סיפורי מסע
סיפור מסע.
הסיפור שנמצא לנו בתוך החור שבנשמה ,הסיפור שאנו רוצים לעשות ,ולא מעיזים לקרוא תגר על המוסכם והרגיל והצפוי
הספר שאתה רוצה לכתוב וקשה לך.
הטיול בלי סוף, שאתה חושב חושב אבל לא מעיז.
האהבה הענקית שאתה בטוח שמגיעה לך .
סיפור של מסעות סיפור של דרכים ,סיפור בלי סוף ,ובלי התחלה, סיפור של אהוד בנאי כואב ועצוב
סיפור משפחתי
סיפור של ילדות
סיפורי מסע שיש לבצע אותם בתוך הנפש בתוך האין סופי שיש בך ,מה המחיר שלהם?
זה קורה בטח ,ואז השמים קרובים קרובים.
ארכיון : 4/2009
הבדידות הפנימית הכפויה שלי מגיעה לתבונות חדשות. יש מי שאוהב אותי, יש מי שמנסה לנשום אותי. ואני אין בי מזור עצמי. אין בי אפילו חיוך מעוגל אחד פנימי, הכול מכור.
אתמול הוא אמר קראטה, בא לי קראטה, בא לי לעשות לופים של אנרגיות, להיות מבורך. יש בי רצון גם לעשות תנועות של עובר, להתכרבל חזרה ברחם, לצוף במי השפיר שמצמחים את הזיזים שבי, לומר לאימא שלי דרך היניקה הדפוקה של השליה הטבורית שימי לב (היא לא שמה ).
בסיכום פגישה נאמר לי שאני כוכב שביט מהדהד, בורכתי בתכונות שהם חלום של כול אחד, בחיי, זה מה שאמרו. רק ציינו לבסוף את חוסר היכולת שלי לנשום נכון, את הכעס הפנימי, חוסר המרות, וכמובן את התלם, סיפור חיי. האיש שלא הולך בתלם, הוא הלך בשדות ,איזה דפוק . תגיד מפגר אני לא יודע את זה. אבל שאני אעשה קרטה אני אהיה מבורך, עכשיו בשביל להפיג את חומות הזעם אני רץ רחוק, רחוק. זה טוב לרוץ עם אנשים שדומים לי כשאני אוסף אותם לידי, ממין אותם על פי החיוך הכאב והאהבה.
עכשיו תקשיב אתה עם עיני הפודל , שמקפיד לבקר אותי בשיטתיות אצלי בדפים, לומר לי מילים על ניקוד ועל סגנון, לך תזדיין. זה הפאקינג בלוג שלי, אני מחודד כמו קפיץ ויכולת נשימה ארוכת טווח, עצוב אבל עם סטייל. יש לי פה מלוכלך עיניים חומות, אני אינדיאני עם גרזן תזהר. |
את לא מרגישה את הטיפות מנקרות, טיפות זועמות, מזנבות, שוצפות, מחדדות מכאיבות , מנפות, זולגות, דומעות. אני נפרד מעצמי את מרגישה? השבוע נפגשתי איתה, היא הייתה מוארת, אוהבת לשמוע צלילים טובים האמת, גם אני. אבל אני לא מואר, רק אוהב לשמוע צלילים טובים. לדעתי היא אוהבת לטעום עם האצבעות את האוכל מהצלחת, אני הכי אוהב לאכול עם האצבעות, זה מזקק אותי, גורם לי לחזור לשורשים שאיבדתי. היה לה קטע של אינדיאנים, אני אינדיאני מהותי, חסר ערכים פסיכולגים מצטופף סביב עצמי למטרת הגנה. מקרקף את עצמי לדעת, מכין מחסה רגשי לימי הזעם חומות של בטון, עשיתי, מה את לא רואה? לפתע , היא מדברת איתי על עצב מה אני אמור לענות? איש עצוב שמח שכמוני. התבוננתי בך סתם שתדעי. עכשיו כשאני מצונף מפחד, אכול רגשות כאב בסיסים, מסנוור את עצמי, מתיש את כוחות האור, אומר את קיומי. מה תעשו לי כבר? מחר אני בהרים מכין את חומות הפחד שלי, משקף את הבועה האמיתית. ואת שאוכלת עם הידיים, שמדברת על עצב, שאוהבת צלילים טובים את באה? אני מכין ערמות של קש, תפוחי אדמה, בקבוק שורף ולב. |
אני מתיישב לידה מעשן סיגריה מסוג וינסטון לייט , גם היא מעשנת סיגריה מקופסת הוינסטון לייט האדומה שמונחת על השולחן החום בסלון עליו גם מונחים כוס קפה הנמס שלה וכוס הקפה השחור שלי. המאפרה שמשמשת את שנינו מונחת על ירכיה החשופות ,האפר כמעט נופל מהסגריה שלה אולם היא מצליחה לאפר ממנה ממש ברגע האחרון ישירות למאפרה השחורה .היא לבושה בתחתון כחול וגופיה לבנה קצרה כך שטבורה חשוף היא מדברת אלי, אני מהנהן בראשי מקשיב בחצי אוזן למילים שהיא אומרת, רוצה גם להקשיב לשדרן הספורט המשדר את המשחק הכדורגל במסך מולי, נשימתה מלאה ,החזה שלה עולה ויורד לפי קצב הנשימות היא מעשנת ומוציאה את העשן בנשיפה קצרה, המראה מקנה לה מימד של קוצר רוח לדעתי ,אני לא מעיר לה ,הערות זה לא התחום שלי, רק מקשיב למילים נדמה לי שהיא מדברת על חופשת הקיץ שהיא מתכננת עבורנו. זאת תקופה טובה בינינו . בחודשים האחרונים טיפלנו בזוגיות שלנו בשיחות חשופות הסכמנו להקשיב לכעסים של כול אחד, לתת אוויר לרגשות שלנו, התפתחנו גם ביכולת שלנו לספוג את החיים בצורה כנה ,כך כמו שהם, ללא חרטות,לעכל ולנסות לשכוח מהעבר שהיה בינינו כולל ההתמכרויות שלי והבגידה שלה. היום בערב הכנתי פסטה עם רוטב עגבניות פתחתי יין מסוג יקר ,אדום כמובן , רק היא שתתה ממנו כי אני לא נוגע באלכוהול מאז האירוע שסיים את תקופת ההתמכרות שלי, היא חתכה סלט ירקות גס עם הרבה שמן זית ומלח ,והתיישבנו מול הטלביזיה וראינו יחד סינפלד את הפרק בו ג"ורג התחזה לביולוג ימי ,הפרק הצחיק אותי כרגיל, אותה כבר פחות, לרגעים התבוננתי בה איך הרוטב של הפסטה נמרח לה על קצה השפה, ניקיתי אותו עם מטלית לבנה בעדינות, היא חייכה אלי ואמרה הי אני אוהבת אותך. הרגשתי טוב ושתיתי ממשקה הדייאט קולה שלי וצחקתי מהפרק של סינפלד הרגלים שלי היו פרוסות אל מול השולחן החום בסלון ,המזגן עבד ועישנתי סיגריה מקופסת הוינסטון לייט .היא קמה ממקומה אמרה לי שהיא עייפה והולכת לישון, חייכתי אליה, שינה טובה הפטרתי אני אבוא אחרי הפרק ואחבק אותך בגב ,היא נישקה אותי על לחיי והלכה לחדר הצמוד לסלון בו היה חדר השינה שלנו. הפרק הסתיים והתחילו חדשות הלילה ,התבוננתי בקריינית היפה והצתי סיגריה אחרונה של לפני השינה, התחלתי לנשוף מהפילטר החום, אוחז את העשן בריאותי, נהנה מהתחושה של דגדוג בית הבליעה מחדירת העשן פנימה ,אז אני מוציא אותו מסונן כשפי פעור כמו האות או האנגלית. עדיין לא רציתי לישון קמתי מהכורסא, פסעתי לכיוון החדר הצצתי עלייה היא ישנה כבר על בטנה כשנשמתה עולה ומתנשמת שערה סתור פייה פעור נושם אוויר, היא נראתה מאד מיוחדת כך בשינה הזאת ,הבטתי בה שוב וסגרתי את הדלת,נכנסתי למטבח ולגמתי מים קרים מהברז תוך כדי השתייה צפו בי ימי ההתמכרות שחייתי בהם, ינקתי עוד שביב מפילטר הסגריה הבוערת ,תמיד שאני נזכר בימי ההתמכרות שלי אני נושך את הפילטר החום ,נשאר כנראה עוד קצת כעס על העבר . אלה היו ימים קשים בינינו ,לא הייתה לי עבודה ,פוטרתי מהמחלקה לארכיון בבנק עקב צמצומים, גרנו בדירת שתי חדרים במבנן ישן בשכונה דרומית ,התקופה הנוראית הזאת התרחשה בדיוק לפני כשנה, שלוש שנים אחרי החתונה ושנתיים אחרי הבשורה שלא נוכל להביא ילדים לעולם,היא סבלה ממחלה נדירה בשחלות כך שהן לא היו יכולות להפרות כדי להצמיח עובר בריא. שתיתי כמעט כול ערב כוסית או שנים של משקאות זולים, הייתי הולך לישון מאוחר כיון שלא הייתי צריך לקום בבוקר לכלום ,המנגנון של סדר החיים שלי הפר לחלוטין את האיזון כך שהיתי גם מתעורר מאוחר הרבה אחרי שהיא הלכה כבר לעבודה. יעל לקחה קשה מאד את נושא התינוק , אמרתי לה שנוכל לאמץ ויהיה בסדר אבל בתוכי גם צמחה מרירות עוקצנית ,הרגשתי שהיה בי זעם שניסיתי לכלוא אותו בתוכי, המאבק בזעם היה קשה מאד. שתיתי גם בצהרים וכשהיא הייתה מגיעה מהעבודה כבר הייתי כמעט שיכור ,יעל לא הייתה מחייכת אלי ,נכנסת אומרת שלום רפה ואז הולכת למטבח נעמדת מול הכיור, פותחת את המים ושוטפת את הכלים, זה היה משגע אותי הכלים האלה ,כאילו אין סוף לזרימת המים ולשקט שלה ואין חיים אחרים מלבד הצלחות והכוסות הלא שטופות.הזעם היה מציף אותי והייתי מוכרח להלחם בו. היא הייתה נכנסת הביתה ,מניחה את התיק על הכורסה בסלון וישר לשטיפת הכלים,כאילו זרם המים מתריס מולי על אפסותי, תשתי קפה, תדברי איתי ,תתקלחי ,למה כלים קבינמט אולם עדיין הייתי בולע את הזעם שהתפרץ בתוכי . אמרתי לה את תחושותיי היא הביטה בי בעיניים עצובות כמו כלב קטן ומסכן ,כתפיה היו שחוחות והיא המשיכה לשטוף כלים, הרגשתי כאילו כול כוס שנשטפה מקרצפת ממני עוד שכבה של עור. המשכתי לשתות עוד והייתי כבר מעורפל רוב היום . לפעמים אחרי שטיפת הכלים היא הייתה מתיישבת בסלון ואומרת לי " רונן מה יהיה עם השתייה הזאת"? מה יהיה עם העבודה ובכלל מה קורה איתנו?לא הייתי עונה ממשיך להתבונן לכיוון המסך של הטלוזיה בסלון ושותק,יעל הייתה מתבוננת בי לרגע ארוך והולכת לחדר השינה שם הייתה נשכבת במיטה יחד עם ספר,תמיד עם ספר. הייתי בטוח שאני בשליטה,אולם כבר לא הייתי ,הגוף שלי היה זקוק להרבה אלכוהול . לפעמים בלילה מאוחר הייתי נכנס למיטה הזוגית מנסה לשכב איתה היא לא הייתה מסכימה זה היה גורם לזעם שלי להשתולל,אולם הייתי עדיין מסוגל לאחוז בו בתוכי כך שלא יבער החוצה. הייתי קם מהמיטה ויוצא לסלון מתיישב בכורסה ולוגם עוד. ואז היא החלה לחזור מאוחר מהעבודה וזה כבר ממש הרגיז אותי, היא הייתה מגיעה בסביבות שמונה ודיבורה היה שונה כאילו שהיא נבוכה ממני. היא סיפרה לי שהיא נשארת עד מאוחר בגלל הרצון להרוויח יותר כסף בשעות נוספות, אולם הייתה בה גם עליצות לא מובנת היא הפסיקה גם לשטוף את הכלים וולא הייתה רעבה כלל ,האלכוהול גרם לי להיות הרבה יותר מותש וכעוס. התחלתי לחשוד בה שהיא לא נאמנה לי ,התעמתי איתה בנושא, בהתחלה היא הכחישה ,לבסוף הודתה שיש לה רומן עם בחור מהעבודה ובשעות בין חמש עד שבע הם שוכבים אצלו בדירה ,אז היא בכתה ואמרה שהיא עדיין אוהבת אותי והיא לא מצליחה להבין מה קורה בינינו. הבגידה שלה זעזעה אותי, יצאתי מהבית בכעס אבל עדיין מצליח לכלוא את הזעם בתוכי, מתנדנד קלות ראשי סחרחר כשיש טעם של ברזל בבית הבליעה שלי, קניתי בקיוסק ליד הבית בקבוק וודקה שכתוב עליו מילים בשפה רוסית,קניתי גם בקבוק מיץ אשכוליות ולקחתי מהמוכר שהכיר אותי כוס פלסטיק והלכתי על המדרכה לכיוון הים ,ריח הים לכד את אפי וסחרר אותי בתוכי הזעם הלכוד חיפש דרך לפרוץ החוצה. הפנים שלי היו רטובות ,כנראה מדמעות שזלגו ממני ,זה מוזר בדרך כלל אני לא בוכה. התיישבתי על חול הים הקריר חלצתי את נעלי הספורט שלי והסרתי את החולצה הלבנה, מזגתי לכוס פלסטיק וודקה בתוספת אשכוליות שתיתי את כולה ושוב מזגתי עוד כוס ועוד ועוד לבסוף לא יכולתי לעמוד על רגלי ,הגוף שלי התרוקן מהיכולת לשלוט בעצמו ,נשכבתי על החול הצונן וראיתי את הכוכבים בשמיים משקפים עלי, מבטם היה עוין ודוקר כמו סיכות מחודדות, מביטים ומחדדים אותי, מבטם כאב מאד אז נאלצתי לשכב על הבטן ולהטמין את ראשי בתוך החול, הזעם ניסה לפרוץ דרך החוצה אולם הצלתי למנוע ממנו לזלוג בגלל יכולת השליטה המושרשת בי . הרגשתי שאני מוכרח להשתין אולם לא הצלחתי לפתוח את הכפתורים של הג"ינס אז השתנתי על עצמי והמשכתי לשכב על החול כשהראש טמון בחול המחוספס שחדר לעיני, הכוכבים נראו מאימים מאד באותם רגעים. אחרי זמן מה הרטיבות של מכנסי נדבקה לעורי החשוף הרגשתי את הקרירות הלא נעימה בין ירכי . במאמץ רב הצלחתי להתגבר על הפחד מהכוכבים, ויכולתי לעמוד על הרגלים ולפסוע לכיוון המדרכה המובילה לבתינו .הייתה לי תחושה שאנשים חודרים את מבטם אלי ,המכנסים היו רטובות ודביקות כך שהיה לי קשה ללכת הייתי ערום בחלק העליון ויחף מכיוון ששכחתי את החולצה הלבנה ונעלי ההתעמלות שלי בחוף הים, את בקבוק הוודקה לקחתי איתי בלי מיץ האשכוליות וכוס הפלסטיק, לגמתי ישירות מהבקבוק התגברתי על הפחד מהכוכבים בכך שנצמדתי לקירות הבתים הישנים והם לא הצליחו לתת בי את מבטם העוין גם הבטתי כול הזמן ישירות מולי ,לשמחתי אני עדיין מצליח לשלוט בחיי וכמובן גם לשלוט בזעם .הריאות שלי לחצו מניקוטין. הגעתי לכיוון פתח מדרגות הכניסה לבית ונפלתי בדיוק במבואה הפגומה כשפניי כלפי מטה ומצחי נוגע ברצפה הקרה והמזוהמת ,כשאין בי כול יכולת להרים את עיני ולסובב את ראשי, הרגשתי לחץ נוסף בשלפוחית השתן והשתנתי שוב על רגלי מרגיש את הרטיבות הנעימה מתפשטת בגופי, לא הצלחתי להרים את הראש היה טוב לי בקרירות של מרצפות הבניין ,לא חששתי מהשכנים לא חששתי שאף אחד יראה אותי ,השלמתי עם זאת שאני כנראה שיכור בזוי, כך שכבתי כשעה מתפלא שאף אחד לא מגיע לאסוף אותי ,ניסיתי לקום ושוב נפלתי על פני מקבל חבורה במצחי אז החלטתי להצמיד את הראש לקרירות העוטפת,נושם אבק והכול רטוב ,איני יכול לזוז. ברגעים כאלה כדי שהשליטה שלי תהיה חייבת לשוב אלי כיוון שכך חונכתי וכמובן גם לשמור על הזעם שלא יתפרץ החלתי לספור מספרים על פי כפולות של שלוש הספירה הייתה מוצלחת עד המספר תשעים ותשע ,ואז החלטתי לספור על פי כפולות שבע ,אני סופר שבע,ארבע עשר ,עשרים ואחד,עשרים ושבע הגעתי למסקנה שאין לי שליטה על חיי כנראה כי אני לא מצליח לספור את הכפולות האלה אני גם לא יכול להפוך את ראשי לאחור ויש גם דביקות נוספת ממצחי כנראה דם שזולג לכיוון סנטרי. החיים שלי נראו מאד לא טוב ברגעים אלה. שמעתי את הדלת נפתחת האור נדלק במסדרון, פסיעות צעדים נשמעות יורדות במדרגות,זאת הייתה יעל אשתי, היא ירדה למטה לרחוב לחפש אותי להביא אותי חזרה הביתה, אני לא יודע אם היא נדהמה שראתה אותי כך שרוע שראשי טמון ברצפה הפוך. היא התכופפה אלי קרוב קרוב מלטפת את שערי, מרימה אותי על רגלי לאט ובעדינות ,נעמדתי שעון עליה וטיפסתי יחד איתה במעלה המדרגות, באיטיות, כשאני נשען עם ראשי על כתפיה ודמעות זולגות מלחיי ,יעל ביקשה סליחה לאורך כול מעלה המדרגות בקול שקט וסדוק מלטפת את הדמעות שלי מהעיניים ,אני עולה מדרגה אחרי מדרגה רטוב במכנסי, אגני דביק ודם יורד מהחבורה במצחי. יעל פתחה את דלת הדירה ולקחה אותי בעדינות למקלחת ,שם היא פתחה את המקלחון השקוף ואת זרם המים הרותחים ,נכנסתי ישירות לתוך הזרם של המים הרותחים עם המכנסים הסרוחות, נותן לריחות הנוראים להתנדף ממני ,הרמתי את ידי כלפי מעלה מנסה לשחרר את הזעם הלכוד בתוכי, הוא לא משתחרר, התרגלתי לכלוא אותו כול כך הרבה זמן בתוך הבפנים שלי . זרם המים קילף ממני את העור בחלקים החשופים שלי ,יעל הורידה את מכנסי הרטובים כך שנשארתי ערום ורועד מעוות מהמלחמה עם הזעם שרוצה להישפך החוצה ממני ,אני עדיין מצליח לחשק אותו בתוכי לא מוכן להרפות.,למרות המים הרותחים שצרבו אותי כלפי חוץ ומבעירים את העור המתקלף שלי ,בתוך בטני כדור הצינה התכדר וגדל. מאמצי חישוק הגוף שלי קרסו ונכנעתי לבכי שיצא מגרוני באנחות כבושות של זעם, יבבות של ייאוש מתפזרות מהחלל הלכוד שבי כול כך הרבה זמן,אני מתפרק לגורמים של כעס רווי בכאב פנימי עז. נכנעתי לזעם היוצא החוצה כרעתי על ברכי נותן למים הרותחים לחדור לעיני ,לאוזני ,לפי ,לשטוף את הזוהמה החיצונית והפנימית שלי ,היבבות מתוכי יצאו החוצה לא מילים ברורות, לא היו לי הברות בתוך הזעם המשתחרר ממני כמפל, הרמתי את ידי למעלה היה קשה לי להניח את אותם לאורך גופי, הכדור המתכדר בתוכי כאב עד שהנשימות שלי הפכו לחלשות, קשה היה לנשימות לחדור פנימה בזרימה טבעית ,נשמתי לאט ,מנסה להירגע, עצמתי את עיני. יעל התבוננה בי ללא מילים, הסערה העוברת עלייה משתקפת באישוניה ,שיניה לחצו בחוזקה על שפתיה עיניה גדולות , לשנייה עבר על פנייה צל של היסוס ואז נכנסה למקלחת יחד איתי לבושה בחולצה הלבנה ומכנסי הפשתן השחורות, בוכה בדמעות חמות,מנשקת את גופי ואומרת סליחה אהובי, סליחה אהובי, סליחה, ומלטפת את הגוף העצוב שלי. הרגשתי שאני רוצה לסלוח אהבתי את יעל מאד . חיבקתי אותה חזק והטמנתי את ראשי בבטנה בדיוק מול טבורה מצמיד את ידי לאגנה ומחבק חזק רוצה להיבלע אצלה בגוף. יעל כיסתה אותנו במגבת והלכנו לחדר היא כיסתה אותי בשמיכה כדי להרגיע את הרעידות שבי ושכבה מעלי בכול הרגעים שהזעם יצא ממני החוצה ,הרעידות פסקו לבסוף ועצמתי את עיני כשיעל מדביקה את פנייה לתוכי חם וקרוב. הייתה לנו שיחה קשה בסלון והחלטנו להפסיק עם החרא הזה ,אני הפסקתי לשתות אלכוהול ברגע אחד ,לא הייתי זקוק לו כבר,הזעם יצא ממני, הוא כבר לא היה לכוד בקופסת הגוף שלי, יעל הפסיקה אם הרומן המזורגג הזה, האווירה השתנתה,חיינו נרגעו, עבר כבר לא מעט זמן מהאירוע הזה, היא הייתה מגיעה הביתה ישר אחרי העבודה, מחבקת אותי צמוד צמוד, אז היינו עושים כלים יחד, היא הייתה שוטפת את הכוסות והצלחות ואני מייבש אותם במגבת ומניח אותם בארון ,לאחר זמן קצר חזרתי למעגל העבודה בתפקיד אחראי משמרת בוקר בארכיון של עיתון ידיעות אחרונות . ההפסקה עם האלכוהול והחזרה לעבודה זיקקה אותי הייתי רגוע הרבה יותר ,חזרתי לרוץ מוקדם בבקרים מול הים נושם את הריח לגופי כדי לצנן את הזעם הלכוד בתוכי ,הייתי חוזר לאחר מכן מזיע ומכין ליעל קפה נמס כמו שהיא אוהבת, יחד עם טוסט העשוי מלחם דגנים וגבינה לבנה ,עורך לה את השולחן ביחד עם העיתון שהיה מחכה לי על המרבד מחוץ לדלת. הזעם היה קיים רק בצורה מודחקת ,נשארתי נקי מאלכוהול ודבק לאהבתי ליעל ,היא הייתה זכה וטובה אלי, הזמנים נראו טוב ,רק הרעיון שאין לנו ילדים עשה ליעל לפעמים אי נעימות ומצב רוח נוגה ,אבל החיים נעו במעגלים סבירים בהחלט. |
תסביר לי ברכות, מדוע המילים שלך כאלה עצובות. ככה זה . המילים שלי עצובות,אולי כי אני מחייך הרבה. היא יודעת לומר שאני עושה נעים בגוף חובש את מצנפת החלומות שלי יושב בפינה, מאזין לגוף, מקשיב לדפיקות הלב, נושם את מסלול הכאב שמחדד את הצלעות החורקות שבי.
למה אני רץ רחוק את שואלת? תמיד עם חיוך ענוג, חיוך ענוג של חלשים עטופה בחוסר וודאות ממי אתה בורח? איש עצוב שמח שלי. עכשיו אני עושה מילים, בדיוק כמו המילים שאת אוהבת, את יודעת האותיות עם השמות,שיש להם ניקיון בין ההברות, משפטים שעושים סדר. אני כותב את מקשיבה...? כן, את שאוהבת ניחוחות צרפתים, שיודעת שהמילים מתעקלות אבל לעולם לא מתעכלות, את שאוכלת לפעמים לבד עם חיוך קצת עצוב בקצה השפה, מדברת, נושמת, חייה. ככה זה אצלנו כבר אמרתי. ככה זה אצלנו כבר ידעתי.
רוצה מילים... שהשמש בוערת תחת אש הכאב, מעל לים כחול מענג עם אופק מפתה, אני נד וזע שבי מתחת, ערומה. קחי נשימות של אהבה ממני תני לגלים לעטוף את טבורך, תתבונני ברכות על ימי הסוף, הדרך לגן עדן מלאה בעשן כחול תנשמי אותו אלייך. אלה הדמעות שניגרות על גחלי הלבד שבי. את שאוהבת ניחוחות צרפתיים מחוללת כנסיכת האש תאמיני לי שאני מביט. |
מודה. יש ברגעים הלא טובים האלה, סוג של עמימות עכורה. בדיוק כמו רגעים של חוסר יכולת לנשום נכון. עכשיו אני אומר, אני טהור, מהלך קסמים על עצמי, גם ברגעי הזבל האלה שכולם משחקים אותה כאילו העיר מלאה באהבה. בטח תאמרו לי, סוג של השתפכות מילולית, טוב , תמיד היה דפוק עוד מהימים של חדרה. לפחות תאמרו לי , הפוסט היומי מזוקק, מלא שלהבות של אור, תזדיינו. אני חוזר לבעוט וכן, אלה רגעים לא טובים. למה אי אפשר לסגור עניין, באיזה חוף קטן. מפוצץ בוויסקי טוב, סמים קלים משובחים, מה יש אסור ? נועדנו לעבוד כמו עדת מכווצים, לאכול יוגורטים מעוצבים, לשתות בריזירים של כוסיות. פאק, איפה זה נגמר.
תגיד ארנסט שם למעלה טוב? תגיד, היא אומרת שיש לי פנים חזקות , מחוספסות, יש בהם קרינה של מלאכים בתוך העיניים. אתה ואני יודעים את האמת , אין כלום שם, רק אבק, פעם היה אומץ, היה אש, היום נשאר אבק בייבי, פאקינג אבק ברוח. הי ארנסט אני מת לעשות איתך ויסקי, נראה לי אני קורע אותך, מקסימום נשתכר יחד , תאמר לי מילים ואני אשחק אותה מלך.
כוס אמק מה קורה עם הגשם? |
שורף. עדיין מותרת , עדיין נכונה. ימים שהאור נמהל ביופי הבריאה שלווה מזויפת, פסים מרקדים של משחק אור וצל. אקורד סיום , פינאלה יפיפייה, צמידים בגרון, זיעה קרה. מישהו לא ראה? נא לעמוד להביט סביב, להביט לתוך האור עמוד האש לפנינו. בואי תעטפי אותי אני איש נעטף בקלות, רק תגידי. חמסין בוער, עדיין מותר, עדיין נכון, לא מובן, אקורד סיום, ריטואל אחרון, סוף. |
היום עשיתי וואוו פחדתי להמשיך לקרוא, כאילו שאני נשאב למקומות חיצוניים שהלב נמצא בדפקים גבוהים. אני רץ רחוק כך שאני יודע משהו על דפקים. אבל הכי יודע על דפוקים(מאסטר דיסלקטי באוניברסיטה קטנה בחדרה) החיבור בין המילים שעשית לבין המילים של דילן עשו בי טיפול פסיכולוגי מהיר של חמש דקות עם מסקנה אחת, מאד עצובה.
את יודעת, זאת שכותבת, אולי אני אתחיל לשים לב, לקולות שמהדהדים בתוך תיבת התהודה הפנימית שלי, אולי אני פשוט אפוצץ, או שאלך בתלם חלומם של רבים וטובים. מה אני עושה עם כול הכאוס הזה את יכולה לענות לי? מישהו?...
לא נראה לי שירד גשם היום.
|
זוכרת פעם שם בחוף, שג"אגר שר הייתי עושה עם העיניים כאילו אני מת, מהטעם של המגולגלת הכי עבה בחוף. כן ,פעם הייתי עושה דברים כאלה זוכרת, הייתי מת על הקטע בים שהגוף מפוצץ מרוב טוב , מסתובב סהרורי, נשאר בלי בגדים ואומר לעולם שאני אעשה מהפכות פעם, מסטול קראת לי וצחקת, היו לך שינים לבנות ושדיים הכי מדהימות בכול חדרה. מסטול קראת לזה, אש של מוסיקה עם הטיפ השחור, עושה צלילים של מוריסון, תצילי אותי הייתי צועק בצחוק, העיניים קרועות ממני, השדים שלך היו גדולות ומחרמנות, איזה תקופה מדהימה, סוטול של הפאקינג הלייף גא"גר מפוצץ לי את הוריד ואני מת על זה,פשוט מת על זה. זוכרת את , זאת שכבר איננה מעניין איפה את, עם השדיים האלה,שהלהיטו לי את החלומות . היום אני חולם חלומות אחרים, חלומות של אנשים גדולים, שיש להם משימות גדולות, לפעמים ככה ביום שישי , אני שומע שוב את מוריסון או את ג"אגר ואני עושה עם האצבעות כאילו אני גיטרה לא יודע למה זה נגמר אחרי כמה דקות, אולי כי אני כבר לא כזה מסטול, או פשוט כי ככה זה. |
היא עזבה את הבית ואותו בדיוק לפני חמש דקות ,הדלת ננעלה אחריה כשהיא יודעת שיותר לא תשוב לדירה שהייתה ביתה בשלוש השנים האחרונות, כמו שלא תשוב אליו ,ליואב כץ , מי שהיה חברה לחים גם בשלוש השנים האחרונות . מקרה העזיבה אירע בשעה שתים עשרה בצהרים, השמש רתחה במלוא עוזה בחום יוני לוהט, רוב האנשים השפויים חיפשו מזגנים לצנן את החום השורף שחרך את הרחוב בו יואב כץ ונועה דן גרו, עזיבת הבית לא הפתיעה אותו הוא ציפה לרגע זה כבר לא מעט זמן . היום בבוקר, יום שני בשעה שבע כשהשעון זמזם את מנגינת הבוקר להשכמה, היא התעוררה פניה היו מוסבות לצד של החלון המשקיף לכיוון הרחוב ,השמיכה הקיצית עטפה רק את חצי גופה עד מותניה .נועה הייתה לבושה בתחתון בצבע ירוק וגופית סבא לבנה שכיסתה בקושי את השדיים הגדולים שלה . בהחלטיות אופיינית הסיטה את השמיכה ממנה בבעיטות קטנות ,קמה מהמיטה הזוגית הרחבה נעמדה אל מול החלון הצמוד לצד שלה במיטה ,פתחה את שלבי התריס המוגף ואז הסיטה את החלון כך שהשמש זינקה פנימה לחדר במלוא עוצמתה המעידה על השרב המתקרב ,רעש הרחוב ההומה נשמע פעיל וערני ,היא התנשמה בכבדות והסתובבה אליו בחצי ראש, "אני רוצה לדבר איתך יואב", יואב שכב במיטה הזוגית שלהם שרוע על גבו הוא היה חשוף בחלקו העליון ולבש תחתוני בוקסר בצבע שחור ,ראשו מונח על הכר עם הציפית הכחולה שהתאימה לסט המצעים שקנו יחד בחג האחרון במשביר לצרכן בסניף התל אביבי. ידיו היו מונחות מתחת לעורפו, עיניו תלויות במאוורר התקרה החום שהתנהל בסיבובים איטיים ,יואב נראה ערני לחלוטין .הוא היה ער לא מעט זמן, למען האמת כמעט לא ישן בלילה, רוב הזמן הוא ישב בסלון והביט בסרטי אימה בערוץ שתים בממיר של חברת יס, קשה היה לו להירדם. יואב סובב את פניו אליה, התבונן בעיניה שהיו עטופות מעט קורי שינה ואמר "כן נועה","החלטתי לעזוב אותך לתמיד" אמרה קולה היה מונוטוני ללא גוונים מיוחדים "בעוד כשעה אחרי ארוחת הבוקר שנשב ביחד ליד השולחן ונשוחח מילים אחרונות של זוגיות ,אז נחלק את רכושנו . "אני אבקש בערב מאחי רונן שיבוא וייקח את החפצים שלי עם הטנדר שלו מהעבודה , את הדירה אם תוכל, תשאיר כרגע ברשותך, אני מאד אשמח עם תכבד את החוזה עד סופו ואני אשלם לך את חלקי בשכר הדירה עד שתמצא שותף או שותפה אחרת. אני מאד רוצה שיהיה לך הכי טוב יואב" הוסיפה באגביות. יואב הביט בה עיניו היו ללא הבעה ,רק בית החזה שעלה וירד, על פי מסלול הנשימות המהיר שלו העיד על סערת רגשות פנימית ,נועה קשרה סביב שיער ראשה גומייה כדי לאסוף את קובץ תלתליה השדיים הגדולים שלה היו משוחררות מתחת לגופית הסבא יואב התבונן בהם ,הוא מאד אהב שהיא נראתה כך, הוא בכלל מאד אהב אותה, היא המשיכה במילותיה. "אחרי ארוחת הבוקר אני אמשיך בדרכי למשרד של עורך דין זינגר לחתום על חוזה חדש, החלטתי לקבל את הצעת העבודה שהוצעה לי ,ההצעה הייתה הוגנת ויכולה להכניס לכיסי משכורת מכובדת" . יואב זכר את הצעת העבודה שהוצאה לה על ידי עורך דין זינגר ,השותף בכיר במשרד זינגר את ברנע ,הוא גם זכר את בנו של עורך דין זינגר ,שמו היה אבינועם זינגר, אבינועם הכיר את נועה באחד מהדיונים בבית המשפט, היא סיפרה לו בהתלהבות על החברות הנעימה שנרקמה בניהם, לאחר יומיים הוא כבר הבין שאבינועם זינגר שוכב עם נועה ,מעין תחושת בטן של איש נבגד. מבעד למחשבות החולפות בראשו קולה המשיך להדהד ,"אתה יודע יואב כנראה שיש איתותים קטנים שיש בהם משמעות ,הם מסומנים בכוכבים קטנים בדומה מסלול המנותב כהתחלה של חיים חדשים ,אני עוזבת אותך כדי שהכול יהיה עבורי נקיי וחדש ממש נקודת זינוק". יואב הביט בנועה ארוכות הכול היה בהיר ונהיר לו וכלל לא חדש ,היא לא אהבה אותו כבר די הרבה זמן יחסיהם היו סטטים וחסרי ריגוש מבחינתה. הוא היה מסתובב עם תחושת כובד משמעותית מאד בגופו, יחסי המין שלהם היו מועטים כפעם בשבועיים ,לרוב זה היה מתבצע במוצאי שבת לאחר שהייתה נשכבת במיטה מול הטלוויזיה הוא היה נכנס לחדר המשותף נוגע בה ברכות ,נועה הייתה מלטפת אותו קלות ללא תשוקה והוא היה מסיר את בגדיה כשהיא הייתה שומרת על ריחוק אינטימי קבוע שהיה מייסר את גופו ,לאחר המעשה היא הייתה הולכת למקלחת שוטפת את עצמה ,לובשת את בגדייה התחתונים, חוזרת למיטה ומדליקה את הטלוויזיה מול המיטה, צופה בערוץ הסדרות בממיר של ערוצי הלויין של חברת יס . נועה מאד אהבה סדרות מתמשכות ,עיניה היו מתמגנטות למסך הקטן ,לא מרגישה או אולי מעדיפה להתעלם מהכמיהה השורפת שהייתה קימת בו למגע . יואב היה מתבונן בה חטופות עדיין מקווה בתקווה מאד קלושה שאולי תסיט את ידה אליו תמשש את גופו הרעב למגע ,בתוכו עוד היה תקווה לחוש את רגעי האהבה שלה אליו ,שפעם מילאו אותו בהתרגשות. לאחר רגעים מספר, היה קם מהמיטה פותח את המחשב הניד וכותב מילים . הכתיבה הייתה מרגיעה את גופו הרעב, כשהיה חוזר חזרה לחדר השינה היא הייתה כבר ישנה,הוא היה מכבה את האור בחדר, נעטף בשמיכה ונרדם. בעבר הייתה נוגעת בו לא מעט, ממוללת את שערו בעדינות שהם שכבו במיטה וראשו היה מונח על שדייה הגדולים, מרגיש את הנשימות קרוב לאוזן ,עולות ויורדות, אהב את ריח הקרם העדין תמיד מסוג וניל של חברת לוריאל, הריח היה מסחרר אותו ושדיה היו עולים בקצב קבוע ולאט היו מתחככות בנשימות הקלות המגיחות מאפו ופיו, נפעם לחוש אותה מתעוררת עבורו , משרטט באצבעו עיגולים עדינים סביב פטמתה שהייתה מזדקרת במהירות ,מתעבה ודוקרת ,נשמותיה היו נהפכות כבדות. באותם רגעים שגופו היו רעב כנגדה אהב להתנות עימה אהבה ,היה שוכב מעליה בעיניים פקוחות, כך שהאישונים מתלכדים לאחד, ריח הגוף שלו ושל נועה היה מתערבב ומתערסל , אז היה נע בתוכה לאט לאט, אוהב את פיה הנפשק מולו חונק צעקה, אצבעותיה חורטות בגבו קווים של תשוקה וברגע הסיום היא הייתה כורכת את רגליה סביב אגנו ,אומרת לו מילים שאהב לשמוע ,אנחותיה היו קבועות מעודנות רק השריטות של ציפורניה בגבו היו מתגברות ונוברות עמוק יותר בעורו. כשהיה יורד מגופה בעדינות מסתובב על לצידו ,היא הייתה מתכרבלת בתוכו ,שאפה צמוד לצווארו,הוא הרגיש בטחון רב עד מאד ברגעים אלה. כרגע השקיע את פניו בתוכה מחורר את עיניה המצומצמות אליו, היא לא הרפתה במבט דו קרב העיניים היוקד, השמש שנכנסה מהחלון עטפה אותה בזוהר יפה, בדומה לאבק של כוכבים . נועה הייתה יפה גופיית הסבא הקטנה השאירה את טבורה חשוף מעל תחתוניה הירוקים, המראה גרם לו לעיוות של כאב בלב ,לא יכול להסיר את עיניו ממנה ,רק שאל בקול מדוד מתי הפסקת לאהוב אותי נועה? היא לא הסירה את עיניה ממנו, לשנייה מתעתעת הרגיש רכות מזמן עבר עולה באישוניה שנעלמה במהירות הבזק ,המבט העצל והצונן שב לשלוט בדמותה הקפואה. ענתה לו בקול המונוטוני והישיר שלה ,עבש וחסר חמימות, הפסקתי לאהוב אותך כנראה לפני מספר חודשים , אולם לא ידעתי שהדעיכה היא סופית, חשבתי לעצמי שהלהט יחזור מעצמו ,האהבה תלהט שוב והחים יזרמו כרגיל,כיוון שבהחלט אהבתי אותך יואב, אולם כול שבוע שחלף חשתי איך אני מצמצמת את תשוקתי אלייך ,השתעממתי ממך, הסתגרתי בערבים בתוך העולם הסדרות שלי ,ואתה היית כאן בבית מקליד על המחשב הניד. כלום לא התחולל בגופי ,דבר לא התרגש לי בלב, כך הפכת משבוע אחרי שבוע לזמן עבר. קולה המשיך להיות צונן וחסר רגש כלל ,להפתעתו הכאב לא ניגח אותו בחוזקה רק תחושה של עייפות החלה לחלחל לתוכו מטפסת מקרסולי רגליו עד לתודעה שבמרכז גופו , מרגיש איך העיפות מתגברת ויוצרת בתוכו טריטוריה משלה, הוא רוצה לעצום את עיניו ולישון ,לשכוח ,היא המשיכה לומר את המילים הקרירות שמקפצות מפיה ללא רחם . הוא הציץ בשעון המעורר המונח על השידה, השעה כרגע הייתה שבע חמישים. שפתיה שכרגע היוו מולו מסכה בפני עצמם,כדמות מסרט אנימציה נפשקות ונסגרות על פי סדר המילים שהיא בוחרת לומר, השבוע ,אני חושבת שזה היה ביום רביעי כשחזרת מהעבודה בשעה שמונה בערב, פתחת את הדלת נכנסת וסגרת את הדלת חזרה, את הבריח הגפת ,צעדת לסלון בו ישבתי על הספה הזוגית. שאלת אותי מה שלומי ,עניתי שהכול בסדר ,התיישבת על הכורסא האדומה ממול והרמת את רגלייך על השולחן ,אני עייף אמרת לי עבר עלי יום מאד קשה במשרד, ברקע שודרו החדשות עם יונית לוי, היא דיברה על כך שנמצא מאגר גז בישראל ,אני שמח שמצאו מאגר גז בטח זה יוריד את עלויות הדלק אמרת לי, גם אני מקווה עניתי לך מתוך נימוס ,בתוכי התפוצצתי זה כול כך לא מעניין אותי מאגר הגז המזוין הזה, כבר כלל לא אהבתי אותך. נגעת לי בכף הרגל שגם הייתה פרושה על השולחן, התחושה לא הייתה נעימה לי ,קמתי מהכורסא והלכתי להתקלח, פתחתי את זרם המים התיישבתי על האסלה ושם אוננתי ,דבר שאני עושה כבר לא מעט זמן בערבים ,נגעתי בעצמי כשאני מדמה כאילו גבר יפני קטן קומה מלחכך את לשונו בערוותי, גמרתי והתקלחתי וחזרתי חזרה לחדר והלכתי לישון, ביום רביעי הזה החלטתי סופית שנגמרה האהבה שלי אלייך יואב. באותו רגע גם הגעתי למסקנה שאני חייבת לבצע מעשה ,החלטתי להסכים להצעת העבודה של משרד זינגר ברנע, נכנסתי למיטה וחיכיתי שתבוא לחדר השינה כדי לומר לך זאת, אתה נכנסת לחדר, רצית לדבר, אבל לפתע לא יכולתי להשקיע אנרגיה במילים איתך, אז עצמתי את עיני ,יצאת מהחדר ושמעתי את תקתוק המקלדת לאחר עשרים דקות נכנסת שנית לחדר לקחת בגדים להתקלח ,הרגשתי איך אתה מתבונן בי לא הייתי מסוגלת להרגיש אלייך כלום ,מצטערת. בבוקר שהתעוררתי דיברתי עם אחי שיפנה את הדירה עבורי ביקשתי מרונית כהן חברתי לעבודה אם אוכל לבוא לגור איתה בדירתה ,לפחות בתקופה הקרובה עד שאמצא דירה חדשה.ולא שכבתי עם אבינועם זינגר, סתם שתדע. עפעפיו היו כבדים, ערפול מתקתק עטף אותו לעצום את ענייו ,שן יואב שן כבר יואב ,עצום את עינייך לחש לו קול פנימי נועה המשיכה לעמוד מולו עם גופית הסבא שמקמר את גופה מולו מתריס, בוהק, מוחצן, בטוח בעצמו אומרת מילים מקצצות ללא רחם ,סודקת ונושכת יותר, ראשו סחרחר, רוצה להשקיט את גופו המותש , מעין מנגנון שינה פתאומי שמגן עליו מהתפרצותה המסוננת, אתה נרדם יואב ?היא שאלה ,הוא הניד את ראשו לא ,מה פתאום ,התרומם מהמיטה בכוח ,השעון הראה על השעה שמונה ורבע.אני הולך להתקלח הוא אמר לה לא היה עצב בתוכו כלל רק ריקנות ועייפות עצומה, אוקי היא ענתה לו ,אני אחכה לך בסלון ואז אתרחץ ואכין את התיקים ואעזוב לדרכי. הוא הניד את ראשו והלך להתרחץ דלת חדר המקלחת הייתה צמודה לחדר השינה שלהם, הוא נכנס פנימה ונעמד מול המראה הקטנה, מתחת לעיניו היו שקעים עם סימנים כחולים המעידות על חוסר שינה . יואב פתח את זרם המים הוריד את תחתוניו השחורים ונשאר ערום לחלוטין, הביט במים הזורמים הייתה בתוכו הרגשה של בדידות אינסופית, העצב שהתעכב והירפה הגיח במלוא עוצמתו ופגע בבטנו התחתונה כמו כדור אש לוהט, המים הזורמים במקלחון הפכו חמים מאד ובשנייה הפכו לרותחים, האדים כיסו את המקלחון ואת חלל האמבטיה. יואב נכנס פנימה סגר את המקלחון אחריו ,גופו נשרף במים הוא לא זז נתן לרותחים לשטוף אותו עד שלא יכול יותר לספוג את הבעירה. יואב סגר את המים והחל לבכות, היו לו דמעות חמות שנשרו מעיניו על לחייו ועל צווארו ,השתלבו כפסיפס הרמוני עם טיפות המים הזעירות שנטפו מגופו ,לפתע פרץ בגעיות חזקות של בכי,גופו רעד בהתפרצות חסרת שליטה של כאב ,הרים את ראשו מול המראה לוכד את דמותו הבוכייה משתקפת מולו, פתח את המים בחוזקה וסגר את המקלחון, נותן לשאון המים לחנוק את רעש הדמעות , לאחר רגעים מספר הצליח להרגיע את הנוזל הדולף מהעפעפיים, אולם לא הצליח לשחרר את הכאב שצרב ובער בתוכו ,נשם נשימות כבדות ,לכד את האוויר בריאותיו ,הצמיד את אוזנו לדלת האמבטיה ושמע את תנועותיה בבית ,זזה ונעה, אורזת את חפציה. לאחר דקות מספר סגר את המים במקלחון התנגב והחל למרוח קצף גילוח על פניו, פתח את המגירה והוציא מתוכה חבילת סכיני גילוח מסוג ג"ילט פרמיום ,החליף את התער לחדש והחל להתגלח לאט ,לאט, מלמטה למעלה ואז משנה כיוון ממטה למעלה, יסודי ומדויק, מתבונן בשעון היד שנשאר על אדן הכיור במקלחת ,השעה כבר כמעט תשע ,הוא החליט שלא יגיע לעבודה היום. שטף את פניו מהקצף, ניקה את התער במים זורמים ,ניגב את פניו הזליף עליהם אפטר שייב מסוג לפידוס שהיא נתנה לו ליום ההולדת, יצא החוצה מהמקלחת ערום לכיוון חדרם, נועה כרעה על ברכיה כשהיא ממיינת את הספרים מהספרייה המשותפת המלאה בספרים שונים. הם אהבו מאד לקרוא ספרים. גופה השפוף הבליט את ישבנה המתוח מולו ביופי שהוא כול כך חשק ,הוא התיישב על המיטה מולה מביט בה,לא בטוח תחושותיו הם של אהבה, או אולי ריקנות סופית של סוף פרק חיים,נועה הסתובבה אליו ניסתה לחייך, החיוך לא צלח בידה נותרה רק עווית עצבנית כאילו יש סדק במסכה המושלמת שייצרה עבורה ,אני הולכת להתקלח אמרה בשקט , אמשיך את הסידור לאחר שאתרענן , לקחה עימה בגדים תחתונים חדשים והלכה לכיוון המקלחת . החום בחוץ היה בלתי נסבל והלהיט את הדירה ,יואב הפעיל את המזגן בסלון ונכנס למטבח להכין ארוחת בוקר, הוציא מהמקרר עגבנייה מלפפון ופלפל אדום ומסלסלת הירקות היבשים לקח בצל סגול, החל לקצוץ סלט דק על קרש החיתוך מפלסטיק לבן ,סלט בדיוק כמו שנועה אוהבת , כשסיים את מלאכת הקיצוץ ,העביר את הירקות החתוכים לקערת פלסטיק ירוקה ,תיבל בשמן זית ,מלח ופלפל. במחבת טפלון המונחת על הכיריים הניח מעט שמן קנולה שרתח קלות, שבר ביצים שנהפכו לחביתת עין הפוכה בדיוק כמו שהיא אוהבת, הציץ בשעון היד שלו השעה כבר תשע ארבעים וחמש ,הבית כבר צונן קלות ,מהמזגן העובד בטמפרטורה קבועה של עשרים ושתים מעלות . יואב הוציא מהמקרר גבינת קוט"ז, זיתים סורים שהוא קונה במכולת מתחת לבית, הניח בטוסטר ארבע פרוסות של לחם דגנים ,הרתיח מים בקומקום החשמלי ,מזג לנועה קפה וכוס מים מינרלים והניח על השולחן .במערכת המוסיקאלית הניח דיסק של מיכה שטרית וישב ליד השולחן המתין לנועה. היא יצאה מהמקלחת לבושה בגינס כחול כהה, חולצה לבנה של חברת פוקס, תלתליה היו רטובים ופזורים, מאופרת קלות התיישבה מולו,תודה אהוב ליבי על ארוחת הבוקר אמרה בעליצות שנשמעה לו מעושה או אירונית ומטופשת . בבקשה ענה לה, מביט בה במבט חודר, חש איך היא משתחררת מהתודעה שלו ,מתעופפת באוויר ,מתפוגגת .העיפות עמדה להכריע אותו ,הוא נשם ונשף אוויר נקי כדי להיטהר ,פיהק כשאגרופו נצמד לפיו בניסיון לחנוק את העיפות המשתוללת בתוכו , הסיט מבטו לשעון מכיוון שלפתע נראה לו חשוב לספור זמן אחרון עם אישה שאהב,אולי כי ידע שיעבור זמן רב עד שיתאהב שוב.השעה הייתה תשע חמישים וארבע על פי השעון הדיגיטלי שנצץ מתוך מכשיר הדי וי די . נועה טעמה מהסלט הקצוץ ,לגמה מהקפה ,אמרה יואב כול כך טעים ונהדר אין כמוך מפנק ומתחשב איך שזה יחסר לי ,בחיי ,הוא חייך אליה חיוך קטן , חיוך תוהה לא מבין האם זאת מחמאה או סוג של ציניות, החליט שזאת מחמאה, שוב החניק פיהוק , קם מכיסאו ונכנס לחדר השינה שלהם, פשפש בארון במדפים העליונים ,זכר את תחפושות פורים שהם אלתרו במסיבה שהוזמנו אליה על ידי ניר יהלום חבר מהמשרד שלו. מצא את כובע הליצן המחודד ואת האף העגול האדום, חבש את הכובע לראשו ועל פניו כרך את האף העגול והתפוח ,יצא החוצה לכיוון הסלון ,העיפות כבר כמעט מוטטה אותו אולם הוא עדיין לא נכנע לה. נועה הרימה את עיניה מהסלט הקצוץ וחביתת העין ההפוכה ,עיניה נפקחו בתימהון ,מה אתה עושה יואב ? למה אתה לובש את תחפושת הליצן? יואב חייך אליה ואמר כי ככה בא לי, נשכב על הספה ולפני שעצם את עיניו ראה שהשעה עשר וארבע עשר דקות ,תשאירי את המפתח לפני שאת יוצאת אמר ונרדם. נועה המשיכה בארגון חפציה ובשעה שתים עשרה עזבה אותו ואת הבית . |
ברחובות העיר שנולדתי בה, אהבתי להרגיש את החום המלהט באצבעות הרגלים המשויפות שלי, הייתי יורד בירידה הראשית לתוך הרחוב, נעמד מול הרעש של חום אוגוסט, מסובב את ראשי במעגלים, יונק חיות. חוזר בדרך הארוכההביתה, נשכב על המרצפות הקרירות , מצנן את גופי, מקשיב להלמות הבית , הלמות המשפחה שלי.
הים שלי הכחול העצום היה נשקף עבורי מהחלון, מנחם אותי, בערב פסח היה מניב עבורי ריח מיוחד , מלח נקי מהול בטעמי מרחב עצומים, הייתי נעמד זקוף מולו ,מסיר את החולצה, נותן לרוח לשטוף אותי, נשכב על החול המחוספס' מנשים את נשמתי, מקשיב להלמות החיים, הלמות ההתעוררות שבי.
תראי מה נהיה ממני בייבי היום, אינדיאני עייף, פוסע בתלמי החיים , מתנועע עם השנים, מחכה לרוח הגדולה שתישא אותו הרחק, יש חריצים בשדרה השמאלית של הגב השבור שלי, אולי בכלל נגמרו האינדיאנים מהעולם, הביסו אותם רוחות החיים. עכשיו כשאני עוצם עיניים , אני מדמה כעת הרגלים,מלהטות, שורפות, פוסעות על האספלט החם של הרחובות בעיר שגרתי בה פעם, שורף לי ברגליים. שורף לי |
פרופיל
תגיות
ארכיון
תגובות אחרונות
-
HagitFriedlander
בתגובה על מרק שעועית
-
yael~
בתגובה על ספר חדש. ימים חדשים. ילד מקולקל
-
הקשתית
בתגובה על ריח
-
נירית הרצינית
בתגובה על
-
אסתיהחטר גזה
בתגובה על מילים
-
~בועז22~
בתגובה על צייר
