הייתכן וזה סיפור ילדים ?
"המתנה של רועי"
רועי אהב מתנות והפתעות,אבל לא מתנות רגילות-הוא אהב מתנות מיוחדות באמת.
יום אחד הוא צרר את בגדיו,נשק להוריו ויצא לחפש את המתנה שלו.
רועי טייל לו במשך שבוע או קצת יותר,לאורך השביל,כשהגיע להצטלבות הוא בחר בשביל המוביל למזרח,השביל שנמצא לימינו,"אני רוצה להתחיל את החיפוש ברגל ימין" חשב לעצמו וחייך.
ביום השלושה העשר למסעו ראה רועי מרחוק מתנה שחיכתה בצד הדרך,יושבת לה בתחנת אוטובוס.היא היתה יפה מכל מתנה אחרת שראה-"זו המתנה שלי" חשב לעצמו רועי וצעד במרץ לעברה.
"סליחה,אני חושב שאת המתנה שלי" אמר רועי בבטחון שהגיע אליה. אבל המתנה הביטה בו ואמרה:"סליחה אבל אני חושבת שאתה מחליף אותי עם מישהי אחרת,אתה כנראה מתבלבל".
רועי הרכין את ראשו והמשיך לאורך השביל, אוטובוס חלף על פניו,מרחוק ראה כיצד עוצר לו האוטובוס בתחנה והמתנה הנוצצת והיפה עולה עליו.האוטובוס המשיך בכיוון הנגדי והתרחק.
רועי המשיך לו בחיפוש אחר המתנה כעת היתה הליכתו איטית יותר הוא הרגיש פחות נלהב.ביום העשרים ושלושה למסעו הבחין רועי במתנה שישבה על סלע לצד הדרך. המתנה היתה יפה מאוד, קצת פחות מהמתנה הקודמת, אבל עדין יפה, רועי התקדם אליה בהיסוס.
"סליחה אבל אולי את המתנה שלי ?" שאל רועי בהיסוס, את המתנה היפה ? "אולי" משכה המתנה בכתפיה."בוא ונראה". והם צעדו יחד על השביל.
רועי והמתנה צעדו כך שבועיים והם נהנו מאוד ביחד,הם היו מבעירים מדורה בערבים ויושבים ביחד לאורה ומתכרבלים.
רועי היה מאושר הוא אהב מאוד את המתנה היפה הוא הרגיש שמצא את המתנה המיוחדת שלו את זו שיצא לחפש. יום אחד הגיעו רועי והמתנה להצטלבות,על פניהם חלף לו ילד שהלך לכיוון השני,המתנה הביטה בו עוקבת אחריו,הביטה ברועי ושוב בילד,שוב ברועי ושוב בילד.שיחררה את כף ידה מכף ידו של רועי והחלה ללכת אחרי הילד. רועי היה קצת המום, אך שהמתנה התרחקה רועי ראה פתאום שהיא בכלל לא יפה כמו שחשב היא אפילו היתה עקומה קצת בפינות.
רועי היה עצוב מאוד והצרור הכביד עליו הוא התיישב בצד הדרך ונח."אני לא אמצא את המתנה שלי"חשב רועי, ואז חלפה במוחו מחשבה מפחידה באמת:"ואולי אין בכלל מתנה בשבילי? אני אחזור הביתה" החליט רועי,כשלפתע שמע קול לידו. הוא הרים את עיניו וראה מולו מתנה מאוד רגילה. רועי בדק ולא ראה בה שוב דבר מיוחד."אתה רועי ?" היא שאלה בהתרגשות, רועי הנהן בראשו."אז אני המתנה שלך" היא חייכה בביישנות.רועי התרומם המתנה פרשה ידיה לרווחה,אבל אז רועי הסתובב,לקח את הצרור ופנה לכיוון הנגדי."אני מצטער אבל אני מחפש מתנה מיוחדת" הוא אמר והלך...רועי צעד לו במשך שבוע, בזכות חושיו הטובים גילה שהמתנה צועדת בעקבותיו. רועי הגביר את קצב הליכתו,אבל המתנה עדין היתה בעקבותיו.רועי אפילו התחבא לה בין העצים וציפה שתחלוף על פניו, אבל המתנה התיישבה לה על סלע וחיכתה שרועי יצא מהעצים. רועי התייאש ויצא " מה את רוצה?" הוא שאל אותה מרחוק,היא לא ענתה ורק חייכה.רועי ראה פתאום שכשהיא מחייכת היא יפה,אפילו יפה מאוד."מה את רוצה?" שאל שוב. המתנה נעמדה פרשה ידיה וחייכה. עכשיו ראה רועי שהיא עוד יותר יפה. היא כבר בכלל לא נראתה לו רגילה.רועי התבונן בה וחייך. ופתאום שוב הסתובב. "ממה אתה מפחד?" שאלה המתנה. "שאת תעזבי" לחש רועי. המתנה התקרבה אל רועי וחבקה אותו."אני לא אעזוב אותך,אני המתנה שלך" היא לחשה לו. רועי חייך חיוך ענק וחיבק אותה חזרה וכך הם המשיכו יחד בשביל רועי והמתנה שלו שהיתה המתנה הכי יפה והכי מיוחחדת שהוא ראה אי פעם !