יש מטחנה בגוף שלי פה בתוכי והיא טוחנת וטוחנת ואני נושם מנסה להחזיר את הלב חזרה למסלול ,

 זה קשה המטחנה מכווצת הכול.

אני יודע שהים הכי טוב זה במאי או בספטמבר וקצת שיירים של קצף טוב באוקטובר,

ואני לא רואה פשוט לא רואה הוא נעלם מבין האצבעות ואני דרורי, נשמה שלי ,בכיתי, צעקתי ,נלחמתי בגלים , צועק, נחנק ,איפה אתה, איפה אתה והמטחנה טוחנת והגוף שלי ריק וזהו .

משכו אותי החוצה, אתה יודע מי ?דדו המציל זה שנותן לך לאכול ג"חנון בשישי בבוקר כשאתה בא איתי לחוף, כן הוא הוציא אותי החוצה ,חיבק אותי,

 זהו ראיתי לפי המבט שלו ,העיניים שמראות את הסוף  שאין לי יותר ילד.אתה יודע דרורי, עברו עשרים שנה ועדיין אין לי ילד, ככה זה אני מתגעגע, זה עושה לי סדקים בגוף והמטחנה ממשיכה לטחון דק דק.

הים לקח לא החזיר.

סבא שמעון היה מדבר ואני מקשיב ולמרות שלא הכרתי את אברם הבן הצעיר של סבא, האח של אימא, היו עולות לי הדמעות מול הים.

זה היה עצוב לשמוע את סבא ככה.

סבתא נינט הייתה מכינה סרדינים קטנים ,ממליחה אותם ,פותחת להם את התוך וממלאת בכוסברה ושום והייתה מטגנת אותם ואני הייתי אוכל מהטעמים, כשסבא מוזג מהערק והיה יושב לידי ואומר לה איזה ידיים יש לך סבתא ,איזה ידיים ,תבורכי ואז סבתא הייתה דומעת ואומרת לי דרורי איך אברם היה דומה לך גם הוא אהב  סרדינים ואהב לאכול את הרוטב של הסלט עם הלחם הלבן ,ככה בלי סדר שהכול מעורב .

אהבתי שהיא הייתה אומרת את זה ככה הרגשתי קרוב אליו לדוד שלא הכרתי.

התמונה שלו שתלויה בסלון של סבתא,  אימא שלי שהיא אחותו של אברם תמיד כשהייתה עוברת ליד  היא הייתה נעצרת ומנשקת לו את המסגרת שיביא לה בארכה מגן עדן ואני מאחל לה שיביא לה הכי הרבה בארכה כי  היה מגיע לסבתא שלי ,כי ככה זה וככה אני חושב.

היום כבר עברו עשרים שנה לפחות ,סבתא נינט כבר איננה כשהיא נפטרה כול השכונה הלכה אחריה והיא קבורה ליד הבן שלה אברם וזה עושה לי עד היום מחטים בלב.

 אני מתיישב ליד הקבר שלה שם קצת שקט בלב, מנגן לי בראש שירים של סמי אלמגרבלי כמו שהיא אהבה ואני מספר לה,על הילדים שלי שהם הנינים שלה ושהכול טוב ,באמת טוב.

סבא כבר מאד זקן ותמיד כשאני רואה אותו הוא בוכה יש לו דמעות בעיניים ואני מחבק אותו והכי אוהב את הריח שלו,ריח של ים ,ריח של פעם.

עכשיו שעוד מעט יום כיפור ועושים בשמים את אדון הסליחות בא לי פתאום לתת כבוד לסבא שלי וללכת איתו לבית כנסת של המרוקאים בשכונה ,לשיר לו את העננו אלוהי המרכבה כדי שירגיש שיש בארכה מדוד אברם.   

אז פוצצתי אותו בלי חשבון ,לקחתי את האלה והורדתי לו על האצבעות של הידיים,

כמה דם ירד מהערבי הזבל הזה.

אחר כך באו דהן וחנוך ודפקנו בו בעיטות עד שהבן אדם לא יכול לנשום, להתעסק איתנו פה בעזה אני אוריד לו את הביצים, כמה שהוא צחק הדפוק הזה.

מה אתה מחייך אידיוט ,חשבתי על אימא בחיי ,אני מחייך כי ככה צריך,לא?

הוא בסך הכול שאל אם הוא יכול לעבור,אני מחייך כמה שאני טיפש.

תגיד מה קרה לך היום, אתה מתנהג מוזר, נהית שמאלני?

למה רועדת לך הרגל?

ככה זה בחיים אנחנו קשוחים,תביא סנדביץ' עם גבינה .

יש לי בחילה אני נופל,

תפסיק לשפוך עליו מיים זה בסדר הוא התעורר כנראה שהוא לא אכל כלום היום,אני דואג לו בחיי.

אל תדאג לי אני חושב בלב,אל תדאג לי.

כמה דם שיש לו על הידיים אלוהים,מחר נעשה קידוש בבסיס ונצחק.הכול עובר בחיים,

מה זה קצת דם בין חברים מהצבא.

ים טוב בספטמבר,

ים הכי טוב בספטמבר,

סבא היה אומר לי את זה בחיוך כשישבנו בחוף ,איפה שהקיוסק של נעים.

היה שותה מהערק מביט לכיוון הרחוק איפה שהספינה פורקת את הפחם

ואומר לי דרורי, ים הכי טוב בספטמבר.

לפני החגים ,דקה לפני ניקוי החטאים , ניקוי האבק הפנימי שלנו,

תבוא לים, תביט סביב ,תתן לרוח לנשום בתוכך.

אז תעשה סיבוב של כבוד לכחול הגדול,

תעצום עינים,

הכול יהיה טוב.

סבא שלי היה איש חכם,

ים טוב זה בספטמבר.

אני נטוע לא יכול לזוז, לוקח את האוויר במידות נדרשות,

יש לי כאב בצד,

זה חדש. 

אוכל מהכאב נתח מדמם ,לאט, 

עכשיו יש בי דמויות שלמות של אהבה,

ששש,הס לימדתי לחנך את עצמי לשתוק.

כרגיל ,עוצם עיניים,קורא לרוח הגדולה

שתעיף אותי מעל,

תקח אותי מעל שדות הציד האלה,

שטומנים את הבדידות.

תביטי בי,

אני רוקד ערום,

צלילים שמגיעים מרחוק,

ריכוז מקסימאלי של עוצמות הגוף,

שיט, כואב לי הצד,

אני מתפרק.

זה רגע קשה

יש לך דבק? 

היום אני מחליט,

איך

ומה

יש ימים כאלה ,שאני מחליט  פתאום לעוף רחוק,

לפחות במחשבה.

פעם קראתי להם, לברבורי הפלא מתוך קונכיה סודית,

היום הם סתם מרכבות עיפות,מדוכדכות, כמעט כמוני.

הם לוקחים אותי לתוך המקומות ,שבהם אפשר ללכוד

את הרגעים בצמצם של תחושות.

היום טעמתי,

אתמול לגמתי,

מחר ,אני אשן ערום על קו החוף,

תבואי תכסי אותי?

אם אבקש יפה

אם ממש אבקש?

תבואי?

כשהוא אמר מותק את אצלי בראש,

הבנתי שדילן מדבר עלי,

וכשהוא אמר שהוא לא מחפש צרות ידעתי כבר שהוא שר אלי,

ואני מחפש צרות מקצועי.

מוחי הזוי ועולמי צר,

זה בכלל השורה הכי שלי.

ואני מתעורר ומבין שמותק את אצלי בראש.

לא מבקש ,רק רוצה.

ואף אחד לא יודע שאני מקליד בצורה עיוורת והמילים בוקעות ממני מתוך ענני עשן טובים,

 הכי טובים.

רוצים גם?

 ובאוזנים דילן אומר,

מותק את אצלי בראש.

ככה זה בחיים,

יש אנשים שרוצים שהמותק שלהם תהיה בתוכם,

ויש כאלה שרוצים שתהיה אצלם בראש,

ורק לעצובים באמת אין מותק.

ומה אני?

וכשדילן שר

אני מבקש קצת חיוך ואהבה לחיים,

ואפשר גם לחייך חיוך עצוב.

תבינו,

 שכדילן אומר מותק שהיתה אצלו בראש,

הוא מדבר רק אלי.

קניתי מילים  של מלך בשקלים טובים,

אז הי

תנו לאוויר להשתחרר,

ומותק את אצלי בראש

ככה זה.

לגמתי מנקטר האלים

טעמים עזים ,ממלאים את העורקים,

נשמתי את הצלילות, 

עכשיו אני עייף

הולך לישון

מחר אני אקום ואשתה קפה ללא סוכר

 אחייך לשמש

חיוך קטן ועצוב

ואמשיך בחיי

אתמול יוסי אמר לי כשאתה לא יכול לדבר אז תכתוב,

כי אצלך המילים מדברות את השפה שלך.

האותיות מתקוצות למילים שהופכות למה שיוצא לי מהלב,

חומר אפור סמיך שמכיל את הנשימות החרוטות שבי,

אז אני כותב.

פתאום אני רואה את ההרים והים, הצהוב נוגע באדום ,מייצר קשת של צבעים זכים,

הכחול הופך לעדין ,לפחות קר

אני מתפזר.

טוב שהמילים צפות .

אני מוכר מילים טובות, זה לא יקר.

עכשיו אני עוצם את העינים ,תנסו זה טוב, בחיי.

קלידסקופ של צבעים,

קליסקופ מלא זהרורים,

זה טוב ,

לא?

קנו מילים ממני הן מחטאות את האהבה,

ממירות את העיפות בעליצות נהדרת.

אתם מוזמנים,

סוף העונה בפתח.

הי,

זה פוסט עצוב ,בחיי.

יש בי בחודשים האחרונים משיכה קצת לא צפויה לשירים שהייתי שומע פעם,

אולי אני בונה לעצמי מגדלים של התחבטות פנימית,

אולי לא.

אני נע בשקט ,מקשיב למילים ולצלילים של פעם,

זה  בהחלט נעים שפול סימון משוחח איתי על דאנקן ,

דילן בא לבקר עם עוד כוס קפה,מחייך חיוך צרוד וקורע לי את הלב,תמיד הוא שרט לי את הלב הבן זונה הזה.

הייתי המום כשמתי כספי הגיח פתאום, הי ,זה  כבר ממש ממש  מעיד על שקט או חור בלב.

אתמול כשרצתי רחוק ובא לי נורא לשמוע באוזניות את ההרמוניות של החברים של נטאשה,

החלה לצוף בי ההכרה שאני בונה חומה של לבנים,אולי גלילים צהובים עושים לי צורב.

המילים החדשות שיש בתוכי כנראה עשו סיבוב גדול ועכשיו אני איש מוגן,

ואולי לא.

חשוף,

 עכשיו אני אלך לבשל עוף עם תפוחי אדמה ,אוסיף רוזמרין והרבה שום ,

אקשיב לצלילים ישנים של ואן מוריסון,כנראה  אני זקוק לעשן של הקול שלו,הקול הסדוק שלו מאותת לי.

טוב שרצתי מיליון קילומטרים היום,כי אני אשתה הרבה יין , אקשיב לכול המוסיקה שעשתה לי טוב בחיים שלי,

אעשה תנועות עם הגיטרה כשהנדרקיס יבוא לומר שקשה לו ככה לבד,למי לא קשה?

אני אערבב את המרקחת האדומה, פלפל אדום ,פפריקה ,שמן ושום ואמשח את העוף.

הריח יעטוף את הבית , אתן לאוזניים שלי ללגום מהגיטרה של פייג שהוא נותן לרוברט הגדול לשיר את כול המדרגות לגן , וברגעים האלה כבר ממש הוספתי עוד כמה לבני יסוד.

 אזיז את הגוף שלי בקצב בנכון,

אטעם מהעוף ששרוי בתוך הרטבים הסמיכים ,

בודק אם העוף ספג את האהבה שלי,אני ספגתי את האהבה,מעניין.

רגעים טובים יבאו שאהוד יעשה במפוחית ואני אקשיב בשקט,הוא כבר יצא למסע שלו,הצלילים עושים בי איקסים עמוקים,זה כואב בחיי.

אביט בעוף הצלוי שעוד מעט מוכן,אני באמת בונה מגדלים של התחבטות פנימית,

ואולי לא.

איש שקט שאוהב אישה יפה ,ככה הוא היה.

איש שקט ושלו שאהב ללכת לים ,לאכול דגים עם הרבה שום וליד פלפל ירוק חריף

לשתות מיץ אשכוליות קר עם מעט מים כדי לרכך את החמיצות.

וביום שישי אהב להוסיף למיץ מעט אניס כדי לחוש את הראש עף רחוק. בשבת היה קם  מוקדם מהמיטה קורא עיתון של שבת ומביט באישה שאהב כשהיא ישנהעצומת עיניים.

 שערה סתור ,נושמת נשימות נינוחות של שלווה ואושר.

הוא היה איש שקט שאהב אישה יפה אהבה בטוחה.

 הם היו מקשיבים לשירים שקטים של אלטון ג"ון, לפעמים נהנו גם להקשיב לתרועת החצוצרה של מילס דיויס

 ואז האישה היפה הייתה מחוללת מולו לבושה בלבן,ידיה מונפות ,שערה פזור ,מנתקת את הגוף מעצמה פשוט עפה.

הוא יושב ,מחייך בזווית פיו, עיניו נצצו,הרי הוא איש שקט שאוהב אישה יפה .

בימי שלישי הם אכלו  תמיד יחד במסעדה קטנה מול הים,

הוא היה מביט בעיניה הבוהקות ,מגיש לה חתיכות דג ולימון כבוש,היא הייתה מחייכת אליו חיוך קטן של שקט,

הם עשו אהבה שקטה ,כמעט בלי קולות, בלי אוויר.

אהבה טובה. אהבה ברוכה.

הוא פשוט היה איש שקט שאהב אישה יפה.

אהבתי להתבונן בו,גם בה,

הם היו מושלמים 

ואני אוהב אותו.

כמה מילים שיש לי לומר

זה מתחיל לפרום את עצמו ,נלך לים.

המילים שקטות שם

יש בהם כיווצים

אז  אשב שקט 

אקח את האוויר לתוכי ,אוציא אותו בנשיפות קטנות,

כמו משאבת לב שיש בה חור

אני הכי אוהב לספור את הגלים ,

כמו מוסיקה שמנגנת בגוף ,צלילים של רגעים טובים.

רק 

את הגלים השווים באמת,

אלה שהכי שורטים את הלב.

אני כותב את המילים לאט ,לאט,

עושה הפסקות בין מילה למילה.

הראש שלי מלא בקישקושים של אגוסט

 הפנים שלי רוצה לעוף. 

לקחת זמן לי לתוכי,

אני חושב שאלך לרוץ,

הגוף  נושם אחרת שאני רץ ,יש בי פעימות טובות,

פעימות נקיות.

ואז אחזור ואבשל לי סלמון,

וקצת ירקות,

אשתה יין .

ואצפה לבאות,

יש הרבה באות אצלי כנראה ,

ספטמבר בפתח,

ספטמבר זה חודש טוב להתחלות .