השמים קרובים קרובים,

הנשמה רחבה,

אויר נקי,

אתה מותר,

חי

בועט

השמים, קרובים קרובים,

הים גועש,

הסערות מאחורי,

איש הים אני ,ניזון מהשמים, חי מהאדמה,

אני עצמי, אמיתי.

שקט ,בוא נחשוב,

 הגיע הזמן לשתות,

אני לוגם בשקט ,קוביות הקרח, נוקשות לאיטן ,

לבנות ,נמסות ,מעלות בועות קטנות , 

כמו האמת .

הלב פועם, הדופק עולה.

אני נושם ,כמו ריצה ארוכה, האויר דליל.

שקט ,תן למוסיקה לחלחל.

קוביות הקרח זוהרות. המשקה לימוני, צהוב ,תוסס קלות ,קוביות הקרח עושות,

סימנים של סוף,

ככה זה כנראה ,

שקט עכשיו.

בואו נכתוב, מילים חלולות,

בלי משמעות ,

מילים ,תילים של מילים,

א. ב. ג. ד.........

הברות ,משפטים .פרקים שלמים,

בואו נכתוב עוד מילים ,מלא מילים,

נחייך מול הקהל ,נוריד את הראש בעדינות.

נחכה לכפיים .נשתחווה.

נגמרה ההצגה.

המסכות ירדו ,המילים נמוגות.

החיים האמיתים ...

ערמות של מילים, הצגת תכלית וירטאוזית.  

תם.

יום חדש הגיע ,שמעתי שפיצצו זקנה בעכו.

שיגרה צפויה,

ושוב,

מילים, מלא מילים,

חלולות  .

יום אחד נקיץ,  נתעורר ,הכול יהיה זהב. כך הוא נהג לומר  בבקרים,

שהוא היה מתעורר ,במיטה הלבנה והצרה שלו ,בדירה המטויחת בדרום העיר,

היא האמינה לו,תמיד היא האמינה לו ,ככה זה אצלה ,הרבה אמונה לפני המחשבה הבהירה.

 בעצם,יש סיבה שלא תאמין לו, היא אהבה אותו את החיוך בעינים ,הפנים המוארות שלו ,עווית החיוך שתמיד ריצדה על פניו ,הוא היה מלך אמיתי .

 מה היא רוצה להיות? ,לפעמים בעצמה כבר אינה יודעת, פעם ציירת ,לפעמים פסלת ,אבל לרוב היא היתה שטיח, מול העוצמה של האדם ,שישן במיטה הלבנה ,בדירה המטויחת בדרום העיר.

הוא עשה סמים ,הרבה סמים, זה היה להם טוב, מפוצץ את המוח ,מחשמל את הגוף,

ובזיונים אקסטרה אמיתית. 

 מה היא רצתה להיות ,אולי ציירת ,אפילו זמרת ,הרי ההורים שלה כול כך אהבו אותה,אביה העריץ את הקול המדהים ,שהיא שרה בשקט לידו באוטו ,בערב, זה היה רגעי קסם.

היא היתה הקוסמת של הבית ,עכשיו שמאוחר הוא יושב בשקט בסלון השומם , נזכר בפעמונים הנפלאים, בחיוך הבישן, בעינים השקטות בשיער המתולתל הסורר ששום סיכה או מטפחת לא יכלה לאלף    .

הוא כלל  לא אהב אותו את הבחור השחצן שגר בדרום העיר זה לא נראה מתאים 

זה לא נראה טבעי ,בשלב מסויים הוא פשוט הרים ידים,הריח את הסכנה שארבה לו בבית

תמו כוחתיו. 

 עכשיו חוזרים אליו כמו פלשבקים הרגעים האחרונים שלה במיטה הלבנה ,הצרה ,בדירה המטויחת בדרום העיר שהכול היה מגובב והאבקה הלבנה הנוראית היתה מרוחה על פניה כאיפור מתאטרון יפני טראגי.

לפני העויתות האחרונות והקצף הלבן שיצא מפייה בשניות האחרונות האלה הוא נזכר  שהיו לה חלומות פשוטים לא מורכבים מידי .

בוא, תקח לך עוגה.

קח לך מהטוב,

בוא  אלי

שב,  הייה שקט, עצום עינים.

קח ,לך מהטוב.

תרגיע.

אני ,כאן אבא שלך.

כאן איתך.

קח לך ,קצת שקט,

עצום עינים.

פתאום, זה יעלם.

ואז נחייך, על מה שהיה, וקרה. 

אני כאן,

נשיר, בשקט שיר ערש,

על הרים ,מדבר ,ים.

נחבק,

נעצום עינים,

שקט.

היה לי קשה היום.רצנו בתל אביב ,מהדר יוסף על הים לכיוון יפו וחזרה,

היה מהיר ,אמיתי ,קשה.

 היה מענג. 

שעה שש בבוקר הים סער .נתן כבוד לכנופיית הרצים השרוטה שרצה לידו.

עפנו על החולות  כמו הרוח ,טסנו על הדק שבנמל ,וחשנו את הגלים, קרוב ,קרוב לים  שרצנו בחוף שרתון.

רצנו ,הרגלים חרקו ,הגוף בער,  היה כול כך קשה ,שהיה פשוט מדהים.

בדרך הארוכה חזרה ,פינטזתי על מנה שתעשה אותי מלך,  מנה שאני טועם ממנה, אני יודע

שהחיים מלאים בארומה ,חשבתי להכין לי פסטה של פירות ים נשמע ,סליחה על הביטוי כוסית מידי.

אולי דניס בתנור עם יין לבן נשמע טוב,( מאיפה יש לי דגים בבית ?) אבל אתם יודעים אוכל אמיתי, מחיב שיהיה לו נפח, ריח ,ארומה, עצבים, והורים.

מוסיקה ,הלכתי פול ווליום של סנטנה , וקטנות פתאומיות של אאוזיס ,שתהיה אוירה בבית, בבקשה.

מוקדם ליין , אז נעבור לשמפניה  שקבורה אצלי במקרר מחנוכה ,שיהיה רוחני במטבח.

השעה 11 החיים בריאים רצנו 22 קילומטר ,התעוררנו מוקדם , גבר בגברים, מלך המלכים,

צריך לפוצץ פה ארוחה של אהבה ,ארוחה של נשמה.

סיר ענק, תמיד בשימוש ,הראש עדין עובד מה להוסיף לסיר ,שהשמן כבר מפוצץ אותו,

בצל תמיד הולך,  הרבה בצל כבר אמרתי בצל ושום זאת  האמת, אין זיופים, ולא זיוני מוח.

שום כמובן , 15 ראשים חתוכים  גס שיהיה מעניין, פלפל תמיד יש בו נשמה, נקצץ כמה אדומים חייכנים, ואחד חריף לעצבים.

מוסיקה, אחים שלי, מוסיקה, קרלוס מנגן כמה קשה לו בחיים שהוא נודד בדרכים,

אחי תן בגיטרה, הכול יהיה בסדר מבטיח.

יום שישי היום, יש שמפניה ,אוכל מגניב, רק תנגן נשמה.

בשר טחון  משובח שהפשרתי נזרק פנימה ,הכול בוער ,תוסס, מלא ריחות, טעמים.

מוספים חמאה שיהיה קצת סמיכות ,יסלחו לי הדתיים כאן אבל אין לי גבולות באוכל( זבל אמיתי)

כוס יין אדום, גם נזרק פנימה.אני גונב טעימה, טיפוס כזה.

עגבניות בלי עור ,ישראליות ,בריאות, שמנמנות ,כאלה שבא לך להחזיק להן בישבן ,גם  בלי חשבון ורחמים ,לתוך הבלילה.

מוחי הקודח ממשיך לחשוב, נזכרתי ,תוך כדי תנועות הריקוד לקצב המוסיקה , במתכון בוכרי שערוריתי,  אני רץ לכיוון שלו ,הכול בתנועה, מניח בסיר נוסף  אורז עם מעט שמן, גוש חמאה, מים ,פלפל, מלח, נותן לו לעבוד לאט בסיר.

בוחש את הבלילה הבוערת ,אדומה, ,ריח מטורף מתפזר בכול הבית.

מגרד לי מלא כוסברה, אני חוזר ואומר, כוסברה היא המלכה, היא הנסיכות האמיתית שלנו.

קוצץ לי עוד נענע, מוסיף פלפל ירוק, בצל ירוק, מלח, פלפל ,שמן זית, לימון , משחה ירוקה שיכולה לעמוד גם בפני עצמה, בתוך סנדבייץ מהמם.

נשפך לסיר, הכול בוער.

הפסקה....

מחליף דיסק ,עובר למוסיקה מחשמלת של ואן מוריסון הנצחי ,לוגם מהכוס של המשקה, עונה לטלפון של בני ,שמקטר לו שכואבות לו הרגלים מהריצה.אחי גם לי, תאמין לי.

הכול בוער, הסיר זועם , הריח מטורף.

מוסיף קצת מים ,מוזג מהיין לתוך הסיר, ואז ההפתעה מוסיף בהרט תקני ,ואמיתי, קצת פפריקה,

תמיד מוסיף פפריקה מרוקאית ,גאה בעדה.

הארוז נהיה לבן ,טהור, זך.

מוסיף עוד כוסברה ,מקשיב למוריסון ,רוקד לי בסלון.

הבית מריח כמו מסעדה בוכרית נפלאה ,או לפחות כמו בית בסמרקנד,

לימון ,עוד לימון ,מת על לימון.

עוצר ,טלפון.

עונה, הכול בסדר, מחיכים.

אמנון גם מקטר על הריצה המוטרפת של היום, אבל אנחנו בסדר.

הבשר מתבשל, מוסיף לו הרבה אהבה ,קצת מים,

ויושב לקרוא ספר.

מחכה.

אחרי שחיכנו ,ככה אומרים נכון?

אני מאחד הכול לסיר ענק, האורז והתערובת ,מטגן מעט שקדים קלופים בשמן זית

והכול פנימה.

הס, שקט ,אני מקשיב למוריסון שמספר לי על גלוריה ,מוזג לי מהתערובת לצלחת,

אוכל.

זה כמעט אירוטי, הטעם.

תמו המילים,אני עסוק.

שבת מוארת ונפלאה 

אתמול שמעתי באוטו את ג"וני קאש שר על יאוש,

שר על אפלה ,כוחות שאול שעוטפים את הכאב והסחי באמריקה.

אני מת על ג"וני קאש, ממש לא אוהב יאוש.

אני מת גם על אמריקה ,אבל מה אכפת לי מהיאוש שלה,

שילכו להזדיין, יש להם את ניו יורק אז מה הם מקטרים.

ואז נזכרתי שישבתי היום במוסך ,המתנתי לאוטו, וקראתי את דויד גרוסמן ,שתהיי לי סכין,

וואו איזה ספר מדהים.

ואני קורא עמוד, ועוד עמוד, ואז חוזר אחורה ומרגיש את היאוש של ג"וני קאש, 

 וזה מוזר דווקא אצל גרוסמן ואהבתו המוטרפת,

זה יכול להיות ענק  עם קאש היה חי והם היו יוצאים למסע הופעות יחד,

נראה לי שכול הכרטיסים היו נמכרים מראש.  

צריך לדבר על אהבה ,

בחיי.

כן זה נושא נדוש,אבל גם זיונים זה חולף

לבסוף.

צריך לדבר על אהבה ,ככה הוא אמר לה אתמול,

אז הוא אמר.

היא כבר לא מדברת על אהבה, כי זה לא מעניין.

אולי כי זה נדוש ואולי כי יותר טוב זיונים.

היא מעדיפה לדבר על כוכבים אולי על פסטות.

אבל אהבה? זה אסור,היא שרופה לגמרי.

אם לוחצים, היא מוכנה לדבר על ספר אחרון שהיא קראה ,

אבל לא על אהבה,

אני אוהב אותך הוא מילמל,

אז מה, זה כבר לא מעניין,

תמזוג לי מהיין,

ואז נזדיין 

 קר בחוץ  רוח מתחילה לזעוף  לכייון התריסים בבית.

היה אימון ריצה קשה, מלא עוצמה,אינטרוול של כוחניות, ומהירות היה מדהים.

קיטרנו ,מחאה גדולה היתה,צעקנו, צחקנו,  עבדנו.

חם בבית, עוד מעט המשפחה  חוזרת  ,הגוף חוזר לנינוחות הטבעית, ואני יוצא

למסע של שיר בתוך המטבח ,בא לי לבשל ,לכתוב, ולשמוע מוסיקה.

אז אני אכתוב  על בישול ,שהמוסיקה מתנגנת ,אכין מרק שעועית רטוב ,חם, גס,

אדום ,זועף, שנכנס לך לתוך מערכת העיכול, ומודיע בנחרצות אחי אני כאן, וקיים.

סיר גדול עמוק ,ברקע אני שומע את קולדפלי, כך שאני חיב לזוז עם הידים,

ושאני חותך את הבצל על הקרש חיתוך, אני מלווה את  הסולן בתיפוף נפלא סטיל בונהם.

הבצל נחתך, המון בצל, ים של בצל, כול זה לתוך השמן ,הסיר שמקבל אותו בהכנעה, ובתאווה.

ארבעה תפוחי אדמה עדינים, עם חיוך וסמפטיה חודרים לתוך הסיר המהביל, עצם גדולה, ובשרנית של בשר, עצם עם אישיות, נוכחות כרזמטיות, שיודעת להפיק מהתבשיל חיוך.

רגע, אני פותח את היין ,כוס ראשונה ,הרי אמרתי כבר שהמתכון הכי נפלא לאוכל ,שף מסטול לחלוטין,ומוסיקה, כרגע מתנגנים לי אי ,אל, או. איזה איטיז נפלאים, עכשיו אני אשכרה רוקד

דפוק אמיתי.אבל שמח.

שעועית שטופה ונקיה, מאז שהומצאו השקיות הקפואות ,החיים הרבה יותר נוחים ,וגם ממש יותר ריחנים, השעועית מקפצת לסיר באהבה דשנה.

רגע שיר חדש ,הייתם מאמינים ,סנטנה ככה פתאום, אנשים זה נהיה  חזק טוב ,ועוד מעט המשפחה, מגיעה צריך שהריח יהיה באויר.

הכול מתבשל ,מתלכד ושלושה עגבניות ,חלוטת, קופצות ראש לסיר, כולם מחיכים ,אפילו ג"ו קוקר, ברקע שר משפילד כמה כואב לו בלב, כואב אחי ,בוא תאכל מרק, הכול יהיה טוב ,תאמין.

כף רסק עגבניות , מעט יין לבן לטעם, רגע שלוק מהיין הראש מתחיל לעבוד ,מים הרבה מים לכסות גוטה לכסות.

כף של פפריקה מרוקאית נפלאה ,וטהורה. אגוז מוסקט ,מלח, פלפל, עלה דפנה מגורד ,

מה חסר ....??? אהבה יש, מוסיקה נהדרת יש ,שף מתחיל להיות מסטול, החים לא רעים,

אני שותה מהיין, שבת שלום.

רגע פתאום בא לי בהפוכה מיכה שטרית ,מסמרים ונוצות זה טוב בחיי

ועוד שלוק מהיין

אוהב לשמוע את הלב,

מקשיב לו בשקט ,נותן לו את הזמן.

יושב מול עצמי ,שקט, שלו ,חרישי ,נותן ללב לומר את דברו.

בדרך כלל האינטואציה שלו נכונה ,התחושות שלו מכירות את דרור הכי טוב,

 נו בטח הוא,.

חי בתוכי ,מכיר את דמי ,נשמתי, עורקי, את אשר אהבתי.

מקשיב לו בשלווה,עוצם את עיני , קורא לו לשוב חזרה אלי,

והוא שב,

ואז אני

הולך לדרכי,

לפעמים זה קשה בחיי..

אתמול טיגנתי לביבות , ככה בא לנו במשפחה .

לביבות תפוחי אדמה , מלאות בבצל מטוגן .

אתה משיט אותם בצלחת יחד עם סלט ירקות טרי ,קצוץ דק,

אתה מרגיש הכי טעים שיש בעולם.

יונתן הבן שלי טיגן בצל באומנות נפלאה ,אריאל ביתי גירדה תפוחי אדמה בעקשנות אופינית,

ואני איחדתי את הטעמים ,ביצה אגוז מוסקט ,קמח, אהבה,  והכול נפלא.

טיגנו .טעמנו ,צחקנו,הרדיו ניגן גלגלץ ,היה נעים בהחלט.

בתוך רעש הטיגונים , הגירודים, והצריבות ,נשמע שיר מדהים,

שיר שתמיד גורם לי להרגיש אדם אוהב.

עוד נגיעה ארקדי שר, ומיכה מלווה אותו בפזמון.

החברים של נטאשה ,לביבות, משפחה, גשם בחוץ,

החים טובים בהחלט.

עננו, אלוהי המרכבה, עננו.

סבא שמעון היה שואג את התפילה , מול אלוהים והשמים ביום כיפור.

עננו, אלוהי המרכבה ,היו עונים לו קהל המתפללים וגם אני ביניהם ,קהל קדוש של אמונה . 

הייתי מתבונן ,מקשיב, זוכר ונזכר ,רגעים של יופי, קסם ,רגעים של תום.

כן, זה מוזר שאני דרור יליד הארץ ,בן להורים מזרחים, אוהב בכול לב לאכול גפילטאפיש,

מרק ירקות, וקראפלך נטעם כמעדן קסום בלשוני ,וליד באהבה  זולל את הקובה והחריימה,

ומוטרף על הסחנה של אמא שלי.

כולי תערובת ,הילדים שלי עשוים מתערובת ,כולנו ממוזגים מכול הגלויות, מכול הצבעים שבעולם.

חפים משקט ,חפים משקר ,מול האמת והמיזוג.

מי אל כמוך, מתפלל סבי, ואני בתוך הקהל הקדוש עונה לו, צום של יום כיפור, שקט בעירי,

אפילו הכלבים שקטים מקדושת היום.

מי אל כמוך.

אני מתבונן בנו, איך נהינו שלושים שנה אחרי, איך אנו שוחים בקיא של עצמנו.

מלאים, הנפיחות עצמית של כסף מעמד,שטים כמו דגים מצחינים בנחל העכור של הגזענות.

נותנים לה להרים ראש מולנו ,לשאוג את להבת הדרקון המזעזעת מולנו.

כן אנחנו אדישים ,אנחנו מתעלמים, אנו שבוים בתוך הזבל האנושי שיצרנו לעצמנו,

ארבע בנות ,ילדות ,גיברותי ורבותי, ילדות, חיות לבד בכיתה משלהן ,אוכלות לבד בהפסקה משלהן ,משחקות בחצר משלהן.

בושה .

בושה.

כלימה.

בואו נעצום את העינים כולנו ,לרגע קט ננתק את תלאות היום מאיתנו.

נחשוב עלינו, על הילדה הקטנה, שלי , שלכם ,חוזרת הביתה עצורה בכאב הנורא שהמדינה הנאורה הזאת מעבירה אותה כול יום.

והיא נמצאת בתוך היאוש שעוטף אותה, ואביה זה אני או אתם ,שואלים מתוקה איך היה בבית ספר ,איפה שחקת ,היכן אכלת.

והיא תענה במבט שבור, עינים מושפלות, כאב בחזה ,שיחקתי לבד ,בשעה השקטה ,בחדר הצדדי ,עם אותן בנות ששיחקו לבד בחדר הצדדי ,כולנו דומות כולנו שחורות.

ואבא מביט מתסכל, מתבונן ,משתומם ,מה יענה לביתו, הרי הוא בעצמו נמצא בתוך הסחי המבעית  של הגזענות הגורפת.

הוא מחבק ,ומתבונן למעלה אליו אל האדון מלמעלה.

ושואג מי אל כמוך.

ואין מי שיענה.

בושה .

כלימה.

ושם בבית מטופח בפתח תיקווה ,נמצא אדם שחורץ גורלות, איש גבה לה .

גם הוא שואג  מי אל כמוך ,עונים לו קהל מאמיניו בעוצמה ובלהט הוא משלהם.

בושה .

כלימה.