
ספרים אמורים לתקן את העולם, ספרים טובים מטהרים את העולם מרוע ובורות. אמרו את זה לפני ובטוח טובים ומכובדים ממני. אני אוהב לקרוא בדיוק כמו שאני אוהב לכתוב. מרגש אותי להביט במילה הכתובה ולחוש איך היא צפה ומתחברת למשפט שיכול להוציא ממני רגשות כה עמוקים. לפעמים אני סתם נשאר ילד רגיש, אולי זה טיפשי, אבל חדלתי להתנצח עם התחושות האלה. ככה זה. רגשן דפוק. אני קורא ספרות מרהיבה של מונרו, קאמי. קארבר, או כל סופר משובח אחר ואחרי כל תהליך קריאה כשאני מעכל את המילים לגופי, ההבנה וההכלה של הסיפור יכולה להיות מטלטלת עד מאד. לרוב אני נשאר משתאה איך המילים נרקמות למהות כה גדולה ועוצמתי. שאני כותב מילים הן נכתבות מתוך פנימיות מוצפת בקונפליקטים, ובתחושת חוסר מקום ואיזון מדויק, ואולי אם נדייק בעומס ברגשות. חדלתי מזמן להסתיר את האמת שלי מעצמי כמו שאני לעולם לא יהיה מוכן להפסיק להאמין שאנחנו אמורים לחיות בעולם טוב, עולם מצוין. והנה, בימים אלה פורסם בעיתונים דוח העוני, בישראל יש אחוז ניכר של ילדים רעבים, ולא ניתן להתעלם מניצולי שואה שקופאים מקור, מה זה אומר עלינו על התוצר שייצרנו לעצמנו. המראה של העיוות המכעיס והמקומם יוצר בי ובטח ברובנו עצב גדול מאד. כולנו כותבים את המילים שלנו על הקיר אבל היי קצת אולי נהיה יותר בשקט. אנחנו אמורים לתקן את העולם ... ככה היינו צריכים. כנראה בעיני זה חלק מהחיבור לכך שספרים אמורים לתקן את העולם. הילדים אולי לא יאכלו ספרים ולא יתכסו באותיות, אבל הספרים ילמדו אותנו, את כולנו שהעולם חייב להיות רגיש ומלא בחמלה, באור וברכות. גם אם כולנו נעצום את עינינו ונביט לתוך הבפנים שלנו נשקיף העצב שקיים במקומות בהן אין את הלגיטימיות של מזון ושמיכה חמה. זה לא נורמאלי . בחיי פה צריך לפוצץ.... וחזק לאדי ודר אני מאמין תמיד...ככה זה . http://www.youtube.com/watch?v=DgQR0x5ljek |
אני מתבונן בדרך... כמה זמן זה נעשה . כמה מילים נכתבו. וואו כמו גשם עדין ומלטף מגיעות אלי תגובות שעושות לי כיווצים בלב. אנשים אומרים שמע, ככה, וזה יופי, הכי מרגש. ויש מי שאומר דניאל כה מלא בעצמו, לא, בעצם שי הוא הציר, ואחד חושב שנועה נפלאה. למה ואיך, למה ככה דרור? ואני מת על זה. התנועה היא איטית ומיוחדת. לפתע באמצע היום אני מקבל טלפונים מחנויות ספרים שמע הספר נוגע, ואנשים באים ושואלים, תוכל לבוא לכאן קצת לדבר עליו. אנחנו ממליצים והנה ועוד באים. נכון, לא רואים אותו מספיק בעיתונים ואין עדיין את הארומה של הכבדות הזאת... אבל הוא עמוק והוא שלי. המילים עוברות מאנשים שקוראים אותו, הוא נמכר יום אחרי יום ועוד ועוד. אחת ועוד אחת, התנועה נאספת. תמיד עפתי על המשפט הזה ועכשיו הוא משפט הכי שווה ויפה ויוצר עבורי את הקסם. שאתה לומד לרוץ את המרתון הראשון שלך, אתה פשוט אוסף את הק"מ אחד אחרי השני ...תנועה נאספת. כל תגובה שמגיעה במיל, בטלפון אפילו כאן היא הכי יפה ושמחה בעיני. מרגשת כמו אלף כתבות בעיתון. ואני כבר מודה על התנועה שנאספת. מי שמכיר קצת ממני יודע שמילים זה שלי ולבסוף מוזיקה זאת השפה שאני באמת מחבר את עצמי לעצמי. תמיד חוזר לדילן, מזמם את יאנג, מפלרטט עם פינות של פולק חבויות. מילים ועוד מילים. ובסוף שאני כותב בלילה אני חוזר לויטס. תר אחרי מוזיקה מסוף העולם, מקצוות של הארץ. בשנה האחרונה גיליתי זמר ישראלי עדין ושקט שהתמכרתי כמו עוד הרבה אחרים להופעות הנפלאות שלו פשוט שוות. שוב תנועה נאספת... "טל כהן שלו" ביצע את הקלאסיקה של טום (המלך) וויטס התקבעה צמרמורת בחוט השדרה של הצלילים שלי. הרכות פירקה את כל חומות ההגנה שלי. שהוא ייגע בשמיים ויופיע מול העולם הגדול. זכרו מי סיפר לכם עליו ראשון...
|