כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    פיד RSS

    גלריה שיתופית יהודית - ערבית כברי

    הגלריה בכברי הוקמה ב- 1977. הגה את הקמתה יחיאל שמי יחד עם חברים שהובילו את פעילותה בשנים הראשונות כגלריה פריפריאלית, חלוצה בארץ ובתנועה הקיבוצית, לאמנות עכשווית. ב- 4/2/12, שינתה הגלריה בכברי את פניה. והחלה את דרכה כגלריה שיתופית יהודית/ערבית של קבוצת אמנים מהגליל.

    אתר הגלריה : www.cabrigallery.org.il
    עמוד בפייסבוק: https://www.facebook.com/KabriCooperativeGallery

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שלישי, 25/4/17, 21:57

    טובה לוטן  ורונית שני  Tova Lotan &Ronit Shany   

    ליווי אוצרותיי: איילת השחר כהן  Ayelet Hashahar Cohen

     

    התערוכה יהלומים ופחם היא תערוכה זוגית, שנולדה מתוך שיתוף פעולה בין  אמניות ותיקות: טובה לוטן – אמנית רב-תחומית העוסקת  בריבוי שפות ובטכניקות מגוונות, ורונית שני – צלמת.

     

    שתי האמניות, שנולדו באותו עשור ובנו לעצמן קריירה אמנותית ענפה, מפגישות לראשונה בין עבודות קיימות. יחד הן  מתכנסות ומצטמצמות ויוצרות מצע מונוכרומטי, סימבולי וסופג. הן משפיעות זו על זו מתוך השוני שביניהן כיוצרות ובונות גשר לשיח שיתופי, אורגני ומהורהר, העוסק בחסר, בשאריות  ובנסתר. שם התערוכה רומז על מפגש בין נוכחויות שונות\דומות וגם הפוכות, מחבר בין אור לחושך ובין מוצר גולמי, יבש ואטום למחצב מלוטש ומבריק.

     

    טובה לוטן עובדת עם חומר ובונה  יצירות  במהלכים מתמשכים ורב שכבתיים. הסטודיו שלה גדוש באמצעים ובו היא  מעבירה את הדימויים שלה מחומר לרישום ומציור לצילום ומטשטשת בין המדיומים. עשייתה נשענת על אובייקטים טעונים, על Ready Made ועל מחקר ויזואלי וטקסטואלי. היא יוצרת סדרות בנושאים שונים, חופרת בדימויים וחושפת את פניהם הרבות. 

     

    רונית שני מצלמת בעיר תל אביב כבר כמה שנים. בדרך מהבית אל הרחוב ואל שפת הים היא פוגשת את הטריוויאלי, את הלא-חשוב והופכת אותו, באמצעות האור ועדשת המצלמה, לאירוע, לרגע פיוטי וחד פעמי.  היא אינה חודרת אל לב הדימוי אלא משרטטת אותו באור הקיים, מבודדת אותו מסביבתו והופכת אותו לייחודי ורוחני. המדיום הצילומי מאפשר לה לקחת החלטות באשר לקנה מידה ביחס לחיים.

     

    עבודותיהן של השתיים נפגשות בחלל, כך שעיר פוגשת בית, הממשי פוגש את המדומיין, החוץ פוגש את הפנים  והחומר (ציור שכבתי) פוגש את האל-חומר (צילום ישיר).   דימויים שהיו שייכים לסדרות הופרדו וחוברו מחדש,  צילום שהתחפש לציור נפגש עם ציור שנשען של צילום. דבר אינו נשאר כלוא בגבולותיו הטבעיים. מכסה של מכונית הופך לאגם, שמיכה הופכת לנוף.  תוכניות בנייה מדמות עצמן לברוש עירוני, וחולצה חוברת לענף. דימויים של רונית שני משתקפים בדימויים של טובה לוטן ולהפך, כשהם מקבלים את זהותם השלמה באמצעות החיבור.  

     

    יהלומים ופחם מהדהדים את האספלט העירוני בתצלומיה של רונית ואת האור והחושך בתוך הסורק של טובה. העץ השרוף והאבן המבריקה מכילים בתוכם  גם את התהליך וגם את התוצר, נקשרים  למרחב הטבע ולמעבדת מחקר ושמים את הגבוה והנמוך זה לצד זה.

     ''

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 10/11/15, 12:29

      מחוץ למקום | תערוכה קבוצתית 
      18 אמנים יהודים וערבים מחברי הגלריה וגם אמנים מבחוץ, ביחד מיצרים מיצבים במרחב המכונה" מנהרה" שמשתרעת מחדר אוכל עד חלל הגלריה.
      פתיחה: 14.11.2015 שעה 13:00
      נעילה: 26.11.2015

      ''

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שבת, 29/8/15, 13:18

         

         

        ינאי קלנר

        משטחים

        פתיחה: שבת, 5/9/2015 בשעה 13.00

        נעילה: 17/10/2015

        אוצר: יוחאי אברהמי

         

        ינאי קלנר- משטחים

        בתערוכה מוצגות מערכות יחסים בין צורות, כתמים וקווים, בין מופשט לפיגורטיבי בין פעולה לביטולה.                                                                                                          הפעולות השונות מחפשות איזון בין צורות גאומטריות לדימויים, ובין האיזון לביטולו. נקודת ההתחלה היא תמיד תעשייתית פרולטרית ואנושית .

        במשטחי הגבס אין  מרכז ואין שולים. הכל רלוונטי והכל גם לא רלוונטי בצורה שווה . הגבס הוא חומר לא היררכי: הוא זול, פשוט ומתפזר בצורה אחידה על כל המשטח וממלא את כל שקעים  הגבס לא בוחר לאיזה חלל לחדור, הוא לא מפריד בין החללים, הוא אחיד ושוויוני לגמרי. היציקה ממלאת משטחים מופשטים, כמו בולעת אותם והכל הולך לאיבוד ושוקע. אין נקודת היחלצות ואין נקודת הישענות. התוצאה היא סבך של צורות ושל מרקמים, הנתונות במצב אפוקליפטי של כליאה .

        הצילום מתחיל בבניה של פריים של סיפור/עולם מורכב ומלא, עם הקשרים ומערכות יחסים, ביוגרפיה וחיי פנאי.

        לאחר מכן נעשית עליו פעולה של הפשטה ופרוק. ממורכב ומלא הוא מופשט לרכיביו הגנריים והבסיסים ביותר מבחינה צורנית. זאת בזכות העלמה של הפריים על ידי כיסוי במשטח צבע חלק שמוחק, ומשאיר לנו את הבחירה לשאול מה מוסתר. ההסתרה משאירה אותנו עם "המרכז"  - הצורה הראשונית שעליה נבנה הצילום ושאולי בגללה הוא צולם, ההסתרה "מפשיטה" את הצילום מעולם הדימויים במרחב ועושה רדוקציה לצורה הבסיסית ביותר, ל"מרכז".

        המפגש בין הדימוי לכיסוי מגדיר מחדש את הדימוי, בוחן מחדש את הקשר שיש בין דימוי לצורה, ושואל שאלות פנומנולוגיות לגבי הצורה:  מאילו קווים מורכב הצינור? איזה צורה יוצרת את קופסת העץ?

        חשיפת המרכז/הנושא, מנוגדת למחשבה הציורית בה הקנווס נתפש כמכלול . ביטול השולים מאפשר לצופה לדמיין: מה יש שם? מה חסר? מה יכול להיות? למשטח כמעט אין סוף, למעט רגע אחד של שלווה ושל נקודת משען ברורה מאוד ופיגורטיבית מאוד. התצלומים מנסים להפוך למופשטים בחלקם, בין המפגש הדיגיטלי ההנדסי לבין הדימוי הממשי, שהוא אורבני-אורגני בטבעו.

         

        יוחאי אברהמי,ינאי קלנר

        ''
         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום רביעי, 10/6/15, 16:14

          30 מטר מהבית | נעם ונטורה

          נועם ונטורה
          מציג בגלריה השיתופית בכברי ציורים מהשנים האחרונות בהם הוא סוקר את הסביבה הקרובה -מהמקום האינטימי והפרטי: דמויות מאלבום הצילומים הפרטי,לחמנייה ופירות על שולחנו ומהטבע הניבט מחלונו: הצריף הישן, הצבר, הנוף המרוחק והשדות.

           

          "אנחנו מוקפים בדברים שאינם פרי יצירתנו ואשר להם חיים ומבנה השונים מאלה שלנו: עצים,פרחים,עשבים נהרות,גבעות,עננים.לאורך מאות בשנים הם השרו עלינו תחושה של סקרנות ויראה.הם היו מושאים של עונג.בראנו אותם מחדש בדמיוננו כדי שישקפו את הלך רוחנו. עם הזמן התרגלנו לחשוב עליהם כעל מרכיבים של רעיון אותו כינינו "טבע" ציור הנוף מסמן את השלבים בהתפתחות תפיסתנו את הטבע. עלייתו והתפתחותו מאז ימי הביניים הן חלק ממחזוריות שבמסגרתה ניסתה שוב הרוח האנושית ליצור הרמוניה עם סביבתה"[1]

           

          ציורי הנוף והדמויות בתערוכתו הנוכחית של ונטורה יוצרים מעין מופע תיאטרלי, הדימויים כמו עוקבים אחרי תמונה כצילומים מהירים המתארים תחושה השואבת את הצופה להתבוננות ארכאית, נוסטלגית,דמויות ונופים. ציורי הטבע הדומם הקטנים לעומתם משמשים כנקודת עוגן אינטימית, הטבע הועבר מן החוץ אל הפנים.

           

          ציורי הדמויות בתערוכה לקוחים מאלבום התמונות הפרטי של האמן ,דיוקנאות עצמיים המופיעים כשחקנים לרגע, פעם במדי חייל, צילום עצמי של זמנים אחרים ופעם כנער חשוף חזה המחזיק מוט רועים ובציור אחר כדמות בוגרת ובעקבותיה דמות אישה. ציורי הנוף בתערוכה הם ברובם מסביבתו הקרובה של ונטורה.מקום הולדתו ומקום מגוריו - קיבוץ כברי שבגליל המערבי. העצים הגבוהים, צמחי הקקטוס המאובקים, הצריפים של הקיבוץ הישן,אוירה  פסטורלית ונוסטלגית.

          פובליוס ורגיליוס מארו (ורגיליוס - משורר רומי) כתב אוסף שירים בשם 'אקלוגות' שהרקע לתוכנם הוא הנוף הכפרי בארקאדיה (חבל ארץ עתיק ביוון).בהשפעתו של ורגיליוס הפכה ארקאדיה  בימי הביניים לסמל של פשטות פסטוראלית. בספרות ובשירה הרנסאנסית השם ארקאדיה שימש לתיאור  של מקומות אידיאלים הדומים לגן עדן. רומנים בשם 'ארקאדיה' נכתבו  במאה ה - 19 ועסקו בגעגוע לעולם אידיאלי רחוק מן המציאות.

           

          ניקולאס פוסין Poussin, Nicolas  (1594-1665) וקלוד לוריין (1600- 1682)  Clude Lorrain. בילו  תקופות ארוכות באיטליה בציורי נופים אידיאליים המתארים את העיר ארקאדיה שנודעה ביופייה הפסטורלי, המענג: מבנים,הרים,עצים ודמויות המשלימות סיפור מיתולוגי לכדי תמונה הרמונית מאוזנת ואין סופית.

          בציוריו הנוכחיים הנופים הירוקים של הקיבוץ, המבנים, העצים, הצבר, השדות והדמויות, משאילים לרגע את המבנה של ציורי נוף קלאסי, ונטורה משהה את סיום הסיפור ומציג לנו תמונה אין סופית של חוסר איזון הרמוני.

          שלומי חגי / צייר. חבר בגלריה השיתופית כברי.


          [1] קנת קלארק Clark)) Landscape into Art 1949  מתוך הספר נוף קדוש וו.ג'י.טי.מיטשל - נוף קדוש. שנקר רסלינג עורך לארי אברמסון.


          ''

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום רביעי, 10/6/15, 16:09

            נועם ונטורה מציג בגלריה השיתופית בכברי ציורים מהשנים האחרונות בהם הוא סוקר את הסביבה הקרובה -מהמקום האינטימי והפרטי: דמויות מאלבום הצילומים הפרטי,לחמנייה ופירות על שולחנו ומהטבע הניבט מחלונו: הצריף הישן, הצבר, הנוף המרוחק והשדות.

             

            "אנחנו מוקפים בדברים שאינם פרי יצירתנו ואשר להם חיים ומבנה השונים מאלה שלנו: עצים,פרחים,עשבים נהרות,גבעות,עננים.לאורך מאות בשנים הם השרו עלינו תחושה של סקרנות ויראה.הם היו מושאים של עונג.בראנו אותם מחדש בדמיוננו כדי שישקפו את הלך רוחנו. עם הזמן התרגלנו לחשוב עליהם כעל מרכיבים של רעיון אותו כינינו "טבע" ציור הנוף מסמן את השלבים בהתפתחות תפיסתנו את הטבע. עלייתו והתפתחותו מאז ימי הביניים הן חלק ממחזוריות שבמסגרתה ניסתה שוב הרוח האנושית ליצור הרמוניה עם סביבתה"[1]

             

            ציורי הנוף והדמויות בתערוכתו הנוכחית של ונטורה יוצרים מעין מופע תיאטרלי, הדימויים כמו עוקבים אחרי תמונה כצילומים מהירים המתארים תחושה השואבת את הצופה להתבוננות ארכאית, נוסטלגית,דמויות ונופים. ציורי הטבע הדומם הקטנים לעומתם משמשים כנקודת עוגן אינטימית, הטבע הועבר מן החוץ אל הפנים.

             

            ציורי הדמויות בתערוכה לקוחים מאלבום התמונות הפרטי של האמן ,דיוקנאות עצמיים המופיעים כשחקנים לרגע, פעם במדי חייל, צילום עצמי של זמנים אחרים ופעם כנער חשוף חזה המחזיק מוט רועים ובציור אחר כדמות בוגרת ובעקבותיה דמות אישה. ציורי הנוף בתערוכה הם ברובם מסביבתו הקרובה של ונטורה.מקום הולדתו ומקום מגוריו - קיבוץ כברי שבגליל המערבי. העצים הגבוהים, צמחי הקקטוס המאובקים, הצריפים של הקיבוץ הישן,אוירה  פסטורלית ונוסטלגית.

            פובליוס ורגיליוס מארו (ורגיליוס - משורר רומי) כתב אוסף שירים בשם 'אקלוגות' שהרקע לתוכנם הוא הנוף הכפרי בארקאדיה (חבל ארץ עתיק ביוון).בהשפעתו של ורגיליוס הפכה ארקאדיה  בימי הביניים לסמל של פשטות פסטוראלית. בספרות ובשירה הרנסאנסית השם ארקאדיה שימש לתיאור  של מקומות אידיאלים הדומים לגן עדן. רומנים בשם 'ארקאדיה' נכתבו  במאה ה - 19 ועסקו בגעגוע לעולם אידיאלי רחוק מן המציאות.

             

            ניקולאס פוסין Poussin, Nicolas  (1594-1665) וקלוד לוריין (1600- 1682)  Clude Lorrain. בילו  תקופות ארוכות באיטליה בציורי נופים אידיאליים המתארים את העיר ארקאדיה שנודעה ביופייה הפסטורלי, המענג: מבנים,הרים,עצים ודמויות המשלימות סיפור מיתולוגי לכדי תמונה הרמונית מאוזנת ואין סופית.

            בציוריו הנוכחיים הנופים הירוקים של הקיבוץ, המבנים, העצים, הצבר, השדות והדמויות, משאילים לרגע את המבנה של ציורי נוף קלאסי, ונטורה משהה את סיום הסיפור ומציג לנו תמונה אין סופית של חוסר איזון הרמוני.

            שלומי חגי / צייר. חבר בגלריה השיתופית כברי.


            [1] קנת קלארק Clark)) Landscape into Art 1949  מתוך הספר נוף קדוש וו.ג'י.טי.מיטשל - נוף קדוש. שנקר רסלינג עורך לארי אברמסון.


            ''

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום ראשון, 24/5/15, 07:50

              ''

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שני, 27/4/15, 14:59

                מוזמנים לגלריה השיתופית בכברי

                נפתחת תערוכתה של

                 

                רויטל לסיק

                אשה ב-שלה

                 

                פתיחה: 9/5/15 בשעה 13.00

                נעילה : 6/6/15

                מפגש /שיח יתקיים בשבת 30/5/15 בשעה 13.00

                בהשתתפות ד"ר מנחם גולדנברג /פילוסוף ואוצר

                לעוד פרטים ניתן למצוא בקישור הבא:  http://www.cabrigallery.org.il/Womaninher_RoytaLas.aspx


                ''

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שלישי, 29/7/14, 01:15

                  נשמח מאד לראותכם.
                  אנחנו גובים רק – 20% לגלריה והיתר לרווחת האמנים שימכרו את עבודותם.
                  מבטיחים פתיחה שמחה (מאמינים שתתקיים אחרי המלחמה).
                  כיבוד קייצי, מוסיקה, ואמנות טובה!


                  ''

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שלישי, 29/7/14, 01:14

                    נשמח מאד לראותכם.
                    אנחנו גובים רק – 20% לגלריה והיתר לרווחת האמנים שימכרו את עבודותם.
                    מבטיחים פתיחה שמחה (מאמינים שתתקיים אחרי המלחמה).
                    כיבוד קייצי, מוסיקה, ואמנות טובה!


                    ''

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שישי , 25/7/14, 17:38

                      ''

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום ראשון, 22/6/14, 20:00

                        בגלריה בכברי נפתחת תערוכתן של שלוש בוגרות המכון לאמנות במכללת אורנים שזכו בפרס האוצר על מצוינות בתערוכת הגמר-2013.

                        את התערוכה מקדישות האמניות לזכרו של עמי לוי- מרצה במכון לאמנות אורנים .
                        אנדריאה חזן, יעל מנין, תמר נמרוד רוגני

                        פתיחה- בשבת, 28/6/2014, בשעה 13.00, שיח גלריה יתקיים בפתיחה, בשעה 13.30 בהשתתפות ענת גטניו- מרצה במכון לאמנות במכללת אורנים, אוצרת ומרצה במכללת ויצ"ו – חיפה

                        נעילה- 27/7/2014
                         

                         

                        לפרטים ,בקישור זה: http://www.cabrigallery.org.il/Placevolution.aspx

                         

                         

                        ''

                         

                        הזמנה לא רשמית לתערוכה שנערכה ע"י אליאס אבו סיני 

                         

                        ''

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום רביעי, 7/5/14, 00:52

                          "בני שם"

                          עפרה אוחנה, רות ביגר, אילון גנור, ענבל הופמן, כרמלה וייס, איתי זאליט, ינאי יחיאל, ואדים קשרסקי, אורה ראובן, עדי שמעוני

                           

                          פתיחה: 17.5.2014 שעה 13:00

                          קיבוץ כברי  

                           

                           

                          ההבחנה בין קבוצות אתניות, גזעים, לאומים ודתות, אינה יורדת מסדר היום, והנה מקור למתחים בין אישיים ובין קבוצתיים, שבאים לידי ביטוי בתחומים שונים וכמובן באמנות. העבודות בתערוכה זו נוגעות בהיבטים הקשורים לנושאים טעונים אלו, ומייצגות מספר אמצעים להבחנה חברתית על בסיס צבע עור, איסור קולינרי, וסיפורים המשקפים רעיונות ומושגים חברתיים.

                          אחד האמצעים ליצירת אבחנה בין חברות הינו שרשור שושלות. פירוט שמי זה הינו אחד המאפיינים הבולטים בטקסט המקראי. בנו הבכור של נח, שֵׁם, הינו אבי האומות השמיות. מי שאינו שייך לקבוצה ה"נבחרת" דינו שונה. מעבר לכך, מיקום האדם באילן היוחסין נועד גם לזהות את מיקומו בקבוצה.

                           

                          כלי נוסף לאבחנה חברתית תרבותית הוא על-ידי סיפורים כגון סיפור ערוותו של נוח. נח ובניו, שם חם ויפת, הם ההתחלה השנייה של המין האנושי לאחר דור המבול. מסופר שנוח שתה לשכרה ובנו חם ראה את ערות אביו. הפרשנות היא כי חם שכב עם אשת אביו והוליד ממנה את כנען  (בראשית פרק ט פס' כ'-כ"ה). חטאו של חם אבי כנען הוא גילוי עריות. טאבו שעברה עליו גוררת עונש חמור של נידוי חברתי.

                           

                          ובהתאם, "תנו רבנן: שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו; כלב ועורב וחם. כלב נקשר, עורב רק (רש"י: רוקק זרע מפיו לפיה של נקבה), חם לקה בעורו (שיצא ממנו כוש)" (מסכת סנהדרין דף ק"ח ע"ב). סיפור זה מנסה לתת הסבר למצב חברתי; "ממזריותו" של כנען והקללה שרודפת אותו בעקבות זאת, הם הסיבה למצבו ומעמדו החברתיים של כנען.

                          ניתן לזהות בקללה של בני כנען, רגע מכריע בתרבות כפי שאנו מכירים אותה, שכן בין הקללות הניתכות עליהם מוזכר צבע עורם השחור כחלק מן הקללה. קריאה זו בטקסט המקראי השחורים מציעה הסבר להיררכיה שאנו עדים לה עדיין בין לבנים ושחורים.

                           

                          דרך נוספת להגדרה חברתית הנה על-ידי איסורים והגבלות קולינריים. כללי השחיטה היהודיים, למשל, משמשים לשמירה על בני הקהילה פנימה: בני הקהילה חייבים להישאר סמוכים לקהילה יהודית כלשהי כדי לקבל שרותי מזון כשרים.

                          כל אלה ועוד הנן דרכים לשמירה על החברה, צביונה, והגדרת הגבולות שלה. מעבר לאבחנות חברתיות, במקרא לשמות יש משמעות. המילה "שֵׁם" היא סימן שמורכב ממסמן ומסומן, שכן ישנה ישות כלשהי אשר שמה הינו שֵׁם. מעבר לכך, רק בעברית, המילה "שֵׁם" משמשת לייצוג, מבחינת המשמעות הבסיסית של מתן שם לדבר כלשהו כדרך לתת לו קיום. ומאחר שבתרבות היהודית נקרא שמו של האל "השֵׁם", באופן מילולי, בני ישראל הם בני השֵׁם.

                           

                          כרמלה וייס

                          כברי מאי 2014

                          ''
                           

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה