הצלילים המתנגנים לי באוזניים משאירים אותי משתהה לנוכח יופיים. לא תמיד אני בהיכון למחוות מוזיקאליות כול כך עזות.אולי אני מתרכך.

 בבקרים קו האור בוהק מול שמים אפורים,שקיפות קריסטלית והעיניים נשואות רחוק.אני פוסע לאורך שביל הכורכר בשדות, משתהה לרגע ונושם מריחות הטבע, ממלא את ריאותיי בריח בריאה.  נמתח ויוצא לריצה, קצרה אבל מהדהדת, אני מעניק לרגלי את החדות שאיננה,מרגיש את האוויר מחדש את ימיו בעורקי החדשים.ברור לי שאני חוזר לעוף, עניין של זמן ורצון רב שקיים.

אני מחלק את חלקי המחשבה לאזורים שונים, מעניק לעצמי רגעים של מחשבה חדשה,מאחד את החלומות והכמיהה במחשבה שבוהקת בי בדיוק כמו קו הרקיע.

ניק דרייק שר ומנגן קרוב  לאלוהים.באלף תשע מאות שבעים וארבע הוא לקח את עצמו לסיבוב הופעות במלאכי השמיים והפך רשמית לאל.

ניק דרייק שר שירים מושלמים ,שילוב נדיר של מלודיות פולק מרגשות בתוספת וטכניקת צליל עשיר וחם .הוא תמיד  אמר את האמת שלו כנראה שבאותה תקופה לא הבינו אותה.שלושים שנה אחרי אני מקשיב ואני מאמין. ובהחלט מבין.

ניק דרייק היה מושלם,נותר מושלם .היום כשהוא אל המוסיקה אני מעניק לו את תשורת החיים שכה מגיעה לו ממני.הוא מילא את זמני בתוגה,בפלאים, באושר ובספק.דרכו הבנתי לפרקים שהחיים הם באמת חיים ,אין ליד, אין מול, אלה הם החיים.

יום שישי הוא יום טוב בהחלט, מעביר את הזמן מטוב לטוב יותר, מרגעים של תנועה לזמני שלווה. אני מודד את הרגעים של לפני הצהריים ומביט בצלילי המוסיקה של ניק דרייק.

ציפורה העורכת שלי  הייתה אומרת "דרור אין להביט במוסיקה יש להקשיב".אחרי בקבוקי יין רבים היא הסכימה איתי שבצליל ניתן להביט.לפחות לנסות.

הערב אני אספור את מלאי המוסיקה שלי.גיליתי נייק דרקיים חדשים שגורמים לגוף שלי להחסיר פעימה .

הי קבצן מתי אתה בא לישון איתי.

תבוא ,אני מבקש.

עמדתי ברחוב  הקר,ראיתי את השמיים מתכסים בדוק עדיין

של שקיפות שגורמת לחיים שלי להיות עכורים.

אני נלחם

ומביט בעכירות בעיניים צלולות.

אני איש המוסיקה.

 http://www.youtube.com/watch?v=Y2jxjv0HkwM

http://www.youtube.com/watch?v=R6zCmCIsoAE&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=qgVEvjsJn6g&feature=related

הגשם מהווה תנועה רחבה עבורי, מעין מורה דרך.התחלתי  לאחרונה להאמין במורים לדרך

והשלמתי עם תנועות.יש תנועות שנעים להקשיב להם, כמו שיש תנועות שסוגרות אותך מבפנים.אני נסגר לפרקים,שואל מה קורה עם התנועה המרכזית של חיי.(האם סימן שאלה)

מוסיקה שמימית.אני מאד אוהב מוסיקה שמימית ולאחרונה התחלתי להקשיב לצ'לו ,אני אוהב את ההרמוניה המייבבת של צליל הצ'לו. למדתי שמאחורי כול צליל יש פירורים מהנשמה של המנגן.

 מפזר עבור המאזין  את שארית חייו.

גם לכול כותב יש נשמה משלו, הוא גם מפזר את מילותיו ביד רחבה או קמוצה, פשוט לאסוף.

אני מביט רחוק מעבר לשעות הקצובות ומעבר לרוח הזמן ,אני כבר יכול לעכל את התנועה המקפצת.

יש סימנים של צדק סביבי .אני הוגה.

ז'קלין דה פרה הייתה צ'לנית מחוננת ,ששפת הנגינה שלה גרמה למאזין לאבד את עצמו מדעת.היא ניגנה את גופה למוות.כשהתגלתה אצלה המחלה, היא חיסלה בברוטאליות את יכולתה לנגן.המחלה אטמה לה את הגוף והשאירה עבורנו את הפירורים של הנשמה.אני מקשיב לה בימי גשם הצליל שלה עושה לי חורף.

הים דורש שיבואו להביט בו שיעניקו לו את תשומת לב.כמו בכול הימים החורפים ,אני רוצה לאכול אוכל מנחם, אולי כי אני כמו החורף מבקש נחמה.

החורף הזה אומר לנו בקול מאד רועם שנשים לב אנחנו חיים על זמן שאול ,כמו ז'קלין דה פרה,

דומה.ממש דומה.

תקשיבו

http://www.youtube.com/watch?v=jkflk3aMEis&feature=related

ניצוץ.ניצוץ מהווה חלק מרכזי בתפיסת חייו של אדם מתעורר.

הניצוץ מלווה את תחושת האדם כמנוף להתחדשות.ניצוץ גורם לתנועה שמתגבשת בגופו של בן אנוש.היא מרוקנת את התנועה הישנה ומנערת את תכלית קיומו.איש חדש מתעורר כעוף החול.

זיק חדש מתקבע בחלל.

גיליתי שבכול חלום  שלי נותר לבסוף בסיס רעוע והוא מתפוגג דקה לפני הגשמתו.

אולי אני אהיה זמר.יש לי קול זוועתי אבל אני מחייך בצורה מצודדת עד מאד ,ואני אוהב מוסיקה .למעשה הצלילים עולים בגופי כמו סולם הנוגע בכוכב לכת.הם מפרקים את הנקודות העצובות וממלאים את מקומם בתווים ומחשבות.

המוסיקה לאורך יום אתמול הייתה עצובה, מעין מכלול צלילים שגורמים לגוף למועקה.בהתחלה חשבתי  שאוטובוס התפוצץ והתחלתי להחליף תחנות במהירות עד שהקריינית דיברה על יצחק רבין.כוס אמק גם זה וגם זה.

אני מתעצבן על עצמי שלא זכרתי .כשרבין נרצח עוד היה על ראשי שערות  ולא הקפדתי לגלח אותו בתער.עבדתי בעבודה צעירה ואפילו לתנועות הגוף שלי היו מראה צעיר.

היום שש עשרה שנים אחרי נותרתי מביט ,תנועות גופי איטיות יותר, רגלי הזכוכית שלי נפצעות עם אני מגביר את מהירות הריצה.והלב שלי נשאר בלי עורקים טהורים.מצד שני אני מחייך קל יותר ואני אוכל מזון בריא.יש לי כמה נשמות ועוד לא בזבזתי את כולן ועדיין אני יכול לעוף בשמיים מה שאחרים אינם יכולים אפילו לחשוב על זה.

הבטתי בתוכנית טלוויזיה על האנשים שרדפו את רבין בסוף דרכו, מה קורה איתם היום.מה אכפת לי מה קורה איתם היום, מצידי שיגורו יחד עם החברים שלהם באי בודד וישחקו שם במדינת הלכה.

אני מרחם עליהם.ואז הופיע אחד שמן עם זקן וכיפה שחורה המכסה את פדחתו, קוראים לו איתמר בן גביר.הבת שלי שאלה אותי האם הוא חבר של יגאל עמיר,הנהנתי.קמתי מהכורסא וכתבתי

ועכשיו אני שומע את פול סימון שר עם ג'ורג האריסון המנוח הנה באה השמש

הנה באה השמש דרור.

הבטתי סביב. מורכב להבין את התנעות  שמתרחשות כרגע בגופך,תרכין את הראש ותקשיב.

ראשי מכיל את הזעזועים,גופי מביע התנגדות.אני מאזין.

יש לי רצון עז להגיע לים רצון שמתבטא במוסיקה שחודרת לתאי הזמן שלי.אני הולך בתנועות מדודות.ריצה היא דיאלוג נפשי ואני מתכנן ימים חדשים.

יש פינה בים שברגעי סגריר היא מקום המפלט שלי,שם אני מנהל את יומן רצפי המסע שלי. בבוקרי שבת אני יושב על סלע מביט ביפו הנישאת בתאוותנות למולי,מאחורי עדת רצים המתרכזים בתנועותיהם.אני שב ומזכיר לעצמי ,דרור אל תביט לאחור.

בידי כוס קפה הפוך ללא קצף, עטוף בחבק.אני קורא את מישל וולבק כותב על המפה והטריטוריה.בן זונה הצרפתי המתנשא, הוא כותב מופלא.

הישיבה על הסלע היא הומוגנית.ישיבה איטית.אני חש את הים פועם בעורקי,אלה שעשו לי די בעיות לאחרונה.אני מביט.  

משמאלי יושב איש זקן,הוא מעשן סיגריה ועל ראשו קסקט כחול.האיש לבוש בחולצה עם הדפס של להק ציפורים שעפות .הבטתי בו ובים לסירוגין .שהגל התנפץ על הסלעים והתיז את קצפו עלי הוא צחק

חייכתי.

חשבתי על שיר של ניל יאנג.מלמלתי מילים מתוך אסופה של צלילים.ציפור נחתה קרוב הביטה בי בעין צהובה,היא ליקטה פירורים של לחם דהוי.

התנועה הנאספת מלכדת את הנשמות התוהות שלי של האיש הזקן ושל הציפור

הכול מתכלה

וניל יאנג.

http://www.youtube.com/watch?v=221mohEolWc&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=cMs3PCDM8Eg&feature=related