סיפורי מסע
סיפור מסע.
הסיפור שנמצא לנו בתוך החור שבנשמה ,הסיפור שאנו רוצים לעשות ,ולא מעיזים לקרוא תגר על המוסכם והרגיל והצפוי
הספר שאתה רוצה לכתוב וקשה לך.
הטיול בלי סוף, שאתה חושב חושב אבל לא מעיז.
האהבה הענקית שאתה בטוח שמגיעה לך .
סיפור של מסעות סיפור של דרכים ,סיפור בלי סוף ,ובלי התחלה, סיפור של אהוד בנאי כואב ועצוב
סיפור משפחתי
סיפור של ילדות
סיפורי מסע שיש לבצע אותם בתוך הנפש בתוך האין סופי שיש בך ,מה המחיר שלהם?
זה קורה בטח ,ואז השמים קרובים קרובים.
ארכיון : 12/2008
בק"מ הארבע עשרה לפתע הוא שאל אותי בדיוק היכן שהחמצן עושה סדקים בנשיפות וההוצאות הסדירות של המערכת הפנימית , האם אני מאמין באהבה,ככה כמו שהיא מונחת אמיתית ,חיה ,תוססת ובועטת. אמרתי שכן ,אני מאמין,אבל אני לא כוכב גדול בנושא, יש הרבה תלאות אצלי בקו הנושק לאהבה , אולי תשאל יותר מנוסים ממני, הוא עשה עווית קטנה עם השפה העליונה, מה זה אומר קבינמט?
בק"מ החמש עשרה הוא הרים את הראש והגביר את הצעדים ואני אחריו משרך נושם את האוויר המתנפץ מראותי, הוגה בשרטוטי האהבה שמזקקים את חיי, לפתע פנה אלי בחדות, אני שואל אותך כי אתה נראה סובל הוא הצליח לחייך, עכשיו אנו רצים בעליה עניתי בשארית הכוחות שלי אז אני סובל,וכן אני מאמין באהבה יש בה אש,יש שקופיות וזכוכיות, יש רעידות ,כיווצים,כאבים, מילים ,חיוכים, דמעות, נפלא כמה יש בדבר החמקמק והמרעיד שקוראים לו אהבה כול כך יש ,שזה צורב את הנשמה, בק"מ השמונה עשר הוא נעלםהשאיר אותי לבד לנקות את המסלול, אז ניקיתי, כי אני איש כזה שמנקה את האהבה, מכות מגיע לי בחיי.
אגב היא הפסיקה לקרוא אותי וזה חורך כול פינה אמיתית שנשארה בי תגידו לה. |
החלום להיות קונפורמיסט עדיין מנקר בראשו, ק ו נ פ ו ר מ י ס ט מהדהד בראש , לא מפסיק לנבור בתוך, לערבל תחושות ואלי הוא כן בדרך מוזרה כלשהיא.
ק ו נ י פ ו ר מ י ס ט, חלומות של ילד, שמתגלגל מתיכון לתיכון ומחפש שקט לרעשים בראש, אף אחד לא מחכה לך ילד, אין ערוצי שמע עבורך, אפילו המורה לספרות בתיכון , זאת האחרונה שעמדה כחומה בצורה, מול עדת המורים המשחרי טרף, הבינה שהגיע הזמן לשחרר את האש וככה זה.
ק ו נ פ י ר מי ס ט תוהה ועומד מהדהד ליד מהנדסי טילים, עורכי דין מדופלמים ,רופאים מורים אכולי צדק, מלאי מרור, אימא עדיין מראה אותם חוצים את הרחוב ואתה....
חלומות של אנשים חלומות משומשים הדמיות של קונפורמיסטים
יש בדידות עצומה של מסכות דהויות מכוסות בדוק אפל של סימני שאלה.
והוא בסך הכול חי |
ואתמול רצתי שלושים ושש ק"מ זה לא עזר, החור עדיין נשאר בתוך הנשמה, שמישהו כבר יביא דבק או שאני אקיף את העולם וזה קשה בחיי.
אתה מסיים את המסע ומביט ושוב חוזר על אותו ריטואל. אולי עדיף להיות בנאי שמקיף את החומות של בית הלב ואז לפוצץ אותם במכה של ברוס לי ולהרגיש חזק.
אני מתחיל לקלף את העור מתוכי בסוף יישאר אבק ריקנות אינסופית, תגידי את אוהבת לשמוע את הקול הסדוק של מוריסון? הוא אומר ברור בואי תעשי בי אש, אני מדורה בייבי מדורה של גיצים ותערובות דלק טהורה, נחלים של לבה תוססת.
כנראה שאני חייב להקיף את העולם, כוסאומו. |
הבטתי בו איך הוא צוחק, הבטתי בפניו המתקלפים למסכה של אילמות וחירשות ,עיניים שיש בהם חללים מצומצמים של קור צונן והוא המשיך לצחוק והגוף שלי רעד פחדתי ממנו, הוא כול כך נראה אמיתי לפתע והוא המשיך לצחוק כשאפו רוטט סנטרו זקוף מצחקק בי ,מתעתע בדמיוני ,מגחך באפלוליות ח ח ח צללית הקיר עיוותה את דמותו המקרטעת, רוע אמיתי אלוהים, כול לילה הוא הפחיד מחדש השעון המעורר של חיי. התעוררתי כולי זיעה מצחינה, הקירות היו כהים ללא תמונות מפייסות על הקיר ,חושך עלום ,חיכיתי שיהיה אור כדי שאפסיק לפחד ,האור בושש מלהגיע אז עצמתי את העיניים וקיוויתי שזה יעבור. אז הם נכנסו לחדר רעולים בכאפיית אדומות ומנומרות המכסות את פניהם, אף פעם לא הבטתי להם בעיניים עמוק באישונים, הם מניחים את צלחת הגבינה החמוצה הפיתה וכוס חלב תאכל גלעד הם גיחכו במבטא הגרוני שלהם ,גם היום אתה לא הולך הביתה הממשלה שלך עדיין לא יכולה להחזיר אותך חזרה הביתה להורים שלך לאימא ואבא הם ביטאו את האימא ואבא בקול כול כך שונה, איום וחריף הרגשתי איך הגרון שלי מתכווץ והמשקפיים שלי שוב נהיות לחות , אני לא מוכן לבכות לידם אני שומר על האומץ שלי לרגעים הקטנים האלה , אני זוכר איך אבא שלי היה אומר לי היום אתה חייל צה"ל לוחם בצבא החזק וההוגן ביותר בעולם ואני עדיין חושב כך האומנם? ואני מתגעגע, אני מתגעגע לעיניים, לגוף של אדם שיחבק אותי, אני מתגעגע לשפה, למילים המיוחדות בעברית, אני מתגעגע לריח של טבע, אני מתגעגע לחלום אמיתי שאתה קם נינוח ומרגיש שיהיה לך יום נהדר, אני כמה למגע של רוגע, אני נעלם לאט לאט מהתודעה של עצמי אני מתפוגג מהמציאות שלי אני חסר כול כך. הם יוצאים ואני יושב באור בקטן בצוהר החלול שמקרין את קרן השמש שנותנת לי קצת מזור לנשמה ואני קם וצועד הלוך וחזור מנסה לדעת את השעה, את הרגע , את הדקה המדויקת של היום, אני מעסיק את עצמי ברגעים של זמנים כדי לדעת בדיוק את הרגע שהים שקוף, שהשמש באמצע השמיים, שהירוק מלווה את היערות ליד הבית , עכשיו אני מתחיל לתרגל את השם שלי לא לשכוח את העברית שבי, אני ג י ל ע ד ושוב במילה ארוכה יותר שמי גלעד ,הפה מתכווץ הלשון מוציאה את המילים בהתפוצצות של אוויר, ג ל ע ד שמי אני מחייך אני לא זוכר איך נראה החיוך שלי ,איך אני נראה בכלל עם הזקן שגידלתי האם הוא מהווה תפאורה הולמת לקשיחות שאני מנסה ליצור לעצמי אני לא יודע בכלל, אין מראות כאן. אני חושב שאולי השעה כרגע שש בבוקר כי אני שומע את הילדים בבית ליד צועקים את תפילת הבוקר, ניחוח הפיתות שמשתלב תמידית בצרימת האבק, אני גם שומע את החמור נוער בטח זה תאופיק לוקח את חושם החמור איתו לשוק ,אני נותן להן שמות לפי הרעשים כדי לשמור לי על עולם שלם של דמיות אמיתיות עם קול ורוח. תאופיק כי פעם הצלחתי להציץ בו דרך הדלת שנפתחה במהירות ונסגרה בזינוק של הרעול פנים ששומר עלי ,לשנייה הוא דומה נורא לתאופיק העובד של דוד שלי בפלחה ,עבדנו יחד קיץ שלם ותמיד הוא היה נותן לי ללגום מהמים הקרים שהוא היה מביא איתו, לפעמים הינו אוכלים צהריים יחד טעמתי מהפיתה והלבנה החמוצה שלו ,הם כול כך דומים לפי המחטף הרגעי שקלטו עיני או אולי כל הערבים דומים ,משפט של איש צר מוחין ואני מעולם לא חשבתי שאחשוב כך. כרגע אני יושב על השרפרף ובעוד שנייה אתחיל בריטואל של הבוקר שיגרת היום הקבועה שלי , אספור שעות ואנתח לפי מחשבות של בוקר למה אני הכי מתגעגע בחיים, לא ידעתי שהרצון לאכול קורנפלקס עם חלב יכול להיות כול כך קיומי ומוחשי ,צלחת גדושה בפתיתים הצהובים ורצוי שיהיו מסוכרים בתוספת חלב שמעמיק את הצלחת ואז כף אחרי כף להתענג כשעיתון הבוקר פרוש לפני ואני קורא את המילים שאני אוהב,ושוב אני טועם מהכף הגדושה, עכשיו אני עוצם את עיני ומרגיש את הטעם נבלע עמוק בתוך הוושט מעביר בתוך מערכת העיכול שלי חדווה של טעמים. נזכרתי שאתמול כול כך רציתי לשתות קוקה קולה מבקבוק יותר פשוט מזה כמעט ואין משקה שחור, מוגז, טרי, קר ואני לוגם מצוואר הבקבוק יונק את כול המשקה לתוכי ,רוויה מושלמת .אני מרגיש שוב את הדמעות זולגות על עיני מטנפות את הזקן העצום שגדלתי ,הי גלעד לא בוכים ,אנו לא אנשים שבוכים. עיני חוזרות בצורה ממגנטת לנייר המודפס שהגיע לפני כחודש על ידי שליח גרמני שתקן, נייר מעוך מכותם שעבר אינסוף בדיקות ובמילים האחרונות כתוב באותיות גדולות מצוירות גלעד כולנו איתך מחכים בקרוב לבואך, עצום עיניים גלעד זה קרוב שלך אהוד אולמרט ראש ממשלת ישראל. אני עוצם עיניים
תשע מאות ימים בשבי ואנו עדיין שותקים |
שבוע בניו יורק , יכול לאפס את מכווני התנועה שלי , שבוע רוטט של זמנים חדשים, אולי אני חי , אולי לא.
שבוע של בדידות ניו יורקית, עושה חריצים בנשמה שלה, לי כבר אין נשמה מזמן . היא כותבת שירים והוא כותב מילים וביחד הם עיסה של ניירות משומשים.
כשתרדי לשדרה היכן שהמטיף העיוור טוען שאלביס אלוהים, תהיי שקטה , תתבונני באוויר הקר שמשרטט טבעות של השלמה, שם תמצאי את המוסיקה שהשארתי אחרי , תיהני בייבי, זה עבורך.
גילתי היום באחת מחניות קנה ובנה, שאפשר לפרק ולהרכיב מחדש לב של איש אנושי, יש הוראות הפעלה עם שרטוטים ומנגנון דיגיטלי , כמה זמן לחכות?
בוב דילן שר בלוז בחיי |
כן זה סבא שלי שיביט בי מתוך התכריכים ובטח הוא יודע שאני מגיע בשקט ואעמוד קצת לבד, ואתבונן. הוא איש שמביט ,ככה בטח הוא יחייך לתוכו זה הדרורי שלי. סולמות של חיים מסוגננים בתוכי איתו, חרב מעץ שהוא בונה ליבאהבה עצומה נחירות חזקות של שינה טובה אחרי סחינה של סבתא, ים כחול, אהבה הכי שלנו יחד. כדורגל להביט ולשמוח מכול מסירה טובה, בית כנסת בשבת ,יום כיפור קדוש, מימונה אמיתית של פעם, לא סינטטית כמו היום, אהבה ענקית למשפחה סביב , חיוך. בארוחת החג האחרונה כבר היית מותש,ונתת לנינים שלך, הילדים שלי מתנה קטנה והם חייכו במבוכה כי לא ידעו איך מחבקים אדם כול כך זקן. סולמות שלמים עשית סבא, שתדע, עולמות שנעלמים לאט, אנשים שיודעים לכבד שקט ,קודש והנאות קטנות, אז אני אעמוד קצת לבד ואביט,איך סבתא הכי שלי ,מחכה לך לאסוף אותך אליה, וככה אני יודע שאתה מוגן.
היום נקבר סבי, איש ענק ומופלא יוסף אפרגן אדם שלא עשה רע מימיו. |
הפעם אני חורג מסולם העשר שקבעתי לעצמי ביום של תשבוחות עצמיות ועכשיו אני ביום של תשפוכת רוחנית יש לי פאקינג בלאגן ברגל אבל אני רץ רחוק יש לי גם פאקינג בלאגן בנשמה אז אני נושם במקטעים מישהו ראה את הים היום? נראה לי שנגמר לי הכחול בעינים יש מילים שמתאימים רק לים וכנראה שהחורף התבלבל, אז המילים שלנו לא מסונכרות לימים המוזרים האלה. כוס אמק חייב ים נהייתי אפור
הייתי חיב לקלל זה יום כזה
|
פרופיל
תגיות
ארכיון
תגובות אחרונות
-
HagitFriedlander
בתגובה על מרק שעועית
-
yael~
בתגובה על ספר חדש. ימים חדשים. ילד מקולקל
-
הקשתית
בתגובה על ריח
-
נירית הרצינית
בתגובה על
-
אסתיהחטר גזה
בתגובה על מילים
-
~בועז22~
בתגובה על צייר
