חוויה של בוץ זאת הייתה ,יש לי תמונות בחיי.

יצאנו בבוקר מוקדם כשהשמש עד התווכחה עם העננים

מהו יהיה סוג היום.

מהו גוון השמים,

ויכוח אדאולגי ממש.

הגענו לפארק אפק מטרת ריצה על שביל ישראל עד הפארק בתל אביב ,

קפה של סיום במציצים .

נשמע מושלם...תודו

יצאנו מחייכים, נקיים, הדגש על נקיים

כמות הבוץ ששטנו, היגרנו, השתכשכנו הייתה מדהימה

חצינו שלוליות עצומות של מים, נפלנו ,קפצנו .

הרגשנו חיים.

רצנו צוחקים מופלאים מהבלגאן.

לאחר בירבור של שמונה עשרה ק"מ ,

הבנו שהבוץ ניצח היה מדהים  אבל כבר חסר סיכוי

חזרנו נחרצים להמשך...

שבוע הבא נותנים לבוץ בראש ,בבארי ליד הכלניות.

בבית כבר הרעב עלה על גדותיו

הבנתי שמכאן רק אש תצא ואני פאקינג רעב.

הוצאתי לגינה את כול סוגי הזיתים, הדגים והגבינות.

יין על בוקר, היה טוב מפתיע

 ועושה חשק לחיות

 מכאן עברנו לגולאש הנדרש

המשפחה רוצה גולאש ועכשיו, אז אני מציית

חתיכות בשר משובחות שקניתי יום לפני אצל הקצב הסודי שלי

בחוץ כבר התקדרו השמים,

הכול חי ובוער,

הסיר העצום כבר זרם במעט שמן ,

קלפתי בצלים סגולים ועצרתי...

הנחתי על האוזניים שלי את הנגן עם המוסיקה המדהימה שרצה כרגע אצלי בראש,

אני חושק במרק קונפלר,

יש משהו בצלילים הנוגים שלו עם הרצף האירי ,

שמחזיר אותי חזרה לעצמי וחזרה בכלל.

אני חוזר לסיר שהבצל בו רחש ותסס

במחבת על הגז ליד הנחתי את הבשר שנצרב בתוך שמן זית, הוספתי מלח פלפל שיאטם היטב, לפי הלשון המורכבת של אנשי הבישול האכותיים.

עלק .

בסיר הגדול הנחתי עגבניות קצוצות שמגירות עסיס נוזלי וסמיך.

קונפלר עכשיו נתן לי באוזניים  סולו גיטרה שעושה אותי אש,

התקשר אלי בני ושאל איך היה? יש תמונות מדהימות במייל איך נשפכנו על כול הבוץ הדביק.

קצת קינא, הרגשתי.

ערימות שום קצוץ התווספו לתבשיל המהביל, כולל הבשר שנאטם כדבעי.

חמישה תפוחי אדמה פרוסים ומזוקקים, אחת בטטה שתיתן גוון של אשכנזים

בחשתי ושוב פלפלתי וקצצתי.

הוספתי

צ'ילי משובח והרבה

שתיתי עוד קצת מהיין כדי להרגיש שאני באמת הולך לישון פאקינג צהריים טוב.

בלי רחמים הוספתי פפריקה מרוקאית חריפה,

 מעט מהפלפל צ'ומה(כבר לימדתי אתכם על המופלאות של ביטון מהשוק) שיעשה טעם של אנרגיות.

מעט

קימל,

חייב קצת לשמור על חוקי הבישול

השוס מגיע עם כוסברה קצוצה טבולה בתוך ין לבן

הוספתי מים רותחים שהבשר יקבל נוזלים משובחים

ובזמן שישבתי בגינה עם יוסי על יין

ודגים מלוחים

העסק התעופף כלפי מעלה

שעתיים של בישול, טעימות ותיקונים. 

הבאתי את הסיר המהביל לשולחן,

עוד הרבה יין אדום

אכילה איטית

החיים לא רעים גם שיש אובך. 

היום קראתי שהבוב מגיע להופיע בארץ.

קטע,

אני והוא זזים כבר די הרבה שנים יחד.

בגיל שש עשרה איתן אמר לי בהפסקה,

 גנבתי לאחי תקליט של זמר עם קול של צרצר בוא נשמע אותו ;נבין מה אומרים 

הדלקנו סיגריה מקופסת אירופה וניסינו לעכל מה אנחנו שומעים,

בשיר השני החלפנו תקליט לאוריה היפ(גם היה שיך לאחיו המניאק  דודי שהיה דופק לנו מכות).

לאט עם השנים הבנתי שיש כאלה שהמחלה נגעה בהם

מחלת הבוב,

סימפטום הדילניות.

תסמונות  המילים והגיטרה.

 בצבא כשולם עשו מזרחית, הייתי בורח עם הווקמן לעמדה הכי רחוקה

 מקשיב לשרה ולטמבורין מן ומתגעגע

לא יודע אפילו למה,פשוט מתגעגע.

בקופנגן שכולם הזיזו את הראש מול השקיעות ,

הייתי מתחבר לצלילים של הבוב והייתי מתגעגע לעצמי...אז ברחתי

אני אוהב את בוב,

אני מתבשל איתו כבר שנים,

 מהדיסקים האחרונים (בעיני נפלאים),מהחשמלית ,מהמפוחית מלהיות שם ולהיות כאן.

לפני מיליון שנים

הייתי בהופעה שלו בארץ ,בפארק הירקון

עם רם האח האולטימטיבי שלי(רם אח שלי מכאן מתגעגע אלייך הכי בעולם)

ישבנו ולא הבנו מה קורה,

מה רוצים,

מה זה הפאקינג שיט שמנגנים על הבמה

מה עושה הבוב

המופע היה חרא ברמות שאין להם אוויר(אפילו השכטות לא עזרו לבשל את האכזבה)

התגברתי 

קניתי עוד דיסקים למדתי לצרוב ,למדתי להקשיב,

התבגרתי, התמסטלתי, התנוונתי

נהייתי איש, הפכתי אומה, התבדלתי ,

ואפילו נמאסתי.

זיהיתי את בוב מתפרע עם מוריסון עושה אש (בחיייייייי)עם ג'וני קאש.

שכולם רצים עם הקפצות של אלקטרוני באוזניים, אני רץ עם רכבת איטית באה,

איזה אופי חרא יש לי.

בניו יורק הסתובבתי בוילא'ז  עם כובע צמר,במחשב הנייד שלי הקלדתי מילים כשבאוזניות שר בוב

הרגשתי כאילו הוא שר רק לי,נמסתי ,התרגשתי, כאבתי ,

המילים שלי יצאו משם הכי נקיות בעולם.

אני אוהב את החרא המצרצר הזה .

אני אוהב את האנטיפט שלא עושה חשבון לכלום.

אני ובוב

פעם נעשה ילדים יחד.

איך בא לי שזאת תהיה ההופעה הכי בת זונה בעולם...מגיע לי

מגיע לכולנו .

בתוך מרווחים של זעם המתערבל בחרדה

צצות נקודות השקה

המערבות חומרי יסוד בסיסים,

אדמה, שורשים ,רכות ,צליל.

זמנים של שקט

פיוס אמרת....  

עוצמות השקט בדומה לגל נישא

מכילות את הסערות, נושמות בדממה את המערבולות,

חושקות שפתיים,

יונקות חיים.

תוספת יום שבת...

קפה שחור,וצלילים של ג'וני מיטשל

למרות הריצה הלא מוצלחת של הבוקר

עושים את הבוקר בהחלט בסדר

תוספת קטנה

הריצה של הערב היתה נהדרת

השמיים ציירו את עצמם מחדש

הרגשתי כמו גלוית נוף

זה יפה בחיי

כרגע אני מחייך, בטח מה נשאר .

 אני חושב ש...

יש ימים שאם אני אביט לרחוק

אני רואה ריק

יש בי עצב על זה.

 ישבנו והורדנו כוסית אחרי כוסית,

שוחחנו על מילים,צלילים ,נקודות וקווים.

מחר יום חדש,ימים של אנרגיות,

 ניק קייב, אותו לא שמעתי ים זמן

כאילו המוסיקה שלו התיישנה לי בתאי המוח, התפוגגה.

היום אני שומע אותו זורם לזרועותיי,

 מה שמודיע לי ש... אולי החורף הגיע,

 או בצורה הנוקבת כשאתה מזדקק לקול האיטי שלו

 אתה בצרות.

 דרור דרור דרור מה יהיה?

פשוט מה פאקינג יהיה

 אני מפוצץ נקודות של רגישות,

 יורה את המילים באנג באנג

מכיר את הדחיסות הצמר גפן הזאת שזורמת הגרון.

 אני קורא מילים פה ושם,

 מייצר זרימות מפלית של מי קלוחין

עושה מהפיכה כתומה

בתוך האינסוף.

 לבסוף עומד על רגל אחד

 כמו דחליל עם כובע מקש,

 גזר בתחת

מחכה לציפורים.

 המילים של הספר מתקרבות

 נקודת השקת הסוף,

 פלא שאני משתגע.

בחיי

הציעו לי לכתוב טור על אוכל,

נשבע לכם.

מצחיק ...

אם לא נלך לא נדע,

קראתי באיזה מוסף של אינטליגנטים

בעיתון אינטליגנטי(פעם הייתי בחיי)

פשוט הגיע הזמן לחטוב את המערכת ,

לטהר את החמיצות.

ימים חדשים מתגלגלים, ימי אש וחושך.

 בא לי ניו יורק

 אי אפשר להבין כמה בא לי כאילו זורמות לי בעורקים

עדת נמלים מעקצצות שמנווטות את דמי הקפוא.

אתמול בידלתי בין אנשי האש לאנשי הרוגע

הצלחתי לברור.

לשבת בסוהו ככה נמוג בפינה האפלה היכן שלא רואים אותך, 

עם מחברת צבעונית ועט כחול,להרגיש חצי פול אוסטר (מותר לי כוס אמק)

לשתות בירה אדמס מהבוקר ולשים זין.

לכתוב על הזוויות של השמש שמבוששות לבוא ,

או לאסוף טיפות של הבל פה קפוא.

שאתה מספיק הזוי אפשר לנזול לכיוון הוילאז'

יש שם בית קפה ישראלי בחיי(עם הפאקינג קפה הכי טוב בעולם)

אתה עולה לקומה השנייה ובוהה בעדה הססגונית

 שבאה להתחבא מהגשמים.

בצהרים גילתי ביסטרו של בודדים שאתה יכול לאכול ארוחה של שלושה מנות בתוספת יין איטלקי

והמלצרית תמורת עוד דולר עושה לך עיניים.

שאתה כבר שבעים וחמשה אחוז מבושם

 ניתן להתעטף במעיל כבד וללכת בגשם לכיוון טרביקה

שם אתה אוהב להביט באוספים של הספרים הישנים

 הגשם דופק לך את הגב,

דופק לך את העניים,

ולא נעים לך לומר לכולם

שאתה פאקינג פאקינג נהנה.

אתה עוצר אצל מרלו שעושה עוגות פרג

שיכולות להעמיד לך את הזין

רק באסה שהקפה שיט.

מטפס לחנות הדיסקים הלא נגמרת שמוארת באור אולטרא סגול

מתיישב על פוך אדום ומניח לי באוזניים את הבוס מנגן חי

ועושה עם הראש כמו דפוק

עד שהמוכר מסמן לאחד הקונים הבחור קצת דפוק(ראיתי אותו עושה עם העיניים בחיי)

יורד לכיוון ההדסון בדיוק לפני שמחשיך

רואה את

ניו יורק זוהרת, מבססת, נושמת ,עוטפת

ממכרת

אתה מתיישב על הספסל קופא,

אבל פאקינג נהנה.

פוקח את העניים

תל אביב זורחת.

ללכת ככה נוכח ללא משא ומתן ,

אפילו הסטנדרט הנורמאלי של חפצי יסוד מתרכך

למול העיקשות הזעמנית שבי.

היכן אני יכול היום למצוא מוליכי חירום

משככי סדיקות מילולית,

גיטרה,

 סושי,

אוזן המן בטעם פרג.

בשיחה פילוסופית בק"מ העשרים

שהדופק נוגע בשמיים,

 אומר לי אורי שאם אני אחלק את כול האהבות שלךבהליך מסודר,

אתה בסך הכול איש עם נוכחות של אפטר שייב

סוליסטי חסר ניחוח עם גוונים של יחד,

ואני בסך הכול נצר מרוקאי שתי הצדדים

אולימכאן מגיעה האיכות הארומאטית שלי

אשרי המאמין. 

אין לי מושגי קיום מתוך הערפל הסמיך

של חודשי ינואר,

היום אני ניזון ממילים עובדתיות,

נוצר לתוכי משברים וסדקים של פינות אפלות,

אפילו כרגע שפותחים את חזית הלב ומחדירים אצבעות גורמות

מתיזות תשוקה,

עדיין אני מחפש את עצמי סביב עצמי

ובסוף אני תמיד אשאר מקולף.

 ימים חדשים נוצרים באובך החדש של חיינו

רגעים של קיום חד פעמי. 

אני עובד,

כותב,

מחולל,

משקף,

מזייף נוכחות,

מצטט מילים,

שופך זרעי יסוד.

 הערב החלטתי לבשל ארוחה מנחמת, אוחזת ונושמת.

חשבתי על גולש או פלפל ממולא,

ולבסוף הסכמתי ביני לבין עצמי,

שמרק חומוס עטוף בנתחי בשר יעשה טוב לאישיות הרלבנטית שבי,

אז אני הולך על זה.

בתוך סיר גדול אני מוסיף שמו זית וחורך את נתחי הבשר האיכותי

אוטם אותם כמו במילים של זייני מוח אותנטיים.

מוסיף בצלים ,עגבניות, פלפל חריף ,גרגרי חומוס מוקפאים,

 כמובן גם כוסברה הרבה שום

מתבל פפריקה חואיג' מלח פלפל

עלה דפנה

יין לבן

רתיחה ארוכה

הוספת מים טהורים

בישול איטי,

חגיגה שלמה של ריחות וטעמים

למי ששואל לגבי הצלילים החדשים של המוסיקה

אני נמצא בעידן המוסיקה האפלה,

טום וויטס בהחלט עושה לי חשמל באוזניים

.יבורך