אני חושב שדג יתאים לאנרגיה שעוטפת אותי .דג מיוחד שוחה ברוטב  ,דג עם אישיות.

ואני לא עצלן,  יש בי חריצות טבעית של אהבת בישול.

הכנתי סיר רחב, סיר כבד שכבר חווה הרבה דגים, סיר גבר גבר.

שפכתי לתוכו מעט שמן זית ,נקי ,וטוב שקניתי בסופר. הרחש תסס  בסיר ,והשמן נתן חזק באהבה.

קצצתי המון שום, כיוון ששום זה אבן דרך בחיי הקולינארים. שתי גמבות  אדומות ריחניות קוצצו דק,  ונטמנו בתוך הסיר הגועש.

עגבניות עססיות קוטמו מעורם ,נחתכו קוצצו  הצטרפו בשמחת גיל לחגיגה ,לדעתי הם היו רבעיית עגבניות ממשפחה טובה ,משפחה עם שורשים ישראלים גאים.

כנציג מזרחי גאה הוספתי כפית גדושה של פפריקה חריפה טחונה דק וריחנית ופפריקה מתוקה מעט כמון .מלח ,פלפל שחור, כמו שהאהרוני אומר קורט פלפל שחור,

והכול זהר, נצנץ באור יקרות בסיר הגבר, גבר.

מעט מים נוספו לבלילה  קצת יין לבן  חגיגה של ריחות .

והכול בער, זהר, ודרור שף ללא  תואר, אדם ללא מולדת ,קצץ פלפל ירוק, פלפל עם נשמה, חריף, וטוב ,הוא נוסף לאחר כבוד לבלילה האדומה ,בסיר היצוק, השחור ששמו בישראל גבר, גבר.

הריחות נפלאים, מזגתי לעצמי כוס יין אדום, הבית שקט מילדים, ומשפחה ,מוסיקה שמימית ברקע.

אחד מחוקי ברזל לדג טוב, ובכלל טיפ לבישול נהדר זה יין נפלא,  שף מסטול, מוסיקה טובה ברקע, בדרך כלל לדגים יש דרישות קפדניות ,צריך פשוט לעקוב אחרי ההוראות.

מחנות הדגים  במקום מגורי ,הזמנתי לוקוס חיכני ,חתוך חתיכות גסות, הטמנתי את הדג הנפלא בתוך הבלילה האדומה המרהיבה שיצרתי הוספתי כף רסק עגבניות כמות ענקית של כוסברה אגב  כוסברה היא כמו שום , יסוד בסיס בעולמי הקולנארי .

עוד קצת מהיין הלבן שיהיה עז  ומצומצם.

חצי שעה והדג מתבשל על אש נמוכה, בתוך הבלילה האדומה ,החריפה, ריחות בבית היו נפלאים אפילו השכן פתח דלת ורמז על בואו.

היין האדום שלגמתי היה נהדר וברקע המוסיקה ...נו לד זפלין יכול להיות רע,

הדג מוכן.

דג אדום, חריף, נראה כמו מלכת יופי נפאלית ,כולו אש וללהבה .

התקנתי לי צלחת גדושה, מזגתי לי כוס יין נוסף .

 מעט לחם גס ,זאת אומרת חלה שבוצעים ביד.

ואכלתי.

עם הידים.

תאווה.

נהדר.

שבת שלום.

אתמול, בשעה חמש ועשרה לדעתי, החלטתי שאני נוסע.

ומה עם הלב, אני שואל?

אז לא נסעתי ,מזגתי כוסית ענקית של ויסקי ,בתוספת שלוש קוביות של קרח צלולות,

ששקעו בתוך הויסקי ,ויצרו כוכבים זוהרים של פרידה.

בהיתי בכורסא מולי.

הרעש היה נעים באוזני ,הילדים זזו מתוך עצמם,

הוא צעק עליה היא צחקה.

אכלתי זית ירוק,לגמתי מכוס הויסקי הענקית,

בהיתי בכורסא מולי.

ולא נסעתי, כרגיל.

קורא את היום אינו כלה -צ"ינגיס אייטמטוב

קורא בלילה לפני השינה, קורא בצהרים כי יוצא לי ,בבוקר לפני העבודה מגיח לשעה.

שיתוק מוחלט ,דמעות , אהבה עצומה,  יאוש תהומי , מילים מרקדות ,ומכושפות.

ואז בתוך הבלאגן הדי מינורי שיש סביבי, הסערות המדומות שאני רואה ברוחי

היום אינו כלה דורש מאיתנו ,להתבונן, להקשיב, ולהבין.

צניעות, והרכנת ראש מול כול סערות העולם, הכאוסים המוטרפים.

קרחונים  נעים ,זזים, מתחממים ,אנשים מתפוצצים ,עולמות שלמים  נכחדים ,זקנות חבולות בפתחי ביתם,מיליון הרוגים בראונדה.מליונים רעבים באפריקה והיום אינו כלה...

אפשר להמשיך למנות את כול תחלואי  העולם, ורבים הם.

והיום אינו כלה, עוצמה, התרגשות ,כאוס פרטי ורגשי, ניחישות האדם מול העולם, האדם מול הבדידות,האדם מול עיוולת העולם.מול עצמו, טירוף האנשות,

 מסע כביר ,אינסוף מילים, מדבר עצום, ואחד גיבור

ספר מופלא

צריך לשטוף את החיים ,פעם בשנה .להוציא זרנוק ענק של מכבי אש,

לעמוד מול הזרנוק הענק, ולהישטף, להוריד הכול בלי חשבון.

להוריד את החיוכים, את השעות הנוספות ,להוריד את הסודות הקטנים, לשטוף הכול.

לתת לזרנוק הענק ,שבנוי ממלא צינורות קטנים ,להוציא את הזרם האינסופי שלו ולשטוף את כול הטעמים הנוראים שיש בפה ובלב, לשטוף את כול הכאבים הקטנים, והאכזבות ,

 לשטוף את השמחות הלא משמעתיות ,לשטוף את הכול.

ואז להסתבן ולקרצף את הגוף, לקרצף את האצבעות של הרגלים ,מאחורי האוזנים,

לקרצף את כול הפינות שנשארו לא נקיות.

ושוב להישטף על ידי הזרנוק הגדול .

לעמוד ערומים בשמש ,לעשן סיגריה אחרונה, כמו נדונים למות.

לשתות כוסית ענקית של ויסקי,

ולמלא את הגוף חזרה בכול מה ששטפנו ,שיהיה חדש ונקי,

חרא ,אבל חדש ונקי.

עד לשטיפה הבאה.

אתה עומד, מתבונן בנחשול העצום הזה של אנשים.

 משתהה מול העוצמה, המדהימה שקורנת וזורמת .

ואתה מתחיל לחייך לעצמך ,חיוך פנימי ,קצת חיצוני, ואתה מתחיל לנוע.

זז עם הזרם, נותן לו לשטוף אותך ,נבלע בתוכו. 

21 קמ של אנשים, מחכה לך.

אתה זז ,רץ ,נושם את רוח הים, המוסיקה צועקת לך באוזן ,לא נעים לך לומר,

 אבל בקילומטר  ה5 אתה ממש נהנה.

סטיה אמיתית.

אנשים זזים, לידך, מצידך, מלפנים ,אני מביט אחורה מתבונן,

וואו ,עצום רב ומטורף.

ושוב אותו חיוך, מבליח לך בתוך הלב.

אני ממש לא הדפוק היחידי.

המוסיקה מדהימה אותי באוזנים.

והרוח של הים נושבת לי על החולצה הרטובה.

ומים, מים, מים.

10 קמ על יפו, אתה מסתובב חזרה,

הפעם אין מסבחה.

הים רוגש, ואני בקצב שלי, מתבונן , זז, נושם,המוסיקה ממשיכה לנבור לי בראש,

הבוס צועק לי באוזנים, אני ממלמל.

מישהו שואל אותי, הי מה קורה ,אתה זוכר אותי.

אני עושה עם הראש ,אחי הכול בסדר.

 את אלוהים אני לא מכיר עכשיו.

מגיע לפארק ,בתוך דבוקה כולם זזים, עוצמים עינים ,קשה ,קבינמט.

ואני עם המוסיקה שלי נהנה, לא נעים לומר.

וב16 קמ קשה לי.

כואב לי השריר הדפוק הזה

שנמתח לי השבוע,

אז גם אני עוצם עינים ,ואני רואה את האצטדיון, ואמנון צועק לי,

ואורי מחכה לי, וצועקים לי משהו אבל אני בתוך המוסיקה שלי,

אני נהנה

 מגיע, ואני יודע שגמרתי,

כולנו, סיימנו ,והגענו.

והתמרים היו נהדרים,כולנו מתחבקים .

קר וחם, באמת כול כך מיוחד.

נסענו הביתה ,וחייכנו לעצמנו ,באושר.

יש מחר אימון שיחרור, לא לשכוח.

ואני נהנתי

אני חיב לכתוב, זה יצר חזק ממני ,תופס  לי את העינים,ידיים והאצבעות.

אני כותב כאן ,ושם, אני כותב על דפים צהובים ,על מפיות ,ונירות. מקליד בכול מגרה אפשרית .

כותב את ההזיות, המחשבות ,התבונות ,הטיפשות, ואת עצמי לדעת.

דברים קורים לי מבעד למחשבות ,קטעים שלמים, שחיבים להתחבר למשהו אמיתי וגורף.

מישהו אמר לי השבוע אתה נהיית קצת שונה ,אדם אחר, אולי אפילו מיושב  יותר, שלו יותר

מתחבר לעצמך, מתחבר לנשמה שלך.

לך תסביר לו שאני פשוט מתבגר ,העצמות טיפה יותר כבדות ,ואולי סתם אני פותח את תאי הנשמה שלי לעצמי, עושה סדר בבלאגן הקיומי שלי.

ואולי זה הגשם שיוצר בי סוג של מלכונליות  פנימית ,התבוננות פרטית שלי לעצמי.

ושוב המקטעים האלה שקשה לקלוט אותם ולחבר אותם  לפיספס אחד גדול ואמיתי.

דברים קורים, ההמולה מתגברת .

אל תעצור או אולי כן.

עצור.

קרו ספר ,תן למחשבות לחזור לנשימה אחת ארוכה ,תכתוב ,תקשיב ,תתבונן.

האמת כאן ליד פשוט תאסוף אותה ,

שקט עכשיו.

קרן שמש מאוחרת שר שלום חנוך, אני אוהב את השיר הזה ,יש בו קסם.

הוא מזכיר לי לפעמים מדוע אני אוהב מוסיקה.

יש בצלילים האלה ניקיון, יש קול חם,גיטרה ,אהבת מילים ,הרמוניה.

אני אוהב את זה, אני כול כך אוהב צלילים, הם עטופים אותי תמיד במין חום לא מוסבר,

אני מרגיש כאילו הנשמה יוצאת החוצה לטיול ,ואני משקיף מעלי על דרור שנהנה מהמוסיקה זה נורא נעים בעיני.

שלום חנוך הוא אהבה כזאת שעושה לי תמיד רטרו בנשמה איך שתמיד אני חוזר לדילן, ואיך אני מוקסם בפעם המיליון מניל יאנג כנראה שלכול אדם יש את האהבות המוסיקה שמלוות אותו , זה כמעט לא ניתן לשינוי אנו אוספים צלילים לעצמנו, אבל הקבועים תמידבנשמה, כמו אוכל מנחם שעצוב, או בשלווה נעימה שרגוע לנו.

אתמול זה כול כך בלט במירוץ רמת השרון, פעם ראשונה שבמירוץ הרגשתי שאני חיב לרוץ עם מוסיקה ולא להחבר לחברי שרצים נקי ,רצתי מאחור מחובר לאוזניות שלי חש איך המוסיקה דוחפת אותי קדימה , הרגלים שלי קלות ,הנשמה שלי יוצאת החוצה ומביטה בדרור רץ ומחייכת בהנאה.

המוסיקה באוזנים כול כך שלי, כול כך עוטפת אותי ,מלווה אותי ,נושמת בקרבי ,וכן היה בה גם שלום חנוך ששר על קרן שמש מאוחרת.

והתבוננתי בכול הרצים המדהימים שרצו לידי וגליתי שלכמה יש אוזניות כמוני ובקילומטר  ה13 היה להם חיוך שמימי, אז בטח גם הם שמעו את שלום חנוך או אולי לד זפלין ויכול להיות שזה היה כול מוסיקה שהתאימה להם,

ראיתי להם בעינים הם כול כך נהנו

אגב היה מרוץ מדהים ,מחשמל ,יפהפה והכי כיף שכול החברים שלי היו תותחים נהדרים

החיים של דרור

ג"נסיס הגדולים של פיטר גבריאל.רם חבר מופלא.החברים של נטאשה פתאום באמצע החיים דיסק מוטרף,אהוד בנאי שר על מסעות ועל דיגו וסבליה שר מהלב,סטיק אנטריקוט מדמם ומדהים ,ניו יורק וואו וואו וואו,תל אביב העיר שמסעירה לי את הנשמה ,ים ,ים ,ים ים,ים,שוב איזו הפתעה ים. ריצה של חמש קמ",ריצה של 10 קמ" חצי מרתון ,ריצה ריצה .קבוצת הריצה שלי ביום שישי,לד זפלין צועקים איתי באוטו ,מורקאמי מדהים אותי ביער נורווגי, הורג אותי בציפור המכנית והורס אותי לחלוטין  בקפקא. סימון וגרפוניקל אמריקה שקט שרים לי את הלילות הכי עצובים, ,דילן כול מה שהוא אומר ועושה,ניל יאנג רוצה להיות כמוהו בבקשה,ואן מוריסון משתחווה מולו,אורי חבר חדש שלי אהבה גדולה,יוסי חבר לנשמה,

שורה חדשה.......

יונתן,אריאל הילדים והחיים שלי,קוסקוס מדהים ,יין בירה אוזו כול מה שעושה נפלא לנשימה שלי

ים ,ים ,ים שוב היתי חיב.לכתוב לצוף ולזיין את המוח במלא נחשבות בדיוק כמו זה , מיכה שטרית מת על הקול שלו,חדרה חוף זבולון חוף אמיתי שהיה פעם ,סיני יחד עם רם ורונן  שיש מלא גו"ינטים מוכנים ולא צריך להתווכח מי יכין אותם,שוארמה שמש טעים טעים,חליל מסבחה מושלמת ,שלום חנוך שר בשקט ויפה תמיד מרגש אותי,כדורגל ברצלונה ,מעריץ כורע ברך מול מרדונה סוגד בנשמתי לרונלדניו מאוהב עד סוף הנשמה שלי בגיגיס המופלא,ציד הצבאים סרט המאה ,הסנדק על כול חלקיו הסגן של סרט המאה,פינק פלויד לפעמים,רן אח שלי  עושה שריפסים פצצה,אוזו ואשכליות מול הים ,מקלחת קרה אחרי ריצה ,ספרים ארוכים ,ספרים קצרים,ספרים עבים דקים,פול אוסטר רוצה גם לכתוב כמוהו מה אסור לי?,מאיר שליו ועשו ספר מושלם ,בייגלה של אוסם מלא מלח חולה על זה,סושי,תמרים בננות מה לעשות לפעמים אוכל כמו כוסית,  יין וחמין בשבת בצהרים מול הגשם בחלון ושינת צהרים,מתחנן שלא יגיע יום ראשון.עוגות פרג בכל הסוגים והגדלים,מטבוחה של חנה השכנה שלי יחד עם לחם חלום מוטרף וטעים,מתגעגע נורא לרם הוא באוסטרליה,

שורה חדשה

בירה גולדסטאר,שקט,רעש ,אריאל קורעת אותי בטאקי,לרוץ יחד עם אמנון תענוג,אוכל הודי מרוקאי עירקי כול מה שטעים,יונה בודדה ספר מושלם ,פול סיימון שר לבד זה תמיד עושה לי עצוב בלב,גשם על הים תמיד נוגע לי בלב,כריות אני נורא אוהב כריות,לנסוע בלי כיוון באוטו שהמוסיקה צועקת באוזנים,מריל סטריפ תמיד,סופראנוס סינפלד ,אני מתגעגע לרם לקבינמט

אני מתגעגע בכלל

שבת שלום

קוראים לי דרור ואני אזדרכת,

אני מביט בעצמי ,וואלה,

אני נראה כמו דרור ואני אזדרכת,

אני לא רואה פסול בזה ,להיות איזדרכת .

הרי כמעט כולנו ברושים,אורנים ,מקסימום הדרים.

אז יש כמה איזדרכות ביננו,  זה בסדר בעיני.

קצת שונים ,פחות עומדים בשורה .

לפעמים פחות מתכופפים ברוח, זכותם.

אז לי קוראים דרור ואני אזדרכת,

וממש גאה בזה.

פעם ניסיתי להיות ברוש או אורן לפעמים שאפתי להיות אלון.

והיו ימים של יופי ,שהיתי בטוח שאני ארז גאה.

אבל במרום גיל 40 ,הבנתי שאין מה לעשות נולדתי אזדרכת, זה ממש בסדר.

אני מקשיב למוסיקה של אזדרכות.

אני שותה משקאות של אזדרכות.

בדרך כלל אני קורא ספרים של אזדרכות.

וזה אשכרה בסדר,

לא מפחיד, לא מתיש .

זה נורא אני.

אז אני מודיע לכולם.

תקשיבו טוב....

אני דרור ואני אזדרכת.

מתגעגע אל השקט.?

מתגעגע למשהו מוחשי ,מעניין מהו?

ככה פתאום באמצע החיים אדם מתגעגע ..

התקפת געגועים היסטרית שתופסת אותו באמצע הקרון הרביעי ,במושב ליד החלון הרכבת

בדרך חזרה מבנימינה לתל אביב.

שהרכבת חוצה את השדות האחרונים שנשארו בארץ שפעם היתה שלנו, אי שם ליד נתניה.

שהוא רואה את החיילת שמסתובבת עם האוזניה של הפלאפון וגונחת צחוק כבוש,

שהחיל לימינו נשען מפוהק, מביט בעינים חסרות שמחת חיים סביבו,

 האיש פשוט יושב ומתגעגע.....

האם יש ניצנוץ של דימעה ,העוית בפה קופצנית משהו,

הגוף בועט בעצמו בעוצמה מוטרפת ,הלב יוצר למסע קרקפות אינדיאני

פשוט מתגעגע .

למה לעזעזל....?

מתגעגע, מתגעגע ,מתגעגע,

צועק, שואג, בועט.

הוא פשוט מתגעגע קבינימט

ואף אחד לא רואה....

קח רמקול ענק של מאות קומות ,תוסיף את הבסים,

ושאג כול עוד אתה קיים,

הוא מתגעגע.

מתגעגע למה שאיננו ,למה שיבוא, למה שחי בועט

הוא כנראה מתגעגע סידרתי

-קצת לדבר

-אבל אמא של משה זונה בת זונה

-אני לא מוכן שתדבר ככה

-האמת אני שם זיין

ואמא של משה זונה וזה נשמע אחלה צליל שאומרים את זה

-איזה שפה תרבות של אנשים חסרי גבולות

-יענו אנשים עם פה ג"ורה או כאלה שלא עושים יותר מדי כבוד

-את זה לא אמרתי

-אני כזה דפוק בלי בגרות משוטט ברחובות מעשן ג"וינטים מגולגלים

שומע מוסיקה שאף אחד לא מוכן לשמוע

ועדיןי טוען שהאמא של האמאמא של משה זונה בת זונה

-מה יהיה הסוף?

-לא יודע אולי בגיל 50 נעשה בגרות..

יש ימים שאתה מעדיף שאולי הים ידבר במקומך

יציע את אהבתו ,כעסו, זעפו.תשוקתיו.

יש ימים כאלה שהמים נוגעים בקו האופק ואז אתה יודע ששם בנקודה הקטנה שמכוסה בערפל דק וצמרירי,נמצאים חיים חדשים ,לא סתם יש לאופק משמעות של יום חדש.

יש ימים שהגשם ניתך ואז אתה מצמיד את האף אל הזגוגית שמעלה אדים ומרגיש לפחות כמו

גיבור סרט איטלקי,צרפתי בריטי,,הרומנטיות חסרת התוכן אבל הנפלאה  והרצון להיות חלק מהסצינה באותו סרט איטלקי,צרפתי,בריטי,  מצמיד אותך לזגוגית  ופתאום אתה מבין שאולי התבגרנו  וזה אפילו נעים.

לפעמים אתה אוחז ולא מרפה ,

ואז מה...

 שחרר את הלויתן שבך

זה כואב ,בוער ,זה קשה

אבל בסוף זה הדבר הנכון לעשות

לשחרר