הבת שלי כועסת עלי,

התלתלים שלה פחות נעימים אלי מימים אחרים.

עיניה פחות רגישות אלי ,

ולחייה כמעט לא מתחככות בשלי.

אולי זה הסתו ,אולי זה פשוט כי ככה זה

בנות בגיל 7 כועסות על אבא שלהם,

מישהו קרוב אמר לי זה באויר...

תרפה

הבת שלי כועסת עלי .

זה קורע לי את החלקים הפנימים

 גורם לי להרגיש קצת שאני מתפוגג.

אולי זה הדבק שמתחיל קצת להתפורר

בנות בגיל 7 כנראה מרגישות שהדבק נמס

ואולי זה פשוט ככה זה..

פשוט מתפורר,או נמס

הבת שלי פשוט כועסת עלי

זה הורג אותי

הוא צייר אותה לאט במשיכות מדויקות של מכחול ,תנועתיו היו מעודנות ,רגישות מדומות לפריטה על נבל .

הוא השתמש בצבעים הכי בהירים שיש, צבעים של אהבה, תשוקה ,צבעים של שיכות.

עיניו אמדו את גופה המושלם בעיני צייר מתבונן ,לא היתה תשוקה בהם רק מגע של הערכה למראה המדהים שניגלה מולו .

הוא צייר שקוע בעולמו, צייר ביד בטוחה יד אמן הוא שירטט את יופיה את חיצניותה, פנמיותה הוא התעמק על כול קימור על כול קו מיתאר בגופה המושלם.

צווארה .. צווארה היה המקום שעיניו התעכבו לזמן הרב ביותר,

 ניסה למדוד את יופיה ניסה להכיל את הלובן לנשום את הטוהר  לתכנן בצורה הנדסית את הטיתו של הצואר,

הטייתו בעת חיוכה, הרגע שבו מתומצת העידון היופי ושלמות הציור . 

היא התמסרה לכול גחמותיו לכול רצונו,  כחומר ביד יוצרה , היתה דף מודפס ניכונה לכול דרישה מקופדת, מוגזמת, מעוררת שאלה.

הוא צייר את האגמים בין עיניה את העמקים, היערות הוא צייר את החלומות , הסודות הכמוסים ביותר,צייר נשימתה המיוסרת

צייר ביד בטוחה את התאוות האסורות, צייר בנשימה עצורה את מעשה האהבה .

הוא נגע בחמוקיה דרך המיכחול, היתנה אהבה ביד בטוחה, בתשוקה חותכת המכחול בצע את גופה דרך הציור.

מגע האהבה זעק שעיניה מושטות מולו צמאות למכחולו שלא הרפה באיטיות מהבד המתוח.

נגע בנשמתה ,נגע בחלום

הי אתה

כן אתה  עם העינים החומות,

הי אתה.

אני מדבר עליך.

האיש עם השיער הקצוץ

האיש שם שמחייך עם העינים

שהעוית מצדדת לו את החיוך

הי אתה

תן לי לשמוע מהמוסיקה שלך..

לשתות מכוסך,

הי אתה אני רוצה לאכול לך מהצלחת.

 רוצה לטעום ממך

הי אתה,

כן אתה עם החיוך המתגלגל. עם החזה המתוח

אני רוצה לרוץ איתך,

לעוף לשמיים

להתכרבל בנשמתך

לצעוק בשמך .בכול החוף הזה

היכן אתה.

אני כאן.כאן .כאן.

הי אתה ...

אתה מכיר את זאת שאוהבת מערבונים,

שמעת על ההיא שמתמוגגת מדילן,

ופול סיימון מרכיב לה צמידים על הידים מרוב התרגשות

 זאת אותה אחת שליאנורד כהן עושה לה עור ברווז...ככה שמעתי אתה יודע..

בטח היא מורידה לנגן שלה את כול השירים של אהוד בנאי ,מכירה את כול המילים

היתה שמועה דווקא די מבוססת שאותה אחת לא להאמין ממש.. ראתה את ציד הצבאים מלא פעמים,

הסנדק ,ספרות זולה ,אני בטוח שקולנוע איטלקי עושה לה טעים.

לדעתי היא  גם אוהבת ספרים ..מאד

מעניין

פילסופיה.רומנים,מודעות..לך תדע

היא ישנה מעט בלילה,

אוכלת סביר,

מחייכת בהטיית ראש,

חייה את חייה,

אתה בטוח יודע

איש שכותב שירים.

גר ברחוב,

יש לו בלוק ציור צהוב ,עט שחור

חולצה שקופה,כובע צמר

משקפים שחורות ענקיות.

לידו מונחת מזוודה מרופטת עם שריטות עבות וכואבות

בפינה לידו נחה נישמתו הדואבת במבט סגריר .

ישבתי לידו,

הקשבתי לשירו.

הוא כתב מוזר על בית ירוק.

תינוק שזוחל ,

אישה בלי עיניים

הוא כתב את שיר המהגרים

שיר הסכינים.

הקשבתי לשירו

על עולם בלי צדק ,חרא שזורם ברחובות

ועל מקומות שאנשים אוכלים כמו נבלות

הקשבתי לשירו,

שדה שיבולים זהוב, אופק בלי סוף

שמיים כחולים,ים אגם ,הר ,ועמק,

הקשבתי לשירו

שיר על לילה שיורד לאט,

על יום שמקיץ בפראות.

על מפלצות על אהבות

שיר של מהגרים,

שיר על סכינים,

הקשבתי לשירו

חזרתי לביתי, חבשתי כובע צמר שחור,

קניתי בלוק כתיבה צהוב,עט שחור

חולצה שקופה

הרכבתי עינים יוקדות, ומשקפים שחורות.

שחררתי את הנשמה הדואבת

ירשתי מזוודה מרופטת עם שריטות כואבות

ישבתי לידו

כתבתי את שירי....

מאמנים אישים, מאמנים מקצועים ,מאמנים של זוגיות,

מאמנים לחיוך ,מאמנים לגוף בריא,

מאמנים שבאים מאהבה,

מאמנים שבאים לתת אהבה,

מאמן חסון ,מאמנת חסויה....

מאמנים של נשמה.

מאמנים של הפרעות ,התפרעות, חוסר יכולת וחוסר אויר.

מאמנים של תיסכול .מאמנים נגד תיסכול.

מאמנים של ספרים .מאמנים של איזונים.

מאמנים שבאים להתאמן.

מאמנים של מאמנים שמתאמנים על המאמנים שבאים לאמן אותם.

מלא מאמנים.

אני בעדם באמת.....

מין הסתם איבדתי בזה הרגע חלק ניכר ממאמנים שרצו לאמן אותי

או לפחות לקרוא אותי

איזה פאק...

היא עוטפת אותו מלאה וחמה. 

עוטפת אותו נעימה ,רכה.

גוחנת על פצעיו, מלקקת את תאוותו.

זוהרת על חייכו, חומלת את דמעתיו.

עטפת את חייו את מהותו ,נישמתו, עתידו, עברו, הוויתו.

עוטפת את בדידות קיומו.

בבוקר עם עלות השחר היא ממלאת את יקציתו

שהירח נע למסעו היא חודרת לנשמתו

עוטפת

עוטפת את מסע האש .

עוטפת את מסע הזמן.

עוטפת את הפינות הדחוסות .הפינות הפתוחות לרווחה.

עוטפת כול חור ,נקב, ריס ,צוואר .

עוטפת, עוטפת, עוטפת.

בוערת כאש התשוקה...

מלחככתבבעירה אינסופית

עוטפת, עוטפת, עוטפת

גחלת חייו

האיש שנוגע בצמרות העצים

לא בא לעבודה היום.

יכול להיות שהוא חולה ,

נעלם.

ואולי רק דימיון הוא ?

האיש שנוגע בצמרות העצים,

לא נוגע היום בצמרות שאהב

אולי נשבר לו הסולם,

החלום .

הכאב .

האיש שנוגע בצמרות העצים

התעייף,

אולי הגיע זמנו לגעת בעצים הנמוכים

להיות  כאחד האדם

האיש שנוגע בצמרות העצים

לא הגיע היום לעבודה,

משהו נשבר בו

התפוגג

האיש שנוגע בצמרות העצים

יחזור...

ככה אומרים.

אוחז את השמים ,מנשק את הכוכבים.

מלטף את הדמעות והרסיסים שנשארו.

מנגב את החיוך מהלבנה האדירה.

ומגניב לה את חיוך חולי הירח.

חולי הירח שיוצאים לשוטט בלילות ,

חולי הירח שרוצים להרוות את צימאונם,

מוכי ירח מאושרים שאוחזים בשברים ובחלומות.

מוכי ירח שמתנגנים יחד עם הסדוקים המושלמים

דילן, ווטס,משוררים בלי תקווה סופרים ללא לאות שחודרים איתם למלחמות מלווים את תרועת הניצחון יחד איתם..

אנו חולי ירח בודדים, מאושרים, אוחזים בשברים, אוחזים בלבבות המנותצים.

אנו נאחז בעולם יחד איתכם.

נוביל את האמת ,את האהבה, להתרוממות ואושר אינסופי.

אנו חולי הירח נקח את החלומות של כולם ,נזקק אותם לחלום  אחד עצום שנוגע באוקינוס האטלנטי

שט בימים הנפלאים

גולש במדבריות העצומים, ביערות העד, בקרחונים הכבירים

אנו חולי הירח נייצר את החלום הענק, החלום הנשגב.

ונרגיע את עולמנו לעד.

משוגעים, שותתים, מוטרפים.

אבל חולמים מאושרים ,אנו

-בוקר טוב

-בוקר מצויין

-איך ישנת?

-טוב

-חלמת עלי?

-קצת

-מה חלמת?

-דברים שאסור לגלות

-תגלה לי אני רוצה לדעת

-לא רוצה

-בבקשה....

-לא מתאים לי

-טוב, אני לא אציק לך

- תודה אני מעריך את זה

-אתה הולך לעבודה?

-לא

-למה?

-אני לא רוצה

-מה עובר עליך?

-אולי החיים ,אולי אני סתם עייף

-בטח משבר גיל 40 ,קראתי על זה בספר

-אולי פשוט לא בזין שלי...יש מצב כזה

-אתה לא חיב לדבר ככה

-אני רוצה לדבר ככה

-השתנת

-כן גם את ,כנראה החיים משנים אותנו

-מה עושים אם זה?

-זזים עם זה, בטח דברים קורים לבד

-אחלה יום שיהיה לך

-תודה גם לך

רץ אחרי החיים של עצמי

ככה טוען אלכס שרץ איתי למרחקים בבקרים או בערבים

הוא צודק הבן זונה

יש ימים שאנו גומעים את הקילומטרים הלא נגמרים  ומשוחחים

ויש ימים שאנו שותקים שתיקות כבדות ,חסרות פשר

הגשם מטפטף, הכביש חלק ,הגיע חורף.

הדופק מואץ ,הנשמה זעה בתוכנו ,אנו ממש רצים לחיינו.

רצים לחופש שלנו, רצים למען הנשמה, למען האמת ,למען החור בנשמה, או סתם רצים כי ככה צריך..דפוקים אמיתים

כולנו כנראה שרוטים ברמות מסוימות או שפשוט הדם אצלנו בגוף כנראה מזמן יותר מר

כי אנו רצים ורצים

כול הזמן רצים

רצים אחרי החיים שלנו

חיים בזמן אחר

חיים במימד הכי טוב בעולם

חיים ברגע שנותן לנשמה זמן לבעירה ,נשימה ,זיכוך

חיים בתשוקה,

נוגעים בעוצמה הבוערת,

חיים, יונקים, נוגעים ,מתרפקים,

אין מחר

היום זה הרגע

זמן החיים