אנשים כותבים וחיים על כדורים של יופי ונעימות..

הכול כחול ,מתוק, יפה, ונעים ,

ממש כיף לנו,,

אנו חים באהבה ראוותנית רעבים למילה טובה ,רעבים למגע ,לזה שמישהו יגיד וואו איזה גדול יש לו,,,

ואיזה יופי הוא כותב נראה ובכלל

ואולי המלך הוא עירום?

מורקמי כותב על חלמות כותב עלינו כאנשים שחיים בסיפור

אין שמחה .הרבה בדידות

הוא צודק?...העולם נראה .ככה

שחור, אפור, מעט עצוב .

קצת צורם, ופחות מחייך.

מה קורה עם העולם הסכריני שנמצא בתוך הפוסטים המזוינים שלנו..

אנו התחושה  שאנו חיים בתוך מילים,

כולנו אוהבים לכתוב על ..תבחרו מה שאתם רוצים,

הרי זה לא

אנו כותבים כי אנו צריכים לכתוב,  אני לא בטוח שזה נכון.

אבל המוסיקה הטובה ביותר יוצאת מתוך חרא של חיים.

והספרים הטובים ביותר נמצאים בתוך בדידות וניכור.

בכלל צריך להכיר כנראה בחרא  כחבר הטוב ביותר שלנו בשביל שיהיה טוב.

החיים זזים לנו, פשוט צריך להתאים את הצעדים

הריקוד חיב להיות דביק ונכון.

ואם לא

אז אולי נשנה אותו

למה אתה כועס היא שואלת.

ככה זה, הוא עונה.

מותר לכעוס שבא לי ,ומותר לי גם להיות עם פנים כועסות.

אבל למה אתה כועס, היא מקשה.

אני לא כועס,אני סתם כזה הוא עונה.

אתה עייף, היא שואלת.

כן אני עיף, הוא עונה.

אז ... מה עושים אם זה?

לא יודע הוא עונה .

אבל אי אפשר ככה שאתה עיף, וכועס.

מי אמר שאי אפשר?

לא יודעת ,אי אפשר זה לא נעים.

אז זה לא נעים.

טוב אז אני שותקת.

אוקי...

משחקים בכאילו

כאילו הכול אחלה..

כאילו יש מצב שניפגש.. נהיה נינוחים

כאילו אנו מחייכים רוב היום

ויש זמן לסתם ולשקט.

כאילו החיים זורמים ללא מהמורות וללא מידרונים ועיקולים.

ועם הגיל זה מתמסמס

נעלם

מתפוגג

ופתאום האנרגיה ,החיוך, האינטימיות, השמחה ,העצב כבר לא אותו דבר

ואז...

משחקים בכאילו

ויפה ונעים רק בסרטים

וכן עצוב ..אבל זה בסדר

כנראה ככה זה צריך להיות

וכנראה הכול כאילו

וזהו

היום רצנו בים בחופי הרצליה,

נפגשנו בחוף המרינה בשעה שבע לאימון שבועי עם גיז"אצו.

כבר בכניסה לאיזור הרצליה ,בכביש על הים ראינו רבים וטובים שרצים לכיוון החוף, ממש מראה מדהים של אצנים מכול הגילאים ,צעירים ,מבוגרים, נשים ,גברים כולם שטופים בחדוות ריצה משכרת.

כמה מילים לפני זה על גיז"אצו המאמן שלנו, האיש והאגדה, עניו, חייכן ,מלא ידע ומוסר אותו בחיוך, ונעימות.

כולנו אנשים שבאים לריצה מאהבה והחיבור לאישיות הנהדרת שלו שיפרה אותנו בצורה הכי נפלאה ונקייה שיש.

יש משהו בריצה בים ששונה מריצה בשדות ,בכבישים ,במכוני כושר ,או בכול מקום אחר.

 לרוץ בים זה סוג של התגלות פנימית שלך עם עצמך, אתה רץ הכחול הגדול מלווה אותך .לאורך כל הדרך, חול ,אנשים ,רוח מלטפת אותך, אתה מרגיש שאתה מתעצם ,אתה חי ונושם שונה,,,

התחלנו בריצה ,אתה זז בתוך דבוקה של אנשים שאתה כבר רגיל אליהם, לתנועות שלהם ולמקצב שהם מפיקים מעצמם, מדברים בהתחלה הנשומות איטיות, אתה יכול לדבר על החיים ,להתבונן סביב, לנשום את רוח הים, ההומור די פנימי ,השיחות מחויכות, הגוף נפתח לאט האויר חודר לריאות ויוצא בצורה נינוחה ,הדופק בהחלט סביר אני רץ בדבוקה עם אמנון ויגאל נדהם מהשיפור הניכר שחל בנו מהריצות הארוכות במשך השבוע, וואלה ההשקעה של כולנו ממש באה לידי ביטוי בריצה הזאת.

המאמץ מתגבר..

אני מתחיל להרגיש איך הריאות דורשות עוד חמצן ,הגוף יונק את האויר בשקיקה, הרגלים הופכות מעט כבדות, הזיעה מתחילה לזרום על המצח ,הגב, הלחיים פתאם סמוקות כבר אין מילים שנאמרות  שלא נדבר על בדיחות, כול אחד שקוע במאמץ האינוודאלי לעצמו ,הנשימות מרוכזות יותר הידים נעות ,ואתה כבר לא שם לב לכמות האנשים שצועדים ורצים סביבך ,אתה שקוע בעולם הפנימי שלך ואתה זז איתו.

 בראש מהדהדת לך מנגינה די קבועה שמתשלבת עם הכחול הגדול אתה כבר מכיר את המוסיקה הפנימית שלך ,ואתה מקשיב לחיבור ולמקצב ונע לפיו.

אתה רואה את הסוף של הריצה הראשונה אתה מת להפסיק כבר. אבל שאני יפסיק..

אתה מגיע כמו כולם לנקודת הסיום.

מים ...הרבה מים..המון מים.

אתה נח ונותן לדופק לחזור לעצמו מחייך לאנשים סביב נינוח יותר מרגיש איך אתה חוזר לעצמך.

כמובן שעבור גיז"אצו האימון רק התחיל.

אנו חולצים נעלים ונכנסים למים הרדודים, ומתחילים בתרגלים המוזרים של גיז"אצו אנשים מתבוננים בכת החיזרים די בהשתאות.

תרגילי ברכים, רגלים, ריצות מתגברות, קפיצות על רגל אחת, על שתי רגלים ממש סטיות.

ספרינטים משוגעים, הרגלים כואבות קבינמט ,הריאות לוחצות אבל באופן די מזוכיסטי שיש אנו נהנים מהכאב וההעיפות.

אני חושב שמישהו אמר פעם שהכול בראש ומה שלא בראש נמצא ברגלים.

ונגמר.

שחרור מתיחות עוד מסע של 10 דקות בריצה קלה עם גיזאצו יחפים אתה מרגיש את החול בין האצבעות. את הים מלטף .והשמש חזקה יותר.

עשכיו באמת נגמר.

רצים לים לטבילה מדהימה הגוף מקבל בברכה את הרטיבות והמלח והגלים(מה לעשות חולה ים מוטרף שכמוני)

שוחים, טובלים ,נותנים לזיעה להישטף.

יוצאים מהים גיז"אצו מראה לנו את החולצה החדשה שתהיה לנו בקרוב .אוכלים בננות וענבים מים אחרונים.

נפרדים.

פתיחה מדהימה של סופשבוע....

מישהו חכם אמר לי פעם שהוא אוהב לעשן סיגריה מול הים ,מכיון שהוא לא יכול להכיל את כול הכחול הזה ככה סתם ,זה גורם לו לקוצר נשימה כך הסיגריה גורמת לו לאיזון בלב ובנשמה.

אם נצמצם את כול האהבות הטהורות, והכי נקיות שלנו ,ונזכך את כול הטוהר והיופי וזכות ההבעה, ואחרי שנפריד את המשותף לכולם ונבדל את מה שצריך לבדל.

אני נשאר עם הים...הכחול הגדול...

אני אוהב את הים ,ואני אוהב את האנשים שאוהבים ים ,והכי אוהב את מי שכותב וחי את הים,

כיוון שמי שאוהב את הים למעשה שיך למשפחה ,אמנם די רחבה אבל משפחה של אנשים שהגוף והמוח  שלהם ניזון מהכחול הגדול.

להיות אוהב ים זה להגיע לים בכול רגע שניתן ,להתבונן בו לחוש את הטעם להריח את הריח ולהיות שיך...

לאהוב ים זה לחבר את כול האהבות שלך לאהבה אחת גדולה ועצומה ,כמו לקרוא מול הים

או לרוץ מול הים לאכול ,לשתות, לישון ,לשבת, ולשתוק והכול מול הים.

לאהוב את הים, זה לחשוב כמו הים, להיות שקט שצריך ,ולהיות סוער שמוכרח, ולהיות שקוף או מיסתורי פתאום ,להיות מזמין או מסוכן ,תוסס פראי ,או רגוע ונעים.

לאהוב את הים זה לנסוע לחופש מול הים להגיע אליו להריח את הריח בכול מקום אפשרי מול הים, לשבת מולו בעיר רחוקה לשתות מלא בירה או יין ופשוט לתת לעינים להביט ולנשמה לאכול את הים.

לאהוב את הים זה להיות בחורף בים ולהנות מהסערות להיות בקיץ ולשטוף את הגוף והעינים באינסוף, להיות באביב ובסתיו ולבהות בצבעים המשתנים

לאהוב את הים זה להיות עם הילדים  ולתת להם להתמזג עם הטבע, ולהתלכלך בחול ולהנות מהגלים  ולקחת אותם  כמה שפחות למקומות סינטטים שהבריכה נוצצת והדשא ירוק אבל הנשמה פחות פועמת ומשוחררת.

לאהוב את הים זה להיות עם אנשים שאוהבים ים ,שחושבים ים, ולא יכולים לותר על ריח וטעם הים

לאהוב את הים זה לחלום, לכתוב, להרגיש ,ולנשום ,להבין ולחייך אליו.

  כנראה שלהיות איש של ים זה דרך מחשבה

מסע של שקט מתחיל מתוך רעש גדול, כמו גרעין שנובט לאיטו יונק את המים והאדמה הדשנה, צומח לאט ,פורש כנפיו וחושף את עצמו לעולם, לשמש, לאור, לחיים האפורים, בהירים, לבנים ,שחורים ,יפים ,קודרים,(הבחירה שלנו כמובן).

המסע מתחיל בליאות כבדה בחוסר הבנה ,על צעד או מעשה שאין חזרה בו .סוג של חשיפה איטית שמתעצמת עם כול תנועה. מסע שמניע את הרגל בכבדות ,לאט לאט היא פוסעת מניחה את הצעד הראשון בהיסוס על האדמה, יונקת את עוצמת הקרקע וזזה לתוך מערכת שלמה של צעדים רבים שמתעצמים בצורה קולחת, ובוטחת.

מסע שמתחיל לנו בתא קטן במוח וצומח לדרך עצומה של ים ענק ,גאיות, יערות עד .אגמים ענקים ועצומים, אוקינוסים רחבים שנעים בשקט בשלווה ללא אפשרות לשבוע מהכחול הענק הזה( מי אמר שאי אפשר לחלום?).

מסע האדם הוא תנועה שלמה של צבא החלטי שנמצא בתוך גרעין מוחנו ומשדר לנו את התנועה האמיתית את התשוקה והשאיפה לנוע קדימה כדי לראות......

האמת יוצאת בקול עצום מתוך עצמנו ,אמת חדשה ששואפת למסע ,שואפת לנוע ללא כבלים, מעצורים, דעות, ושמרנות, היא לא נותנת דרור להבלים, לשטחיות, ליאוש לבנוניות שבחיים. במסע הזה אין להכנע לקונבציונליות ,לרדידות ,לתפל שבחים.

 הראש מורם עינים חדות והגוף נותן שקט ומקלט למחשבות לתעוזות ,ומלטף כול יוזמה עצמאית ומחשבה יחודית ששוהה   בתוכנו

אין מקום לחד גוניות, ואין פנאי לנוקשות  ואין השלמה עם הרעש

זמן המסע בא לבקר ......

החלטתי שאני לא אוהב אנשים שמעירים לי, ממרום גילי המופלג ,,41 .

שינוים רבים כבר לא יקרו בדרכים ,בצרכים, בחשיבה ,בהתנהלות, ובהתנהגות שלי.

 וחלילה שלא נבין לא נכון אני מאד מאד אוהב את ההתנהלות התנהגות,הדרכים ,והצרכים שלי.אבל אני לא אוהב שמעירים לי .זכותי.....

אל תעשה כך, כי יכול להיות שזה לא מתאים, כי זה ככה סתם , פשוט לא נכון.

שמתי לב שלאנשים שמעירים לי יש איזה סוג של חינוך שכנראה לא היה לי וגם לא יהיה לי

וזה בסדר בעיני אז תעזבו כוס אמק זה מה שיש.

בדרך כלל הם כאלה ארוכים או קצרים ,בעלי משקפים או בלי משקפים ,רזים או שמנים ,קרחים או לא אבל לכולם או לרובם יש עיניים כאלה של אנשים שמעירים ומשום מה זה מאד מפריע לי.

בדרך כלל האנשים שמעירים מארגנים להם פינות וזאת האהבה הכי גדולה שלהם יש להם פינת עישון, ופינת טלויזיה ,ופינת ילדים, ופינת ישיבה ,ופינה של אנשים שמעירים...

וזה גדל וגדל ונהיה מעין כת של אנשים שמעירים ויוצרי פינות ואז....הם משתלטים על העולם על היקום על הטלויזיה ועל הרדיו ועל הצבא( אמא...)ופתאום הם רודפים אותנו כול האנשים שמעירים ,ואוהבי הפינות מחפשים אותנו את העם החופשי ......

החלטתי לקרוא למרד נגד האנשים שמעירים ואוהבי פינות ולומר להם שאנו העם החופשי ננצח אתכם ונחזיר את הכבוד האבוד של אלה שלא אוהבים שמעירים להם האנשים  שאוהבים פינות.

ואנחנו נשתלט על הרדיו ועל העם ועל הצבא ונעצור את האנשים שמעירים ואוהבי פינות ,ונשלוט בהם ביד רמה ואז נקבע חוקים וניצר פינות לאנשים שאוהבים להעיר ואוהבים פינות

וניצר עולם חדש של  חוקים ופינות ....

ובסך הכול אני לא אוהב שמעירים לי....

יש משהו מפתיע במחשבה על אהבה מנקודת זמן ,ומבט גברית,.כנראה שזה סוג של הארה שמתפתחת בנו הגברים תוך כדי כך שהחיים זורמים בתנועה מתמדת.

הדנימקה הזאת הנינוחה משהו,פתאום מתעוררת לעוצמה חדשה לחוויה מזוככת ולתבונה מפתיעה.

 בהיותי גבר גבר גבר...חיוך קטן ממזרי שנח על שפתי בצורה גחמנית משהו.

קשוח ,מחוספס,חד כיווני מומקד מטרה, מעייף קלות, משעמם ,משועמם, ילדון,שחי בפחד מתמיד מרגשותיו ואטום לליבו .

השנים הופכות אותנו למה שאנו בוחרים להיות,האם להיות צרים ,ארוכים,חלולים ,נוקשים עיפים ופחות קשובים לעצמנו ולסביבתנו או שאולי החיים מרככים אותנו ,ממיסים את ליבנו, ומכניסים קצת נעימות ויופי לשיגרת חיינו.

ברור שהבחירה היא סוג של התעצמות וצמיחה אמיתית ,כול אחד בהחלט בוחר את זמן הפריחה שלו לעצמו תוך כדי שימוש בכלים הנפלאים שיש לנו.

חיוך,ספר,ספורט והקשבה.

ואז בהיותך אדם, איש, אב.

קשוב וסובלני לסביבה ,לילדך, חייכן כדרך חיים ולא כעווית רצונית שצצה לך על הפנים ,אלה בחיוך מלא, קורן, מלא שניים אור נשמה ופתיחות.

סבלני גם לדרכים אחרות .למחשבות שונות, ולזרמים חדשים.

פתוח להתנסיות לחויות ורגשות .

קשוב לפעימות לבך, לרצונות, לחלומות ,לעוצמה שהתנחלה בתוך הנשמה והנשימה שיש בך,

החיים מחייכים חזרה בדרכם הפתלתלה והם מלווים את המסע שלך בצלילים ,ומילים שמעצימות את החיוך.

גבר כותב על אהבה ,הוא כותב עליה בדרכו ,בעוצמתו, הוא מרעיף עליה את כול הטוב והשמח שיש בו ופתאום הדברים נראים שונה ,נושמים אחרת ,ומסתדרים נכון.

להיות גבר, גבר, גבר, זה גם לכתוב על רגשות.

גילתי השנה שהאדם שאני הכי משתוקק אליו ,זה אני. פשוט  הלכתי לי לאיבוד כנראה בתוך איזה מרוץ לא ברור של עשיית כסף , זה סתם מחורבן למען האמת כי אני לא עושה כסף כדרך חיים ,וכנראה שאני לא כזה מדהים  בעשיית כסף בכלל.

אז בדקתי את עצמי ממש טוב ,וגיליתי שאני יודע כמה דברים על החיים. ועל בכלל ,אז לא עשיתי כסף ,אבל  זה לא חסר לי ,אני ממש לא עני, וממש לא עשיר וזה בסדר אם חושבים כמה עניים יש בעולם הזה,

גיליתי שהשנה בהשתקקות לאדם הזה שחסר לי, מצאתי כמה גרגרים בגוף שלא ידעתי על קיומם ,פתאום בא לי לשמוע מוסיקה קלאסית זה נשמע לי נורא מיוחד ועם מתרכזים בזה אז זה נשמע ממש כמו צמר גפן נעים באוזנים..

גיליתי גם בהשתוקקות שלי לעצמי שאני מאד נהנה לשבת בשקט ולהקשיב ,או להתבונן, זה מוסיף לי סוג של מימדים נעימים ונותן לי קצת איזון ופתאום אני טיפה יותר קשוב וטיפה יותר נעים בהאזנה, ואני ממש לא תמיד צודק ,ואז יוצא כך שאני גם לא הכי יודע, ויש הרבה יותר יודעים ממני, אבל פתאום כדרך נס זה מאד מקובל עלי.

גיליתי דבר נוסף שדי עשה לי מעניין בראש, אני לא רץ הכי מדהים בעולם ,יש פיצוץ של אצנים שעולים עלי בענק, רק באיזור מגורי יש כמות לא מבוטלת של כאלה, ואני ממש ממש צריך להתאמץ כדי להיות באמצע ולא בסוף.

זה ממש הפעים אותי המראה השל האצנים המדהימים שדי טוחנים אותי בריצה.

בהארה השנתית שלי גיליתי שאני לא כזה אחלה אבא כמו שאני חושב, לפעמים אין לי סבלנות, ולפעמים אני סתם עייף, וחסר אנרגיות ובכלל , ויש מצבים שאני כלל לא קשוב וזה בהחלט לא בסדר .ופעם שהיו מעירים לי הייתי מצטדק במקום להקשיב ,אז כנראה שאני לא כזה אבא זורם כמו שאני חושב,זה ממש קשה להיות כזה אבא מושלם....

האדם שאני משותקק אליו . חושב שבשביל שנהיה יחד וטוב ,אני קצת צריך יותר להקשיב לו ,קצת יותר להתחשב בו ,ואפילו לפעמים קצת לתת לו עידוד שקשה לו.

גיליתי שהאדם שאני נורא משותקק אליו ,גם די משתוקק אלי ,ואפילו די נוח לו איתי ,לפעמים הוא מאד מזדהה איתי, ויש מצבים שאני מצחיק אותו, ומרגש אותו ,פשוט הוא אוהב שיותר מקשיבים לו ,ואז הוא ממש זורם אותי וצץ מהמקום שהוא לפעמים מתחבא בו.

בסך הכול שאני חושב על זה בצורה הכי מחושבת שיש ,זאת משוואה די פשוטה ,רק צריך להתעסק איתה ברצינות ואז יבוא האיזון , כנראה שצריך להיות קשובים ,נינוחים ,סבלנים ,וזה שנעלם ומתחבא פשוט יצוץ באופן קבוע ונוכל לשתות קפה, או בירה ולדבר על כדורגל , ספרים אפילו להיות כאלה ממש חברים ולדבר על זיונים .

אני מקווה שהוא יופיע יותר האיש שאני משתוקק אליו

ים שקט במאי,ים סוער בפברואר,

יין אדום שיורד נהדר לגוף בשבת בצהרים ואז להרדם מול המזגן,

לראות את הסנדק בפעם המאה ולהגנב על ברנדו ופאצ"ינו ,לראות את הסנדק 2, בפעם 100 ולהגנב על דה נירו.

לקבל חיבוק אמיתי מהילדה המדהימה שלי

לקבל חיוך מואר מהבן שלי(מה לעשות הוא קשוח לא מחבק)

לשמוע ג"ימי הנדריקס פול ווליום ולעשות עם האצבעות כאילו...

לקרוא ספר מדהים ולשכוח שיש חיים...

לאכול סושי.

לרוץ בבוקר מוקדם ולראות את העולם מתעורר .לרוץ אחר הצהרים בשדות ולראות את הערב מגיע.

לשתות בירה קרה קרה קרה בצהריים בים שחם(לשתות גם בירה קרה קרה  בערב בים)

בכלל לשתות בירה קרה

לצעוק עם אהוד בנאי בדיסק בנהיגה, ולשים זין על האנשים סביב.

סקס מדהים...

להקשיב לואן מוריסון באוזניות שהכול גשום.

לראות את ליגת האלופות עם רונן מסטולים לגמרי ולמות למות על רונלדיניו

ניו יורק בקיץ ,ניו יורק באביב, ניו יורק בכול מצב.

מסבחה מדהימה אצל חליל ברמלה.

לרקוד עם הבת שלי כמו זוג דובים,להתרגש מהילדים שלי,הכול שקשור לילדים שלי( בעצם כמעט הכול)

לקבל הזמנה פצצה בעבודה ( מגיע לנו עובדים קשה)

להפסיד ליונתן הבן שלי במונפול ,לנצח את יונתן הבן שלי בחתחתול( אחלה משחק)

לקנות ספר....

לקנות עוד ספר..לקנות דיסק ואז להיות לאר"ג ולקנות עוד ספר( חולה ספרים מה לעשות...

לצחוק בלי לזכור על מה אנחנו צוחקים, להיזכר ולצחוק שוב.

שוב סקס מדהים..