מדהים איך ניתן לפצח את הרקמות של החיים

במפץ אחד,

מתרונן,

מתעופף.

קיבלתי מתנה אלפיים דיסקים מובחרים צרובים על מיליון ג'יגה,

יש לי מוסיקה לכול החיים,

חיים טובים בייבי

חיים טובים בהחלט.

גם שאתה מכופף את עצמך למול הנדנוד הבלתי פוסק של הקיום,

אתה מחלק את עצמך לפיסות מבותרות,

בדיוק כמו איזה אירוע תנכי מפואר.

חלקים ממני משתייכים לאיזו כת מטומטמת

שאני עדיין נושא את דגל האמונה המסויגת אליה.

אולי אפילו היחיד.

החלקים הפנימיים שלי משתייכים כבר לדרך אחרת

דרך האבנים הצהובות.

הקדרה דולקת על גחלים לוחשות

הכול כבר מתבוסס בפנים

מתלהט.

סוף עשור,

סוף שנה,

סוף של משהו, מתחיל מחדש

מחר

שכולם יעשו אם הראש נה נ הנה נה

אני אשב על הכורסא עם האלפיים דיסקים שלי

אמזוג ויסקי

אדליק מהאסורים

וככה יהיה.

תכין לי פסטה עם קציצות ככה הם רצו

אז הכנתי ,

באהבה יתרה

עבורם.

את הפסטה הנחתי בסיר גדול עם שמן זית ומלח,שירתחו ויעשו אדים

בתוך הסיר הגדול ליד, קצצתי בצל ועגבניות בשלות לחלוטין אם קוו"צים של מגע.

נוספו

שום מקולף, קצת שרוולי סלרי עצבניים שיתנו גוף ונוכחות.

פלפל צ'ומה התבלין של ביטון מהשוק (לא הרבה שלא יישרף)

יין לבן שיהיה טוב בצמצום.

מעט מים

רבע שעה של רתיחה ובישול לרכך את העזות.

את הבשר הטחון לשתי יחד עם תפוח אדמה מגורד, ביצה, פפריקה

הרבה כוסברה וסילן.

את הכול צרתי לכדורים וישר לתוך הבלילה,

מלח ,פלפל, עוד הוספתי מהשום והכוסברה.

נענועים של הסיר שיתבשלו היטב מכול הכיוונים

זרקתי הכול לתוך הפסטה השטופה.

תענוגות של סוף עשור,

אריאל אכלה בטירוף וקרצה לי עם העין איזה אוכל סבבה אבא.

יונתן שלי רק מחייך ברגעים אלה.

ואני מזכיר לעצמי שיש לי פאקינג אלפיים דיסקים מלאי אנרגיה.

היום הייתי בחדרה, העיר בה נולדתי,

פעם היא הייתה אחלה עיר תצחקו...

אכלתי חומוס אצל חמודי, הערבי הכי יהודי שיש.

 הוא הניח לי על השולחן צלחת של חומוס עם גרגרים, טחינה וביצה,

סלט ירקות בירה שחורה

הרבה חריף.

תאכל מותק, שנים לא היית כאן,

הפתיע אותי שהוא זכר אותי.

 ששאלתי איך זה?הוא אמר שאותך אי אפשר לשכוח,

 אני לא יודע אם זאת מחמאה או הקנטה,אבל העיקר החיוך.

העיר לא השתנתה, נולדה עייפה ,האנשים זזים בלי חשק,

מתנועעים עד המחר.

הים באותו מקום,

שומר על העיר שלא תברח.

הרגשתי טוב דווקא

הייתה בי שייכות.

אני עובר איזו תקופה מטלטלת שעושה אנשים מחודשים,

אחרי קילופים או כמו שקוראים לזה פילינג עמוק,

אתה נשאר כמו חיל בדיל מחודד

  זה מה שנשאר בסוף.

אלה הדברים הקטנים שאתה אוסף כמו בוטנים,

כמו

המוסיקה שלי שכמעט לא משתנה רק משתבחת

מוסיקת המקרה שבה אני אוסף יעדים וצלילים לתוכי.

הספרים שלי לא משתנים,

עדיין  שפול אוסטר מוציא כמה מילים אני מתרגש,

בעיני דווקא זה יפה שאני שומר אמונים.

הטעמים שלי גם לא מתפרקים,

עדיין אני צורך מקופלת כמעט כול לילה לפני השינה,

תמיד שיש גשם בא לי מרק

סוג של תרפיה חריפה ומוגנת,

ימי בראשית.

אתמול רצתי בערב מאוחר עם ישראל,

אני מת על ישראל הוא יכול לדבר במשך שעה וחצי של ריצה

כך שאני מרגיש בתוך ענן,

הוא סיפר לי מילים

ואני הקשבתי לצליל ולערב.

אחר כך שעשינו מתיחות, קפאו לי הביצים מהקור.

רצתי הביתה

שם אני מקשיב כבר לטפטופי הלב

ימים כאלה.

סטיט אוף מינד שר בילי על ניו יורק

סטיט אוף מינד הרגשתי את עצמי מרחף

חי

 רטוב

בוער

בבוקר ללא שמש ,כהות, אין צלילות.

 גשם בפארק ,

האוויר היה שטוף בגשם מבורך

ואנו רצים ורצים אין סוף,מחנה אימונים לפני המרתון

סוף.

כולם יודעים שיוצאים, אין עצירה.

אני היחיד שיודע מחר הוא היום הגורלי יום ההחלטות

רצים שלושים ושש אחר כך אין חזרות

אין ויתורים

סטיט אוף מינד,פשוט סטיט אוף פאקינג מינד 

הבוס שר על מלנכוליה סטיט אוף מינד נברסקה בדיסק מושלם(אף אחד כבר לא רוצה לשמוע אותו ,אחר כך רוצים למות)

בוב מזמר על סטיט אוף מינד של אהבה ואיך היא תמיד אצלו בראש( שלומי שבן עשה על זה קאוור מחשמל)

אפילו גרפונקל האנטיפט עושה סטיט אוף מינד על מתאגרף(סימון כבר רצה להתאבד ברגעים אלה)

ואני בסטיט אוף מינד על המרתון

הגוף שלי בוער

נושם

 הגשם ירד בלי הפסקה

גיזאצו המאמן  דחף אותנו לקצה

מהיריות מטורפות

קצב הזוי

אין אוויר

 אני נושם בקושי

 הגוף שלי גורס ,קורס, מתריס, נפיץ.

ואני בסטיט אוף מינד אישי פרטי לא חושב.

 אין אוויר עוד מאה מטר עוד מאתים

ק"מ אחרי ק"מ

דוחפים

הגשם מרטיב לי את המערכת הפרטית שלי

בסוף נגמר

 זה הזמן לים

 פשוט ים כחול סוער

 הוא מטוהר כרגע

אומר את דברו

לוחש את הסטיט אוף מינד שלו   

אני אומר מילים,

ככה אני אומר ,כוס אמק כולם.

אני חוזר לאנרגיה הלכודה

מתחיל להאמין בתאוריה,

תביטו בערוץ שמונה, איך האיילה נלכדת בטלפיים של הנמר

קופאת והוא מרפה.

יש בי סדרי עולם חדשים,

אני מכיר את כול ההרים הירוקים האלה,

מכיר?

 בטח מכיר.

ואת מלאה בעצמך ,

חייה בתוך הבועה הצדקנית.

תקשיבי בייבי

זיונים זה המינד

זיונים זה האישיו. 

 שאלי את טום וויטס הוא המציא את זה בבלו שלו,

אחרי זיונים מגיעים שאר הדברים

כול החרטה האנושית

הזוגית

האנושיות

בסוף הכול חוזר לזיונים

ומכאן האמונה.

שפכי את שעון החול

הוא מזרזף לאט,עושה חריצים טובים,

ואני פאקינג אומר,

 קם ,רץ ,הולך ,עובד, נושם, אוכל, מבשל, מחפש ,מתיש, מקלף,מעשן ,מקלקל.

בסוף אני חושב אש,

זיונים בייבי.

רק זה,מי שאומר אחרת חי בסרט של עצמו

אני חוזר 

ז י ו נ י ם. 

קמתי הבוקר מוקדם עשיתי את הק"מ הרגילים, 

 היום היו עידית ,ניסים, דבי ודויד הדוכס הגיח על הבוקר.

רצנו לאט השרירים צעקו מהצטברות של החודשים האחרונים

נהניתי ,פשוט נהניתי.

אחר כך כשהייתי בים על כוס קפה של דקה 

הבנתי שאני נהנה מהקטעים השרוטים

 האלה

שעושים שקט בנשמה החבויה שלנו,

לפחות אני מודה.

אה

משהו אחרון לרשימה הקודמת של שירי המרתון

צירפתי את הקטעים המופלאים של אלקי ברוקס המחכה לגשם

סנטימנטלי נהייתי

ככה אצלנו.

שניל יאנג שר לי בתוך מערכת הסראונד הפרטית שלי

אני מקליד מילים.

עושה אוף אוף עם הנשימה, קווים, עגולים, צלילים.

הכנתי לי חביתה בתוך בגט יחד עם בצל ועגבניות קטנות

מכרסם.

ניל יאנג אומר

משם לשם,

אני מסמן ציורים בתחילת דרכי,

ימים טובים אה בייבי.

הולך להכין לי קפה שחור גס להרגיש את המרירות,

המפוחית הזאת מקצרת לי תאים חיים בגוף

ממלאת תאים שונים.

 היום עשיתי כבוד על הבוקר לאורי,

נתתי איתו חצי מרתון.

פעם ראשונה שלו ,אני איתו,

כשלפנינו ואחרינו זרועים חלקים מהריאות של אלה שעושים את

הק"מ הלא נגמרים.

איזה קצב נתן הבן זונה ואני עליו לא מרפה,

אין שריר בגוף שלי שלא התפוצץ, צעק.

חומצות החלב עשו עלי קופה ממש,

משקאות האנרגיה הפיחו בנו מעט חמצן.

דויד התותח עבר עם האופנים נתן מים,

והבן זונה דוחף קצב ואני עליו.

נגמר כמו גדולים,אש של אנרגיות על הבוקר

כולם הגיעו,

חגיגה של מתיחות שרירים, הכול רפוי,

אני חוזר לנשום סדיר.

 הולך לומר מילים חדשות

על איך ומה,

מילים של סדרי בראשית,

 אותיות של ימי מרגוע.

יש עשרת דיברות קיימות

יש גם עשרת ימי תשובה.

היום חשבתי על עשרה שירים שעושים סדר בגוף

שהדופק מגיע לקצה המוח.

קווין עושים רפסודה בוהמית,

סטונז מבקשים סיפוק,

מרווין גי מלהטט,פרנקלין דורשת כבוד

הבוס מנגן את האש ,אקסל וסלאש  מדברים על מתיקות.

בואי מעביר קטעים מזיגי,

והכי טוב, תתפלאו,מארלי עושה קטעים מהאגדה

יש לי ויכוח עם עצמי לגבי השאר,

אעדכן בהמשך

יש שמש בחוץ

מגיע לי קצת חום .  

עושה הפסקה עם הסיפורים הקצרים שמהדהדים לי בראש,

הפוגה קריסטלית ,מטאפיזית, פילוסופית.

צובר עבורי רגעי שרטוט של שקט מוחשי,

מתעמק במילים ובצלילי שקט.

החורף מעביר עוד מסילה במעגל השנים המהדהדים בי,

מתעצב למול קמילה של אמיתות עצמית שפעם התאבדתי עבורה.

מסיר את מגבעת הרעש

חובש את מצנפת הרגע.

 אתמול הכנתי פשטידת בשר בת זונה,

אוהב שהיא מסתיימת כאילו כלום,

אוויר היה בה ואיננו...פירורים שלמים.

המחבת רתחה מרוב דמעות  של בצלים סגולים,

 הוספתי את כול העגבניות המעוכות של סוף השבת,

גמבות היסטריות אדומות אש הושלכו לקלחת.

קצצתי את הירוקים האלה שעושים טוב לעור כוסברה, פטרוזיליה ,נענע.

התערובת שקקה בצבעי עזות נוכחים.

הוספתי בשר טחון גס  שספח את כול הטבע הרותח לתוכו, ספח ונשם.

מלח, פלפל.

ארבעה תמרים קצוצים למתיקות השוברת חריפות

פפריקה תמיד עושה טוב לאישיות שבי,

טמין כי ככה לחשו לי.

הכול נארז ונעטף בבצק עלים מלא חיים ושומני טראנס בריאים

 נמרח בביצה ושומשום

ולתנור. 

הריח טמטם אותי כך שהייתי זקוק להרגיש טוהר ורגש,

עשיתי עצירה לסיבוב הלב המקומר שנושם קצת שונה לאחרונה.

שחקתי טאקי עם אריאל היפה(הבת שלי)

הובסתי קשות,סוג של השלכה רוחבית לתקופת הזוהר הדועכת.

אבא היא התרפקה מתי אוכלים,

עכשיו עניתי

קצצתי סלט עגבניות ומלפפון, הנחתי מהפשטידה, זאת הבת זונה

והכול נראה חורפי וטוב.

 כנראה שאני אוותר על המרתון

בשלב זההגוף שלי עייף,

יש תרכובות שכנראה השנה לא עושות לי סדר מובנה נכון,

 סדקים ומהמורות שמכבידים על הרגלים שאוהבות לעוף.

מהרגע שהרעיון נבט בי

מתייצבים סביבי אנשי הרוח ואנשי הנפש,

אלה שיודעים את רגעי הזיעה שלי

מוחים נמרצות.

נראה מה יהיה,

 אני כרגע אוסף שירים לארבע שעות ריצה מינימום

במקרה שהלב שלי ינצח את הראש(מה שקורה בדרך כלל)

והמרתון יהיה אמיתי

אשמח לרעיונות. 

אני עדיין כותב פרקים

 הספר מצטבר והולך,

אולי אפילו יהיה מוחשי

אני מתחיל להאמין.

מחייך לעצמי חיוך מלא ורחב,

מאזן את  הכיווצים של הלילה המותכים לאור היום,

שמש גובלת בגשם

בערך כמו פרק חיים.

אני אוהב שמש לפרקים מסוימים,

יותר אוהב...גשם חזק וטוב לפרקים נוספים.

בתנועת הרגליים שלי שזזה בהתמדה של שעות,

התחלתי לחלק במוחי ההזוי פרמטרים של יחסיות,

מוסיקה החוברת לספרים

אוכל שמתאים לרגעי האהבה.

מקשט וחושב.

הבן שלי טוען שיש מגיפה של חייזרים מאז שאני אבא שלו,

ובטח אני חיזר מכת המשובטים הנכחדים שמכריח אותו להכין שיעורים,

הי זה טוב להיות חיזר לפעמים.

 מוסיקה זאת השפה שאני יכול לומר את הרגשות שלי הכי נכון,

תנועה של צלילים מחוללת על פי אוקטאבות של צורך פנימי

יש רגעים שצליל נוגה ארמני מתוך קלרינט גורם לי לתהו ובהו

שאלף סאשנים אחרים לא יכולים לרגש אותי כך.

כמה אהובים...

לו ריד

ג'ון קייל

ברוס ספרינגסטין

פול סימון, תמיד.

 מינמליזים של אדם שחי נטו בתנועה עם גיטרה ואקורדים

עושה מילים למחייתו

 יכול לרגש אותי מאלפי תאורות עצומות של עטיפות מסוכרות, 

גורם לליבי לחוש נטישה רגשית פנימית

זאת הסיבה שנגמלתי מהופעות עצומות בפארק

 פשוט לא מעמיד לי. 

כשאני לש את הקציצות האדומות, יש בי עורק נפוח של אושר.

אני יודע שהם ייגמרו ויענגו את האנשים שאני אוהב,

סוג של רכות פנימית שבאה לבקר בגיל מאוחר.

אני לש את הבשר ונותן לבן שלי לטעום אותו חי עם כול העזות והצבעים

 הוא צוחק ואומר אתה רואה שאתה חייזר.

צודק מה אומר.

מחר שבת שוב יוצאים רחוק

שוברים שיאי ק"מ.

אני יודע שאחר כך הם באים לקרוא אותי

ומחכים לצלילים.

למפרע  אני אומר

תודה.