פרידה

אני נפרדת מחיי מכל מה שהיווה את יומי  מכל המראות שסבבו אותי

מרגע שפקחתי את עיניי בבוקר ועד לכתי לישון, מהשמיים שעטפו אותי

בלילות של נדודי שינה, פיסת השמיים האחת הזו שמונחת רק מעל החצר הקטנה והלא מטופחת שלי, הירח המסויים ההוא שנמצא בזוית הייחודית לו מעל העץ שלי.

נפרדת לשלום מכל מה שנמצא מחוץ לכותליי הבית, מכל מה שסובב אותו.

הקירות לא חשובים, גם המרצפות לא. אפילו צבעו המיוחד של הבית לא גורם לי געגוע מוקדם.

כל הנשקף מחוץ לכותלי ביתי מעורר בי כאב מראש, מציף אותי בגעגוע טרם זמנו.

אין דמעות בזויות עיניי, רק צער על הזמן האבוד, כאב על שנים של כוונות, רצון, תקוות אין קץ.

אותה תדהמה ובהלה שלופתת את ליבי כמו אז לפני שנים שאהבה וכוונה טובה

שקבלה ופשרה לא מרפאות שנאה , קנאה ופחד.

שכוחי קטן ועלוב על מנת לפתוח לבבות לרצון טוב ושליטוף וחיבוק אינם מרפא

לשום דבר.

פרידה-זמן נכון להגיד שלום, זמן נכון להבין גם אם ההבנה מלאה בחוסר הבנה,

להבין שאני לא אבין לעולם, לקבל שאין צורך.

לסלוח, לקבל אותי, לסלוח , לקבל את המצב בלי טינה , באהבה, בידיעה

שאני משאירה מאחורי חיים שלמים שנחיו במלואם, במלוא כוחי הייתי בם

במלוא אהבתי מילאתי את הבית ואנשיו, בכל יכולותיי הגנתי, שמרתי, טיפחתי,

כמו שמשון נאחזתי בעמודים והגנתי עלינו מפני נפילת הקירות עלינו לרסקנו.

ואני נפרדת ככה בשקט בתוך תוכי , ממני,מהכתפיים השחוחות מהמשקל

המיותר שנח על גבי,חיוך ודמעה חיים בשלום על פני. 

ימים בהם אין יום דומה למשנהו,

צבע השמש לקראת הערב

צבע עלי העצים המשתנה מידי יום,

צבע השמיים לקראת שקיעה ,

צורת העננים הנעים בלי קול מאי שם לאי שם.

הסתיו ונשמתי רוקדים יחד

ריקוד מלא אהבה לחיים.

רגע של שקט טהור ונושם

ורגע של רוח סוערת ומכה

בילבול המסתחרר עם העלים הנושרים,

שמחה ועצב הנושקים זה לזה,

מלופפים אחד בשני בשלמות מרגיעה.

http://www.facebook.com/event.php?eid=252020444810200

השוק החקלאי גבעת חן

ומסעדת השף "מהשוק לצלחת"בניצוחו של איתמר לבינסון

שווה ביקור 

שווה טעימה

http://www.facebook.com/event.php?eid=252020444810200

החיוך שעלה מן השפתיים והגיע עד העיניים

הקול הרך שליטף את העור החשוף

היד שנשלחה לגלגל תלתל שנח על הכתף

הנשימה שנעשתה כבדה בשקע הצואר

הגעגוע שנולד בבוקר שלמחרת

הפתעה.

אתה שמלא את עצמך עד זרא

אתה שפניך היפים עצרו את כל יתר החלקים מלהתפתח.

אתה שנשוי , פרוד ,נבגד , בוגד...טרם הוחלט במועצת השבט.

אתה ש"עובד" פה , משלשל מילים ומחליף תמונות

שלא תשתעמם עדת המעריצות.

אתה ש"דואג" לנשים שבנינו ומזהיר מפני זאבים ערלי לב

מגיש לנו כתף רחבה ותמונה מזוייפת.

אתה המטרוסקסואל עדין הלב והנפש, אבל- אבל ממש לא יכול עכשיו.

אתה החמוד ומלא הקסם שמסתתר מאחורי דמות מצויירת.

ואנחנו שיושבות כאן ביחד מול מסך אחד , חוגגות את הקיץ,

מביטות לשמים....

אתה יושב מולי, שעת ערב נעימה , אחרי השקיעה ולפני החושך.

פניך יפים מהורהרים, את העיניים אנחנו לא רואים, עשן מיתמר ביניינו

עושה עימנו חסד של מסך, שלא נראה את האמת.

כאילו נינוחים, הבגרות והזמן עשו אותנו מנוסים בשכאלה.

שנינו יודעים שככה זה אף פעם לא עובד.

אנחנו שותקים , המחשבות שלנו מדברות.

אנחנו ממתינים לשמוע את המסקנות,

הקפה התקרר , הסיגריה נגמרה ,המחשבות פרשו למנוחה.

עכשיו תורו של הגוף להגיד את המילה האחרונה.

פתחתי את כל החלונות והדלתות

הרוח המטיבה חלפה בכל החדרים

ניקתה את הפינות

ליטפה את הקירות

אספה את השקרים והסודות

ליטפה  את המצח

החליקה על הלחי

תלשה את האבן שהיתה מונחת על הלב

האויר חזר אל הריאות

הנשימה חזרה להיות סדירה

המוזיקה שוב מתנגנת

האויר שוב צלול

בין צבעים של אדום ושחור

בין קיץ חיוור לשקיעות בכתום

בין לבן בוהק של הרים מושלגים

למדבר חולות צהוב

הוא אוהב – היא כבר לא

הוא אוחז בכנף שמלתה

היא מפנה פניה לאופק

הוא במערב וליבו איתה במזרח.

המלאכים בוכים

השמיים שותקים

רק לרגע , להרף של עין,

נעמד האוויר ולא נע.

המחשבות נעו במהירות האור.

הלב דילג בעליצות על פעימה.

עכשיו יש כבר שם לספר

כותרת צבעונית, מפוארת,

הצהרה חגיגית לאומה.

והלב מטפטף לו פנימה.

פרק ראשון ובו יסופר

מי אסור- מי מותר

פרק שני-האצילות מחייבת

נרים כוס של שמפניה, לחיינו !

פרק סיום או דבר המחבר

למרגלות ההימלאיה יכתב

אל מול ההוד הלבן

הרחק מכאן.