כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הדשא של השכן ירוק יותר


    אתם ודאי מכירים את הפתגם האומר ש"הדשא של השכן ירוק יותר". אני בילדותי הקפדתי שהדשא של השכן שלי תמיד יהיה ירוק יותר - הייתי בא עם הממטרה שלי ומרטיב לטבריזי את החצילים האדומות שהיה מגדל מול כניסה שלושים וארבע. היו כמה פעמים שתפסו אותי על חם והיו מחטיפים לי בעיטה בתחת.אבא שלי היה רואה מהחלון בזמן שהיה מעשן את הטיים שלו ומצדיק אותם, כך חינכו אותנו במוסררה, האחריות הייתה של כולם, ולכולם הייתה את הזכות לבעוט כשצריך.
    אבא שלי היה זורק את הבּדלים שלו לגינת החצילים. הירוק היחיד שאני זוכר בבית שלנו היה הכוסברה, שהוא היה המצרך החשוב והאפקטיבי ביותר. ביום שישי הכוסברה הייתה מכסה את הדגים של ארוחת השבת.
    את האקווריום עם הדגים שתפס חצי חדר אבא החליף עם סוחר ממולח, תמורת מספר טחולים שתפר בעצמו. שבועיים מאוחר יותר אבא הביא דגי זהב שהצטרפו אלינו למשפחה. הייתי בוהה בהם שעות, מתלהב מהצבע שלהם שהיה אז נדיר. חשבתי שפעם נאכל אותם עם הכוסברה של אמא, לצערי הם לא הגיעו לבגרותם, אלא נשטפו בשירותים.
    פעם דאגתי שהם לא מקבלים מספיק חמצן ולקחתי יוזמה- הוצאתי אותם לתוך סיר, וניקיתי את הזכוכיות, הוספתי קצת תפאורה לאקווריום, והחזרתי אותם פנימה, בתמימותי הכנסתי את ספק החשמל לתוך האקוורים, מילאתי במים, והפעלתי את המשאבה, מספר שעות מאוחר יותר התעוררתי בשערי צדק אחרי שחטפתי מכת חשמל, מחובר לחמצן.
    שנה שעברה ביקרתי בבלוק שלושים וארבע. ליד גינתו של טבריזי, ראיתי אברכים קטנים שדומים לפינגווינים מטפסים על העץ היחידי שנותר שם, החצילים והגינה כבר לא שם, הם בחנו אותי, נראיתי להם לא שייך, בוחן את הכניסה, אפילו מוצא את תיבת הדואר שלנו, מרוסקת, הכניסה למקלט הייתה אטומה, הכל מוזנח ונראה לא טוב, אני יוצא החוצה לנשום, נחנק מהתמונות המרעילות שעיניי רואות, שכונת ילדותי הקסומה נעלמה לי בשניה, החיים היפים שהיו שם בערבים, משחקי החברה של ילדי השכונה. ואז משום מקום אני פוגש באיש האגדי שהיה השדרן השכונתי של משחקי ביתר ירושלים, עמרם מרציאנו, הוא מזהה אותי, ואני נותן לו חיבוק גדול, הוא מעדכן אותי שהרב שניאור ניפטר כבר מזמן, וזה הלך, וההוא גם, ואני זורם איתו, וכאילו אנחנו ארבעים שנה אחורה, הוא מתחיל לשדר בהתלהבות אופיינית כמו באותם הימים של פעם מוציא רמקולים למרפסת ומשדר לשכונה, יש בו את הכוחות שהוא צריך לשידור מברזיל, אני מתחבר אליו, אנחנו צוחקים ונפרדים לשלום.
    עכשיו אני הולך לחפש לי שיר הודי שיזכיר לי מה עמרם היה משמיע לנו בין שידור לשידור, אולי משם תבוא הגאולה.

    תכנים אחרונים

    חברים לכו לבויידם הוציאו משם את הסיפורים והתמונות

    1

    ספרים  

    יום חמישי, 6/10/16, 20:55

    המפגש הזה מפתיע אותי כל פעם מחדש, מרגיש לי כמו להתאהב בבחורה, לשלוח לה פרחים, ולבבות אדומים ככה סתם באמצע החיים, מרגיש כמו ארבעים שנה של מדבר, בו נדדו בני ישראל, ואנחנו בתוכם, מדלגים בין המדינות, הערים, והשכונות. התאהבנ...

    קרא עוד | 0 תגובות | 546 צפיות

    פרופיל

    רפיסעדון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תגיות

    ארכיון

    תגובות אחרונות

    אין רשומות לתצוגה

    פיד RSS