שלוש שנים וחצי יצאנו, אהבה ראשונה מטורפת, עד שנתתי לו שפיץ! אמרתי לו שאני רוצה לטעום עוד טעמים, לבדוק דברים חדשים, להתנסות. כמה טלפונים שסיננתי, מכתבים שקרעתי, מפגשים שלא הגעתי, רק תניח לי לנפשי ותמשיך הלאה. ומבלי ששמתי לב הוא המשיך, פתאום כבר לא מתקשר כל יום, אפילו לא חוזר לשיחות שלי. בהתחה, לא הזיז לי הרגשתי שברגע שארצה הוא יזחול אלי חזרה. ערב אחד התקשרתי והוא לא ענה, אחר כך התקשרתי שוב, הוא אמר שיתקשר אלי יותר מאוחר, אמרתי בסדר (נעלב כזה) ידעתי שניגנתי על מיתר מוכר, הנה עוד שניה הוא מחוץ לבית שלי מלטף, מחבק, מתאר כמה התגעגע. דפיקה בדלת,כמה צפוי! התרמה לאקי"מ????? נתתי בלב צר. כבר אין טלפונים בשעות לא שעות, אין הודעות. מישהי אחרת כבשה את ליבו ולי נשאר לכתוב לו:
"כשהיית, לא הייתי כשרצית, קצת ברחתי כשחיבקת, התרחקתי ועכשיו אתה אינך!
בידיך אהבה שחפנת בלחיי, נשיקה קצת מלוחה ברחה דימעה מבין עיני!
אתה מתרחק מימני ומשהו בי כמו כבה תחושת פספוס אותי אופפת תחושה שלא נתראה
נגמרו לי הכוחות אני די מוותרת מפנה את מקומי למישהי אחרת
עוד רגע והלכתי רק דבר רוצה לשאול אך נתתי לך ללכת איך עזבתי אור גדול????