סיפורי מסע
סיפור מסע.
הסיפור שנמצא לנו בתוך החור שבנשמה ,הסיפור שאנו רוצים לעשות ,ולא מעיזים לקרוא תגר על המוסכם והרגיל והצפוי
הספר שאתה רוצה לכתוב וקשה לך.
הטיול בלי סוף, שאתה חושב חושב אבל לא מעיז.
האהבה הענקית שאתה בטוח שמגיעה לך .
סיפור של מסעות סיפור של דרכים ,סיפור בלי סוף ,ובלי התחלה, סיפור של אהוד בנאי כואב ועצוב
סיפור משפחתי
סיפור של ילדות
סיפורי מסע שיש לבצע אותם בתוך הנפש בתוך האין סופי שיש בך ,מה המחיר שלהם?
זה קורה בטח ,ואז השמים קרובים קרובים.
ארכיון : 2/2009
בדיוק ברגע שאת חובטת את ישבנך לאורךהשובל של הכרית , תך ,תך, אני מתמרח בטעמים שלך, טוב לך בייבי ? איזה תותח אני. אינדיאני שעושה טוב עם החלקים הפנימיים שלו אבל אני מת, בעצם מה אכפת לך, אני מת. תני למות כבר, די מאוחר. אני רוצה למות עם פיסות של קוקוס על שפתי וריח של רטיבות בדיוק כמו שאני בטח ארגיש בקבר כשישתלו עץ קוקוס מעלי, איך אני אוהב קוקוס, זה עושה לי דגדוגים בבטן התחתונה כשאני מרגיש את הטעמים מתפוצצים לי בפה, זה כמעט כמו שאני אוהב למות לך בין הרגלים, עכשיו תקשיבו זה שיר עצוב , שיר כואב זה שיר מזוין, על אנשים שאוהבים קצר, לא ארוך קצר, סיפוק מידי , ההיסטוריה של הפאקינג מאה עשרים. אז עזבו אתכםמשמחות ומסיבות ,תנו חיוך עם בא לכם, תאכלו סושי, תעשו ביד, העיקר שזאת מלמטה תבוא לומר שלום. |
זאת הייתה מערכת ישנה מסוג אקאי, יפנית, קופסא שחורה המכילה נגן קומפקט דיסק הנפתח בלחיצה על כפתור בולט בצבע אדום, מתחת לנגן נמצא רסיבר שמשני צדדיו נמצאים שני מגשי קלטות ,או כמה שאביו עדיין אומר קסטות ,שני הרמקולים הגדולים עמדו לצד המערכת רשת שחורה צפופה מכסה את ערוצי השמע,ברמקול הימיני הוא מזהה מכה ישנה והרשת נראית כאילו נקרעה ותוקנה כלאחר יד ,השמאלי היה בסדר גמור ושמיש. הוא קנה את המערכת לפני כחמש שעות מחנות יד שנייה באלנבי בשעה אחת בצהריים ,בדיוק באלף מאתים וחמישים שקלים שהוא חסך בשנה האחרונה מעבדותו בחנות הדיסקים בעיר מגוריו. בשעה האחרונה מאז שהרכיב את המערכת הוא יושב על השטיח האדום ממול בוהה ולא מסוגל להפעיל אותה יש לו רטט מוזר בקצה הימיני של בית החזה ,רגליו משכולות כאילו אינן נשמעות לו ,ובדקות האחרונות הוא מרגיש שפניו רטובות ,הוא ממשיך לבהות רטוב מחכה שיתעשת בעצם הוא מתחיל להרגיש שהוא מקווה להתעשת מה שלא נראה לו שיכול לקרות ועכשיו הבטן התחתונה מתחילה לבעור לו בכאב שורף ,הוא מכופף את גופו ומתעגל סביב הכאב ואוחז את בטנו הוא נושם בכבדות והרטיבות מפניו גוברת, הוא יודע מניסיון שהכאב ברקות יתעמעם ולבסוף והוא יצטרך לשכב בשקט בחדר החשוך עד שגופו יחזור לאיתנו ,הכאב הזה לא זר לו ,לרוב זה קורה שהלב שלו דוקר יותר מהגבול הקבוע של דקירה רגילה, לאחרונה זה קורה הרבה יותר. השנה היא אלף תשע מאות שמונים ושבע הוא בן שבע עשרה ועוד חודשיים ,בשנה הבאה הוא היה אמור להתגייס לצבא אבל מולו מונח מכתב שהגיע לפני ימים אחדים המודיע לו שהגיוס שלו הוקדם למאי כך שזה נותן לו עוד כשלושה חודשים, על המעטפה רשום שמו רונן אזולאי הוא גר בחדרה ברחוב הנביאים מספר שמונה בבניין בן ארבע קומות כשהוא גר עם הוריו בדירה בת שלושה חדרים בקומה השנייה מול משפחת ינקו . הוא חולק את חדרו עם אחיו נתן שכרגע נמצא בצבא, נתן בן עשרים ומשרת בצנחנים בתור לוחם קרבי מה שממלא את אביו בגאווה גדולה וכשהוא מגיע לסופי שבוע הוא מפנה לו את החדר שיוכל להתייחד בצורה חופשית עם חברה שלו חניתה, הוא עובר לישון בסלון מה שבכלל לא אכפת או מפריע לו ,הוא אוהב את אחיו נתי וגם בסלון הוא יכול לצפות בטלוויזיה כשהוא שוכב בספה האדומה שאימו רחל מכסה אותה בסדין ורוד ופורסת עבורו שמיכה עבה חומה ,הוא לוקח את הכרית הרכה מחדרו ומשעין אותה על הקיר וצופה בסרט וידאו מכוסה עד צווארו ,שוכב ללא ניע ומביט במסך המוקרן. לפעמים הוא שומע את האנחות של חברה של נתי חניתה ואז הוא עוצם את העניים שלו ומדמה שזאת יעל שפעם היי תה חברה שלו נאנחת כך ,יעל כבר לא חברה שלו יש לה חבר חדש שמו חנן ,לא מזמן רק לפני שנה כשהיו יחד באותה כיתה, חנן היה חבר מאד טוב שלו , גם יעל הייתה איתו בכיתה ט ובכיתה י בתיכון המקיף בחדרה ,אבל לאחר שהוא נזרק מהתיכון עקב ציונים גרועים ואף בית ספר אחר כבר לא הסכים לקבל אותו הם הפסיקו להתראות עימו, הוא ניסה כמה פעמים לבוא למפגשים של הכיתה ,אבל המבטים והלחישות הביסו אותו לבסוף ,אז הוא פשוט ויתר והפסיק לבוא.לפעמים שהרעש של חניתה מתגבר ונתי מנסה להסות אותו ,הוא קם מהמיטה ומסתובב בסלון בחוסר נוחות ,עד שהוא עובר למטבח ושם הוא מתיישב על מול שולחן הפורמייקה הלבן ומוזג לעצמו חלב ושותה באיטיות מתענג על קרירות המשקה בפיו ,כשהרעש נרגע הוא חוזר לסלון ומתכרבל שוב בתוך השמיכה, כשהם יוצאים מהחדר לכיוון המקלחת הוא עושה את עצמו ישן ומתעלם מהצחקוקים והשמחה שלהם בשובם לחדר ולאחר שהדלת הייתה נסגרת עליהם ,הוא היה שוב חושב על יעל ומרגיש קצת בודד ומניח את האוזניות של הוולק מן ומקשיב לשירים של סימון וגרפוניקל וחושב שאולי הוא באמריקה,פעם הוא יהיה. כשהוא נזרק מהלימודים אביו הציב לו התניה ברורה, ללכת לעבוד כי הוא לא מוכן שבבית יחיו פרזיטים, למען האמת אביו כבר לא דיבר איתו יותר, חוץ מהדברים ההכרחיים שמתנהלים במשפחה, שאביו היה עובר מולו בסלון או במטבח הוא היה מהנהן בראשו כאומר שלום, מהמהם המהום לא ברור וממשיך בעיסוקיו . ביום ההולדת שלו בעשרים ושבע לפברואר חזר מוקדם מהעבודה בחנות תקליטים שבה עבד כשנכנס לביתו ,אימו הכינה השולחן לארוחת יום הולדת כנהוג במשפחתם ,נתי לא הגיע מהצבא למרות שהבטיח לנסות.בשעה שבע בערב הוא יצא מחדרו התיישב בכיסאו יחד עם אימו שהכינה לו את המרק שאהב עוף בגריל ולקינוח עוגת שמרים ממולאת בפרג, אביו לא הגיע לארוחת יום ההולדת היה לו באותו ערב ישיבת ועד של חבר העובדים במפעל בו עבד, אימו חייכה בעצבנות שבישרה לו זאת ,הוא אכל מהממרק טעם מהעוף ולקח את העוגה לחדר ונרדם שעה לאחר מכן . אביו לא אהב את השיער הארוך שלו והיה מעוות את פניו לנוכח העגיל שעיטר את אוזנו הימנית, הוא גם היה מתעצבן מהמוסיקה הרועשת שלו ופוקד על אימו בהוראה קצרה שתאמר לו להנמיך את הצלילים ,היא הייתה נכנסת לחדר ,עיניה נמוכות ואומרת בקול שקט ,אני מבקשת שתנמיך את המוסיקה אביך נח אחרי העבודה, אתה יודע שהוא קם מוקדם מאד. אביו עבד במפעל אליאנס ליצור צמיגים בחדרה ,הוא היה אחראי על בקרת איכות הצמיגים הבולמים, תפקיד עם המון אחריות לכן הייתה חשובה המנוחה, יש רגעים שהוא נזכר תקופה אחרת כשהוא היה נוסע על אופניו בחופש הגדול כדי לבקר את אביו שהיה מרים אותו על ידיו ומושיב אותו על המלגזה ואז מנשק אותו על חוטמו ככה בכוח ובחיוך ומשאיר לו סימן של פייח לאורכו ,הוא כבר שכח מתי אביו נישק אותו ככה סתם ברכות , חוץ מעיניו המצומצמות במשטמה אילמת המציגה את אכזבתו. לאחר בקשתה של אימו הוא היה מנמיך את המוסיקה, היא הייתה יוצאת מהחדר ארשת מותשת על פנייה המזכירה לו סנאי מובס ,הוא היה סוגר את הדלת אחריה ומחבר את האוזניות לטייפ הישן שלו, מקשיב לצלילים המנסרים של לד זפלין ועושה עם האצבעות על הגיטרה הדמיונית מרגיש את האנרגיה הלוכדת אותו ,מניע את ראשו בקצב כאילו הוא גימי פייג הגדול וטוב לו לפתע, החופש הנהדר נמשך לחצי שעה הקרובה ותמיד אחר כך ,הייתה מגיעה השקיעה כמו מטוטלת של השעון הישן בסלון, עד שהוא היה מקשיב באוזניות למוסיקה השקטה של הפינק פלוייד, העצב היה שוב אוטם לו את הפנים של הגוף והוא היה מבטיח לעצמו חזור ושוב, לקנות מערכת מוסיקאלית שתחדד את הצלילים עבורו, כך שלא ירגיש את הזרות חונקת אותו ,מתי כבר יגיע לצבא ,ליחידה הכי רחוקה שם יוכל להתבודד עם החלומות ,המוסיקה והיד שלא מפסיקה לפשפש בגופו אחרי הרעב הבלתי פוסק. אבא שלו היה קורא למוסיקה שלו ,מוסיקה מוזרה שעושה לו רעש בתוף האוזן ,אבא אהב לשמוע את המוסיקה הישראלית היפה של פעם, ככה הוא קרה לה, אריק אנשטיין ויהורם גאון ,הגבטרון. לפעמים אימא הייתה משמיעה בסלון ,כשהייתה מנקה את הבית ביום שישי, את סמי אלמגרבלי הפייטן, או את אנריקו מסיאס, אבא היה מתרגז ומנמיך את המוסיקה במהירות, נוזף, רשל אני לא חושב שזאת מוסיקה מתאימה לנו, אימא הייתה מנמיכה את המוסיקה לרעש חרישי כך שהצלילים היו כאילו משוחחים עם עצמם . אביו תמיד שמר על שלווה נכונה ,הוא אהב להיות אחד מכולם, לכן שזרקו אותו מהתיכון ואף תיכון אחר לא קיבל אותו, הוא הפר את החלום הנשגב של אביו ,שנהג לומר שהוא עובד עם שני ידיו עבור חינוך בניו, בתחילה הוא ניסה לתרץ זאת בעייפות שנוחתת לו באמצע השיעור פשוט ללא שליטה ואז באותיות המתבלבלות ,אביו היה אומר לו בקול מסונן זה פשוט פתפותי ביצים ונועל את השיחה במילה אחת,פשוט נכשלת, כי אתה כישלון ופונה לדרכו. בארוחת ערב של יום שישי כשנתי מגיע הביתה ,אביו היה מתיישב מולו זורח והוא היה שואל את נתי שאלות על הצבא ועל הרובה ואיך השמירות ועל המארבים והאם חם לו או קר לו, כמעט את כול השאלות האפשריות ומהנהן בראשו בשיתוף, אימא הייתה מביאה לשולחן את האוכל של שישי בערב, היא מגישה לאבא ואז לנתי ואחר כך אליו ,הוא היה שותק כי לא היה הרבה מה לומר ומקשיב להם, לפעמים נתי היה מגניב לו מבט וקורץ לו בלי שאף אחד רואה ואז הוא היה מחייך בפנים ,הוא מאד אהב את נתי . לידו כרגע מונח דיסק שהוא רצה לחנוך את הקומפקט החדש ,אתמול בעל החנות שהוא עובד בה ,אלון ,נתן לו את דיסק מתנה, אלון ידע שהוא קונה מערכת חדשה, הוא עטף את הדיסק בנייר צלופן והגיש לו אותה יחד עם שאר עובדי החנות ,הדיסק היה של זמר ישראלי חדש, אלון אומר שיום אחד האהוד בנאי הזה יהיה מפורסם, אלון מבין במוסיקה ומבין גם בעובדים שלו, זאת הייתה מתנה נורא יפה שריגשה אותו, הוא השפיל את ראשו למטה בוטש ברגלו, תנועה חדשה שאימצה אותו בשנה האחרונה והודה להם בקול נמוך ,כולם צחקו ואלון ליטף את שיער ראשו הארוך ,יום אחת תהיה תותח רונן ,תאמין לי, יום אחד. כרגע הוא בוהה במערכת המוסיקלית שהוא קנה, קשה לו לנשום ,הבטן שלו כואבת כאבים עזים, ראייתו מתחילה להתערפל מהרטיבות שיש לו בפנים, הוא מטושטש ורואה קלידוסקופ עצום של צבעוניות, כאילו הצבעים מרקדים סביבו, הרבה סגול, טורקיז ,אבל מעל הכול נצנץ צבע חדש מפתיע ,הוא מירכז את עיניו כדי לפקס את הצבע לפני שהוא חייך והתעלף, אלה היו ריצודי אור ורודים הקוראים לו לשוב הביתה. |
ככה היא הייתה אומרת לו כשהתפרצה עליו כולה נוצצת מזעם ריק פנימי, כבר איבדה את הנטייה לגעת, היא איבדה עניין . לא, אני זבל גם אני הייתי עונה במקומו, אבל אני כלל לא שם, אני לוויין משוטט בשמיים מחזר אחרי הקשר המיתולוגי, הקשר המשחרר , השילוש הקדוש, היא היא ושוב פעם היא. מחזר אחרי הישבן של זאת שעושה צדק מערכת,י מחזר לאומי אונברסלי, קצבי. עכשיו אני שקט, מקשיב לסצנה המטורפת הזאת, יש גרמנים טוביםהיא מתווכחת איתו, אין טובים הם כולם נאצים אחשרמוטה, נאצים, צלבנים, אוכלי אדם, לא נוסע באוטו גרמני ככה הוא אומר, גם אני רציתי לומר ככה, אבל אני זייפן ידוע בלי מילת אמת תלוי אם זה יהיה מרצדס בנץ, אבל אין סיכוי שפעם יהיה לי מרצדס בנץ, ככה שאני אומר את זה בלי בעיות, עכשיו כשהוא צולל בין רגליה שותה את המיצים שלה, אני עושה סיבוב עם הסוס שלי בשדה, מכין את הלהב אני הולך לקרקף היום, תדליקו את האש שריפה מתקרבת
|
זאת עיר עם זיכרונות, כאילו שבא לי לאהוב אותה, בדיוק כמו שאוהבים אוכל מנחם, אבל היא עושה לי כאבים בלב, משרה בי אווירה של כלב ערבי עזוב. זה מה שאני בעצם,כלב ערבי עזוב, שמת לב לקטע הערבי, זה טוב לא? מקפיד על רצף דיסלקטי מהצד המשובח, בטח קוראים לי מוסטפה או משהו דומה ואני אוכל עם הידיים ומעשן עם שיניים צהובות ערבי כוס אל אמק,אבל ערבי טוב לא מהחמס, ערבי משוכנז כזהשאומר כן אדוני. אני חייב להיזהר מהמשטרה, מחפשים מש"תפים כמוני, תגידי את באה לירושלים? נעשה ילדים על הכותל שם בין החומות. לפחות יהיה אחלה אקט. אני מת על אקטים. אקט עם ערבי. אפשר לכתוב על זה סרט, אבל אנחנו לא רואים סרטי פורנו זה לא בריא . הכול טבעי אצלנו, אורגני. אנשים טובים אנחנו כולנו. לא בייבי? |
כוכבים אני כוכב ,לא? מקועקע בתוכי כוכב מלא קרניים, קרן לכול נשימה שנשמתי ממך, צלע לכול חדירה שחדרתי לתוך גופך, זיז לכול טעם שטעמתי ממך, בליטה לכול נשיפה שנשפתי על הפירורים בטבורך. אני כוכב, רוצה שאני אצעק את זה? אוקי,צועק... אני כוכב שביט מתפוצץ לפיצוצים קטנים, ואז עושה סלטה לפנים ומשתחווה . כוכב ,אה. מה לי ולכוכבים בייבי? אני כבר לא נחמד אומר מילים בלי שלום ,תודה ואהבה, על הזין כולם, בעצם אף פעם לא הייתי מנומס כוכבים עלק. בסך הכול אינדיאני בלי נוצות. מקורקף מחייו. נטוע בלי טומהוק, יום אחד ביבי ,יום אחד, אגיע לשדות הציד הנצחיים, ושם אשב על גדת הנהר ואלגום יין אעשה הווו להפחיד את הצבאים, אגדל תותים ואביא לך אותם על עור של נמרים, טהור,בייבי. טהור. כוכבים עלק , על הזין כוכבים. |
אז זהו,שלא ואני אענה לכם בלשון בהירה וברורה ללא סימני שאלה,אלה בביטחון מלא בראש מורם זקוף וצלול בדעתו , אני יודע את זאת בוודאות את כול האמור להתרחש עד לפרטים הקטנים והדקדקנים של הפינאלה האחרונה של חיי ,וכשאני מתכוון לעזוב את העולם המחליא שיישאר לכם כירושה תרבותית חבורת גזענים חשוכים, רודפי שררה מתייפים, אני אתנתק ממנו מתוכנן ומדוקדק בדיוק כמו שאני עושה כול דבר אחר בחיים. לדוגמה אני עושה כלים בצורה מאורגנת, קודם הצלחות וזאת כמובן לאחר שאני מנקה את השיירים וגורף אותם בעזרת המזלג המיוחד המותאם למטרה זאת ואחר כך אני שוטף אותם במים רותחים כדי לנקות את כתמי השומן ואז אני מעביר את הספוגית המלאה בסבון כלים מסוג קליין ומקרצף אותם קודם את החלק הפנימי ואז לאט עובר לחלק האחורי, ולאחר מכן אני מצחצח את הכוסות ורק לבסוף את הסכו"ם שגם בחלק הזה יש היירכייה ברורה בתחילה את הכפות ואז את הסכינים לבסוף את המזלגות והכול מובנה בצורה מתודית ויעילה. כן,לא נעים להכיר שמי יובל ואני האיש שיביא סוף לחייו ביום חמישי בפריס ואני מבטיח לכם שזאת תהיה חגיגה של מוות מעוצב ומתוכנן כי כמו שאמרתי בתחילת דברי ,אני איש בהיר ומתוכנן ואני הולך למות מסוגנן וגאה בשעה ארבע בפריס בשלהי ינואר, כשהחורף אכזרי וקר והגשם לא מפסיק לזעוף עלינו ,השמיים יורים את הממטרים בזעם, משפיכים את זרימתם כשתן צהבהב וחולני עלינו בני האנוש המתולעים המלאי חשיבות עצמית עלובה, כך שאני יודע בבטחה שביום זה יהיה גשם וכמו שכבר ברור לכם אני מכוונן לחלוטין, בשל וערני למילותיי ולכן חבורת זונות משפרצי צדקנות שכמותכם, אני אדייק עבורכם עד האינץ' האחרון שתזכרו ותחרטו את זה עם הלב המצחין שפועם בגופכם. מותי יתבצע ברחוב לה-מונט פינת אסקבר ברובע הלטיני בחדר מספר שלוש בבית מלון קטן ששמו לה אבר ,חלונות החדר יהיו פתוחים לרווחה כך שהטיפות יחדרו לעבר הדרגש הצמוד לחלון החשוף לרחוב ושלוליות קטנות יקוו בחדר, אני אוכל לשמוע את המכוניות מצפצפות ואת העגה הצרפתית הכה מעוררת ומפתה אותי לסלוח לכם ואני לא אתפתה כמובן אני נעול למטרה ,אתם מקשיבים לי עדת כלבים מצונפים אוכלי נבלות תקשיבו טוב ,אני אומר את באופן הכי מדויק וברור אני אמות בפריס וזה יהיה ביום חמישי וירד גשם ולפי מראה השמים הקודרים שיבצבצו מהחלון שלי והעננים העבים השטים וצבועים בגוונים כהים של אפור ושחור צבעים של כאוס, סוף העולם המתקרב או סתם סוף של יום חורפי שבו יש גם אושר גם חמלה והרבה כאב וסבל ,אני לא יודע מה יותר חבורת גמדים חסרי בינה, צרי מוחין ,רק שתדעו כולכם אני לא אתחיל בחגיגה לפני הטיפה הראשונה אהיה לבוש בכותנת לבנה שקניתי בארץ לא רחוק מביתי ברחוב סמטה האלמונית ליד שנקין בתל אביב היכן שפעם היה המעוז של אנשים מסוגי לפני שהחלו במסע ההשפלות הקשה והמחריד שמחסל אותנו בשיטתיות . אני אלבש מכנסים שחורות מחויטות מגוהצות למשעי שפסי המכפלת יהיו מדויקים וחנוטים היטב סביב הקרסוליים בלולאות תסתלסל חגורה מעור עם אבזם עגול בצבע מתכת עם סמל מפורזל אנעל מגפי עור מעוצבים שנקנו בניו יורק בתקופה החופשית של העולם לפני הרדיפות הנוראיות, אחנוט את עצמי בעניבה סגולה בוהקת שתהווה קונטרסטיות מרהיבה לפני הלבנים והשקופים. בעפעפי אשים מסקרה שחורה ואמרח ליפסטיק אדום נוצץ על שפתי אתן דרור לכול יצרי האיפור המוקפדים שלי בדיוק כמו שהוא אהב לראות אותי שהיתננו אהבה, בשידה החומה ליד המיטה תהיה מונחת כוס בלון עמוקה ובתוכה ישוט יין אדום מבציר שמונים ושבע מיקבי בורדו ,הבקבוק הפתוח חצי הריק יהיה מונח ליד כשפקק השעם חשוף לאוויר כך שהטעמים יעטו את היין ,ילושו אותו ליין ששווה למות לידו , אבא אהב יין ,אבא שלי האיש שאהבתי יותר מהכול האיש שאהב להביט בי בעיניו הגדולות הירוקות ולומר לי, אתה שונה ילד ,אבל אתה מופלא שתדע, באוזני יהיו אוזניות מיוחדות מסוג בוס שקיבלתי מחוליו לפני שמת מהמחלה הנוראית והמידבקת , האוזניות כול כך עדינות ורגישות נותנות איכויות מוסיקאליות קסומות לצלילים המיוחדים של הדיסק הכי אהוב עלי בעולם , דיסק שמראה את אהבתי לעולם, את אהבתי לעצמי ,דיסק שקיבלתי מתנה מהאהבה הראשונה שלי שגם הוא ניספה באחד המחנות, הלוואי שהיית כאן -הפינק פלוייד המוסיקה תנוגן בעוצמה גבוהה ותחזור בלופ הלוך ושוב ,עד שימצאו את גופתי מונחת מבזה את כולם חבורת תאוותנים חסרי תועלת, אנשים ללא כבוד ,שרלטנים, אני בז לכם. על השידה מצידה השני של המיטה יהיו שלושה מכתבים אחד לאבי ,אחד לאמי ואחד לאחותי הם יהיו סגורים וחתומים לחלוטין ממוענים באופן אישי לכול אחד מהם .אני אמות בשקט ללא ייסורים ,הכול אצלי מתוכנן ויעיל עד הפרטים הקטנים ,אני אקח כדורי שינה בתערובת רעלים מתוכננת שהכין לי בישראל ארצנו המקורננת אהובי רונן שגם הוא ימות ביום חמישי בתל אביב שם תהיה מין הסתם שמש חזקה ובוערת, הוא ימות בחדרנו המשותף בדירה הקטנה שלנו ברחוב רשי חמישים וארבע . הוא החליט למות ערום ומטוהר אחר שהוא מתנה אהבים עם עצמו ומורח את זרעו על גופו למען אהבתנו ,לידו תונח כוס ויסקי ובקבוק פתוח שקנינו יחד ליום הולדתו גלנדפידך שמונה עשרה שנה עשן ומיושן היטב ,פרוסות של גבינה מסוג קממבר בצלחת הכתומה שהוא כול כך אוהב תהיה בת לוויה נהדרת לוויסקי החום והשורף ,באוזניו גם יהיו אוזניות משובחות המוסיקה תהיה האופרה נבוקו, הצלילים השוצפים האלה יביאו לגסיסה איטית אך מחויכת של חיינו המשותפים כזוג , צלילים של עוצמה ,שייכות, מסירות ,אלה הצלילים שרונן רוצה לזכור מהסוף.יום חמישי רגעים לפני סוף השבוע רגעים לפני סיום השפיות בתל אביב. ביום ראשון יכנס החוק המתועב הראשון של הממשלה החדשה , חוק שנגרף לאורך מדינות רבות, חוק שבא לסכם את תקופת המחנות המבודדים בתאים המסורגים ,השלב הסופי חלוקת הכדורים האדומים המכילים חומרים לדיכוי היצר המיני של שולים סהרורים ,בדיוק כמו שקראנו בקמפיין הבחירות השוצף וקוצף הזועק מכול הקירות ומסכי הטלביזיה, הומוסקסואליות זאת מחלה הניתנת לפיתרון. |
ככה מונח באמצע המילים קשה לי להתקדם, פשוט זה לא ,סתם שתדעי כנראה מספיק לי העיניים נעצמות לאט ,הכבדות של היין עוצרת לי את הנשימות ואני רוצה רק לשים את הראש ולישון לעצום את האש, לכבות את העשן המיתמר מתוך האנרגיה הצרובה שבי, לדמות שיש חיים מעבר למרחק האינסופי שנבקע כאילו אוויר, משה הרים את המטה, ים סוף נבקע לשתי חתיכות האמת בקועה לשתים האמת מטהרת שורפת לפעמים מנשימה את עצמה הפוך. אולי אני עגל הזהב, אולי בכלל אני עגל מי יודע, את יודעת? אני חי בתוך תא קולי כנראה שהקילוף מתחיל להיות חודרני, מקלף גם את נימי הדם, בסוף אני אתאהב בעצמי ואז מה יהיה,יגמרו לי הדמעות. לזאת ששאלה לגבי האינדיאני , אז כך אני אקרא לעצמי עיניים פקוחות לרווחה, תמיד עם מימיה למקרה שיהיה מסע ככה פתאום. אבל עיניים פקוחות לרוחה עם חיוך שתדעי. |
תקשיבי זה הולך ככה אני אשתדל כמובן להוסיף את הנבכים הרגילים, בהחלט סיפור טוב לולייני ,ייחודי, מקורצף . סיפור של איש קירח עם עיניים חומות, שמח ועצוב גם יחד מוזר משהו חרוט, צלוב, קפוא ,מחמם, מופלא, מגשר, מאחד, מפריד, מקלף, מותש, מוער, מוצף, כותב מילים לבד מול המקלדת הלבנה ללא מחשבה יתירה, מציף בצורה עיוורת, סיפור טוב לא? רוצה דם ,רוצה סקס, מתח, מסתורין ? אני יודע מה את רוצה, רוצה תחכום, זה טוב תחכום, אז האיש הקירח עם העיניים החומות, אהב לומר דברים בשקט שלא כולם מקשיבים, נעמד באמצע המסלול ידיו מורמות אל על, רוקד ריקוד פנימי של אינדיאנים, פאק אוף בייבי אין תחכום בסיפור הזה רק נקי, טהור, זך והרבה עשן ספוד בדם ועור, איזה יפים השמים הנוגעים באופק הכחול שמת לב מהמקום הקר הזה, אגב היה בחירות יש לנו ראש גוש וראש ממשלה זה טוב לא?
|
ככה רשום בכוכבים, כנראה שעכשיו זה כבר מסע מסכם בטח אקבל תואר בסוף או לפחות איזה מסמך הצטיינות כזה שמעולם לא קיבלתי. עכשיו כשאני קורא את כול החרא הזה, אז יש בו קצת מכול דבר בדיה ,זיקוקים ,תאורה פלורוסנטית, אבל הכי הרבה יש בו אמת. בא לי לעשות קילוף עצמי מול עדת מתופפים בתופי טם טם, מקלף סלילים מתוכי בקולפן ממתכת וידית שנהבו שם את פיסות הגוף בקדרה הרותחת מזוגג ולפרקים שקוף, מול עדת פסיכולוגים גיאולוגים ומגדרי אמות מוסר צדקניים, הנה אני איש חדש טם טם מתי לאחרונה עשית קילוף עצמי מתוקתק?י חד עם מותגים של ויטון וארמני, המתופפים עלי. יהיה גשם השבוע ,הבטיחו. |
חלון הוסט בתריס המוגף והאטום בלב שלי, הי יש לך חומר איטום, אני מרוקן מכול האיזוליר בנד הדפוק הזה. שמעי ושמעי טוב, מחר אני נוסע לים ואביט לכיוון הרחוק אצעק בשמך ואז אשכב לי מרופד בחולות ים ואתמזג עם עצמי.
אתמול ראיתי את ספרינגסטין בחדשות אני רוצה להיות פאקינג ברוס, למה אני לא כזה, גם אני עושה טוב עם הגיטרה ככה עם האצבעות, גם אני שר מתוך כאב עצום שחונק את הריאות שלי. טוב בסדר, יש ברוס אחד. תשאירי לי משהו בייבי, בסוף אני אשחה במים הקרים, יש גלים בייבי, תבואי להציל אותי ? כוס אמק פיקחון או אולי פיכחון. מה שתרצי עכשיו תקראי למציל או לברוס? שמישהו יבוא כבר. |
מקטע שנקטע באותו נכתב באוושה בדיוק במילה האחרונה החסרת חיים, מי אני חושב שאני, ככה לפעמים אני שואל את הכאב בצד אז הוא מכאיב לי יותר כאילו אומר שתוק שתוק כבר. יש שקט אחרי הרעש ואולי רק נדמה לי הרעש קרב ממש פה ליד בואי נרגיש אותו יחד ניקח סמים טובים שיגרמו לנו להזיות של ים רוצה? עכשיו נשאר רק לדבר על החיים, מסוגלת ? מישהו חכם כתב לי תחשוב לפני שאתה כותב אולי פחות לב ויותר ראש, אתה כותב יופי אבל יכול יותר מיקוד, סיפור חיי מותק סיפור חיי.
פוסט בררררררררר ממש ברררררר |
פרופיל
תגיות
ארכיון
תגובות אחרונות
-
HagitFriedlander
בתגובה על מרק שעועית
-
yael~
בתגובה על ספר חדש. ימים חדשים. ילד מקולקל
-
הקשתית
בתגובה על ריח
-
נירית הרצינית
בתגובה על
-
אסתיהחטר גזה
בתגובה על מילים
-
~בועז22~
בתגובה על צייר
