו כל מספר שאתה צריך אליו בקלות מפני המרובעים ומפני הערכים. וידוע לכל משכיל שדרך המספר היא דרך מערכות מושכלות. ועל כן תבחן כל דרכיו במכבר הזה ובצורת הערכים הששה המצוירת אחר זה המכבר המרובע ושים לבך להבינם שניהם:
צורת המכבר המרובע:
י ט ח ז ו ה ד ג ב א:
כ יח יו יד יב י ח ו ד ב:
ל כז כד כא יח יה יב ט ו ג:
מ לו לב כח כד כ יו יב ח ד:
נ מה מ לה ל כה כ יה י ה:
ס נד מח מב לו ל כד יח יב ו:
ע סג נו מט מב לה כח כא יד ז:
פ עב סד נו מח מ לב כד יו ח:
צ פא עב סג נד מה לו כז יח ט:
ק צ פ ע ס נ מ ל כ י:
צורת הערכים הששה:
א א א ערך ישר א:
ב ב א ערך כפל ב:
ט ו ד ערך חלק ג:
כה י ד כפל וחלק ד:
כה יה ט ערך וחלקים ה:
סד כד ט כפל וחלקים ו:
הנה כבר ציירתי לך שתי הצורות האלו של המספר. כי ראיתי אשר תועלתם חזקה מאד לענין ההשגה המכוונת להביאך אל חדרי מעונה הנקראים מקדשי אל, להבין המציאות העליון כפי היכולת. ולא כוונתי בזה להודיעך דרכי המספרים על הדרך שחברו הראשונים ספריהם, כדי להבין בהם החכמות החיצונות. אבל זה כתבתי כדי להשכילך בו בסתרי היצירה ובסתרי העיבור ובסתרי השמות לפי דרכי סתרי התורה ודרכי האותיות וצירופיהן ועניניהם הראויים לדעתם. ועל כן אבאר לך בקצור מה ענין הערכים הנזכרים ומה תועלתם אצלנו, ואחר כך אבאר לך גם כן בקצור מה ענין המכבר ומה תועלתו לפי דרכנו במקובלת. ואומר תחלה, כי כבר אמרו חכמי המדות שהערכים הם חמשה ועם הערך הישר הם ששה, וכולם יצאו ממנו ואליו חוזרים בהכרח. כמו שאמר רבי אברהם בן עזרא ז"ל בספרו "ספר המספר" בסוף השער החמישי. ושם אמר כי הערכים החמשה הם נלקחים מן האחדים והם אלה. האחד ערך הכפל כמו שנים או שלשה עם אחד. והשני כמוהו וחלק ממנו כמו שנים עם שלשה, וזה הערך לא ימצא קודם זה. והשלישי כפלו וחלק ממנו כמו חמשה עם שנים. והרביעי כמוהו וחלקים ממנו כמו חמשה עם שלשה. והחמישי כפלו וחלקים ממנו כמו שמונה עם שלשה ולא ימצא בפחות מזה. ואין ערכין אלא אלו שיצאו מן הערך הישר שהוא הראשון. וחכמת הערכים על שלשה דרכים. הא' כמו ד'ו'ח' שהתוספת היא שוה בדרך החשבון. והב' כמו ד'ו'ט' שערך ו' אל ד' כמוהו וחציו, וכן ערך ט' אל ו'. וכן תוכל לאמר כי ערך ד' אל ו' שתי שלישיותיו, וכן ו' עם ט'. ולפיכך אם תערוך הקטן על הגדול יהיה כמרובע התיכון. כי ד' פעמים ט' או ט' פעמים ד' הכל שוה שהם ל"ו, עולים כמספר ו' פעמים ו' שהוא המספר האמצעי. וכן אם תקח ד' מספרים כמו ג'ד'ו'ח' שערך הרביעי אל השלישי כערך השני אל הראשון, ותערוך הראשון על הרביעי יהיה המחובר שוה למה שיעלה מחבור הערך השני על השלישי. כי ג' פעמים ח' או ח' פעמים ג' עולים כ"ד, וכך ד' פעמים ו' או ו' פעמים ד'. כי זה ההפוך מתהפך בשווי בכל הכאת המרובעים, כי שוה הוא, כשתכה זה על זה כמו מה שתכה זה על זה. וזה אחד מסודות השם הנכבד בהכותך חציו על חציו. וגם צריך לכפול ההכאות בכל אות מאותיות השם עם חברתה לבדה ועם כולם, כמו שנבאר לפנים בענין השם בע"ה. והג' כמו ג"ד שהתוספת שבין ג' וד' הוא אחד, ובין ד' וו' הם שנים, שערך התוספת היא כפל כערך הקטן אל הגדול. וכבר העריכו בספרי המספר בענינם ואין לנו צורך להעתיק דבריהם פה. כי לא נזכיר ממנו כי אם המועיל לעניני להשלים בו כוונתינו הנרמזת:
ואמנם צריך להודיעך עוד שאם תרצה להוציא חשבון הכפל מן האחדים, שתכתוב החשבון מא' ועד כמה שתרצה על סדר החשבון, ותחתיהם תכפול מספרם תמיד בשווי, ותמצא בשני הטורים מה שתבקש. כי בטור הראשון יהיו האחדים על הסדר כטור הראשון העליון שבמכבר הנזכר שציירתיו לך בצורה הראשונה, ובטור השני לו יהיה הכפל. ואם תרצה להוציא כמוהו וחלק ממנו שהוא חצי היוצא משנים עם שלשה, תמצא זה בשני הטורים שהם הב' והג'. שהנה ערך ג' אל ב' הוא כמוהו וחלק ממנו שהוא חציו. וכן תוציא כפלו וחלק ממנו שהוא חצי היוצא מן ה' אל ב'. והנו כפי הטור החמישי והשני שבמכבר, שהוא כפלו וחלק ממנו. וכן תוציא כמוהו וחלקים ממנו שהם שתי שלישיות, כמו היוצא מן ה' אל ג'. וכל מספר שיש לו חלק החלק מונה אותו כמנינו או כמנין חלק אחד מחלקיו. והמספר אשר חלקו מונה אותו כמספרו אשר ממנו התחייב, נקרא המספר המרובע. מפני שארכו ורחבו שוים והם צורות הקו והשטח לבד כדמות עשרת טורי המכבר. והנה צלעו האחת שוה לצלעו השנית, וכשאתה מונה את צלעו במנינה תקבץ המספר הרבוע כמספר ד' וט' ויו' וכמדומה להם, ואשר חלקו מונה אותו באחד מחלקיו נקרא מספר שטוח, ויש לו ב' צלעות, כמספר ט"ו אשר צלעו האחת ג' והשנית ה'. וכשאתה מונה צלעו במנין הצלע השנית תקבץ מספרו השטוח שהוא ט"ו. וכל מספר שאתה מונה אותו באחד לבדו נקרא מספר ארוך, מפני שאין לו כי אם צלע אחת. והאחד איננו מספר אך הוא ראשית כל המספרים. ונמצא האחד בכל מספר בפעל, וכל מספר באחד בכח. והשנים הם ראשית הזוגות. והשלשה הם ראשית הנפרד. ועל כן השלשה כוללים שלשת הראשים ראשית כל מספר שהוא א', וראשית כל זוג שהוא ב', וראשית כל נפרד שהוא ג'. על כן א'ב'ג' הוא חצי השם, בו ישוער כולו. כי א'ב'ג' הם ו', ומרבעם א'ד'ט' הרי ואד"ט. ובו ישוער אזג"י כי א'א'א' הם ג' שהם א'ב' ועל דרך החבור אא"ב הרי ז', הכה ג' על ז' יצא כ"א והם אזג"י:
ודע כי כל המספרים הרבועים נמצאים על סדרם מקבוץ האחד שהוא המרובע הראשון עם המספרים הנפרדים על סדרם שהם על דרך א'ג'ה'ז'ט', וכל הבא אחריהם עד איו קץ. כגון יא' יג' יה' יז' יט' וכן כא' כג' כה' כז' כט' וכן השאר. ויהיה המתחייב מהם המספרים המרובעים כסדר מן א'ב'ג'ד'ה'ו'ז'ח'ט'י' וחבריהם עד אין קץ. ודע כי כל המרבעים אשר במעלה הראשונה הם א'ד'ט'. ואשר בשנית הם יו' כה' לו' מט' סד' פא', ומספרם ג'ו'. ויתגלגל זה ויהיו חלקיהם לפנים ד', והם אדט"ו והוא רמז ואט"ד. וכן עוד ד' לאחור והם אדט"ו גם כן. ואמנם ה' כנקודה באמצע, וכן יהיה עוד י' באמצע או הדומה לו כגון ה'. ויתגלגל זה בכל המספרים להיות דומה לאחדים ולעשרות הנזכרות. ופירוש זה הענין הוא שאם תקבץ א', שהוא המרבע הראשון עם ג', שהוא תחלת הנפרדים יעלו ד', והוא מרבע ב'. תוסיף על ד' עוד ה' והם ט' אשר צלעו ג' והוא שרשו. וכך לפי צורת זו התוספת על הסדר הזה תמצא הכל הולך כשורה, וכזה תמצא ענין הערכים שהם תלויים בערך הישר שממנו הורכבו ונקשרו בו ואליו חוזרים כשאתה מתיר הרכבתם וקשרם, כמו ענין המספרים הנפרדים שהם קושרים את המרבעים כולם ואליו חוזרים כשהם נותרים מקשריהם כמו שהוקשרו על סדריהם. וזהו אצלנו סוד איסו"ר והת"ר שהוא קוש"ר הזר"ע ומתי"ר עשר"ת הדברי"ם. ועל כן נתגלה ממנו קש"ר הזרו"ע השמאלי הנקר�

דע כי בעל ספר יצירה חלק אותו בחכמתו ובינתו לשני חלקים כדמות חלוק עשר אצבעות שהם באדם לפעול בהם באמצעות התנועות. והם כלים לשתי הידים שהם הנפתחים והנסגרים והנושאים והנותנים והמורים על קבוץ ועל פירוד. כי בפתיחה יפזרו ובסגירה יקבצו ועל כן הושמו אמצעים בין השם ובין ישראל עמו לברך בהם את הקהל על ידי הכהנים בנשיאות כפים, מפני שהן חמש כנגד חמש.

וצריך כהן המברך את העם, אם הוא ראוי לברכם, שיהיה הוא תחילה מבורך מהשם, וברכתו היא שידע שם בין שתים עשרה אותיות אשר נזכרהו בסוף הספר בע"ה.

ואז יוכל גם הוא לתת להם ממה שקבל. אבל אם אין בידו ברכת כהנים איך יתננה הוא לזולתו. היוכל אדם לתת ממה שאינו תחת רשותו לאחרים.

והנה בזה די הערה למשכילים שצריכים שיקבלו ויתברכו מהשם הברכה אשר היא חיים עד עולם. ואז יתנוה לבניהם ולתלמידיהם כדי לחיותם. והנה ברכת כהנים ידועה לכל, אלא שמספר אותיותיה מכוון לדבר גדול. וכן תיבותיה גם פסוקיה וסימנם, י"ה כ' כ"ה, י"ה, ג' (אותיות תיבות פסוקים) וכשתספרם יחד יהיו כשלשת השמות. וזהו סוד 'הגל"ם' אשר הוא 'מגל"ה' 'החכמה' 'למ"ח' ועדיו מגיע 'גבול הלב' אשר ממנו שפע הברכה באה לכל הגוף, עם היותו צריך גם הוא לקבל ברכה תחילה ואז נותן ממה שקבל ממנה לזולתו:
והנה הספירות הן המחשבות והחשבונות והמספרים המושכלים ונחלקים לשני חלקים. חמש מהם נפרדים באחדים ואלה הם א'ג'ה'ז'ט'. וחמש מהם זוגות והם ב'ד'ו'ח'י'. והנפרדים מספרם כ"ה והוא סוד הברכה, והזוגות מספרם כ"י.

ושניהם רמז מאמרי הנביאים שחלקום באמרם "כ"י כ"ה אמר יהו"ה". וסודם "הכ"ל הל"ך אל מקום אחד הכ"ל היה מן העפר והכל שב אל העפר" (קהלת ג' כ').

ודע כי זה הוא רמז לסוד חלקי השעה הנותרים על הימים והשעות. סימן המספר ההולך לפנים במחזור הירח שהן בסימן תקצ"ה הנותרים על בי"ו. והנה תקצ"ה הוא השר"ץ ומותר הי"ם אשר הוא הכ"ל. כי חצי השעה 'תק"ם' חלקים שסודם 'הכ"ל בחצ"י שע"ה' רמז לחצי השם אשר הכל בו:
ואמנם זה הוא סודו

כי חצי השם 'במיל"ה' כאשר חצי השם 'בפ"ה'.

גם המילה בחצי השם והוא חצי שם הלבנה.

וכאשר תחשוב חצ"י ה' פעמים ותחבר המלה העולה תמצא חצ"י השע"ה בכ"ל, והם תק"ם חלקים.

וכן עוד חצ"י חשבם ה' פעמים ויעלו תק"ם, והכל יחד שעה אחת שלמה. וזהו ענין היות ה' חצי י' של השם.

ועוד תפ"ה עם ר"ז הם סוד מחזור הירח לאחור וחסר מחלקיהם הכ"ל להשלים חצי שעה, והוא נתלה בחצי שעה.

וסוד חמ"ש שלי"ח והוא נוטריקון

גם כן ח' סודו ח'לקים י' סודו י'מים ל' סודו ל'ילות ש' סודו ש'עות.

דרך שנית חמ"ש סודו ח'דשים מ'חזורים ש'נים שהם מתגלגלים חמש כנגד חמש והן הספירות באמת

ועוד סוד שלי"ח, שמטין נתלין על לבנה. יובלות נתלין על חמה. והנו גם כן ח"ם כנגד ק"ר שהוא א"ד, גם ק"ר כנגד ח"ם שהוא א"ד שני (ח"ם ק"ר גימ' שלי"ח).

והוא סוד ה' הנמצא בשם כ"ו, שהנשאר זו"ג שהם שבע ספירות ושלש ספירות. על כן ספירת זה חמש'ה וספירת זה חמש'ה וסודם שם אחד כנגד שם אחד.

ועוד של"ש עם שב"ע סודם ג"ז ב"א (של"ש שב"ע גימ' אלף ב') ובעדות חבר שלש"ה עם שבע"ה גם שבע"ה עם שלש"ה יהיו כמספר השם שהורה עליו מאמר האומר "אב"י אב"י רכב ישראל ופרשיו". שזהו פירושו של השם המפורש. ולפנים נגלה לך מזו הדרך פלאי פלאות בע"ה:

 
ואמנם סוד "שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות" (דברים טז' ט'). ושלשה ספרים ספר וספר וספור יעידו לך עדות נאמנה עם טהרת ענין יום השלישי ויום השביעי על כל מה שרמזנו, ומעשר ספירות.

והיות ברית יחיד מכוונת באמצע בשני מקומות הגוף האחד שנברא ממנו (הגוף) והוא אבר מיוחד לפעל הקיום המיני לשמור הפרי והורשם בברית והיה לאות בשבת. ולא עוד אלא שדוחה את השבת שגם הוא אות ברית קדש. יורה לך על דרך אמתתם המציאות הכללי והפרטי. ועוד יתבאר במקומו, (השני) והוא גם כן יעיד עדות יותר קיימת שהוא ברית לשון והוא למעלה מברית מילה במקום ובמעלה. ולולי ברית מילה לא היה אפשר לקיים ברית לשון, ולולי ברית לשון אין קיום בברית מילה.

והנה 'עשר ספירות בלימה' סודם 'עש"ר סו"ף ברי"ת מיל"ה'. והנה 'עש"ו ספ"ר ברי"ת מיל"ה' נמצא סודו ארבע חיות הכוללות שמים וארץ.

וכל ארבע הם עשר על דרך א'ב'ג'ד' מחוברים יחד ונספרים, ולפיכך היה 'פרס מילה ברית עשו' שהוא שתי וערב לפרסם זה שכך אנו עושים זאת הברית, אנו כורתים בבשר התאוה לכבוד השם ואנו מגלים העטרה וחותכים הבשר היתר שתי וערב ואתנו ברית שלום, ובמילה אנו חותכים אריגת השתי ובפריעה אנו חותכים אריגת הערב.

והדם לנו לאות אשר על שתי המזוזות ועל המשקוף וראה יי את הדם ופסח על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתינו לנגוף ועבר יי לנגוף את מצרים (שמות יב'), והשאר מובן מזה. ומאמרו לנגוף יובן הסוד שהמשחית נוגף את הגופים. וינצל מההשחתה מי שהוא בתוך הבית בעת עבור הזעם. ולא נשחת האבר אשר הוא כלי התולדה בעבור המילה אבל נתקן לפי המכוון בו כמו שנאמר במקומו בע"ה:

 
וידוע שגוף האדם נברא בספירות עשר וכך השנה וכן העולם והנה שלשים ספירות. ועל זה קבלנו לכתוב השם בשלשה יודים י'י'י' וקרא שמו א"ל להודיע שהוא יתברך אחד עם כולם. וכמו ארוג שתי וערב על פי ספירותיו, והוא שנקרא נפש חפץ בשם כלי כך הזמנים ארוגים שתי וערב, עליהם עי"ן חתומה שסודה על כל גלגל ע'ולה י'ורד נ'וטה. והנה הפכו נ'טיה י'שרה ע'קומה. כי ארבע רוחות שיש בעולם והן לצד מזרח מערב שתים קו נגלה למעלה כדרך השמש ביום וקו נעלם מלמטה כדרך הלבנה בלילה. ולצד צפון ודרום שתים קו נגלה מלמעלה כדרך (הירח) [השמש] ביום וקו נעלם מלמטה כדרך הלבנה בלילה. ומתהפך זה לפי התנועות בקיץ ובחורף. ומאמתו זה הנה הוא להודיע שהכל נפעל לפי ספירות התנועות בנקודותיהן.

ולפיכך אם נאמר שום דבר על דרך ספירת מספרים נחשבים או נמצאים אל יקשה זה בעיני קוראים מפני שכבר באו בספרים רבים דברים מורים שהמספר בה כוונה ראשונה מיוחדת גם כוללת. ואין צריך להזהירך ג"כ על מה שהוא ענין כוונה מיוחדת על כל מה שנכתב בזה ומה שיכתב עוד מענין דרכי צרוף האותיות עם כל כלליו ופרטיו.

כי הוא שרש כל כוונתינו בכלל שאילולי הוא ואמתתו לא היה אפשר לחבר דבר לא לי ולא לזולתי.

מפני שהוא ראשית כל הדבור בעבור צירוף הלשונות והדבורים המורכבים מאותיות בכל תיבה ותיבה ומפני שהוא ראשית היצור כולו, ובו יורכבו והורכבו כל המרכבות כולן מסוף העולם ועד סופו:
ועם היותי בלתי מזהירך על קבלה זאת שידעתי בך שכבר קבלת בשלמות והיא אתך ידועה בפועל ומתפעלת ממך בכח קרוב אל הפועל, ואם כן אינך צריך אזהרה עליה.

עוד היה אצלי להעירך עליה כדי שתשתדל בפעלתה עד שתוציא מה שבידך בכח אל פעל שלם ויהיה אצלך כדמות הנעה והערה ואצל זולתך תהיה אזהרה.

וידוע שעם היות בדרך זו קושיות רבות בענינים כולם או ברובם אינה פחותה אצל הכל יותר מן הדרשות שנאמר עליהם, אין משיבין על הדרש. ולא מן ההגדות שנאמר בם אין מקשים באגדה. ולא המשלים והחידות העמוקות שדי בהן בשמוע הלמוד עליהן זה הדבר משל הוא או חידה. ואל תחשוב שאני חושב שהם דרכים שווים למה שזכרתי ואמרתי שאין זה פחות מהם כי זה ערכתיו לפי דעת השומעם. אבל אני אין דמיון מעלה ביניהם אצלי מפני שאלה הענינים בם יתגלו כל סתרי המציאות וכל סתרי התורות מה שאין כן בשאר חכמות. ועל זאת החכמה האלהית המנבאה את האדם אמר שלמה בסוף משליו באלפא ביתא ד"אשת חיל מי ימצא", "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה".

ואע"פ שאני יודע שזה שאמרתי ואומר עוד על סוד הספירות ועל דרכיהן ועל כל הדומה להם יכחישוהו רוב החכמים מפני שלא קבלו דבר מדברינו אלא בזה הענין כפי הראוי, אבל שאר העם המדבר אתם בדבר מזה המין גדול או קטן, הוא אצלי כמרקד בין הצלמים וכמנגן בין המתים. ואיך יתכן לדבר בזה עם מי שאינו מכיר אותיות אחר שרוב מכיריהם יכחישו כל דרכיהם אלה או רובם:
ואחר זה אומר עוד כי מה שתלה החכם הברית המיוחדת בשני אברים שהאחד מוליד גופים והאחר מחדש נפשות, במאמרו וברית יחיד מכוונת באמצע במלת הלשון ובמלת המעור. ולא חלקן לשתי בריתות עשה זה מפני שידע דהא בהא תליא, באמרם בכיוצא בזה אם אין חכמה אין בינה ואם אין בינה אין חכמה, דהא בההא תליא. כי בחכמה מציאות הבינה והבינה מגדלת החכמה ובה קיומה. וגם התיחסה הערלה אל שפתים, ערל שפתים. ואל האזנים כי ערלה אזנם מלשמוע. ואל הלב ואל הבשר, ערלי לב וערלי בשר. ונאמר "כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט' כה').

אם כן המילה הזאת ובריתה לא תתקיים עד שיהיו ארבעה אברים אלה ואטום מלדבר בלשון הקדש. ואחריה פתיחת הלב בתנועת קבלת הבנת המושכלות, כי זו היא כריתת ברית מילתו. ולא ישוטט במחשבתו בלבו כי אם בספירות השם ובספריו ואז יתכן שתושג הכוונה הראויה בהמצאתו באמת:
ואמרי זה בספירות שיעיין בם וידע כי הראוי למנות אותם במנין שלם קיים והוא בהיותם עשר ספירות ולא תשע גם עשר ולא אחת עשרה. מפני שתשע ספירות נמנות ג'ג'ג' וכולם מתדמים ונמנות ב'ג'ד' ואין זו דומה לזו. ונמנות א'ד'ד' והשתים מתדמות, ונמנות א'ב'ו' והם בלתי דומות. וכן א'ג'ה' בלתי דומות, אבל ב'ב'ה' הן דומות כמו ד'ד'א' בשתי אותיותיהן, וכן א'א'ז'. והנה אלה הם ז' ספירות לבד ויתחייב מצירוף א'ב'ו' בהכרח ו' תיבות וכלל מספריהם ו' פעמים ט' והיא המד"ה הראשונה ושמה מט"ה. ומצורף מטה הו"ד כי "הו"ד והד"ר לבושה ותורת חס"ד על לשונה".

מפני שהיא טוה הדם ומכינה אותו לקבל השזירה והפתול והבשול והלבון והצבעים והאריגה. כי הוא החוטים והגידים והמוחים והליחות כולם בכח, ובמדה ההיא יוצאים לפועל להיות כל אחד במקומו כפי מה שהוא לפי הראוי לו בשלמות ובתמימות.

והשניה היא א'ג'ה' ויתחייבו מצירופה ג"כ ו' תיבות הרי ט"ו עם ט"ו לפי הרמז הנזכר במספר הראשון.

והנה מספרם מטה, הנה מט"ה מט"ה בשניהם וכללם חצ"י ויצא מן ט"ו ט"ו והם ו' פעמים ח"י והאותיות האלה הם מחיי"ם ללח"ם שהוא דומ"ם ח"י. ועליהם נסתם כ"ח למו"ד. ועל כן הי"ה לבו"ן ויקרא מנהי"ג (..) על עג"לה שקראוה מנהי"ג ובידו ח"ק ידוע ותחתיו דם החולות שהוא דם הזנב:
ועוד ב'ג'ד' הינו ט"ו עם ט"ו כמו באחדים. חברם ותמצא כאלה ד"ק נ"ח מ"ה.

והנה נברא אדם בצל"ם בזה הסוד בשלשה שמות השם והוא כולל העול"ם כולו והוא המין הנחמד מכל המינים ר"ל ממין בני אדם וסודו אור. ורמזו "ויאמר אלהים יהי או"ר ויהי או"ר" חברם ותמצא זמן מיני דמיון זמן. ואמנם סוד יה"י הוא כ"ה, וסוד ויה"י הוא וכ"ה ורמזם ויפן כ"ה וכ"ה. וסוד ויפ"ן חכמ"ה ובינ"ה שהם מנהיגי חמ"ה ולבנ"ה והכל יו"ם שהוא כל"ו שבת ליהו"ה. ובאמת כי הוא תלוי בכ"ח יהו"ה והיודעו יקדש כי בידיעתו יקדש את השם. ועל כן נאמר "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה". ובע"ה בסוד זה אגיד לך נפלאות במקומו שתשמח בהם הרבה אחר שתקבל הקדמותיו. ואולם א'ד'ד' יולידו ג' תיבות והם כ"ז וכן א'א'ז' והנה נ"ד וכן ב'ב'ה' והנה פ"א אבל ג'ג'ג' אינו מקבל צירוף והנה ט' והכל ט'ט'ע"ב וסודו אד"ם אד"ם, דם בדם.

והראשונים לבדם בצל"ם, אם כן נולד ממספר כל צרופם אד"ם בצל"ם אד"ם. כי אדם, אדם מוליד וזה ידוע. וכשאמר עשר ולא תשע מפני שתשע ספירות מחוברות כפי סדרם מספרם אדם.

והנם ט' פעמים ה' גם ג' פעמים י"ה והם שוים לאמרך ה' פעמים ט' גם י"ה פעמים ג' וסימנם "הי"ה הי"ה דבר יי" אימתי בתקופת תמוז כאמרו "ברביע"י בחמש"ה לחדש" וסימנם ד"ה והיינו ט' ואמרו "בשלשים שנה" סודו י"ה י"ה. והנה תקופת תשרי עושה תמיד בסימן ג"ט והנה הוא סימן ספר כריתות ג"ט פיטורין ונקרא אגרת:
ואם ידעת מה שאמרו בענין המגילה על אסתר ועל מרדכי היהודי מהם תבין כי דרכי י"ה יו"ד ה"ם. וכן ראוי להיות דרכי היהודי"ם יו"ד במספר הספירות ונקרא בשם שד"י ונאמר עליו שהוא יושב בשער המלך ודרכי"ו דרכ"י יהודי"ם ה"ם.

והשער ההוא הוא הכללי. והנה אסתר המלכה סת"ר המלאכ"ה ועל כן נצחה את המן בן המדתא האגגי אשר סביבו אהי"ה ובתוכו מדת ג'ג'א' שסודם א'ו'. והם סימני תקופת ניסן בד' זמנם ראש היום וראש הלילה חצי היום וחצי הלילה. והנה סופי הראשונים בסוד השמ"ש והשאר ידוע מזה וסימן א"ם הוא לארבעתם. והנה אחשורוש אחיו של ראש וסודו חו"ש ורא"ש ושם אסתר כשם כוכב כי הוא לשון יון ושניהם יחד א"ם סת"ר כתר"י ואני אסדר כתרים. והנה סתרי דרכי יהו"ה אד"ם והנה יהו"ה מסתיר דרכי אד והמקטרג אומר אני הוא מדת הזמן ואמנם זי"ן או ה"א מדת המן וזה מידיעת השם בלא ספק. ועל כן עשר ספירות מחוברות הם הכ"ל ותעשר מהם העשירית היא א' וישאר נ"ד גם העשירית י' הרי אדנ"י וסודם ראש וסוף כלומר ראש וזנב שהם מ"ח גי"ד. רק השם הראשון לבדו כב"ד והנה גי"ד באלי"ה וזנב והראשון הוא הראש ו"ך והשלישי שוכן בדם ובלב גם הוא כולל לב ומח ועל כן הוא המדבר בחלו"ם למ"ח בו כמו שנאמר "בחלום אדבר בו" (במדבר יב' ו'). כי לא אמר אדבר לו אלא בו מכלל שהדבור האלוהי לאדם הוא כח בו להתגלות לאיש אשר החכמה בו והבינה בו:
והנה הדבור באדם הוא ד"ם בכ"ח ונמצא כח האדם בו כאשר דמו כח בו גם דמו בכחו כאשר כחו בדמו. והנה 'אלהי"ם' כאשר 'הוא עד', כן 'הוא דיין' והוא 'י"ה מלא'. כמו שתאמר 'מלא הוד' וזהו 'סו"ד גבו"ה' גם 'למוד"ו' קשה מאד כי הנהו 'נבד"ל' 'בלי ד"ם' 'מבדיל' 'הכונה' 'מגו הל"ב' אשר 'ב"ו מגל"ה' 'גלם בהו' 'המוגבל' 'ובמגלה' תמצא 'יסודו'. 'והעד' "רוח יי דבר בי ומלתו על לשוני" (שמואל ב' כב' ב') "ותבא בי רוח" (יחזקאל ב' ב') "ורוח נכון חדש בקרבי" (תהלים נא' יב'). "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר" (הושע יא' ט') "ושכנתי בתוכם וידעו כי אני יי" וכן רבים אין חקר להם. ועל עשר ספירות אמר המחבר הבן בחכמה וחכם בבינה בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו. והנה הודיענו בדבריו מה שכבר זכרנו על היות החכם באמת המשיג ההשגה הזאת על ידי הספירות מבין בהכרח, ועל היות המבין בהם חכם בהכרח. ואל זה רמזו באמרם ואם הוא חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי הפרקים. והמוסרים ההם פעמים הם אנשים חכמים וידועים ופעמים הם מלאכים. והורנו זה החכם שסבת העמדת כל דבר על בוריו היא ההבנה בחכמת הספירות [והחכמה עומדת] בהבנתם ובהם בחינה כלומר אותות ומופתים מושכלים ומהם בעצמם החקירה ועם קיום מופתי המושכלות שזאת היא קימות דבר על בוריו בלי ספק. הנה תגיע ההשגה השלמה לשלם הבוחן והחוקר הזה אשר השיב יוצר על מכונו כלומר שהכיר מעלת קונו על כל ברואיו. והוסיף עוד דברים אחרים בהודעת ענין הספירות מפני שעינינם עמוק עמוק ומי ימצאנו. ואמר עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף ודברו זה נכבד מאד כי הוא רצה להודיענו שאין הספירות גויות שכל גויה יש לה סוף והספירות אין להם סוף. ואם הם עשר הנה נראה שגם הם עשר עשרות, והנה אלף שגם הם עשר מאות, והנה רבבה שגם הם עשרת אלפים וככה עד אין סוף. ועל זה רמזם על דרך האמת ואמר מדתן עשר שאין להם סוף. ולא אמר עשר לבד בלתי הזכרת שם מדה ואעפ"י שלא אמר מדותיהן אבל מדה אחת לכולם:
ועוד זכר העמקות באמרו עמק ראשית ועמק אחרית עמק טוב ועמק רע ולא אמר ראשית ואחרית וטוב ורע לבד כי אז נראה שהגבילם. ואמנם זכר עמקיהם אשר אין ספק שאין להם סוף, וראשית יורה על סוד מעשה בראשית, ואחרית יורה על סוד ויכולו השמים והארץ. והוא סוד האדם שהוא האחרון לכל הבריות והוא השומר השבת מחללו. החלול הידוע שעליו נאמר שאפילו עובד ע"ז כאנוש מחול לו ואם היה כ... היה שקר גמור. ואפילו עם התשובה ההמונית שהיה אפשר שעם הע"ז יהיה נמחל ענין עובדיה בעבור שמירת שבת. שהנה נאמר בדבריהם כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה וכל הכופר בע"ז מודה בכל התורה כולה ודי בזה למשכילים. ואמנם שמירת השבת וזכירתה ידועות מהשמטות והיובל הנודעים עם הספירות. ואמרו טוב ורע רמז על סוד עץ הדעת טוב ורע ועל עמקי עניניו ועמקי השש קצוות גם כן כשזכר הם מורים על כל חכמת התכונה ועל מציאות הזמנים והתנועות בם לפי מקומם המשוער אל מושבות הארץ, שאם תסיר הארץ במחשבתך לא תמצא אחד מהם. והנה רמזנום בשם עין בראשי תיבות:
והשלים מאמרו הנכבד באמרו אחרי זה, ואדון יחיד שסודו ויחודו אדנ"י אל מלך נאמן שהוא אמן לכל אמן מושל בכולם במדת שלום ממעון קדשו ועד עדי עד, ר"ל לעולם ולעולמי עולמים ולנצח נצחים. ובאות מ' של מלת ממעון קדשו מורה על היות ההתחלת הכל מאתו ועוד אמר ועד שתורה בו על ממשלה נצחית אבל מתגלגלת לקצים לפי הנמצאים שבם סדרי הממשלות ומערכיהם משתנים בזמנים:
עשר ספירות בלימה צפיתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם סוף. בזה הודיענו אמתת הנבואה ומהותה באמרו צפיתן, וכך חכמים אומרים תמיד כל המשתכל בצפית המרכבה, וצפית המרכבה אצלם ז"ל שהם מקובלים מן הנביאים ע"ה ענינה הרכבת אות באות ותיבה בתיבה ושם בשם. כי הנה אמ"ש מורכב ומורכב עם אש"ם שסודם בפרי זכר ונקבה מעשה מרכבה שהם מורכבים שם בשם. וכן הרכבת מקרא עם מקרא והשרש שלהם הרכבת הכל מעשר ספירות. שהנה ב' הוא מורכב מן א'א' וג' מן א'א'א' ומן א'ב' או מן ב'א' וד' מן א'א'א'א' ומן ב'ב' ומן ג'א' ומן א'ג' ומן א'ב'א' ומן א'א'ב' ומן ב'א'א' וה' מורכב מן א'א'א'א'א' ומן א'ד' ומן ד'א' ומן ב'ג' ומן ג'ב' ומן ב'ב'א' ומן ב'א'ב' ומן א'ב'ב' ומן א'ג'א' ומן ג'א'א', וכן כולם וההתחלה מן א' אחד. ודע זה כי זה כל האדם וזה מפני שכל המרכבות הורכבו בכח השמות והספירות והאותיות והנה הם אתנו ומלמדים אותנו איך הורכבו כל ההרכבות שבעולם. כי מפני שנחתמו בה נמסר מפתח ידיעתם ביד צופיהם ורואיהם ומכירם. וכשיצפה אדם בהם כראוי יראה בם כל המציאות כמו שיראה פניו בתוך המראה של זכוכית ופני כל העוברים והשבים.

ואמנם כשיתחיל כח השפע להתראות ולהתגלות למשתכל במראה האותיות והספירות יתראה בתחילתו כמראה הבזק בדמות ענין החיות שנאמר בהם "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק". והנה גלה זה לפנים באמרו ואם רץ לבך שוב למקום שלכך נאמר [והחיות] רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית. ומראה 'הבזק' סודו מראה 'העגול' והוא סוד הבזק ובין שניהם ר"ז שהוא או"ר ומתחלפין באלפא ביתא דא'ד' ב'ג' ה'ת' ו'ש' ז'ר'. וסודו 'כמזרה האבק' כן 'ברק החכמה' 'כזהר מהאבק' כלומר כזהר מהאבנים המאירים. והנה אבנים כלומר אותיות וכן אב"ק מזו"ן והן אותיות שמאירים מזיום.

כן הש"י מאיר לב חכם בפיהו שהוא כבוד פנימ"י נעל"ם. וכבר נאמר מבואר בכל הנביאים כולם השתכלו באספקלריאה שאינה מאירה ומשה רבינו השתכל באספקלריאה המאירה. ומאמרם השתכלות לו ולהם תבין שכולם לא נתנבאו כי אם עם ההשתכלות והצפיה והעיון בעצמם:
וכן אומר על השם לפנים צופה וממיר ועושה את כל היצור ואת כל הדבור שם אחד. ואמר בסוף הספר וכוון שצפה אברהם אבינו, כי ראשית העיון בדרך זה נקרא צפיה והמשתכל בה נקרא צופה מפני שאותיות צ"פ מתחלפות בא"ת ב"ש והם ה"ו. ואם כן אין הפרש בין צפי"ה ובין הוי"ה. והנה סוד שם מצפ"צ לעד שהוא משלש על דרך ק'ק'ק' וזה סודו מ"צ פ"צ הוא יהו"ה. הפכהו על דרך יהיה והוה והיה, ויהיה מצמ"צ פצפ"צ פצמ"צ ויתעלה הכל ש"ם ח"ם הפרד מהם חצי"ם וישארו ר"ם כפלם ויהיו פ"ת והנה שלשתם דבר אחד בעדות השמות ולהם ו' אותיות הרי א"ו והם ג' שמות הרי אג"ו ביום הכפורים שהוא י' של פת. מיכן ראיה על צפית המרכבה ועוד יושלם ענין זה במקומו. והנביא נקרא צופה שנאמר "בן אדם צפה נתתיך" (יחזקאל ג' יז') וכך אמר צפה ברוח הקדש. וכשתחבר המצוי מן השם אם המצוי של השם היוצא ממנו תמצא שהשם מצוה וצופה ומצפצף ומצמצם לשכינתו ומשרה זיוה על ישראל עמו כשהם צדיקים. ומפני זה אל התכלית כי אין להם סוף. ואין זה כדמות הבזק שמאיר ועוד מתגבר ומגיע אל תכלית כי זה למשל ולחידה נאמר לבד בעבור קרבתו אל הענין. ואל כן אמר כמראה הבזק ולא אמר כברק או כבזק שהוא דבר מבהיק ומבזיק ומבריק ולא כדמות אור השמש שמאיר בשחר והולך ואור עד נכון היום ומגיע אל התכלית. אבל הוא ענין שאין לו סוף, ואם כן אין שום חי שיגיע בו עד הסוף לפי מה שהוא אכן מגיע אל צרכו ואל מה שמספיק לו בו כדמות העשר, על דרך משל, ואמר ודברו בהם ברצוא ושוב כלומר דברו של הקב"ה כשמדבר בהם עם אדם מדבר בם ברצוא ושוב. כי כמו שהלב רץ ורואה ושמח ורוצה לקבל, עוד תפרד הנשמה ממנה וימות הרואה והצופה אם לא ילוה אליו עזר אלהי או ישתגע או יצא לתרבות רעה בצאתו. ואם ירצה לקבל סיעתא דשמיא כמו שנכנס בשלום יצא לשלום כר' עקיבא. אבל חבריו נכשלו ועל כן שם השם הזה הכח על דרך שירוץ וישוב מעט מעט עד שלא ילאה. כי חמר כל אדם חלוש על זה, כל שכן החלוש בטבע:
והנה נקרא צפון בסוד מלשון צפיה, כי הוא ראש הצפיות והוא הראשון שפוגע באדם בעיינו בצפיה ההיא. מפני שממנו התחיבה מציאות הקרובה לאדם והוא באמת חוש המשוש, שהוא מביא הפועל לידי תאוה ולידי הרהור ועדון ושמחה וששון ומשוש וגילה, אלא שכולם גופנים ועדונים מאוסים כלים לשעתם והשם צפן צפון בשני בתי"ם וקרא שמם צפו"ן צפו"ן, והוא רמז למאמר אנשי המבול בדור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם פן נפו"ץ. והענין 'ונעשה לנו שם' 'מלשון שעונה' ועל כן 'נענשו משלוה' לשם זה אשר ממנו מדת השלו"ם באה, ונפל ביניהם בלבול ונפוצו והבלבול היה 'בלב' שהוא 'בבל' והוא שנער וסוד שניהם לב בן רשע. כלומר בן יצר רע "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" מנעריו כתיב חסר כי הוא רע מכל שמשיו ועליו נאמר בהיותו רשע "מושל מקשי"ב על דבר שקר כל משרתיו רשעים" (משלי כט' יב'). כי לא יתחייב פועל רע אלא מלב רע וממחשבה רעה שהוא משכנה וכשהוא משכנה וכשהוא מקשי"ב בלי הקשה יקשה הלב. והנה הוא מצויר באד מקשה ועל כן משקה באד כמו שנאמר "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" (בראשית ב'), אל תקרי והשקה אלא והקשה כשהוא רע, וכשהוא טוב אמור והשקה, והוא הרהור משקה הגוף או מקשה אותו. וזה מעשה המנורה שהיא מקשה. או משקה הגוף מהנהר היוצא מעדן שהוא מהמזרח כאמרו מקדם. ואד זה שנאמר עליו יעלה והשקה הגיד בו על היקש הויה בראשו ובסופו שנחתם בו שם השם שבעדו ימצאו הקהל ישועה:
והנה עוד היו"ם מה שאמר ואד יעלה מן הארץ לב רע תוכו, אבל היום ראשו ואמנם הפס"ד סופו. ולטוב רם עד יוסף להבה וענין הקצות יבואר לפנים. רק הביאני לדבר בצפון שהוא הגנב הנגב הנקרא דרום ושניהם צד. ואמנם צד צפון פתוח והבא ליטמא פתחין ליה. והבא ליטהר מסייעין אותו כמו שנאמר "ואת הצפוני ארחיק מעליכם" (יואל ב' כ') כלומר הבא (ליטהר), שמשכנו כמשכנו עד היום. ועל כן נשבינו ועדיין לא נפדינו עד שנסגור שעריו כמו שנצטוינו וננצל מידיו ומיד כל חבריו אשר כולם שובינו, השם יצילנו מידם. ואמר ולמאמרו כסופה ירדופו ולפני כסאו הם משתחוים מפני שהרודפים אחריו הם שני מינים רמזם במלת כסופה ועשאה מורכבת להעלים הסוד והוא ולמאמרו שסודו ולרופ"א כס ופה ירדופו ופירושם כתוספת ו' של ולמאמרו יורה על השמות הקרובים לו ויהיה על זה ענינו ככה למאמרו שהוא לרפ"ז שהוא סימן חלקי כל מולד לאחור שהוא או"ר הליל"ה שהוא האור הסובב סבוב הדבור כ"ו ס"ה פ"ו. שנאמר "וכסופה מרכבותיו" (ישעיה סו' טו') והוא סימן שלשת שמותיו. והנה בם מולד גם פ"ה מיל"ה וסוד כסאו לבנ"ה. וכך אמרו חכמים צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד וחקוקה בלבנה, ונאמר "השמים כסאי [והארץ הדום רגלי]" (ישעיה סו' א') אצלנו הוא גלגל הלבנה. והנה פעם נראית מלאה ופעם חסרה ומהלכה כסדר לעולם כי עלייתה מן המזרח תמיד וירידתה במערב תמיד ונטיתה לדרום ולצפון תמיד בחזרת חלילה. והנה דרום דרום שנאמר ואמור צפו"ן צפו"ן הוא שנו"י הטב"ע הנמצא בכשפי"ם ואם כן זה בכשפים ועליהם כשפני"ם שהם דרו"ם דרו"ם בכשפנים. והנה כח ארבעתם ש"ר שנו"י הטב"ע בנפש ואחר כן במה שהוא חוץ (.) עד זו המעלה:
עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתן כשלהבת קשורה בגחלת זה משל לספירות. אמר שאין להם סוף [אך יש להם] תחלה ואיך שב לומר (..) יש להם (.) אמנם (..) שזהו מה שרמזתי לך כי תחלתם וסופם (..) אדון וסוד י' יחיד וזהו שאמר שאדון יחיד ואין לו שני ולפני אחד מה אתה סופר. והנה מא' עד עשרה כל מספר מיוחד לבדו אבל מורכב מאחד או מחובר מספירות או מחלק (.) המורכבים שהרכבתם אינה אחדות שלימה (..) הרכבתם כלל משום צד ואם כן ראוי (..) הקרובים אל היחוד על המיוחד יותר ממה שיורו עליו המורכבים מהמורכבים (.) ואם כן היה מן הדין שהיה א' לבד מורה (..) ונמצא זה בשם אהי"ה ובשם אדנ"י ובשם אלהי"ם מתחילים בא' וסופם הי"ם והוא סוד י'(..), אלא שמצאנו השם המיוחד לו והוא שם [יהו"ה] שנאמר במקומו שמתחיל בי' והוא לענין ספירות שהתחלת חלוקם השוה היא הו"ה כלומר (...) במה ידמו אל הספירות (...) מקום פירוש בלא ספק מפני (..) והנה אמר פה נעוץ סופן בתחלתן כשלהבת קשורה בגחלת וסוד גחל"ת אמ"ת וסוד קש"ר שק"ר וכענין מציאותינו כלומר כי השקר בו אמת גם (...) קשר אמיץ וסודו הקשר הנפש (..) בגוף שהוא גולם או חמר לה והוא לה (..) בו סוף מצדו שאינו סובלה באמת שלולי שהוא אינו סובלה לא היתה לעולם ממנו כמו שאין צורת חמר הגלגל נפרדת בהיותו ספר א' אח"ד ושמו אל"ף וכן סוד (.) והוא א' שמורה על נשימה ועוד א"ד ל"ח שהוא (...) א"ף הוא כלי לנשימה ואומ' (.) אף (.) לאחד וכן לאף השני הימני כי (...) והנה מפני היות מציאותו הראשונה (..) כשלומו תחלה אחר התפלה באמרו שלום לשם (.) שבו (.) שם מלא ושמו תה"ו שממלא (.) מאי"ן ובעד יום הכפורים חודש ואח"כ (.) לימיני הנה סודם שלום לשם (..) כי שמאלי סוד (.) גם (..) בשמאלי סובב האשה אבל ימיני (...) שהוא שם למלאך שהוא (..) אדם כלומר הוא בדם באש (..) אשר סוד נלמד מן ה' (....) ספירות כפולם ויצאו מן ה' (..) ש"ר שיצאו ב' (..) הנה השם שלם והתחיבו (...) נכללו בם מד' שמות (...) א"ד חמישי מעוקב (..) זה כולו א' וסודו י"ה והנו השמש שממנו אור היום ועלה הסוד יה"י או"ר ונגלה בכסלו בחבור השמש עם השמש ויתקיים בו "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". וסודם "ויקרא אלהים לאור יו"ם" שסודו יה"י ויה"י יהי"ה והי"ה והרמז עליו "ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד" (זכריה יד' ט'). ועל כן נאמר ולפני אחד מה אתה סופר ואם לא נספור במחשבתנו לא נכיר קוננו:
עשר ספירות בלימה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר זה פלא גדול שאנו אומרים שזה הענין חובה עלינו למעלה מכל החיוב להוציא השכל שאתנו בכח אל הפעל. וזה אי אפשר לנו אלא באמצעות הדבור. ואיך אומר לנו עתה בלום פיך מלדבר, ומורה ג"כ שמלת בלימה מענין בלימת הפה, והורה שההרהור בלב. ואמנם בטוב אמר באמת, וזה כי הספירות מציאותם לפי סימני האותיות בג' מקומות ידועים לכל בקלות והיא בספרים ובפיות ובלבבות. ואשר בספרים היא המונית ומינית ואשר בפיות אינה גופנית כי אם בכח ואשר בלבבות קראוה רוחנית מכל צד. וזה לא זכר ההמונית אבל הזהירנו על הקרובה לרוחנית ועל הרוחנית בעצמה וציונו על מה שהיה ראוי לצותינו בלא ספק. וזה מפני פחד הזכרת השמות במקרה שהיה ראוי להזכירם בלב אבל לא בפה עד שיוודע ענינם כראוי, ולא יסופק זה למי שיודע כח פעולת הספירות בפה ובלב. וזה שבשעה שהאדם מדבר בם ומתחיל להניעם בחזקה יכריכוהו להוליד מתוכם דברים מחייבים כפירות באמונות האמיתיות ויותרו כל קשרי העידות והעריות שנאסרו בלשונות ויחייבו דמיונות שאינם אמיתיות מפני הרגל הדבור החיצוני הקשור במבטא בפה בחמשה מקומותיו ואם ימשיכם כך יטעה ולא יתגלה לו מהם לבד לפי הראוי ועל כן אמר בלום פיך מלדבר:
אבל העיון בהם בחכמה ובבינה ובחינה וחקירה כדי להעמיד כל דבר על בוריו ולהשיב יוצר על מכונו זהו מה שציונו הוא בראשית דבריו והדין אתו. ואומרו ולבך מלהרהר ר"ל בלום ג"כ לבך שלא ימשך בם אחר דרכי ההרהור כפי התאוה שאם לאו ההרהור יביאהו למהירות שאינה ראויה בדרך הספירות שהן צריכות ישוב דעת ועיון מופלג כדי להנצל מים הסכלות החונק השטים בו. ועל כן אמר ואם רץ לבך שוב למקום. וידוע שהוא השיג שטבע הלב גוזר שיהרהר ושירוץ בם. ועל כן הוצרך להודיענו מה שיקרה לו לאדם בם ובסיבת הדבור בם וההרהור והמרוצה. ואמרו שוב למקום ר"ל שוב לשם שנקרא מקומו של עולם. ואפשר שנקרא כך מפני היות מספר מקום כמספר השם המיוחד בחשבון המרובע והוא קו"ף. וסוד קו"ף הוא כסוד יו"ד והוא עצמ"ו, והלא דב"ר (קו"ף יו"ד) הוא. ועל זה רמז באמרו שלכך נאמר רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית. והנה קו"ף פוע"ל והוא ע"ל הכס"א, כלומר ממונה ע"ל הטב"ע. ופעולותיו דמיוניות כפעולות הקוף שדמיונו קרוב לדמיון האדם וכל הנמשך אחר פעולותיו הוא דומה לו ושמו קוף כמוהו והוא חיה בצורת אדם וחייו חיי הקוף שהם חיים מדומים. ובהיותו יו"ד והוא ראש לשם השם יורה עליו שם מספרו שהוא עשרה וסודו יצ"ר הר"ע אלא שהוא שומר השע"ר שלא יבואו בגן עדן חיות רעות וקופים כאנשי דור הפלגה ודור המבול שהוא גבו"ל מפל"ה גם קצ"ו ידוע לעב"ד עולמי"ם והוא יו"ם מימי"ם. וכריתת הברית הנה ענינה ענין הטבע כלומר שטבע השגת האדם את קונו לא יתכן היותו אלא לפי מה שכבר נגזר להיות בתחלת היצירה על הטבעים עם היות טבע האדם מתעלה ומשתנה ומתקן איברי שכלו לקבל כחו עם הזכרת השמות כראוי ועם השגת הספירות כראוי לפי האיש ולפי חוזק פעלו בם מעט מעט כמו שנרמז על יצר הרע בתורה על גירושיו באמרו "מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפדה ונחלת את הארץ" (שמות כג' ל'). "מעט מעט לא תוכל כלתם פן תרבה עליך חית השדה" (דברים ו' כב'). עד כאן דברי ספר יצירה בענינים כוללים עשר ספירות ובדרכים שמתחייבין מצפיתן ומעמקם:
ועתה החל בם בדרך מספרם, והודיענו מהותם ואמר עשר ספירות בלימה אחת רוח אלהים חיים ברוך ומבורך שמו של חי העולמים קול ורוח ודבור וזו היא רוח הקדש. הנה הודיענו מהו הענין הנקרא אצלנו רוח הקדש, וקראו תחלה רוח אלהים חיים. ואמר על הדבר ההוא שהוא ספירה אחת והיא אספ"ת היר"ח שנ"ה אח"ת ואותה השנ"ה קד"ש שהנה קדש"ה השכ"ל. ובחשבך השם ספירה אחת תמצאהו עולה שנת השמטה כי התחלתה מן ט"ה ובה ד"י כמו שתראה בסוד העבור במהלך חלקי המולדות של השנים שבם הכל תלוי. והנה רוח אח"ת היא רוח הקד"ש בחזרתו זו בחרתי. והסוד או"ת ברו"ח, רו"ח באו"ת היא רוח הקד"ש וזה יגלה לפנים בענין המלכיות של השלש אותיות. ובאמרו רו"ח אלהי"ם חיי"ם גלה לנו סוד מהות רו"ח חיי"ם ושהוא י"ה מלא. והירח מלא מכח המאו"ר הגדול והנה כחו המחזר"ו במחזו"ר הלב הוא רו"ח אלהי"ם חיי"ם כלומר חכם אשר ממנו רוח יי מלא חכמה ועל פיו היה יהושוע מלא רו"ח חכמ"ה בסוד חבור מש"ה יה"ו ש"ע והנה שם יהו"ה של"ם עם שש"ה יה"ו שהם בעלי החותם וסודו אילן ה':
כבר יעדנוך לפנים במה שעבר שאנחנו נדבר בכ"ב אותיות בחלק השני של אוצר. ועל כן לא אדבר בסתריהם עד שאגיע למקומם. רק אומר פה כוונת המחבר הספירות במספרם מה היתה בהזכירו אותן בלשון נקיבות. ולמה לא אמר עשרה ספרים או עשרה מספרים כמו שאמר (שלמה) [שלשה] ספרים ספר וספר וספור. גם לא מנה אותן על דרך צורת מנין שבעת ימי בראשית. והנה נאמר כי ספר זה כולו מעשה בראשית וכל מה שיזכיר דבר ממה שיורה על הבריות יורהו בלשון נקבה כגון רוח הקדש או השכינה עם היות זה בסודו אי"ש ואש"ה וזה בסודו זכ"ר ונקב"ה להורות על חולשת הנברא ועל גבורת הבורא, לא שיש שם זכרות או נקבות ומפני שהספירות בריות ואין הבורא ספירה ואפילו לדעת מאמיני המדות השלמים בחכמה ובקבלה, זכרם בשם נקבות. ועוד לא מנה אותם כי אם על דרך היותם אצילות נאצלות מהשם וכל אחת עומדת לעצמה אצולה מהשם לבד עם היותן כולן ממין אחת על דרך משל, ואין הפרש בין זו לזו כי אם במעלה לא במציאות, ועל כן אמר בהם אחת שתים שלש ארבע חמש שש שבע שמונה תשע עשר. והנה להם עשר שינים (עשר פע' שין). וצריך לחלקם עוד כך, אחת שלש חמש שבע תשע כי אלה הם א'ג'ה'ז'ט'. שתים ארבע שש שמונה עשר ואלו הן ב'ד'ו'ח'י'. ודע כי מספר אותיותיהן של הנפרדים האלה הן י"ה ומספר הזוגות הן בי"ה וכולן ל"ב רמז לנתיבות:
וצריך שתבין כי ה' של שמנה נוסף, ולפי סדר הספירות [רומז] לסוד גדול. והוא שלא נשתנה בין זכר לנקבה כי אם בנקוד שזה נה וזה נה. ואמנם סגול מורה על ג' פעמים גל וענין מספר נקודותיו לע"ד בסוד הסגול שהוא לע"ד עם היותו פתח קטן כלומר פתח קטון לבא בו אל בית המלך.

אבל הקמץ נקרא קמץ גדול והוא מלשון קומץ וכל הקומץ מקבץ תוך ידו דבר שמקיף בו כי כן סודו מקי"ף גם כדו"ר שמקבץ בתוכו כל העולם. והנה כדור צריך להחליף כ"ף בג' ויהיה מלשון גדר שמקיף מה שבתוכו. או להחליף כף בקו"ף שהן אותיות גיכ"ק ויהיה בשני ענינים מובן אם מלשון קדרה מפני שמקפת כל מה שבתוכה והיא קרובה לצורת כדור או מלשון ערבי אל קדרה שהוא מלשון יכלת שמקיף כל מה שתחתיו.

ואל יקשה זה הפירוש בעיניך שכבר אמרו קצת מפרשים כי כ"ף של כדור נוספת ונשאר דור והוא מלשון דור או מלשון דירה בלשוננו שכל אלה מקיפין מה שבתוכם. או מלשון ערבי שקורין הכדור מדור כלומר מוקף או מסובב. ואמנם קדרה בעברי יש אומרים ששמה כך מפני שחמריתה מן שמש וירח קדרו, ואינו רחוק:

זה הספר חברתי הנה היות בידי וכוונתי להחכים ליראי השם ולחשבי שמו לבד.

וחלקתיו לשלשה חלקים

החלק הראשון אגיד ואקצר פרטיה.

החלק הב' אגלה בו דרכי המולדות.

החלק הג' השמות.

ואחלק החלק הראשון לעשרה חלקים וכן השני וכן השלישי.

אשר חלק הראשון מהשלשה חלקים יקרא

אוצ"ר   והב' עד"ן    והג' גנו"ז.

ואלה הם עשרת חלקי אוצר

א' יכלול י' ספירות בלימה.

ב' כ"ב אותיות יסוד.

ג' שלש אותיות אמ"ש.

ד' שבע כפולות ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת'.

ה' י"ב פשוטות.

ו' יכלול בו כל הממשלות המלחמות והנצחונות.

ז' יכלול כללי המדות האנושיות הנחלקות לטבעיות ולנפשיות ולשכליות.

ח' נדבר בו בענין ההנהגות וההשגחות הארציות והשמימיות והאלוהיות.

ט' יכלול שנוי הבריות והאומות ושנוי הדתות ושנוי הלשונות ושנוי הכתיבות אשר כולם שנוי המחשבות והדעות והמעשים.

י' יכלול עם מה שקדם לו ענין מבחר הבריה הקדושה והטהרה מכל הבריות,

ומבחר האומה הקדושה מכל שאר האומות,

ומבחר תורתה ולשונה ומכתבה,

ומבחר מחשבתה ודעתה ומעשיה המכוונים מהשם כונה ראשונה ואמצעיתה ואחרונה יחד.

ושזאת האומה וכל ענייניה והדומים לה והנמשכים אחריה בכל ענין היא והם סגולה מיוחדת לשם ית' מכל אשר ברא בעולם, (זו האומה) שהוא עולם היסודות הארבעה ר"ל העולם השפל:

ועשרה חלקי עדן הם,

א' דרכי המולדות.

ב' דרכי התקופות.

ג' דרכי השנים הפשוטות.

ד' דרכי השנים המעוברות.

ה' הקביעות והדחיה.

ו' סדרי החדשים השלמים והסדורין כסדרן והחסרין.

ז' סדרי הפרשיות של כל שנה ושנה.

ח' סדרי ראשי חדשים והמועדים והצומות וימיהם כמו שסודרו מימים קדמונים,

אלא שאבנה אותם על שמי ואשים ז' שערים פשוטות ושבעה שערים מעוברים,

ויהיו סימניהם על זה לפי דרכם,

נ'ת'ח'ד'ש' ע'ל' פ'י' א'ב'ר'ה'ם'.

ט' הערת עיבור הנקבות וסבותיו ומציאות הטפה ברחם ובהיותה נבראת מסוד הקשת אשר היא בעלת הצבעים כולם, ובאמצעות עב הענן המימיי הלח והחצים אשר תורה על הארץ בהראותה הכל.

י' ידבר בתולדות הנולדים מן התנועות ומן הזמנים לפי המקומות ולפי הזמנים והקצים תמיד, באמצעות נטיות הגלגלין ועלייתן וירידתן אחר הראש והזנב במזלות הגלגל וכוכביו עם ז' כוכבי לכת המחייבים כחות השפלים באמצעות האור והחשך:

ועשרה חלקי גנוז הם,

א' ידבר בשמות של הדברים הנמצאים, יהיו עצמים או מקרים או הנחשבים לנמצאים ונקראים בשמות דומים לנמצאים, עד שהשומעים שמותם יחשבו שהם שמות לדברים נמצאים, כאילו קריאת שמותם אצלם תחייב מציאותם מורגשת או מושכלת לא מדומה.

ב' ידבר בשמות הנחלקים לפי הנמצאים, שם מיוחד לדבר אחד וכן לכל דבר שם כללי או פרטי.

ג' ידבר בשמות הרבים שנקרא בהם דבר אחד.

ד' ידבר בשמות שיהיו דברים רבים נקראים בשם אחד.

ה' זה החלק יתבאר בו ההבדל שבין שלשת המינים האלה מן השמות שזכרנו ויתגלה בו ג"כ השיתוף שביניהם בין בשם בין בענין.

ו' יפרש הפרש שיש בין השם שהדבר יורה עליו ובין השם שיורה על מציאות הדבר או על מהותו או על מקרה ממקריו או כח מכחותיו.

ז' זה החלק יגלה ערות המתפארים בידיעת השמות והפעולות הנפעלות בעבור הזכרתם או כתיבתם על צורת ההשבעות המתפשטות בין הצנועים הנחשבים לחכמים בדורנו זה, ונקראים (המתפארים) על זה בעלי שמות מבהילי הלבבות ומפחידים חכמי הפתאים, ומבקשים מהעם שיקראום חכמים ורבנים ואדונים והם עבדים נמכרים לעבדי עבדיהם של מחברי השמות (הצנועים), והם האדונים והנביאים באמת מכל צד.

ח' יספר מעלת ידיעת השמות וצורת הזכרתם ותועלתם לאוהבי האמת לבדה לא לזולתם.

ט' יגיד מהות האותיות שנקרא בהם שם השם יתע' שהוא הראוי להקרא שם המפורש המיוחד לו ית'. ולמה נקרא בשמות רבים מתחלפים לפי הנגלה לכל. ומה הם שאר השמות הגנוזים שאינן גלויים לכל אדם ועל מה יורו ומה קדושתם יותר משאר השמות.

י' זה החלק האחרון יודיע לכל משכיל מיוחד מפורש ונבדל משאר העם, ההולכים בחשך אשר לא ראו אור בהיר מאיר העליונים והתחתונים, סוד הפועל האמתי המשנה טבע חלקי היצור בכח כלל הדבור. עד שישוב בו החלק (כל לכל) [אל כל] מינו ויהיה חלק מיוחד לעצמו על דרך הדמותו אל מי שבראו בצלמו ובדמותו ויהיה לו חלק לעולם הבא מושלם ויבורך בשלשה עולמות בכל ומכל וכל, וזו הידיעה היא לאדם תכלית כל תכליותיו כדמות ראשית מכוונת להמציא בה התכלית, ותענה זה הענין מן הראש אל הסוף וישוב חלילה אל הראש כפי מה שאנו קורים בתורת השם בכל שנה ושנה.

ועל כן אחר השלימי הכל ההקדמה והחלקים השלושים אשר נולדו מן השלשה

אחבר דבר

ואקראהו חותם בתוך חותם

על כן קראתי שמו אוצר עדן גנוז:

Natural rights are rights not contingent upon the laws, customs, or beliefs

of

any particular culture or government, and therefore universal and inalienable.

לדוגמא

מן הדברים הקיימים יש שהם ברשותנו, ויש שאינם ברשותנו.

  ברשותנו  - המחשבה והשאיפה, החמדנות והמאיסה, בקיצור- כל מה ששייך למעשינו. 

הדברים שברשותנו הם מטבע ברייתם חופשיים, אין אפשרות למנעם ואין יכולת לבטלם; 

: הזכות הטבעית טוענת להיותה זכות שהשכל האנושי יכול להבחין בה, זכות שהכל מכירים בה; אבל ; במקום האחידות המשוערת אנחנו מוצאים מגוון אינסופי של רעיונות על הזכות או על הצדק. במילים אחרות, לא תיתכן זכות טבעית אם אין בנמצא עקרונות צדק שאינם ניתנים לשינוי,

. אי־אפשר להבין את משמעות ההתקפה על הזכות הטבעית בשם ההיסטוריה לפני שמכירים באי־רלוונטיות הגמורה של טיעון זה. קודם כל, "הסכמת האנושות כולה" בשום פנים אינה תנאי הכרחי לקיומה של הזכות הטבעית.

גם אם נוכיח שאין שום עיקרון של הצדק שלא הוכחש אי שם או אי פעם, עדיין לא הוכחנו שכל הכחשה נתונה היא מוצדקת או הגיונית.מעל לכל, ידיעת המגוון הגדול לאין שיעור של מושגי הנכון והלא־נכון רחוקה מלהיות בלתי מתיישבת עם רעיון הנכון הטבעי ,

אולם מצד שני היא אף התנאי העיקרי לצמיחתו של רעיון זה:

מאחר וההכרה בקיומו של מגוון של מושגי הנכון היא המניע בה"א הידיעה לחיפוש אחר הנכון הטבעי .

אנו מציינים עכשיו כי הביקורת הפילוסופית שהעלינו בתחילת דברינו, אינה במובהק ביקורת על הזכות הטבעית או על עקרונות מוסריים בכלל.

זוהי ביקורת המחשבה האנושית כשהיא לעצמה.

שהרי ההכרה בעקרונות אוניברסליים מאלצת את האדם לשפוט את הסדר המקובל, או את מה שהוא אקטואלי כאן ועכשיו, באור הסדר הטבעי או הרציונלי; ו

קרוב לוודאי שהדבר האקטואלי כאן ועכשיו אינו מגיע למדרגת הנורמה האוניברסלית שאינה ניתנת לשינוי.

רשאים אנו לומר, שהטבעי הוא תמיד אינדיבידואלי, ומכאן שהאחיד הוא לא־טבעי, או קונבנציונלי. היחיד האנושי היה אמור להיות משוחרר או לשחרר את עצמו, כך שיוכל לבקש לא רק את אושרו אלא אף את גרסתו שלו לאושר.

אבל פירושו של דבר זה היה שמטרה אוניברסלית ואחידה אחת הוצבה לכל בני האדם: הזכות הטבעית של כל יחיד הייתה זכות השייכת באופן אחיד לכל אדם כאדם.

אבל נאמר שהאחידות אינה טבעית, ומכאן שהיא טועה.

 ברור שאי־אפשר להפריט את הזכויות בהתאמה מלאה לרבגוניות הטבעית של הפרטים..

הבדלי הזמן והמקום סיפקו, כמדומה, יסוד אמצעי, בטוח ואיתן בין האינדיבידואליזם האנטי־חברתי לאוניברסליות הלא־טבעית..

כתוצאה מכך, מה שטען לאוניברסליות התגלה לבסוף כנגזר ממשהו מוגבל במקום ובזמן, כשהמקומי והזמני שרויים "במצב של היעלמות".

הטרנסצנדנטיות אינה תחום בלעדי של דת נגלית היא הייתה מובלעת, במובן חשוב מאוד, במשמעות המקורית של הפילוסופיה הפוליטית כחיפוש אחרי הסדר הטבעי או הסדר הפוליטי הטוב ביותר.. 

 "natural law," arguing that law ("lex") and right ("jus") though often confused, signify opposites, with law referring to obligations, while rights refer to the absence of obligations. Since by our (human) nature, we seek to maximize our well being, rights are prior to law, natural or institutional

לדוגמא

מה שאין ברשותנו - הגוף, הרכוש, השם הטוב, השררה,

בקיצור - כל מה שאינו שייך למעשינו. 

הדברים שאינם ברשותנו חלשים הם ומשועבדים, ניתנים למניעה ובידי זרים.

"Therefore before the names of Just and Unjust can have place, there must be some coercive Power, to compel men equally to the performance of their Covenants

זכור אפוא: כשתחשוב את המשועבד מטבע ברייתו

לחופשי

ושאינו שלך לשלך,

תיכשל,

תאבל,

תופרע,

תאשים א-להים ואדם.

 to make good that Propriety, which by mutual contract men acquire, in recompense of the universal Right they abandon:

משפט הטבע (בלטינית: jus naturale) היא אחת מגישות המשפט הקלאסיות ובבסיסה העמדה כי קיים חוק טבעי נצחי, לא משתנה, טבוע בעולם ובאדם. גילויו הוא פרי רציונליות שניתנת להסקה מתוך הטבע והטבע משקף את החוכמה האלוהית. משפט הטבע הוא חוק הקיים באופן עצמאי מכל חוק שנחקק על ידי בני אדם תחת משטר פוליטי מסוים, בחברה או במדינה. למונח משפט הטבע מקום בפילוסופיה של המשפט, בהשקפת עולם, או כסוג מיוחד של חוק, בהתאם לנסיבות שבהן נעשה שימוש במונח. תורת משפט הטבע, שם מתייחסים לזכויות, באופן ישיר או עקיף, כזכויות טבועות. לדוגמה הביטוי:...שהרי כל בני האדם נבראו שווים, ובוראם העניק להם זכויות שאין ליטול מהם מבטא את הרעיון כי זכויות אלה טבועות באדם. המילים המקדימות משפט זה: "אנו סבורים שאמיתות אלה ברורות מאליהן", מביעות בצורה מפורשת השקפה פילוסופית של משפט הטבע.  

and such power there is none before the erection of the Commonwealth." (Leviathan. 1, XV)

 אבל אם תחשוב רק את שלך לשלך, ואת שאינו שלך - לאינו שלך, כפי שהנהו,

איש לא יאלצך לעולם

ואיש לא יעכב בעדך; לא תאשים שום איש, לא תוכיח שום איש, לא תעשה מאומה בעל כורחך;

איש לא יזיק לך, לא יהיה לך שונא, ואינך נמצא מפסיד דבר. 

natural legal rights are those bestowed onto  a given legal system     .

    הצדק הטבעי  כל בעלי החיים חיותם והתקיימותם הוא נחלק לשלושה אופנים

,האחד ,מהם שאי אפשר להם לחיות ולהתקיים יחד כחיות הטורפות שהקבוץ וההתחברות רע ומזיק להם,כי אם יתקבצו אל מקום אחד יהרגו אלו לאלו על הטרף,

והשני הפך מהם והם בעלי חיים שאי אפשר להם לחיות ולהתקיים ללא חבורה והתקבצות מאחר וההתחברות להם הכרחי להם בקיום מציאותם,כמו מין האדם כי לדקותו ושווי מזגו יתפעל מן הקור ומן החום ,ולזה יצתרך אל לבושים ואל מזונות מתוקנים תקון יפה שיאותו למזגו ואי אפשר זה בלא הקיבוץ וההתחברות הרבה מן האנשים ויעזרו אלו את אלו,אחד יתפור ואחד יעשה מחט ,אחד יהיה מהנדס ואחרים יבנו בתים רכבות ומטוסים,וכו,עד שימצא כל אחד מן האנשים עוזר לכלל החברה ,באופן שישלימו קצתם לקצתם וחלקם לרובם ורובם לכולם,

והשלישי,מן הבעלי חיים ממוצעים בין שתי אלה הקצוות .כי הם אין הקיבוץ והחברה מזיק להם כאשר הוא במציאות החיות הטורפות והעופות הדורסים ולא הכרחי להם כפי הכרח אשר הוא נמצא במין האנושי ולהיות הקיבוץ וההתחברות הכרחי למין האנושי לצורך חיותו וקיומו ,

אמרו החכמים כי האדם הוא מדיני בטבע,והכוונה כי הכרח הוא לאדם מצד טבעו שיהיה דר במדינה עם קיבוץ רב מן האנשים,

ובעבור זה מבואר הוא מן ההכרח ומן המושכלות בין ראשונות בין מושכלות שכליות ''שראוי שימצא לכל הקיבוץ אשר במדינה או במחוז או באקלים או לכלל העולם סידור מה בו יתנהגו לשמור היושר ולהסיר העוול,כדי שלא יתקוטטו האנשים בהתחברם יחד מתוך העסק והמשא ומתן ,

וסדר זה יכלול על השמירה מן הרציחה והגנבה והגזל ודומיהן ובכלל כל מה שישמר הקיבוץ המדיני ויתן אותו אל שיחיו האנשים באופן נאות ,

והסידור הזה אי אפשר שיתקיים,אם לא בהמצא מושל או שופט על הקיבוץ המדיני יכריח על הסרת העוול וקיום הנימוס כדי שישלם תקון הקבוץ ההוא או המדינה ההיא

ולזה יהיה הקמת המנהיג והשופט ההוא כאילו הוא הכרחי לקיום מין האדם אחר היותו מדיני בטבע

הנה מושכל ראשון מחלקי החוקה שיסדירו ענייני השלטון        

 צורת הממשל, שמתאימה למושג הזכות, צריכה להיות מבוססת על השיטה היצוגית;

שכן רק שיטה זו מאפשרת את קיומה של שיטת ממשל רפובליקאית.

לולא שיטת הממשל הרפובליקאית (ואין זה משנה איזו חוקה תהיה תקפה)

השלטון יהיה עריץ ואלים.

אף אחת מה"רפובליקות" לכאורה בעת העתיקה לא פעלו במסגרת שיטת ממשל רפובליקאית, (שכאשר עמד בראשן שליט יחיד, עדיין היו נסבלות יחסית). 

תנאי העולם הראשון, העולם השני, והעולם שלישי משמשים כדי לחלק את העמים של כדור הארץ לשלוש קטגוריות רחבות.

המונחים עדיין נמצאים בשימוש היום על ידי חוקרים עצמאיים של תנועות בדלניות או micronationalists

The terms First World, Second World, and Third World can be best understood in Human Development Index (HDI) terms, where blue countries correspond roughly with the modern First World, yellow countries correspond roughly with the modern Second World, and red countries correspond roughly with the modern Third World. The Fourth and Fifth World, on the other hand, represent nations without fully-recognised states, and thus outside of the United Nations. The Fourth World is made up of medium- to large-sized nations without states, while the Fifth World is comprised of small nations with strong and established national identitie

במקור, העולם הראשון התייחס לחברות קפיטליסטיות, העולם השני לתכנון המרכזי של הקומוניסטים , ובעולם השלישי לשארית של כדור הארץ, מדינות מתפתחות בעיקר המבוססים על מערכות שבטיות.

תנאי העולם הראשון,

כל אומה תחלק למשפחות

כמו שנחלק המין לאומות

כלומר לראשים מיוחסים כל השבט

ראשי משפחות

'''וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן:'''

עולם השני,

וכל משפחה תחלק לבתים

'''וּבְנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי'''

ועולם שלישי,

והבתים לאישים

והאישים אע"פ שהם הוין ונפסדים

הם שבהם מתקיימים הבתים,

והבתים הם חלקי המשפחה ר"ל אנשי הבתים,

מפני שקבוץ האישים הוא בבתים

במדבר פרק א

א וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:

ב שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:

ג מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן:

והבתים הם חלקי המשפחה

ר"ל אנשי הבתים, מפני שקבוץ האישים הוא בבתים

ד וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית-אֲבֹתָיו הוּא: ה וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם לִרְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר

יחד עם העולם הרביעי

והבית הוא החלק הראשון מן המדינה

כי המדינה כוללת קבוצי קבוצים רבים

בראשית פרק לו

לא וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

לב וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן-בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה:

לג וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן-זֶרַח מִבָּצְרָה:

לד וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי:

לה וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן-בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת-מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית: לו וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה:

לז וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר:

לח וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן-עַכְבּוֹר:

לט וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן-עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת-מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב:

ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום - נכתב זה להגיד כי נתקימה בו ברכת יצחק שאמר לו ועל חרבך תחיה (לעיל כז מ), כי גברו על בני שעיר החורי ומלכו עליהם בארצם, ואלה הערים מדינות בארץ אדום, כי בצרה לאדום היא, כמו שכתוב (ישעיה לד ו): כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום, וכן ארץ התימני מאדום, כמו שנאמר בו (עובדיה א ט): וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו. וכולם כך המה, אבל ספר הכתוב כי לא היו מלך בן מלך, כאשר היו בישראל:

והעולם החמישי,

המלכות

מג אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם:

ומה שאמר למשפחותם למקומותם בשמותם, למושבותם בארץ אחוזתם (פסוק מג),

כי הראשונים היו כל האחים אלופים יושבים כלם בעיר אחת, מושלים בעם כאחד, או כענין נשיאי שבט וראשי בתי אבות,

אבל אלו אחרונים היו אלופים למשפחותם, כי כל אחד היה אלוף לכל משפחות בני עשו ובכל מקומות מושבותם, והוא לבדו נקרא בדור אלוף, אין אחר נקרא כן בכל ארץ אחוזתם, כי היו כמלכים לארצם,

אבל לא ישבו לכסא להם ולא נתנו עליהם הוד מלכות

והמלכות כולל מדינות רבות.

א וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה:

ב בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה:

ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו:

ד בְּהַרְאֹתוֹ אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת-יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם:

l

• עמנואל קאנט / לשלום הנצחי: שרטוט פילוסופי

  הפוליטיקאי המעשי, הבקי במתרחש בעולם המציאותי, 

  יכול להישאר אדיש לאור העיסוק המחקרי של החוקרים אנשי האקדמיה. 

  במקרה של ויכוח אל לו לפוליטיקאי המעשי, 

  במידה והוא רוצה להישאר עקבי, 

  לחוש כי יש בדעות אותן מביע מדי פעם התאורטיקן

   באופן גלוי בציבור, משום סכנה למדינה. 

  על ידי סייג זה יחשיב עצמו כותב מאמר זה 

  למוגן באופן הברור והטוב ביותר, 

  נגד כל פרשנות זדונית. 

  הסעיף המוחלט הראשון לשלום הנצחי החוקה האזרחית של כל המדינות

   צריכה להיות רפובליקאית 

  החוקה הרפובליקאית היא החוקה היחידה שיכולה לנבוע  

  מרעיון האמנה המקורית, עליה צריכה להתבסס כל חקיקה משפטית, של אומה. 

•  למעשה, יש להגדיר את החירות (החיצונית), על פי חוק  שאני מתייחס אליה, כרשות  

  לא לציית לאף חוק חיצוני פרט לחוקים שהאדם עצמו הסכים להם.  

  בדומה לכך שויון חיצוני (משפטי) 

  בתוך מדינה(אין צורך לפרש את מושג התלות המשפטית כיוון שהוא כבר נמצא במושג חוקת המדינה). 

  זכויות אלו הן זכויות מולדות השיכות בהכרח לכל האנושות ובלתי ניתנות להעברה. 

  אולם ניתן לשאול באשר לזכות האזרחית של כל אזרחי המדינה,

   האם ניתן לקבל את קיומה של אצולה ההופכת לכזאת על ידי ירושה? 
  התשובה לשאלה זאת תלויה בתשובה לשאלה: 

  האם יש חשיבות גדולה יותר 

  לדרגה גבוהה הניתנת על ידי המדינה לאזרח מסוים על פני אחר, 

  או לכישורים של אזרח אחר (ולהפך). 

  מכאן שברור כי כאשר הדרגה נקבעת על פי המעמד בלידה 

  לא יהא זה ברור האם לאדם זה כישורים נדרשים (שנקבעים על ידי מיומנות ונאמנות לתפקיד שהאדם ממלא) . 

  הדבר  דומה להפקדת תפקיד של שררה  בידי אדם מועדף שאין לו שום כישורים, 

  דבר זה לעולם לא יתקבל על ידי רצון האנשים הכללי במצב של האמנה המקורית, 

  שהיא עקרון-העל שעומד בבסיס כל הזכויות; 

  זאת מפני שבן אצולה אינו בהכרח אדם אציל. 

  באשר לאצולת המשרה, היינו אצולה שהופכת לכזאת מתוקף תפקידיה 

  שמושגים על ידי  הוכחת כישורים, 

  הרי שבמקרה זה הדרגה אינה הופכת לקניין אישי (משמעותה היא רק החזקת המשרה) 

  ולכן אין פה הפרה של עקרון השוויון; 

  זאת כיוון שכאשר מסתיים התפקיד, עושה-התפקיד מוותר על דרגתו וחוזר להיות כאחד האדם.  

  אישור וחיזוק לתוקפן של זכויות אלו ניתן על ידי העקרון לפיו

   יתכן כי יהיו לאדם יחסים חוקיים אפילו עם ישויות עליונות (אם האדם מאמין בהן). 

  שכן הוא יכול לראות את עצמו כאזרח של עולם על-חושי, בו חלים אותם עקרונות. 

  באשר לחירות שלי,  

  ההצדקה לכך שעקרון זה של שוויון (שלא כמו באשר לעקרון החירות) 

  אינו תקף ליחסים עם אלוהים, היא

   שאלוהים הוא הישות היחידה לגביה מושג החובה אינו תקף. 
  
  
  

  שלושה עקרונות יעמדו בבסיסה של כל חוקה רפובליקאית: 
  
  1)     עקרון החירות של כל בני החברה (כאנשים).

  2)     עקרון התלות, של כל בני החברה, בחקיקה אחידה ומקובלת על הכל (כנתינים).

  3)     עקרון השויון של כל בני החברה בפני החוק (כאזרחים).

  הדברים הבאים נכתבו בכדי שהאנשים לא יבלבלו בין החוקה הרפובליקאית לחוקה הדמוקרטית 

  (כפי שבדרך-כלל קורה). 

  ניתן לחלק את הצורות השונות של המדינה (civitas) על פי האנשים השולטים בעוצמתה הגדולה ביותר, 

  או לפי הדרך בה נשלטת המדינה על ידי המנהיג, יהא זה  אשר יהא.

   החלוקה הראשונה תוגדר על ידי צורת הריבונות(forma imperii). 
  רק שלוש צורות ריבונות אפשריות, ואלו מוגדרות על ידי ההבחנה באשר לשאלה 

  בידי מי נמצא הכוח השלטוני? בידי יחיד, בידי קבוצת אנשים, או בידי כל אלו שמרכיבים חברה אזרחית 

  (היינו: אוטוקרטיה- שלטון הנסיך, אריסטוקרטיה-שלטון האצולה או דמוקרטיה- שלטון העם).
  
  

   החלוקה השניה, מבחינה בין צורות הממשל (forma regiminis) והיא קשורה לאופן בו המדינה, כפועל יוצא מחוקתה 

  (היינו פעולה של הרצון הכללי, על ידה הופך ההמון לאומה), מפעילה את עוצמתה. 

  צורת הממשל, במקרה זה, היא רפובליקאית או עריצה (דספוטית).  

  רפובליקניזם הוא העקרון הפוליטי של הפרדת הרשות המבצעת (הממשלה) מהרשות המחוקקת. 

  עריצות היא חקיקה והוצאה לפועל, באופן שרירותי, של חוקים על ידי המדינה עצמה, 

  והיא משקפת את רצון הציבור רק כאשר השליט רואה ברצון הציבור את רצונו שלו. 
  מבין שלוש צורות הריבונות, דמוקרטיה (במובנה האמיתי) היא בהכרח עריצות, ז

  את מפני  שהיא מקימה רשות מבצעת 

  שבה לכל האזרחים יש אפשרות להחליט באשר (ואף להחליט נגד) ליחיד בחברה, ללא הסכמתו. 

  מכאן שההחלטות מתקבלות על ידי כל האנשים, שלמרות זאת  אינם כל האנשים. 

  משמעות הדבר היא כי הרצון הכללי נמצא בסתירה לעצמו, ומכאן שגם בסתירה לחירות. 
  צורות הריבונות האחרות (אוטוקרטיה ואריסטוקרטיה)  

  הרי שהן גם מאפשרות צורות ממשל שעולות בקנה אחד עם  "הרוח" של מערכת ייצוגית.

  מכאן שניתן לטעון שככל שמספר מנהיגי המדינה קטן יותר וככל שהם מייצגים יותר,

   כך צורת הממשל תתקרב לרפובליקניזם אפשרי, 

  שהשליטים יכולים לקוות להתקדם אליו בהדרגה על ידי רפורמות. 

  כיוון שכך, קשה יותר להגיע לחוקה היחידה שהיא חוקית באופן מושלם,

   באריסטוקרטיה מאשר במונרכיה.

  התוספת השניה: סעיף סודי לשלום הנצחי

  
  הסעיף היחיד מסוג זה כלול במשפט:

   "ראוי שהתנאים המנחים של הפילוסופים באשר לאפשרות לשלום פומבי, ישקלו על ידי מדינות שחמושות למלחמה." 
  בקשת הדרכה מאזרחים (פילוסופים) 

  באשר לעקרונות המנחים את מדיניות-החוץ של המדינה יכולה להחשב כפחיתות-כבוד לרשות מחוקקת שלה

   (לה אנו חייבים ליחס את דרגת החוכמה הגדולה ביותר), אף על פי כן מאוד מומלץ למדינה לנהוג כך. 

  המדינה תבקש, אם כן, את עזרתם של הפילוסופים בחשאי (באופן סודי). 

  במלים אחרות, המדינה תאפשר להם לדבר באופן חופשי ופומבי 

  על העקרונות הכלליים של המלחמה ועשיית השלום, ו

  הם יעשו כך מרצונם החופשי (במידה ולא יאסרו עליהם להתדיין). 

  אין צורך בהסכמה מיוחדת בין המדינות בכדי שתסכמנה על הנושא הזה, 

  מפני שההסכמה כבר קיימת במחויבות של התבונה הכללית האנושית (המחוקקת המוסרית). 

  אולם אין להסיק מכך שהמדינה צריכה לתת קדימות לעקרונות היסוד של  הפילוסוף, 

  על פני הצהרות המשפטן (המיצג את עוצמת המדינה), 
  אך יש לשמוע את דברי הפילוסוף. 

  התאמה בין המוסר לפוליטיקה, מבחינת השלום הנצחי