רוצה לדעת את האש שבי?

אז בואי תיקחי דף ונייר

 תתחילי לכתוב,

אני בן ככה שנים,

 חוטב

 גודע

מחפש

תר

מנותק

מפעים

מסעיר

כבה

יש בי אוויר דחוס בגוף,

האמת מנגחת אותי

כמו שמנגחים דלת של מבצר קדום,

מנגחת וניגפת

ושוב מנגחת

 ואז פורצת.

תגידי את משתעממת?

אז עזבי

זרקי את הדף והנייר,

פשוט תתפשטי,

תישארי ערומה מולי כשכול גופך חשוף לרוח,

פטמותייך מתקשות,

ערוותך חשופה מריחה כמו זהב,

אני מביט בייבי

מביט עמוק

את מרגישה.

 אני מזייף נקודות

ומחטא פסיקים

שורט אני

היום הוא פותח את הדלת לרווחה,

כנראה

 שהוא כבר יודע לומר את המילים הנכונות,

תקשיבי לשורה האחרונה

 אני מחדד אותה,

כנראה שהוא יודע לומר כבר את המילים הנכונות !

אתמול הוא כבר ישן ערום,

היום כשהוא חשב באמצע הבוקר

על המגע,

על הנגיעה החטופה

הוא כבר הפסיק להרהר על האמת המנגחת אותו,

 ועכשיו כשראיתי אותו

עדיין מרוח על העיתון של אתמול

הערתי אותו

מזגתי לו קפה שחור

הוא מגמגם מילים לא ברורות

על אהבה וכאלה דברים מוזרים

את יודעת מה זה אהבה?

א ה ב ה מילה בלי פרוש רצוני בכתובים.

טוב אז אני עוזב אותו כרגע

 לחייו

עד שיתפכח,

תתני לו לגעת בעור החשוף

זה יחזיר לו את השקט.

 נ.ב

הוא נורא אוהב שנוגעים לו בעורף

באצבעות חשופות

ועושים לו פוווו עם השפתיים

שתדעי

עכשיו בתוך הסואן הזה

 אני מחליט להסתובב בסיבוב פרסה

אני מניע את הגוף בהתאם לפיתול

ומשתלב שוב בתוך הסואן הזה,

איך אני אוהב סואן

בליל בדיוק כמו התחושות שלי

סואן.

 עוד מעט אני אלך להקשיב ללב,

אני ד"ר לאנשים סואנים ממש,

יש בי סואנות בלתי אפשרית

 בלתי נתפסת

סואן איזו מילה של  אנשים שיש להםרעש 

בתוך הלב,

אתמול היה צלילים חזקים בתוך הסואן שבי

התפזרתי

עכשיו אני אוסף את החלקים.

אולי תבואי לעזור?     

אני מתבונן לכיוון מערב בדרך כלל

כשאני מביט די רחוק

בחיפוש

 אחרי מה שקשה מאד למצוא ,

הכיוון הכללי פחות או יותר מסונן

בזכוכית מעובדת

המכילה מסנן קרינה

מהסוג האכפתי דווקא,

יש פעמיםשאני מגלה

 סדקים בפנים שממול

כמו בפרומו של סרט רומאי ישן

או לפחות כמו מטבע

 אכול ירוקת

כשהמסכה שאני עוטף את חיי המושלמים

 נסדקת לאט

 ואז מתפוררת לפסיפסים צבעונים

אני צועק לכיוון השמים

או בכלל לכיוון כללי,

זה המסונן.

 הי אני מצטער שאצלי

זה לא צבעוני ,

למעו האמת

די שחור לבן

אפילו בלי טיפה של צהוב או אדום לנשמה,

כמו סרט קודר בלי מילים

ואפילו בלי תרגום.

 עכשיו נתבונן יחד במסכה ונצית סיגריה

איך שבא לי לעשן סיגריה

 או

לפחות או ג'וינט

ככה לפני הרגע הנכון שבו אני עומד כמו שורד אמיתי

ומביט  די רחוק.

תראו איך זה מתפורר לאט לאט

פרורים שלמים נאספים על כף ידי

אני לא היחיד

שאוסף פירורים?

נכון

תפרגנו

הי גם את מפרגנת?

יום ראשון היום

יום גרוע להגיגים

אלה שמות חבורת המטורפים המדהימה  

  GRCשרצה את מרתון טבריה ברגלים ,בידיים ,בשניים, והכי עם הלב

כואבת, שמחה, מחוברת  גאה, ומסיימת וכן גם דומעת בסוף .

אנשים שקמו באמצע החיים ,רצים בבקרים המוקדמים ,חורשים ק"מ עצומים ובבוקר שבת כשכולם ישנים את מנוחת סוף השבוע

הםמעבירים את הזריחה יחד באנרגיה סוחפת.

חבורה באמת מיוחדת שהתלכדה לאחד חזק ומיוחד, כול חצי שנה חוצים קו נוסף בטירוף המופלא שנרקם כאן.

להביט ולראות את האהבה ,השייכות ,הנתינה ,האכפתיות, השמחה והפרגון פשוט לדעת ולהאמין.

יש מושגים של כבוד עצמי ,יושרה ,הגינות, חברות,  שהם מילים פנימיות שנמצאות בתוך האנשים

 ורק על ידי שימוש באמונה ,בחיוך ובהבנה ופירגון.  על ידי זיעה משותפת, חיבור פסיפסי של שונות שממקסמת את השייכות לאנשים שלמים ולתלכיד ומרקם הכול כל נפלא של חברות

ועל זה אני מודה. 

 כול אחד מהאנשים בחבורה חבר מדהים שלי ואיש ענק במשפחה המופלאה שיצרנו, 

זאב שכטר(מנכ"ל) בכול קבוצה יש את הברזל היצוק שלה , ולנו יש הרבה כבוד על כול מה שעבר בחודש האחרון וכבוד עצום על המרתון הנפלא שעשה.

דוד אשרף-כתוב בתוכנית ריצה עשרים קמ" ככה יהיה,רשום אימון עליות ככה יהיה ועם כתוב שצריך לגמור מרתון בשלוש שעות עשרים ושלוש גם ככה יהיה, איש ענק.

 אמנון פולישוק –הסלע של הקבוצה ,הכול מתחיל ונגמר באמנון ככה זה היה וכנראה שככה זה יהיה לכול הזמן, כשיש אמנון יש סדר ,

סתם שתדעו ושכולם ידעו .

יסמין יעקב-כמה שנכתוב ונאמר ונגיד לא ניתן יהיה להכיל את כמות הערכה והכבוד אליה ,אישה מדהימה, ספורטאית מופלאה,והכי חשוב בעיני אדם אמיתי.

יגאל פדידה(קפלן)-צריך להכיר את האיש המתגלגל משמחה הזה בשביל לצחוק, חבר שלי ואיש משמח במיוחד (איזה מרתון עשית יה בן זונה).

בני ברקן-הג"ינגי שאיתי נחר בחדר בלילה לפני המרוץ ,בעל המשפט הקבוע והנכון תמיד, באים עושים וגומרים השאר כבר לא מעניין, גיבור של מרתון

עומרי בר דוד-אבא טרי, רץ  טרי, תותח מרתונים מטורף כבוד גדול.

אבי בר זכאי הזקן בחבורה וכנראה גם היפה בתוכם ולמרות הברך וכול המחלות של החודש האחרון גמר כמו ענק ,הרבה כבוד אבי.

ניראון חשאי-גם לחבורת זקנים משומשים כמונו יש דוקטור וזה טוב ,ברור גם שבגלל שהוא דוקטור הוא גם רץ הכי טוב או שאולי בגלל החילבה של יום שישי מעולם לא נדע,

שלמה שם טוב-המלך –התחיל וגמר לא רואה ממטר, אמרו עושים מרתון אז עושים וכבוד גדול ,ממש כבוד גדול.

אורי סלע(הילד) ישראל גרטי באו במיוחד ללוות אותנו כול אחד מאיתנו לסוף ,נתנו את הלב הענק שלהם לכול אחד מאיתנו ,ועל זה אין מילים.

רן ראובני – המרתוני סט שלא יכול להתחרות בגלל פציעה, רוחו שרתה עלינו מרחוק מבטיחים ללוות אותו במרתון תל אביב,

דבי שם טוב-כול בוקר נתנה לנו בראש עם הריצה, שלחה את בעלה לייצג את המשפחה, עשה את זה בכבוד .

ואני שגאה להיות שייך לחבורה המיוחדת הזאת,תמיד בכול חבורה יש את הפצוע שמדדה על רגל אחד עד הסוף.

   כבוד גדול למאמן שלנו גיזאצו יוסף, נסיך נבחרת ישראל

 בלי גיז"אצו האיש והאדם המיוחד שלנו ,החלום לא היה קורם עור וגידים ,

כול שישי באימונים בנתינה, באמונה בנו,

הלוואי שלמדינת ישראל יהיה את החוכמה לגייס אנשים כמו המנהיג הזה לאימון ולחיקוי,

פשוט דמות של קסם ומודל נפלא להישגים,

אנחנו איתך גיז"אצו שתדע. 

 פשוט כבוד גדול.

 ולעוזרים במלאכה

דניז ,עודד, מתניהו, ניסים, עמית ,זיווה, יאיר, יעל ,עידית ,לילי ,און, יוסי בן חיים חיים אייז,  שמעון טל ומוטי

תודה

בדיוק

כמו שהמילים האלה עטופות בנייר זכוכית משייף,

כך,

יש סדקים בקיר המסוגנן הזה,

חללים שלמים של אור וצל.

אור שמציף לרגע בתשקיף שמש ענוג

ולסירוגין צל מאיים, נושכני, ואלים.

אני חושב שהסתיימה תקופה,

אולי הסתיים משהו שאני אפילו לא  מעיז להביט לתוכו,

היה מי שאמר לי

שאני כותב את המילים שלי כאילו שהן לא עליי,

כאילו שאני  לא מתבונן לתוכי,

ואולי שאני סתם פולח

ומתפלח למחוזות שאינם שלי

בצורה מוחלטת.

הי ,אתם מכירים את קארבר,

בן זונה איך שהוא כותב,

לכו תקראו אותו בבקשה,

את השירים המזורגגים שלו,

אחר כך לכו לרוץ מול האוויר הפתוח,

זה עושה קווים ועיגולים בתוך איזור הנשימות,

אחר כך

כבר נדבר.

נמצא נושא שיתאים למערכות האור והשמש

או לפאקינג צל,

מוסכם.

תרימו את העיניים מחר, רצים רחוק

מאד.

ככה הוא שר,

לא יכול להוריד ממך את העיניים

אני מת על השיר הזה,

אני מזמזם עם מאיר יחד,

נה נה נה

לא יכול להוריד ממך את העיניים.

 מרגיש שזה שיר של כואבים,

ואולי זה סתם שיר של אהבה מטומטמת,

ממתי אהבה מטומטמת ?

כנראה שככה חושב רק מי שלא יכול להוריד ממך את העיניים,

איזה שיר נהדר,

 למה הוא עושה לי צמידים בגוף

אולי כי אהבה מטומטמת ,

או אולי כי אני כותב על אהבה כמו מטומטם

לך תדע.

לא יכול להוריד ממך את העיניים,

אני מהמהם לעצמי בקול החרצני שלי

הנה החצוצרה.

יש לי חולשה לחצוצרות

זה עושה לי פסים בסרעפת,

לא יכול להוריד ממך את העיניים,

לא יכול להוריד את העיניים בכלל

כזה איש מטומטם,

שלא יכול להוריד את העיניים.

אומרים שיש מלחמה היום

את יודעת?