אני עדיין בעניין של יצרים ודם

חסר תרבות ממש,

סימנתי מעגלים של דם ליד פלאפל אחד בגבול גבעתיים תל אביב,

דם של יצרים.

הריח הגיע עד הסרעפת המנותקת שלי

ריחות של יסמין ווניל.

צעקתי...

נראה לי שהייתה הקשבה בצד השני ,

אני מספר לכם על תנועות קצובות

תק, תק, תק, תק,

בסוף אני נקצר לחלקים פרושים,

יצרים. 

גם  בנושא האנטרקוט העבה שמרייר לי בחיך

יש לי השגות,

הוא היה עבה וממצה(סוג של תראפיה).

 נתתי לו נשיקה עד שהקצב צוקי נקרע מצחוק

דפוק אתה יה דרורי

דפוק דפוק אבל רעב.

בבית השקיתי אותו במעט שמן זית ונתתי לו לשמוע צלילים של ג'וני קאש

ככה שהוא קיבל חזות משלו ,משוישת ומיושנת אומרים אנשי המקצוע.

אני אומר טעם ,טעם גן עדן

המחבת רתחה מהחמאה, כוס אמק כולסטרול

אני אמות יפה ומחייך.

הנחתי אותו למשך שלוש דקות בדיוק כמו  שאומרים הספרים המפגרים של אהרוני

ואני בכלל מאסכולה של אלה שכאילו עושים

חוקים,

אין לי שום חוק 

הפכתי אותו לצד שני חריכה ארוכה.

הנחתי עליו גוש קטן של חמאה ,חסר פרופורציה אנוכי 

פיזרתי מלח גס ופלפל.

בתוך צלחת חומה הוא ניצב מולי...מדמם

הוא היה יצרי בהחלט,

הייתי חייב אחר כך ללכת למקלחת לפרוק

חיים באנרגיה של יצרים ודם,

לא פשוט. 

צלילים חדשים פוקדים את מוחי המטושטש,

צלילים חדשים של מוסיקה מתפייטת,

ימים עוברים ביעף מעל.

ימים לבנים. 

בשבת רצנו רחוק

אני מתקרב לנקודת האל חזור

זה קרה בק"מ העשרים וחמש בו הבנתי

שקשה.

כוס אמק כמה קשה.

טוב שהצלילים של רדיוהד ופרל ג'ם שמרו עלי,

אז הצלחתי לשרוד עוד שש ארוכים.

הנקודה קרובה,

ימים לבנים אמרנו. 

התחלתי לפסוע, מעניין לאן יוביל הפיתול המנקז.

אהוד בנאי והפליטים שרו בימים שלי פעם שהיתי צעיר ויפה(סתם ,הייתי חייב)

על עיר מקלט.

עדיין מזמזם את הצלילים,רק שקרנות המזבח של פעם, נראות אחרת היום.

דם ויצרים מנעים את המערכת האונברסילית

בשר טוב

יין משובח,

חלקים אחוריים של הפרה

טבולים בחמאה ,מדממים לי על הצלחת,

נוטפי כולסטרול איכותי.

מה עובר עלי...

ימים של טעמים בועטים.

לפני שהטפטוף יהפך למבול

חייב למצוא שער לא נעול,

כי שוב חזר אלי הבלוז,חייב לצאת

חייב לזוז

ואני בתנועה.

 יש צלילים שצריכים להפוך לאבני דרך

צלילים של נכסי גוף,

ואני נמצא כרגע במוד הצלילי שלי.

צריך לעבוד ,

התרפיסט שלי אומר, להתפרנס, הי דרור תקשיב, זה בדיוק כמו לעשות כלים,

אז תעשה כלים כול היום, בסוף תכתוב ותקשיב לצלילים,

אז

 גילנו שיש לי תרפיסטית,ונשבר לי הזין לעבוד,

כוללמושגים בהנדסה מלוקאלית של תערובות לכודות(הייתי מוכרח לומר גם אם מישהו לא הבין).

היום בבוקר רצנו רחוק על הכביש

היה מדהים בין הבוקר לחושך כשהשמש עושה ויכוח עם הגשם,

כמו סרט יפני מאופק.

כולם רצים טוב ממני בתקופה הזאת,

כנראה שאני סוחב מהמורות רציניות

הי

מפרגן

בחיי,

במרתון נשאר אני והצלילים

והכול אוקי. 

אנרגיה לכודה כלואה מאותתת סימני שחרור,

תשואות חסד, מפכה, מאופקת, נוטשת.

צוננת. 

 אם תעיזי לבוא למסע בתוך העורקים שבי,

לנקוש בדלת העבה

לפקוח...

הפכי צוללת ירוקה צללי לתוך ורידי הדם המפוצצים בחומצות חלב עשנות,

האם?

 תוכלי לשחרר את האנרגיה הלכודה,

תגעי, תפוצצי ,תמצצי ,תבלעי

ואז תלכי.

מילים יפות בעברית,

 מעוף של תנועה,

תנועה  של מעוף

מילים בלי סוף. 

אנרגיה לכודה

אני מסיר את הרסיסים,

מנתץ את הקיים

מצית את החלקים העבשים

מנקה את כול השדים

מטהר

מטוהר.

קראתי בעיתון הגיאוגרפי הצהבהב,

עשרה אחוז מעיזים לטהר את רגעי ההקפאה

עשרה פאקינג אחוז.

מה זה אומר עלי, מה זה אומר עלינו, מה זה אומר באופן כללי.

תנועה של אש

צבא של מילים המסתער (עצמי עיניים פרקי את החומה).

 צבא  האמת מתדפק על הדלת,

ימי כיבוש

ימי השבי

מתחיל מבראשית

אנרגיה לכודה מתנועעת בתוך העורקים בגוף

לא משתחררת,לא מתמוססת,

לא נספגת,

 סודקת.

פאוזה.

 עצימת עיניים, שבת

מרק,

 גולאש,

דגים מרוקאים חריפים-שורף אש, כמה טעים.

דילן, יאנג, גבע אלון(גאון)  סימון ,ויסקי(מהמשובח) יין ,ביטלס(בא לי) גרוסמן מקיוואן(אמסטרדם)

 אריאל, יונתן, לימור.

יוסי ,אמנון ,בני.

ים,

 שלושים ושתים ק"מ של קילוף על הכביש.

ויסקי נוסף ,גיטרה,פלג

חומרים אסורים(מותר לי)

מילים מילים מילים,

ים של מילים.

שוקולד

תמרים

תנועה.    

גם שאתה בטוח שהשלב הבא  המתהווה בחייך הוא מהלך נצפה של חיים המכיל בתוכו יסודיות, ארגון ,שלווה סטואית של יציבות.

עדיין תנסה לאמין במה שנמצא בתוך העורק המרכזי, עמוד השדרה שמעביר את הוראותיו לגזע המוח ושם קיימים הצלילים הנכונים של חייך.

 כי החיים לא יצרו אותך סתם שונה,האמת מהדהדת בתוך. 

תעצור את הנשימה שצריך, גם שלא צריך.

פשוט תעצור מפעם לפעם זה עושה טוב לעור הפנים .

אל תבלום את הכעס כי ככה אומרים שצריך, תחייה עם הכעס קצת ,תמשש אותו ,תכיר בו ,הוא לא יושב סתם. 

תנסה להיות אמת אבל אל תהיה טוטאלי בה, תן לה לחלחל לאט ,גם לאמת יש סיבה שהיא מגיעה במנות מדודות.

תחייה בתוך בור, צריך לפעמים.

תהיה מאורגן בתוכו במקטעים של נשימה,

מי שאומר שאין לו בור הוא כנראה פחדן, אז תימנע מפחדנים.

 הבור הוא התשקיף של חייך, הבור הוא כנראה הכלי הנכון להבין את עצמך. 

תגיע לקצה עם עצמך,צריך לנסות פעם ,אם לא השתגעת אז אתה אוקי.

 שאל שאלות,כנראה שאתה טועה רוב הזמן,אם תהיה צודק כול הזמן תגווע משעמום.

תהיה טוב לעצמך גם אתה מת למות ממך.

 תעצור על אמת ותנסה להקשיב לכאב ולרעש שנע בתוכך, תן לרעש מקום באמת שלך,הוא לא סתם שם. 

תכתוב. 

תתבונן לתוך לעצמך,שם בתוך הגוף יש את התנועה המקורית שלך במקום הזה מתחבאת האנרגיה הלכודה שלך,

פעם צריך למצוא אותה.

שלושים ק"מ של אספלט שחור בוער

 וזה לא נגמר,נמשך כמו החיים .

 צבע השמים הבוקר היה מדהים, קרן קטנה אמיתית בקעה את כול האפור ברקיע

מאיירת את צליל האור.

האנרגיה הלכודה בתוכנו רצתה להתפרץ ,אנרגיה עצומה.

 הינו עשרה גיבורים, כולנו רעבים לק"מ.

  עוד שמונה שבועות מרתון,הגוף חייב לעבוד.

ירדנו מהישוב בירידה הארוכה מדברים על כול מה שאסור

כמה טוסטרון מתבקע בהתחלה, הבנות בחבורה כיסו את האוזניים.

החלה עליה תלולה של חמש ק"מ

השמים כבר מוארים בקרניים שלמות של צבעוניות ,מאירות את היום בטוב,

התחלנו לעבוד.

היום הייתי מוכן,

בגוף, בנשמה, בלב ,באוזניות כבר חיכו לי צלילי דיסטורשן של פעם ,טוב וחזק.

לא מהמפונקים האלקטרונים של היום.

פלנט צעק באוזניים, אנגוס הביא את הלב עם הגיטרות, סלאש פיצץ את אקסל

טהור וטוב.

נגמרה העלייה,הגוף על דופק אש הרגלים דוחפות נגמרו המילים, החלו הפערים ,

עכשיו כול אחד לעצמו במאבק הפרטי שלו.

לקחתי את האוויר שלי עמוק פנימה, הורדתי הילוך,

הגוף נשם,

החל לעבוד,

מחשבות מתרוצצות בראש דורשות פיתרונות

אני בוער

הרוח מנקה את כול הרקמות האכולות של השבוע(לא חסר רקמות אכולות).

עכשיו אני כבר צמוד לרן שנושם איתי יחד, 

הוא אומר מילים ,אני לא שומע,

עסוק בהישרדות שלי מול הכביש.

באוזניים כבר יש רוגע ,צלילי פיוס, בא לבקר קלפטון, עשה קצת טוב אהוד

בואי נותן לי את כול הסאשן של זיגי, אני מחייך.(מה אתה מחייך דפוק, שואל רן)

סחרוף נתן את נשמה, הכול נהיה רגוע יותר.

הרוח נושבת מקפיאה את הגוף המזיע, עברו כבר עשרים ארוכים .

זהו, הקיר הגיע,(הקיר הוא השלב בו הגוף כבר לא שייך לך אלה הוא חי לתוך עצמו)

עכשיו הגיע  הזמן בו  עובדים אם הראש ,עובדים עובדים

והכול מהתוך,מבפנים.

גיזאצו האליל ,המאמן שלנו אומר ברגעים האלה רואים למי יש לב

ונשמה.

 הגוף כואב, אין שריר שלא צועק, ואין תווי בגוף שלא מתפרק.

המוסיקה שינתה כיוון באוזניים עכשיו זאת מוסיקה של צווארון כחול,

מוסיקה של פועלים ,בדיוק כמוני

ספרינגסטין נותן לנשום,קרלוס עושה לי גיטרה ,ניל יאנג עושה זהב.

עליה אחרונה, כוס אמק.

נותן בכוח,הגוף כבר לא משתייך לי ,הוא שייך לרוח הגדולה.

רכב עובר ליידי מצפצף  פעמיים מישהו מוציא את הראש  וצועק בקול, דרור יה מלך,

וואלה מלך,ככה רגשתי.

מוסיקה אחרונה לפני הסוף הגוף עובד על האדים האחרונים,

הנשמה צועקת רעש ,רוצה לעשות את זה כמו גדול

עם אש באוזניים.

מגביר את הרגלים הקרועות ממאמץ, מתקרב.

באוזניים כמו ענק מקבל את הפינאלה של פרפל.

שיר אחרון חייב  להיות כמו תמיד את הגיטרה של הנדריקס,

הגעתי,אושר גדול.

אלה הרגעים שאתה נוזל בתוך אושר טהור ,

ניזון מהלב נושם מבפנים, מפורק ומתפרק, אבל חי.

חיבוקים,

מתיחות,

תמרים,

בננה לאנרגיה,

חיבוק אחרון, הביתה.

הטלפון המשיך לרעום בחלל החדר משמיע את הצלצול הרביעי במספר, מחדיר את זעפו באלימות לתוך השינה הכבדה ומנתק את אורן בהתמדה מהשינה העמוקה בה היה שרוי, לבסוף הוא נכנע ופקח את עיניו, הרים את האפרכסת קירב אותה לאוזנו התנשף בהשלמה, "הלו "נהם לתוכה.

לא נשמע כול קול מעבר השני של האפרכסת, הוא אמר "הלו" בפעם השנייה ושוב אין רחש ואין קול, המתין לרגע וצליל הניתוק נשמע ,קו הטלפון דמם.

אורן השיב את האפרכסת על כנה ונשכב שוב על המיטה כשראשו מוטה כלפי מעלה מתבונן לכיוון מאוורר התקרה המסתובב על צירו מתנועע מעליו במעגלים סחרחרים ,הוא ניסה לעצום את עיניו ולחזור לחלול המשכך, אולם השינה כבר התפוגגה ממנו ונשאר ממנה רק פירורי זיכרון מתוק. 

בזווית עיניו התבונן בשעון המונח על השידה החומה לצידו ,השעה בשעון הדיגיטלי הייתה תשע עשרים ושבע .  לרגע עברה מחשבה בראשו, טוב שהטלפון צלצל והעיר אותו, כי בלעדי ההשכמה הכפויה הוא היה יכול להמשיך את שנתו עד שעות הצהריים ללא הפסקה, וכשהיה מקיץ, קרוב לוודאי שהיה מרגיש  בגופו איך שהוא מרקיב את חייו ותחושת החידלון הייתה פשה בתוכו למשך כול שארית היום.

 במוחו של אורן כספי החלו לרוץ המחשבות הקבועות שמתנהלות בראשו בחודשים האחרונים, איך הוא מעביר למען השם את המשך היום, נשארו לו בערך עוד שש עשרה שעות שלמות של ערות . גופו עדיין היה כבד וחסר חיות. לאט הרים את ראשו מהכרית והסיר את השמיכה משארית גופו, קם מהמיטה נעמד על רגליו נותן לזרם הדם לשטוף ולקצוף את כולו בגלים, החל להניע את רגליו באיטיות, לאחר מכן הזיז את חלק גופו התחתון במתינות, גלש למותניו טלטל אותן ביסודיות ולבסוף הניע את ראשו ומותח את זרועותיו, לסיום תרגילי ההתעוררות הרים את רגליו על המיטה ומתח את ידיו למולם,אלה היו פעולות השכמה קבועות שהוא נוהג לבצע במשך כול הבקרים באופן סדיר ומחושב.

אורן יצא מחדר השינה ונכנס לחדר המקלחת הסיר את תחתוניו ואת הגופייה הלבנה ששימשו אותו ככותנת שינה פתח את זרם המים ונכנס פנימה לתוך תא המקלחת, הגיף את דלת המקלחון אחריו והחל להישטף ,גופו התעורר סופית וכרגע גם ראשו, יום חדש שלם לפניו ,עוד יום של שקט.  לדעתו הוא עדיין באזור השש עשרה שעות ערות. 

 אחרי השטיפה המרעננת במקלחת הוא נעמד אל מול המראה ועיסה את פניו באדיקות, מתבונן בתשומת לב על נקבוביות פניו  אז החל מורח על פניו קצף גילוח מסוג גילט ,לאחר שניקה את האדים מהמראה התחיל במלאכת הגילוח מגלח ולסירוגין שוטף את הסכין בפעולות אוטומטיות, על מותניו הייתה כרוכה מגבת לבנה הדוקה .

 הטלפון צלצל שוב בחלל הבית, הוא קילל ויצא מהמקלחת עדיין רטוב ,דילג על המרצפות נזהר לא לגעת בספות בסלון, הרים את האפרכסת ואמר, "הלו"

"שלום "נשמע קול נשי מעט צרוד מהצד השני של קו הטלפון,

 "שלום", אורן ענה בחזרה

"שמי רונית ואני נציגת שיווק של חברת דגים, דגים ,אקווריומי נוי לצרכן בשיווק ישיר", "כן" ענה אורן משתומם, "מדוע את מתקשרת אלי, נראה לי שטעית", לרגע כבר חשב לסגור את הטלפון כי הטיפות נזלו מעל גופו ויצרו שלולית קטנה על הרצפה מתחתיו, הוא גם הרגיש  תחושה של עקצוץ קל בפניו מקצף הגילוח שנותר על סנטרו ,דבר שגרם לו לתחושה של חוסר נוחות.

"שמך אורן כספי"? הקול המעט צרוד המשיך להשמיע את פעימותיו מתוך האפרכסת "כן""הוזמן עבורך אקווריום ענק בתוספת ארבעה דגי נוי מסוג קלנדרה ,אתה יכול לאסוף את החבילה במחסן החברה ברחוב פרישמן שבע עשרה, או אם תעדיף בתשלום של מאה ארבעים ותשעה ש"ח אשלח לביתך נהג עם המשלוח ובתוספת של עוד מאתים עשרים ותשעה ₪ נוספים  אשלח לביתך  גם מתקין מדופלם שיתקין עבורך את האקווריום בביתך".

"אני לא הזמנתי שום אקווריום לביתי ובטוח גם ענת אשתי לא הזמינה, אני לא מבין מהיכן מגיעה הזמנת האקווריום ומדוע דווקא עבורי,אני חושב שאת טועה בשם ובטלפון". "מצטערת אדוני המשלוח הוזמן על ידי שיחה טלפונית בו המזמין שילם בכרטיס אשראי ,איני יכולה לומר את שמו, בנוסף הקניה נדרשה שתהייה דיסקרטית, אתה בטח מבין חיסיון חנות ולקוח, המחיר כבר שולם ואתה מוזמן להחליט מה ברצונך לעשות עם האקווריום שרשמית שייך לך כרגע".

 "אין לי שום רצון להבין  על מה את מדברת" ענה אורן שבצליל קולו נשמעו כבר אוקטאבות של כעס, הוא גם חש שהפעימות הסדורות בגופו הפכו למהירות יותר,כול זאת בתוספת למחנק קל שהתהווה בגרון."אני לא מבין בדגים ומעולם לא הזמנתי דגים, את יודעת מה" הוא המשיך בקול זועם, "אני אפילו לא אוהב לאכול דגים, שלום"הוא ניתק את הטלפון בחוזקה ופסע למקלחת במהירות , שם המשיך לשטוף את פניו מנקה את קצף הגילוח מסנטרו, מסיר את המגבת ומתנגב,לאורך כול התהליך חשב מדוע הוא מתלהט בכזאת מהירות, הרי דווקא בימים אלה הוא מנסה להשכין רוגע בחייו.

כעת כשהוא מובטל מעבודה יש לו המון זמן פנוי ,לפני כחצי שנה פוטר ממשרד אריכא  את אריכא עריכת דין בשל המצב הכלכלי ,כרגע הוא יושב בבית על בסיס קבוע, חותם בלשכת העבודה ומקבל הקצבה חודשית שמספיקה לכלכל אותו בשלב זה. 

הוא לא מצליח להתייצב ולמצוא עבודה כיוון שהמצב בשוק העבודה אינו טוב כרגע,או שאולי הוא פשוט לא רוצה למצוא עבודה, ההרגשה המזופתת של חוסר היכולת לתפקד נכון העבירה בו צמרמורת לא נעימה,כנראה שאני נמצא במפלס מאד נמוך כרגע בחיי, הוא הרגיע את עצמו. 

אורן הלך למטבח והכין עבורו קפה שחור ללא סוכר, אותו שתה מול העיתון ישראל שלנו שהשאירה עבורו ענת אשתו שיצאה מוקדם יותר לעבודה,ענת עובדת בחברה להוצאה לאור שבו היא משמשת כעורכת. 

 לאחר עיון מהיר בעיתון הוא התיישב מול המחשב והחל בודק את הדואר האלקטרוני, ראה שאין חדש לגבי הצעות עבודה סגר את תיבת הדואר ופתח את אתר הפורנו בשם סקס בעיר שממנו הוא היה הכי מתגרה ,התבונן בסרטון קצר על שני נשים עם חזה גדול וגבר צעיר עם איבר עצום שלושתם התערסלו באקטים מיניים מאד מעוררים. אורן הרגיש שהוא זקוק למנת החום הקבועה שלו ופסע למקלחת והגיע לפורקן מהיר ,לאחר מכן שטף את ידיו מזרעו וחזר חזרה לסלון, הריקנות החלה את מסע הבוקר בתוכו.

 שוב הטלפון צלצל בחלל הפעם זאת הייתה ענת, "שלום לך, מה שלומך אורן מותק," "אני בסדר ענת"." מה אתה עושה היום"?.

 "אני לא יודע בטח אעשה קניות קלות לארוחת ערב, אסתובב קצת ברחוב אשמע מעט מוסיקה ואקרא קצת מהספר שהבאתי מהספרייה ,יום רגיל ,את יודעת". לפתע נזכר "התקשרה איזה מישהי מחנות אקווריומים בשם דגים דגים ואמרה שיש ארבעה דגי נוי ואקווריום עבורי", "אה" אמרה ענת, "מה פתאום דגים"?

."ככה היא אמרה , משלוח דגים עבורי, מוזר, לא ענת?".  

"מוזר" הסכימה ענת,הייתה שתיקה קלה ביניהם.

   לאחר רגע קל ענת אמרה "עזוב שכח מזה אוקי, שלא יכביד עלייך הנושא, הכול יהיה בסדר אורן אני מבטיחה לך ושיהיה לך יום טוב , הערב אני אאחר יש לי ישיבה מאוחרת במשרד ולאחר מכן אני הולכת למסיבת קוקטיל עבור השקת ספר חדש שיצא השבוע, ככה שאגיע מאוחר" . 

אוקי ענת "ביי אורן" הקול שלה נשמע קצת עצוב לדעתו ,אבל במצב ליבו הדואב בימים האחרונים, היה קשה לו לשים לב לדקויות שפעם בזמן אחר וטוב יותר, הוא היה מאד ער להם.

הטלפון נותק ואורן יהלומי נעמד במרכז הסלון, השעה הייתה כבר עשר שלושים ואין לו כרגע מאום לעשות, גרונו התמלא ביבחושים קטנים, הוא חש כאילו הזמן מחדיר לתוכו נחשולים כבדים של ייאוש, הזמן האבוד הזה יונק את החיות ממני הוא חשב לעצמו.

 לרגע נזכר במילים של אלדד חברו שגם שימש מעין מאמן אישי שלו, קח את הזמן טוב לעצמך, קרא ספרים ,תעשה ספורט ,תכתוב ,תנשום, תיתן לזמן לחלחל לתוך עצמך ,יהיה בסדר אורן.נורא טיפשי היו בעיניו האמרות חסרות התוכן האלה, כמו מנטרות שהוא קורא לפעמים עליהן באחת הרשתות החברתיות שבהן הוא גולש , אבל הן באו מטוב אז הוא הבליג.הוא לבש את המעיל כיוון שראה דרך החלון שבחוץ העננים מתכדרים והופכים לאפורים וחלקם כבר היו שחורים.

 הוא פתח את הדלת ויצא מהבית הוא תכנן בראשו את מסלול ההליכה להיום, מעבר דרך הסופר לקנות חלב ,לחם ,נקניק, חצי ק"ג בשר טחון ובצל, כדי להכין פסטה ברוטב בולונז עבור ענת שתגיע מאוחר מהעבודה ובטח תהיה מאד רעבה ,הזיכרון על ענת החמימה והאוהבת הרעיד בו מיתר חבוי של אהבה, זה נהדר שיש לי אותה הוא חשב היא כול כך אוהבת ומתחשבת, פשוט נפלא .

 אחרי הקניות בסופר תכנן ללכת לשבת על ספסל מול הים ולהביט בגלים המתעבים ,התמונה האפשרית הזאת השקיטה את הרעש הנובט בתוכו.אורן ירד במדרגות החל פוסע במדרכה החבוטה, גופו היה כבד יותר מהרגיל, החל לרדת גשם והוא המשיך לצעוד נותן לטיפות לקרר את ראשו, יצא מהשכונה ממשיך לפסוע ומשקיף לרגעים במכוניות האטומות והאנשים הרכונים והרכוסים תחת הקרירות החורפית, האפרורית, שנחה בעיר.

  הוא שקע בשרעפי חלום מה שקורה לו די הרבה לאחרונה, כאילו הוא מאבד את הקשר לתנועה הזורמת שבתוכו, תבניות המוח מפסיקות לשדר לרגליו את פקודת ההתנעה ורגליו פועלות כיחידה עצמאית ונפרדת . 

 לאחר רגעים ארוכים של צעידה ללא קווי מתאר וללא סדר, אורן נעצר כדי לשחזר את מקומו המדויק ,הרים את עיניו כלפי שלטי הרחובות המוארים ומצא את עצמו ברחוב פרישמן מס שבע עשרה,עיניו צללו והשקיפו על זכוכית שקופה שמעליה על תבנית חלבית מוארת, נצנץ איור של דג הפוער את פיו ומתחתיו רשום באותיות דפוס גדולות בצבע אדום ,"דגים דגים שיווק ומכירה של אקווריומים ודגי נוי".

 מוזר השתומם אורן כנראה שהתת מודע מגיב לתביעות המוח, ובטח זאת הסיבה שרגלי פסעו  כאילו מעצמם לכיוון החנות.הוא נזכר שוב במילותיו של אלדד חברו, "לך עם עצמך ,יש תנועות חיים שאין לנו שליטה עליהם ולפעמים מתוך הכאוס הפנימי צומחת האמת הטהורה ביותר".

ללא היסוס הוא נכנס פנימה לתוך החנות ,הדלת  נפתחה והשמיעה צלצול מוסיקאלי הלקוח מהסרט המצויר נמו. "שלום" הוא אמר למוכרת הגבוהה שעמדה בכניסה מאחורי שולחן עץ חום שעליו היו מונח מחשב ובצמוד לו בקבוק מים מינרלים .כול חלל החדר היה מלא באקווריומים גדולים, קטנים ובצורות מגוונות עם סוגי דגים משונים ושונים ,הריח בחדר היה ריח של ים, אורן הרגיש מאד נוח למול הדגים השטים בדומיה בתוך כלי האחסון שלהם. "שלום" הוא אמר שנית "שלום" ענתה לו המוכרת והרימה את עיניה ממסך המחשב ,"שמי אורן כספי ונמסר לי שמחכה לי כאן אקווריום עם דגי נוי", היא התבוננה ברשימות המונחות לפניה וענתה שחיוך נעים על פנייה "אכן יש לנו הזמנה על השם הזה, אני יכולה לבקש מהמחסנאי שיניח  לך את האקווריום והדגים באוטו".

 "אני כאן ללא אוטו" הוא השיב למוכרת,היא קימטה את עיניה ושאלה, "איך תיקח את האקווריום איתך ? הוא מאד כבד""אני אסע במונית" הוא ענה מיידית שבגופו חש השתוקקות עצומה לאקווריום ולדגים . היא חשבה לשנייה ואמרה "אתה יכול לנסוע אם תרצה עם המתקין ולשלם לו על ההתקנה כך ההובלה תיחסך לך"

 "הרעיון מצוין "ענה אורן והוציא כרטיס אשראי ושילם עבור ההתקנה. מודה למוכרת הגבוהה שעיניה היו תכולות באופן שגרם לרגליו לרעידה קלה "אוכל לשאול מי רכש עבורי את האקווריום עם הדגים",הוא לא ציפה לתשובה אבל הרגיש צורך לשאול זאת.

"סליחה אדוני" עיניה התכולות ריצדו בנועם" איני יכולה למסור פרטים כאלה אתה מבין חיסיון לקוחות,האמינות שלנו מעל הכול.""אני מבין" אמר אורן הסכים בכול ליבו לכול מילותיה .

המתקין הסיע את אורן איתו באוטו לכיוון ביתו ,האקווריום והדגים הונחו בספסל האחורי ואורן ישב לצידו.

תוך כדי הנסיעה אורן נזכר שהוא שכח לקנות אוכל בסופר,אולם כרגע בעיניו השכחה הייתה שולית, הוא חש תחושה נעימה ממראה זרימת בדגים שנעו בתוך הצנצנת האטומה ומלאת המים,   אורן הרגיש כאילו הזרימה ההרמונית של הדגים מילאה את החללים הפתוחים בגופו בצמר גפן רך ונעים, אוטם את הצלקות .התחושה הייתה כה נפלאה אורן כה השתוקק אליה ומאד רצה שתימשך עד בלי די.

 מבטו היה נעוץ בדגים הנעים ללא הרף, עיניו מתמקדות בצבעונית המרגשת שמחוללת מולו תוך כדי הנסיעה ,המתקין ששמו היה איגור ליהג על מצב האבטלה במשק ,אורן המשיך להביט כמהופנט בצבעוניות הנפלאה של הדגים מסוג קלנדרה ולא היה כמעט שותף לשיחה.

 בהגיעם לביתו של אורן  איגור החנה את האוטו בחניון, והעלה בעזרת אורן את הדגים והאקווריום אל הדירה. הם הניחו את האקווריום במרכז הסלון על שולחן העבודה הגדול,איגור התקין את מפוח האוויר המטהר את הבקטריות מהאקווריום, ומילא אותו מים עד סופו ,בקרקעית האקווריום הוא הניח שתילי ים ירוקים ודמוי אלמוגים, פיזר צדפים מלאכותיים,לבסוף הניח בתוכו  את ארבעת הדגים מסוג קלנדרה שהיו כלואים בצנצנת, הדגים נמתחו לחיים לנוכח החופש והחלו לשוט במהירות נוגעים בסנפירם בקצות האקווריום.

 אורן שילם  למתקין תשר ונפרד ממנו.אורן התיישב על הכסא העבודה השחור מול הדגים ,המרחק מהאקווריום היה בסביבות מטר, השעה הייתה לדעתו אחת בצהריים כך שנשארו לו כשתים עשרה שעות של ערנות.הוא הניח את אצבעותיו מתחת לסנטרו והשקיף על התנועה של דגי הקלנדרה  הוא נע עם עיניו, עוכב אחרי התנועות המהירות של אותם דגים צבעונים.מגלה שהדגים נעים במעגל ספיראלי קבוע משמאל לימין וכשהם מגבירים את הסיבובים המידיים באקווריום, הצבעים הופכים לקלידוסקופ מרנין וצבעוני .

לאחר כשעה של התבוננות רציפה בתנועת הדגים אורן הרגיש שגופו הופך קל כנוצה כאילו הדגים המתנועעים באקווריום יונקים ממנו את הכאבים השורטים המלווים אותו בחצי שנה האחרונה.

נדמה לו שהדגים הפנימיים בתוכו אומרים לו אורן אתה חי חיים לא אמיתיים,אתה מזויף ונמוג לתוך עצמך, מתפוגג .המחשבות האלה לא הכעיסו אותו רק רוממו את רוחו וגרמו לו לעקצוצים בתוך אצבעותיו, הוא גם שם לב שנשימותיו הפכו איטיות יותר.

הוא חייך לעצמו במחשבה שכמה היה יכול להיות נהדר אם הוא היה דג  המסתובב במעגל ספיראלי סביב, וחש כאילו החיים זזים בתנועה קבועה ללא הפתעות הכול מאורגן ונהיר.

התחושה בטוח  נעימה אמר לעצמו כשהתבונן בשעון וראה שהשעה כרגע כבר ארבע אחרי הצהריים, יש לו  עוד כתשע שעות של ערנות מה שחידד את תחושת הטוב העוטפת אותו, הזמן נוזל מבין נשימותיו עוד מעט יהיה לילה וניתן יהיה לשוב לישון.

 לפתע חש  הלמות רעב בבטנו הוא קם מכיסאו והלך לכיוון המטבח ,הכין עבורו חביתה, חתך ירקות אדומים וירוקים, פרס מהלחם, הניח כף גדושה של גבינה לבנה והכין צלחת גדושה לארוחת אמצע היום. 

פכפוך המים באקווריום הנשמע מהסלון הרגיע אותו באופן מאד מוזר, הוא חזר לסלון והניח את הצלחת על השולחן למול האקווריום ולעס במתינות ,בראשו החלו לנוע תמונות ושברי תמונות מהעבר וההווה, בכול התמונות הנשקפות מולו הוא הרגיש כאילו מישהו נעלם  שאותו הוא  לא יכול לראות שופך חול כבד על ראשו ועל גופו ,מכסה את חייו כף אחרי כף, אורן עומד זקוף וערום בתוך חלל שקוף ואותו מישהו עלום שופך כפות עצומות של חול על ראשו, והחול ניגר על כולו ,מציף אותו  הוא מתקשה לנשום חול ועוד חול האוויר הפך חנוק והוא עדיין לא הצליח לזהות מי הדמות השופכת חול על ראשו.

 הדגים המשיכו לנוע בצורה ספיראלית רציפה כמו משפך קבוע נעים הלוך וחזור, אורן התבונן בתנועה הצבעונית והאוויר נוזל מתוכו, רעש פכפוך המים גרם לו לחוש שהעולם והחול הנערם על גופו מכבדים על תחושת הקלילות שחשב שעוטפת אותו. הוא קם מכיסאו הסיר את בגדיו ,נשאר ערום וטהור ,נעמד מול הדגים מרגיש את קרירות האקווריום מצננת את גופו ,הוא נשם אוויר שחדר לגופו במנות קטנות, אוף כמה זה טוב היה להיות דג להסתובב בצורה ספיראלית סביב ,לחוש את המים מפכים אותי ,מלכדים אותי לשמור על קיבעון החיים סדורים ומאורגנים, אוף הוא נושם וממשיך לחשוב בתוך האוויר המועט שבתוכו, כמה נעים להיות דג ,הוא נגע במים באצבעו מסחרר אותם, ריח הדגים והמים נתנו לו תחושה של סוף נעים, בתוספת הקרירות של האקווריום שנעמה לגופו הערום.

"נו כבר אורן, עשה כבר מעשה" הוא שמע את קולם של דגי הקלנדרה הומים אליו יחדיו ,"קדימה אורן עשה זאת" ,הקול המתכתי של דגי הקלנדרה רעם ברקותיו, ושוב שברי תמונות שבו להישקף בדמיונו והחול נערם מעל ראשו ,חונק את חייו ומתוך החריץ הקטן שנשאר בו מעט אוויר ,הוא נושם ונושם והאוויר עדיין דליל, "אל תעצור אורן,אל תברח", הדגים רקדו מעליו ומולו ובתוך אישוניו, "תתרכז אורן אתה מסוגל לראות, אל תהיה סומא, אל תתעוור, תביט בתמונות, תתבונן ,אתה מסוגל לשבור את מעגל הקסמים, קום אורן קום".

הוא קם בהחלטה מידית מניף את האקווריום בידו האחת בידו השנייה משחרר את כבל החשמל, האקווריום היה כבד למשא, הוא פסע איתו באטיות  ובזהירות לאורך הסלון מוביל אתו לחדר האמבטיה, הוא פתח את הדלת בעזרת גופו והניח את האקווריום הכבד על השרפרף ,החדיר פקק פלסטיק כדי לאטום את פיית האמבטיה ,פתח את הברזים בעוצמה שמילאו את האמבט במים.הזרם ורעש המילוי הזכיר לאורן ימים אחרים ,ימים שנעלמו בתוך האפלה שעוטפת את מוחו ,ימים שבהם הוא היה נשטף במים רכים וטובים, מים מפכים המחטאים את גופו ,מים זכים שחדרו אליו וגרמו לו להיות נקי מזוכך, אמיתי ,אלה היו ימים טובים.

הוא הניח את הדגים בתוך האמבטיה המלאה, הם במידית הרגישו את המרחב כמו באוקיינוס .

את האקווריום הוא הרים בשתי ידיו וניתץ אותו ברעש עצום ומחריש אוזניים על הרצפה, הזכוכיות ניתכו לכול עבר, הוא  לא הרגיש את חתכים בכפות רגליו ובאצבעותיו ,דם אדום נזל לאורכם, הוא לא חש כאב ,המים המשיכו למלא את החלל בראשו .הדגים שטו בצורה ספיראלית גם בתוך האמבט שלו.אורן נכנס פנימה לתוך האמבט, כולו שותת דם ,גופו היה קליל בצורה מדהימה, כול הכאבים החלו להתעופף, המים ליטפו אותו והדגים שטו לידו ועליו, מתבוננים בו בצבעוניות המרהיבה שלהם, הוא פשט את ידיו לשני הכיוונים, בתוכו כבר לא היה אכפת כמה שעות של ערות יש,ומתי תגיע ענת  ,הוא הולך לישון עכשיו,

הגיע הזמן להירדם,

הגיע הזמן.    

היום אני יוצא מהבור לביקור,

שבת בפתח

יש לי מעט מחויבות לקמטי השמחה שלי,

יש שמש בחוץ,צריך קצת לרוץ למתוח את הגוף.

לכול המבקרים, אחלה שבאתם,מצטער על התנאים

צפוף ליותר מאחד.

גאוני המשפט שמישהי כתבה באחד התגובות, אני חושב.

אנשים בלי בור הם אנשים בלי חיים.

אז יש לי חיים?...  זאת בהחלט בשורה טובה.

הרצון לנבור ולנבור, גובר אפילו על הרצון לאכול מתוך הקרביים.

האמת שאתה מוציא מתוך האפלה יכולה למוטט אומות שלמות,או לפחות צי משפחתי עם אילן יוחסין

מפואר.

חזרתי אל הרחם ומשם אני הולך,

באתי מהפחד ולשם אני אחזור,אותו אני משלים

חברים לחיים אנו.

מקווה שלא יורים בחוץ

יש שמועות על ספינות נשק,טילים ,וכול מיני חרא אנושי

בבור אין מידע ואין טלביזיה

הצליל היחד הוא תקתוק כלי הכתיבה במוח,

מפעם לפעם צלילים של מוסיקה שמותר בדיקטטורה הבורית האפלה, 

ורק צלילים כאלה שעברו  צנזור של שמחה מעושה.

  צליל מעבר

למה אתה מדבר על בורות ועל ייאוש,

מדוע אתה נשאב לתוך עצמך,

החיים נפלאים יפים יש בהם בדיחות ושמחה.

נוסח מקורי של הודעה ,בחיי.

אנשים עוד חיים בסרט שהכול חייב להיות נפלא.

קחי כדור מותק.

את לא צריכה בור את זקוקה למכתש,

ההכחשה סוחבת את השטיח מתחת לרגליים

הבור או הקיום.

יש קמפיין חדש  אצלי בבלוג

הבור ,האדם והפאק.

אני מטעין את עצמי בצלילים חדשים להמשך קיומי בבור.

ניל יאנג שר ארבסט-תמיד גורם לי לעוד קצת שממה בלב.

קוקר שר על שפילד –אין קול כזה סדוק בעולם.

דילן עושה את הרכבת האיטית-ואני אומר שהוא גאון...? האיש פאקינג גאון.

מרפי עושה סדקים-שמועות על הופעה בארץ

קרוב של  אהוד בנאי-פעם עשו כאן מוסיקה.

מתכונים לימי הסחף שמגיעים ,מנחמים ועושים הצללה,

פותחים את העורק הראש ומזרימים נחלי אמת.

להלן... 

לקחת סיר עמוק משויף, סיר עם היסטוריה. 

לשים מעט שמן מבעבע להניח כרגיל בתוכו ללא חשבון ,המון מהבצל הסגול,

לתת נשמה יתרה של עשרות שומים קלופים ובשרניים(לא לחסוך בשום)

לטעום לפרקים עם הכריות של האצבעות היכן ששורף.

עכשיו הוא רגע האמת.

בשר בקר טחון- איכותי זה חשוב ,לא מהנחותים שמוכרים בסופר

רק איכות של פרה אינטליגנטית

שחוותה כבר כמה בורות בחיים שלה.

ללוש את הבקר

 להניח בתוכו כוסברה ,(פאוזה קלה לכול האשכנזים בחבורה ...הרבה   הרבה  הרבה כוסברה)

שתי ביצים ללוש כול הזמן ,

להוסיף מעט פפריקה מרוקאית עצבנית(איזו עדה מסובכת)למהול מעט בהרט

שגורם לך לעוף בתוך ארומת הריח.

והשוס... לגרד תפוח אדמה מקולף ועסיסי שיעבה את הקציצות

ושוב

ללוש ללוש  וללוש,

בסיר המשויף המטורף מריחות ,להוסיף חמש עגבניות בשלות קצוצות דק שהרוטב ניגר פנימה.

נא לשים עגבניות שיש  להם רזומה.

פלפל אחד חריף עם הגרעינים ,בבור אנו זקוקים שתהיה אווירה דחוסה .

קצת רסק(מעט עם הזבל התעשייתי האדום)

לבחוש היטב,

תוך כדי הבחישה לשפוך פנימהחצי כוס יין לבן ולצמצם.

  שוס  נוסף להתחזק ברוטב סילן עבה ומרוכז, כף לא יותר, 

את הקציצות  להניח בתוך הבלילה

להוסיף מלח ופלפל.

לקצוץ המון ושוב המון כוסברה,לתת עם הלב.

להוסיף מעט מים להביא לרתיחה

חצי שעה של בישול ,נענוע הסיר כדי לעטוף את הנתחים ברוטב.

לקחת את הסיר לבור יחד עם חלה שלמה,חלה של פעם לא מתוחכמת.

  קצת פלפל צ'ומה שקונים בשוק.

בקבוק יין כמה שוטים של ויסקי

והכול שלם יותר

הפעם רק ספר אחד לימי הבור

החלטה גורפת.

והיום אינו כלה.

קצת לקרוא על מסע ,חיים אמת ואהבה.

מותר לי, מותר לכם,

מותר לכולנו.

ימים אפורים עוברים עלי ,ברור שהגשם מוסיף את האצטלה הכואבת והמדממת.

 אני חושב שאני מאבד את הסבלנות שלי לגבי,אני כבר לא מחייך לעצמי כמעט,

כותב, כותב, כותב ולפעמים מניח לעצמי לקרוא.

כרגע

 בתוך הבור מרווח וחמים יש כבר יחסי גומלין אישים בינינו

אנחנו כמו איש וביתו(בא הביתה עוד מעט)

איפה המילים

היכן הנשמה שלי נעה והולכת

לא יודע

אני רב עם עצמי ,שכועס עלי ,שמחוויר למול הרצון שלי לעוף,

כזה אני.

אני נכנס לבור ביודעין, צומח, נובל, כואב וחי.

לפחות אני לא מסתיר מעצמי שהכאב בצד הוא אמיתי, מוחשי.

כאב שמתיש את הקיום שלי,

כאוס שדופק את מערכות הסדר שבי.

שימו לב שאף אחד כבר לא מחייך אלייך שאתה לא מחייך לעצמך,

חינוך דפוק,

מגדלור ...אני רוצה לגור על מגדלור עם עששית

להניע ספינות,להאכיל יונים

פשטות קבינמט ,פשטות.

חלום של ילד...

חלום... אוף.

ימים של שלוה ערטילאית מדומה,

אני יכול להתבונן באנשים צועדים ברחובות כמו איזה שיר לכת מלא חיים,

דפוקים ומחייכים, חיוך של זוויות.(אף אחד לא אומר להם)

 לא נראה אמיתי,כולם אוכלים פרוזאק או מעשנים סמים ,מה קורה אין אמת  אין בורות, קשה לי

 להאמין שבכלל זה אמיתי, נחשב כמו גול עצמי.

אני מקריא וכותב לעצמי מימדים שונים של חיים

היום אני יושב ומכין לעצמי מרק שעועית עם עצמות ,שיהיה בבור מה לאכול ,לנחם

לוקחים סיר עמוק ושמים בתוכו שמן (והרבה שמן)

מקלפים בצלים סגולים רבים (כמה שיותר)

 קוצצים שיהיה להם נשמה ,לא בצלים לבנים שחסר להם אוויר בגוף.

להוסיף עגבניות רכות שמתפוצצות על הסכין, הרבה  שעועית ,

כמה שיותר עצמות אמיתיות של עוף, ועצם בשרנית של בקר ולהרתיח עם  הרבה מים,

לחייך הרבה ,זה עוזר

להוסיף כוס יין אדום

מלא פפריקה מעט כמון, מלח ,פלפל,

רסק עגבניות (מעט מהחרא הזה)

עלי דפנה

פלפל אחד ירוק עצבני,

לתותחים האמיתיים להוסיף מעט חוויג'

לבשל את הסיר שעותו

לחכות...

אני מכין בצד לחם שחור, עבה.

 כוס יין על כול צרה,

יורד לבור.אחזור בטח עם פפיון על הדש.

הוראות הפעלההמוסיקה המתאימה למרק שעועית בבור!!!

ברוס ספרינגסטין שר נברסקה-כואב, כמה שכואב לו

גון קייל שר פריז-מחשמל כמה הוא מלך.

קאש שר על אמריקה-הכי מושלם שיש

סימון עושה דאנקן-מופלא

ברגעים הקשים על אמת אפשר לעמוד בבור לעשות קטעים של הנדריקס עם הגיטרהו

לבסוף למות עם נינה סימון.

אם נשאר כוח ...

בא לי לשמוע את קונפלר עושה לי אירלנד

 ואז לבכות.

לא רע תודו.

ספרים לימי הבור

התפסן...חובה

הטריולוגיה של ברג-להרגיש את הגוף כואב

אישה בורחת מבשורה –לחוש אמת וחשוף

קארבר הכול-להבין,מה זה לקרוא קצרים

וכמובן מורקמי –קורות הציפור המכאנית-לפני שהוא יצא מהבור והפך תעשיה

,פעם הוא היה מלך.