כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארכיון

    פיד RSS

    גלריה שיתופית יהודית - ערבית כברי

    הגלריה בכברי הוקמה ב- 1977. הגה את הקמתה יחיאל שמי יחד עם חברים שהובילו את פעילותה בשנים הראשונות כגלריה פריפריאלית, חלוצה בארץ ובתנועה הקיבוצית, לאמנות עכשווית. ב- 4/2/12, שינתה הגלריה בכברי את פניה. והחלה את דרכה כגלריה שיתופית יהודית/ערבית של קבוצת אמנים מהגליל.

    אתר הגלריה : www.cabrigallery.org.il
    עמוד בפייסבוק: https://www.facebook.com/KabriCooperativeGallery

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שלישי, 10/11/15, 12:29

    מחוץ למקום | תערוכה קבוצתית 
    18 אמנים יהודים וערבים מחברי הגלריה וגם אמנים מבחוץ, ביחד מיצרים מיצבים במרחב המכונה" מנהרה" שמשתרעת מחדר אוכל עד חלל הגלריה.
    פתיחה: 14.11.2015 שעה 13:00
    נעילה: 26.11.2015

    ''

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 24/3/14, 11:01

       

       

      "סבתא בישלה דייסה"

      דרורה דקל/נטע ויובל

       

      פתיחה בשבת 5/4/2014

      נעילה בשבת 3/5/2014

       

      הגלריה תהיה פתוחה גם בפסח  

      בחג ראשון ובחג שני

       ובימים הקבועים.

      חמישי- 16.00-19.00

      שישי – 11.00-14.00

      שבת – 11.00-15.00

      ובתאום טלפוני- 0528-011252

       

      "סבתא בישלה דייסה"

       

      שלושה מסעות  מתרחשים בזמן ונעים להם בצירים מקבילים ורק בתחנה אחת הם יצטלבו, כאן- בסטודיו של דרורה דקל, בו היא רוקחת עם נטע ויובל נכדיה, דייסה של שיחות על אמנות, ועל משמעות הדימויים בעבודות שלה ושלהם. נטע חושב שהאמנות של סבתא לפעמים מופשטת, היא משתמשת למשל בעורב שחור כי היא גותית.

      משולש המסעות הוא מסע בתוך מסע: האחד- של סבתא דרורה, השני- של  נטע ויובל  הנכדים, והשלישי- הוא מסעה של אימה של דרורה שהותיר צל של עורב שחור, שמתגלה גם על כריכת מחברת הקומיקס של נטע ועל הדפס עץ גדול שיצר. דימוי כיפה אדומה, היער והזאב, הוא מקום מפגש של דקל עם ספר ילדות שקיבלה מאימה, ספר שעבר כבר שלושה דורות. את סיפור המסע של כיפה אדומה הצליבה האמנית עם סיפור מסעה של אימה, ונכדיה מודעים לחיבור.

       

       שכמייה אדומה ורקומה מוצבת כאייקון ברישומים, בעוד נכדתה מכינה בובות נייר ובגדי נייר בהשראת בובות שיצרה סבתה לאימה בילדותה.

      לוחמי סומו מגודלי גוף מגיבורי תערוכתה בבארי (2002) חושפים את נקודת התורפה בבטנם הרכה, כמטפורה למצב קיומי בגבול מאיים, כאן הם נפגשים עם גיבורי העל של הנכד. ועם מסכי וידיאו שמקרינים על בטנם את עיסוקם של הנכדים בג'ודו. העורבים השחורים שתנועתם קפואה, חובקים את ציוריה הילדותיים והדינמיים של הנכדה.                                     

      גם האספנות האובססיבית של סבתא מאפשרת לנכדים איסוף משלהם. כאן בסטודיו מבלים הנכדים שזכו לפינת עבודה פרטית, כאן למדו את השימוש בסכיני החריטה להכנת הדפסי עץ גדולים.וכך מפציע לו מסע אחר אופטימי ומחויך, לנטע חשוב לצייר ציורים קוויים שמתכתבים עם תוכניות טלוויזיה, ספרים, וספורט. "חשוב לי לצייר גם דברים לא מובנים", ויובל צובעת את כל הסצנה בורוד, בתנועות זורמות של כתם מכחול וטושים.


      עולמות מקבילים מודעים זה לזה, נפגשים ומתרחקים, המפגשים בסטודיו מתנהלים כחלק מהחיים. וכך גם הבשילו לתערוכה משותפת- אובייקטים, צילומים, ציורים, קיר משותף, ומרחב מעורבב.

       

      סומו מול סומו, גיבורי על, נסיכות, כיפה אדומה והזאב הרע, עורבים שחורים, שחקני כדורגל, רגליים הולכות, צפרים ופרחים בהדפסיה החדשים של דקל, חפצים, עבודות יד, צילומי דיוקן, וחמרי השראה.

      חמרים בדייסת הקסמים בסטודיו /מטבח של סבתא דרורה.     

       

      אבי איפרגן/אפריל 2014 

       

       

      http://cafe.themarker.com/image/3077767/

      דרג את התוכן:

        תגובות אחרונות

        הפעילות שלי

        אין רשומות לתצוגה