לא יודע איך ניתן לחלק את עצמי לחלקים מדויקים של פרוסות שלמות נוטפות ואמיתיות

אני מנסה בחיי.אני מנסה שאני עוצם את העיניים ,אני מנסה שאני אוכל כריך עוף ,ואני הכי מנסה שאני נמצא בתוך כאוס פרטי סוחף.

בסוף אני נשאר נטוש ובלי כוחות(כמו השיר) עם עוצמות מרוקנות של אפיסת כוחות אמורפית,

מדויקת,פירורי עוצמות של אמת רעועה.

אתמול ברגעי סיום של רגע ספציפי מאד, חשבתי איך הייתי מת להיות מתוך עילפון חושים טוטאלי

 לעמוד על במה, לא יודע אולי, תוך כדי איזה שיר  שרץ לי כול הזמן בראש, שיר אהבה או שיר של אנשים עסוקים.

הייתי מת להעמיד את עצמי למול עצמי פעם.

הנה עולה לבמה ...

לא חשוב אני חוזר לבמה, אני עומד שם...אתם רואים זה אני, הי זה אני, אתם רואים תסתכלו טוב,

 מי  שיכול לראות  מרחוק, שיביט עם משקפת, הי תסתכלו אנשים אתם לא מסוגלים להסתכל,.. 

זה חלום, אפילו פרוייד לא יכול להבין כמה נעים לחיות בענן הזה. הענן האפל.

אני שר.

אני אומר.

אני מדבר.

אתם עונים, מנטרה קיימת .

מה שמחזיר אותי לפעם ,לימי האבן כשהייתי מת על הופעות חיות.

הייתה בהם אנרגיה שמייצרת את עצמה מהיסוד.

 שלום חנוך עושה חתונה לבנה, כמה אש יצאה מהגיטרה שלו זוכרים? אני זוכר ,מה אכפת לי בעצם אם אתם זוכרים או לא.

הייתי יכול לשבת בלופ אינסופי לא נגמר אל מול הצלילים האלה.

אני שוב בורח כרגיל...

צלילים כאלה יכולים להפנט אותי,

 אני עומד, את מרגישה איך אני עומד, כול הגוף שלי זקוף, אפילו הזין זקוף שאני עומד ככה.

ז ק ו ף

אוף אני מת על מילים.

היה פוסט ענק של רונית שכתבה על דרכים צדדיות .

ניסתי להביט פנימה לתוך האותיות ומאז אני מערבל את עצמי רוב הזמן לדרכים הצדדיות .

חושב ושוב חושב.

דרכים צדדיות כול כך נכון.

 אנחנו כנראה סוג אנשים שחיים בדרכים צדדיות גם אם נראה לך שאתה הכי מיינסטרים עולמי,

בסוף שפותחים את החבילה אתה דרך צדדית עלומה.

המוסיקה שאתה שומע נשארה צדדית.בעצם אם אפשר לקרוא לדילן מיינסטרים אז אני טועה.

הספרים שאתה קורא הם צדדיים.(הצעה חד פעמית לקרוא את התפסן עכשיו ,פשוט לקרוא אותו עכשיו, ההשפעות שלו כמעט אינן נמוגות)

האוכל שאתה אוכל הוא צדדי,בחיי שאני מנסה להתמכר לאוכל בריאות מנסה, נשבע.

אפילו שאתה עושה ביד אתה חושב על נשים צדדיות,משהו בחיי..

בסוף אתה אוסף את המקטעים האלה של הדרכים הצדדיות ואתה אומר לעצמך מתי יהיה אמצע,

 מתי למען השם יהיה אמצע.

אז ככה

 פשוט לא יהיה.

ובחלום אחרי שנגמר לי מהקהל המטורף שקורא בשמי, צועק הדרנים.

אני רוצה בית קטן בעמק

עם שסק, חציר,ועגל מטומטם

כסא נדנדה,

מקטרת

בחיי

לא יותר.

באלף תשע מאות שמונים ושתיים היה מונדיאל בספרד, בשנה הזאת בדיוק פרצה מלחמת לבנון,פתאום הכול התרוקן .

  הייתי בן שש עשרה ילד מתבגר שבטוח שהחיים סלולים בנתיבי כישרון .

חדרה הייתה קטנה הים היה עדיין בתול, מאחורי הבית היו דונמים שלמים של פרדסים ריחניים ובאמצע בשטח הפתוח, לובין החקלאי של פעם שתל אבטיחים, היינו מחסלים אותם בשיטתיות  בוצעים את הלב שוקקים את האמצע  וזורקים את הקליפות בשחצנות.

יום אחד הוא תפס אותי יחד עםתמיר החבר המשוגע שלי,לובין היה יחד עם הכלב הענק שלו ודפק לי מכות רצח, אבל לא מצמצתי עד שהוא נבהל מעצמו, הבטחתי לו תוך כדי שהייתי זב דם שאני עוד אזיין אותו שאגדל, גדלתי ומאז לא ראיתי אותו.

עד היום נשארתי כזה שמחייך שקשה לו, זה דפוק בחיי.

בשבת רצנו בים שמונה עשר ק"מ מתל ברוך ליפו וחזרה ,היה מדהים ,הים היה מרהיב האוויר היה  עדין נקי, הייתי חייב לחשוב כדי להעביר את הזמן,ברגעי הצלילות המעטים שלי מול החופים של יפו הבנתי שבאמת טוב לי שקשה לי וואלה דפוק.

   במונדיאל שמונים ושתיים זרקו אותי מהתיכון השני שלי, אימא שלי כבר החליטה סופית שהבן שלה בטוח יהיה לבסוף איש של כלום, או לפחות פועל צמיגים באליאנס המפעל העירוני, ככה הייתי בחיי.

אבא שלי כבר שירת אי שם רחוק בלבנון ,לא מדבר, לא אומר, אף אחד לא יודע, .

אימא שלי לא השתלטה עלי כרגיל, ופעם ראשונה שהייתי בתל אביב בים לבד, טעמתי חשיש מסוג חדש ,הרגשתי אש ,עד היום אני לפעמים מרגיש  אש.

עשיתי אהבה בלי לפחד מכלום,נשימות חיים תקפו את בלוטות התנועה שלי,בלעתי קצבים בקצב מסחרר, בן שש עשרה הייתי, לך תבין היום.

איזה פאקינג מונדיאל היה הגביע בשמונים ושתיים, נכח בו קסם בלגי בקורטוב של אושר אינסופי דרום אמריקאי, היה בו ניחוח פולני(לך תאמין שאמרת את זה)התאהבתי בבוניאק ובלאטו שמות שאתה אפילו לא יכול להגות אותם בשכונה. 

ברזיל הרסה לי את הלב, מארדונה בא לביקור ראשון והורחק, פאולו רוסי עשה לי מהנשמה שרשרת, ההצלחה המזוינת של נבחרת איטליה לא הפסיקה גם שברזיל קרעה רשתות.

 אריק אנשטין שר שהוא יושב על הגדר ,צ'רציל עשה את צליל מכוון, בניו יורק דילן כבר דיבר על צלילים של רכבת אטית מתקרבת, שעד היום למרות שאני במיעוט, חושב שבהחלט זה דיסק הכי מושלם שלו.

  דילן פשוט הפסיק לפזר סימנים של אלוהים,כתב מתוך הכאב הכי דפוק של האדם ,עד היום שאני שומע את הדיסק, אני מרגיש שאני יכול לעוף בחיי ממש לעוף עם הידיים,אגב זה גם קורה לי עם הדיסקים של הבוס, האיש פשוט גורם לי לעוף .בחיי.

ענת שטיינברג קראו לה ,היא גרה בקריות ,גררה אותי לאיחוד של תמוז בצמח ,פעם ראשונה  שהבנתי מה זה להיות מאוהב עד קצות האצבעות, עמדנו על הכיסאות ועשינו את הולך בטל.  ששלום ניגן את לא יודע איך לומר לך, היא ישבה לי על הירכיים ונעה מסטולית מתענוג וזיעה, חשבתי שאני מת אולי בעצם באמת הייתי מת במונדיאל שמונים ושתיים .

אני חושב שהיא חזרה בתשובה .לא יודע

מונדיאל יכול להוציא ממני חבילות נוסטלגיה בלתי נתפסות ,חבילות של שיט אנושי רחב,אין רגע שלא שזור לי תוך כדי הגולים ,אז לא היה מזגן רק מאוורר שהיינו רבים עליו, הייתה רק בירה מכבי וגולדסטאר.סבא שלי לקח חופש כדי לראות את הגמר ,איך אני מתגעגע לסבא שלי, עכשיו יש לי דמעות בעיניים.

אבא שלי לא חזר מלבנון הביתה שלושה חודשים וכשחזר עמדתי מולו בן שש עשרה מקרונן מטורף מטוסוטרון ,יורד על ארבע ומתחנן שיישאר בבית, כי כול האבות של החברים שלי מתים ,זה  היה מדהים שהוא הסכים להישאר,הוא נסע באותו לילה וחזר לתמיד למחרת בוקר.

סטקרטס של ברזיל היה נביא ושחקן כדורגל היה לו זקן  ורעמת תלתלים והייתי מוכן לסגוד לו לא עזר,גם הוא הלך הביתה .

אהוד סלוציקין שנהרג שנתיים אחר כך היה יושב איתי בחצר של הבית שלו ,איפה שעץ השסק מניח בפטפון קטעים ארוכים של בלק סבאת, רגעים מופלאים של לד זפלין,הכיר לי את הסטונס ,ואומר לי יש מלחמה בעולם ואנחנו דור שעושה שלום.

מוזר שכול שוחרי השלום בסוף מתים

כוס אמק כדורגל זה דבר יפה. 

לא נראה לי שניתן להסיט את המחשבות מכמה רגעים בחיים,

 אתה לא יכול לחשוב שככה נוצרו עולמות ובעצם לא להיות שם.

כשאני חושב על זה יש לי גירודים בגלדי האצבעות ,איזה מילה מדהימה היא גלדי אצבעות ,גלדים מגוידים יפה בחיי.

אני כבר לא מביט בעולם וחושב איך זה נוצר ומדוע ההתנהלות שלי היא כזאת או שונה.

אני חושב שהפכתי לייצור סקרן אקטיבי וזה אוקי בעיני.

 לפני שש שנים הפסקתי לעשן ככה פתאום ,ישבתי באיזה יער עם כמה חברים והמשפחות הנרחבות עשינו מנגלים וכאלה,פעם חשבתי שאני נהנה מכול הערבוביה הזאת היום כבר בא לי רק ים וחברים שאני בוחר וזה סופי.

הרגשתי שהטעם של הסגריה לא יודע היה חלול מידי, אז הפסקתי לעשן מיידית כנראה שיש לי את היכולת לנתק מגעים מתוך עצמי בהחלטה גורפת . 

האמת היא שתמיד אהבתי לעשן, זה עשה לי דגדוג נעים בגרון והלך טוב עם האלכוהול, הייתי יושב בגינה שלי ומעשן, מביט לתוך החושך בעיניים, אני חושב ששם נבנו לי כול החלומות.

 בפעם הראשונה שהלכתי לפסיכולוג הוא אמר לי שיש לי בעיות לא פשוטות של קטן גדול,טשטוש ילדותי עם פער של החלטות גורפות, מה שניתץ מלא מיתוסים אצלי. 

חשבתי במשך שבועיים מה זה קטן גדול בעצם אז עישנתי לא מעט והחלטתי לבחור בקטן, פאק שש שנים אני מנסה להתמקד בזה וזה לא פשוט למי שיש שאיפות התפשטות פנימית של נפוליון.

אז התחלתי לרוץ וגיליתי שאני עושה את זה אוקי ,אמנם לרוב אני נמצא בדיוק באמצע כי לפני נמצאים כמה תותחים שהגנטיקה הגשימה אותם ואותי פשוט היא הצמיחה בכמה דרגות של רוחב כתפיים של איש מערות מדופלם, אבל אני בהחלט רץ טוב .

לדעתי באותם רגעים הבנת גםי מהם אהבות שלי ותמיד הלכתי על הקצה שלהם ,כנראה שאני מאד אוהב לקרוא ומאד אוהב קצה,כי ככה פיתחתי יכולת קריאה של ספר בשבוע ושם גם הכרתי בכך שניתן להיות לבד וזה אוקי.

הפסיכולוג שלי הסביר לי שגם להיות לבד זה לא בהכרח בודד,תראה את עצמך מלא חברים ,משפחה, אנרגיה ,אבל אתה בודד בתוך הראש

אולי תכתוב ספר?

אז כתבתי אחד כזה.

מעניין מה עכשיו

בואי תרגישי איך אני ניזון מימים חדשים,

בואי תביני נוצרו לי זיקים בנשמה האבודה והדפוקה שלי,

הבערת לי אש בתוך החרמים והחסכים שלי.

הי בייבי

עכשיו בא לי לשיר כמו דילן הדפוק,

להמהם עם קול צרחני,

ולדפוק את הראש בקיר,

לעשן מהחומרים האסורים,

לנפנף עם החושים הקדומים שבי.

מה קורה ?

אני חושב על זה לעומק

תקראי בין השורות כמה בא לי לבוא, לנשום ,לקלף, לקלס, לטשטש, למשמש בתוך הצמחייה הזאת

ישירות....

לעמק העצום הזה,

לאכול ממך

מתוכך

ממש מבפנים

לשתות מהעסיס המצונן שבך.

מה קורה איתי

מה פאקינג קורה איתי

מה????

היום אני קורא את סלינג'ר האולטימטיבי,

ואולי אני משתגע כמו הולדן פאקינג קולפילד הדפוק

התפסן, בעצם מלך התפסנים.

מי קורא אותי בעצם בכלל?

מי בכלל מעיז לקרוא אותי בכלל?

מצחיקים.

עכשיו אני עומד מול הים הכחול...זה האמורפי

נושם אוויר צלול

אוכל תפוזו

חושב.

כמה בא לי להיות שםלאכול מתוך מצבור הטעמים המדהים הזה

ללגום

פאק. 

משוחררים מהבנות, פרשנות ויתר חומרים אסורים.

זה אישי

תתפשטי כשאני אומר לך,

אני חוזר על המיליםתתפשטי

מה אכפת לך?

קשה ...

תתפשטי עבורי,

תתפשטי עבור העולם,יש מה לראות בייבי

תתפשטי עבור החיים,בסוף גם הקטע הזה מתפוגג.

תתפשטי כבר,

למה?ככה

כי ביקשתי,אני כבר לא שווה איזה בקשה קטנה

מיני בקשה אפילו

למה הכול כזה מסובך

תתפשטי.

אף אחד כבר לא מתפשט ככה סתם כוס אמק.

מה את צריכה, מוסיקה מיוחדת?

צריכה רכות.?

זקוקה לאהבה?

ידיים טובות?

לחיוך ?

פאק ,מה את צריכה?

את לא יכולה לדבר ברור.

מבטיח לכתוב נעים,ככה עם מילים שעושות גררר בגב

מילים בלי דם,

מילים כאלה שעושים כוכבים.

 להיות נחמד,

עדין ורגיש.

מבטיח

להשקות את הגינה

מבטיח לשיר שירים במקלחת, שירים עם מילים ,כאלה מילים טובות,

שירים טובים בחיי.

אני אכין סלט

עם הרבה בצל

עגבניות שרי,

שמן זית ערבי

כמעט כמוני.

מה את לא רואה?

את לא מבינה?

אשב על הכורסא האדומה,

אשתה מים מינרלים עם הרבה קרח

אביא ביד,

אהיה עבורך איש חלומות

דחליל עם כובע קש.

אהיה

חלום  בורגני ,חלום מאוזן

נו ,די

תתפשטי שאני אומר.

להתחנן?