ימים טובים בדרך,

ימים לבנים.

אני עושה קסמים,

מעלה כשפים

עוצם עיניים

ואז

באים הימים הטובים

הלבנים

אני אעטוף אותם בניר מרשרש,

ניר שעושה רעשים של הפתעות,

אשמור אותם בארון

ואתן יום לבן אחד לכול מי שיבקש

לי יש הרבה,

אני עושה קסמים

לוחש כשפים

רוצים ? 

לפעמים לתוך של הדמעות יש ריח אחר.

ריח טהור.

לדמעות שלי יש ריח של ים ,כך החלטתי ,

משהו מתנגד,

שיבוא מולי,

אין לו סיכוי מולי,

אני אש.

כן,מותר לבכות ,היתה שמועה כזאת

כתבו בעיתונים ,הודיעו בחדשות,

היה באנר ברשת, בחיי.

מותר לבכות שעה ביום.

אז אני בוכה את השעה הזאת לעצמי וחושב.

מה אם אין,

אז אני בוכה לבד ,טיפה אחרי טיפה.

כך אני בוכה את השעה הזאת ,

לא מבין למה.

בעצם אולי מבין ,אבל לא מעיז לחשוב

אולי כי זה כואב.

מי שבוכה גבר,אולי נוציא מזה סטיקר

ואולי לא.

עכשיו בא לי לקלל כוס אמק העולם,

מישהו רוצה לריב.

אני רק כותב ככה

יש בי אש,

מישהו רוצה לריב.

כן ,כוס אמק העולם

בטוח שאף אחד לא רוצה לריב

בא לי

זה השעות שלי,

טוב אני אלך לישון

בי.

עכשיו שאני כבר באמת לא מתעניין,

אז באמת לא אכפת.

אני כותב מוציא את המילים בתוך מערכת של שינים מחודדות,

לפעמים מתבונן באותיות איך הם נאכלות,,

רוצה מכות,

תחלטי אם כן או לא כי היד שלי חמה,

ואז מה שנשאר מתוך כול החרא הזה,

חיוך אוהב של אישה שלא מבינה ,פשוט לא מבינה,

רוצה מכות על אמת,

אני קורא את כול השיט וכול האהבה הנשפכת,

רוצים חיבוק,שיחזיק את האגו שהלך לכם לאיבוד 

או איזה יד מלטפת,

כולם פה חיים באהבה מה זה אמיתי?.

אם אתה כותב אז תכתוב.

אל תזיין את המוח ,תכתוב כואב שישרוף

ככה היא אמרה

צודקת.

עכשיו שקט

היה רעש של פחיות קוקה קולה נגרפות

הרבה רעש.

קר חודר ,מפתיע כמה זה נעים.

 הרוח מפזרת את עצמה עלי,  מקפיאה רגעים.

אנשים זזים ,חיים בתנועה עיניים למטה ,

מה ,כבר לא מאושרים היום,

העיר גדולה ,חלולה ,

פעם זה לא היה ככה,היה מה לומר

אפשר לשמוע את הצלילים,

מרחוק באים ,נוגעים ,מרפים,חודרים לעומק של העיגול

סביב הלב

אני מצפה,למה בעצם?

אפשר  לנשום

אפשר לעצום עיניים

שקט עכשיו.

יש עשן ומילים באנגלית,

לחוץ לך.

אני מכיר את סוניה הגרמניה,  שאהבה להזדיין עם כול הישראלים בחוף,

בטח מנקה את החטאים של ההורים הזונות הנאצים שלה,

ככה הוא סיפר בחוף ,במדורה.

כן הייתי בצבא ,זינתי מלא ערבים בשטחים,

אני מראה מי הבוס איפה הכוח,

רק ככה מבינים הזונות האלה,

שתקתי מה אני כבר יכול לומר כולנו גדלנו שם,

חולה על אלקטרוני ,מה יש לי מכול המוסיקה המפגרת של פעם ,

מילים, מילים, יענו אהבה ושלום.

יאללה. 

אני דופק כמה דרינקים בלילה ואז הולך לצוד

אני אש מלא אדרנלין

תגיד אתה גם היית כזה ?

אולי

אני גם.

היום  הדבר היחיד שאני עושה באקסטרים זה לשמוע מוסיקה בלי שהילדים יתעוררו מהרעש,

ולא זינתי את סוניה.

תאמין לי הוא אומר עיניו נוצצות או אדומות או סתם נדמה לי.

אני גומע מהחיים .אסור להיות שקט .רק לצעוק.

ולזיין את האמא של הערבים.

כולה עשרים ושתים,

והיה כבר מי שכתב על מילכוד כזה

שיהיה לו טוב.

בעצם שלנו יהיה טוב .

עוצם עיניים ,חושב על המילים,

בטח הם יהיו כאלה מהוססות,סדוקות בקצה

מילים מילים ועוד מילים

ואז זה יהיה כמו זרם של אותיות ,הברות ,משפטים ,פיסקאות.

אויר טוב, אח, איזה אויר נקי.

ואגע.

אני אוהב לגעת. לחוש.

טועם את המילים ,יש להם ריח של קוקוס.

בעצם מי לא אוהב לגעת ,לחוש,

התחלתי לכתוב שירים,

קטעים בחיי .

יש לו יום הולדת היום

בן ,42

באותיות זה גם נחמד, ארבעים ושתיים שימו לב לארבעים ,איך הוא נמתח נעים.

גיל של גדולים ,אפשר כבר לחייך עם העינים בלי השפתיים,לא צריץ ללחוץ.

שקט יותר,

הרבה יותר שקט.

יש מי שאומר שהוא נהיה נינוח ,אז אומרים .

אתמול רונן שאל אותו מה אתה כבר לא אוהב כדורגל?אתהההה לא אוהב כדורגל?

כנראה שלא הוא ענה ,פתאום לא בא לי, זכותי.

נכון זכותך.

יש לו לפעמים כאבים בצד שהוא רץ מהר מידי באימוני ריצה ביום שישי ,כנראה צריך להאיט.

פתאום משקפי קריאה ..הי מה קורה כאן התבגרנו.

כן כנראה שכן.

מתרגש מהר,

אוכל יותר לאט,

שותק לא מעט,

מעדיף יין על בירה,דג על בשר

זה סימפטום של גיל,או שהוא פשוט ככה,

כי הוא לא היה כזה, הוא זז יותר, דיבר אחרת ,התריס ,צחק בקול,

יכול להיות  שנרגע.

אתה יודע מה ,זה נחמד בהחלט,

שירגע.

שמתי לב שהוא כותב שונה ,האיש התבגר בחיי.

תגיד לו שאני אוהב את זה

אחלה ארבעים ושתיים שיהיה לו .

זה הערב הראשון שזה מחלחל,

אני זקוק למגע ,לדם ,לעורקים ,לנשימות.

זה הלילה הראשון שאני מרגיש שאין לי אוויר בגוף,

לא ישן,

לא עוצם את אשמורת עיני,

בוער,

תוסס,

כאוב,

חדות מוטרפת פוצעת את החלקים הפנימים בתוכי,

אלה הנטושים כרגע.

בא לך לשתות דם? 

אתה חושב שאפשר לשבור קיר?

לקחת את הידים ,לערסל אותם לאגרוף,מפרקי האצבעות לבנים ממאמץ

הפנים סמוקות מרצון ,התפרצות עוצמה בלתי נשלטת ,

להקיש על הלבן הבלתי נגמר הנוקשה

לשבור את הבטון המזויין הזה

לחרוץ לשון מול הקיר האטום לדמעות ,

אני חושב שאפשר 

אני יכול לשבור קיר

בחיי .

אתם לא מכירים את אבי מכלוף, 

ממש חבל שאתם לא מכירים אותו,

בעצם 

אין סיכוי שתכירו אותו ,כי הוא מת ,נהרג די מזמן  באיזה פעולה לא ברורה

 של צבא מבולבל במקום עצוב .

ההורים שלי פחדו שאני אהיה כמו אבי מכלוף, אתם יודעים ,מאלה שלא לומדים ,גרים בים,

אל תהיה ככה ואם לא תלמד ולא תשקיע בסוף תהיה כמו אבי מכלוף ,ילד בלי עתיד.

ואני כול כך רציתי להיות אבי מכלוף ,יפה כמוהו, מחייך בדיוק כך, צוחק עם הטיית הראש  כשהשיער העצום מאחור  מתנופף כאילו מעצמו ,עינים בורקות אש, אש ,אש.

אבי היה רואה אותי בוא לים יש גלים טובים, בוא לשם יש לי חומר טוב נוכל לדפוק את הראש,

בוא בוא ואני הייתי הולך מוקסם אחרי האש ואבא היה צועק שאסור ואמא היתה מצקצקת מה קורה לך נסיך אין לך חברים אחרים  

ואני הולך אחרי אבי מכלוף הולך איתו באש , מכיר את כול הבחורות הכי שוות בשכונה ,נוסע איתו בקרטינג  האדום שאבי ואחיו בועז בנו בקייץ מלך פזור שיער, מלך של חיים.

אבי התגייס וחזר קצוץ שיער, יפה כמו אל ,עינים בוהקות ,עץ על הכותפת מלך היחידה.

אבא אמר לי בגאווה איזה גבר אבי מכלוף ,אמא אמרה לי בחיוך אמרתי לך שאבי מכלוף יהיה בסוף בן אדם.

ואני הייתי מחבק אותו כשהוא היה מגיע מהצבא ,בולע את האש בעינים ,צוחק מהסיפורים ,

כמה שאהבתי את אבי מכלוף.

כשהודיעו שהוא מת ,אברם אבא שלו הרים את הידים למעלה, הביט על אלוהים מלמטה ,

אני איוב הוא זעק.

אבא שלי חיבק אותי ,כשהדמעות שלו זלגו עלי כמו טיפות,רטובות, מלוחות ,

אלוהים נתן ,אלוהים לקח ,הוא מילמל משפט של כאלה שאין להם מה לומר .

היום כבר אין לי חברים כמו אבי מכלוף.

כנראה שהתבגרנו ואולי נהינו פחות רעבים,

אבי נדם.

אי שם בתוך מקום  לא ברור,

מקום רחוק

יש לי דמעות בחיי .

אתמול ראיתי מלך ,כאן קרוב ,בתל אביב,

פה ליד,בזאפה.

היו למלך ראסטות  גיטרה טובה,מילים שנוגעות בנשמה

עינים שבאות טוב, מלודיה שעושה נעים.

חף מציניות

 היתה למלך להקה שמפרגנת  לאנרגיות

עשה לי טוב

אולי הבירה או סתם נהייתי רך,

מוש בן ארי היה מלך בחיי.

נותן כבוד

הרבה כבוד .