יום חמישי, 30/1/20, 21:37
כשהמציאות הפכה לבלתי נסבלת, הפכתי אני לדולציאנה, הסובבים אותי לאבירים, מקום עבודתי ארמון ואני הגבירה. כך יכול היה הדימיון לרפא את כאבי המציאות. יכולתי להמשיך כך עוד שנים רבות לולי המציאות לא הייתה חובטת בפני מפילה אותי ל... |
יום חמישי, 23/1/20, 16:52
את מוכנה לצעד הבא? שאלתי את וולרינה כן, היא אמרה, אבל הפעם... לא לבד! היא הסתכלה עלי בעיניה התמימות והגדולות ושאלה טאו... אם אני לבד, מדברת לעצמי וכותבת לעצמי, חושבת בקול רם לעצמי ואף אחד לא שומע אותי, אז המילים שאמרתי..... |
יום ראשון, 5/1/20, 17:14
חושבת עליך והימים עוברים . רוצה לכתוב לך אבל לאן נעלמות המילים. החושך יורד מוקדם בימים האלה ויוצא לי הרבה לחשוב על החושך שהאפיל על חייך ... מאין הוא בא? לקחת מיזוודה ונסעת ליבשת אחרת, אישה צעירה. ידעת לאן את הולכת? ברחת?... |
יום ראשון, 25/8/19, 17:05
הגענו לקצה השביל, אמרה ולרינה. שנינו הסתכלנו אחד על השני, קצת אבודים. הדרך הובילה לכאן היא אמרה. את צודקת אמרתי, היא הובילה לכאן.. אבל אי אפשר להמשיך מכאן... נכון, אמרתי. אי אפשר להמשיך. התיישבנו על קו החוף מביטים יחד אל... |
יום שבת, 13/7/19, 10:56
כשהכנסתיךֲ לחיי עת הייתי בגיהנום, קטונתי מלהבין - שדמותךֳ הצטיירה לי - מתוך הלהבות. כמה מהר, במימדי הנצח הפכה לאבק להבת דמותךֳ |
יום רביעי, 3/7/19, 13:32
שחור, זה טוב או רע היא שאלה אותי. מודה שהסתכלתי עליה במבוכה. אני לא ממש מבין אמרתי.. אולי זה רק צבע..? אני מרגישה שחור היא אמרה, הוא עוטף לי את הגוף. אני נושמת אותו, זה לא רע או טוב הוא נוכח. צובע לי את העצמות.. מרגיש מו... |
יום שני, 1/7/19, 17:57
שעת ערב מוקדמת,רוח נעימה של אמצע קיץ חולפת על פנינו נושאת בחובה ריחות מחטי אורן ואיזוב. ולרינה ואני פוסעים זה לצד זה בשדירת העצים שליד קפה רחל החדש לא חדש שניפתח ברחוב, כורסאות ושולחנות פזורים סביב ואנשים עם פנים מחייכות... |
יום חמישי, 27/6/19, 14:14
כמה עדין דק ושברירי קו הגבול בין השפיות, לחוסר שפיות, בנפש - צמאה לאהבה. |
יום שבת, 22/6/19, 17:59
ולפעמים מרגיש לי כמו חשופית כל פסיעה החוצה מהקונכיה משאירה אותי חשופה לפגיעת רגליהם הדורסות של האחרים. ואפילו לא בכוונה רעה ואפילו רק בהעדר תשומת הלב. |
יום שלישי, 18/6/19, 21:27
אני יודעת משהו, אמרה לי ולרינה כשישבנו יחד במרפסת של הבית שלי, מתבוננים בשמש הניפרדת לאיטה מהיום לאט מפנה את מקומה לערב על ריבוא כוכבב. שמיים ניצבעים בצבעי כתום אדום כמו משורטטים במכחלו הגדול של אלוהים. מילותיה של ולרינה... |