
אסופה של רצונות בוערים בגופי, אני מציג אותם לעצמי. לעולם. מוחי ההוזה כותב אותם על צג מחשב שחור. רצון . רצון . רצון. אני אוסף רצונות כפייתי.
לפעמים אנשים מתפוררים בתוך מכלול הרצונות שלהם ויש ימים כהים בהחלט.
http://www.youtube.com/watch?v=EDUxB96tH1g&list=PL1990CBFAAEF5D40C
|
רגעי זמן. הוא מביט לקרני אור השמש המתכלות מקשיב לשיר של טום וויטס. הקול המעושן מלווה את סגירת היום. זמן רב שהוא שר קול שני.
אתה לא יכול לנשום ללא מפוח שמתגורר לך בגוף, מתמלא ומתרוקן. לב, קוראים לזה בשפת האדם. הוא לא איש. תמיד חשב שהוא מלך העולם, בסוף הוא נותר מכוסה בשריון. תחזור לשבלול, נשמעים קולות בראשו. הוא חוזר
טום שר עבורך שיר שמהדהד בתיבות התהודה הרגשיות שלך. אתה חושב שאתה קבצן כמוהו. האמת היא שאתה שט בקליפת אגוז, יורה מילים באופן אינטואיטיבי, חושב שאתה גאון.
אני קם מתוך גופי, צועד מתוך החלומות שלי. פוסע לאיטי, את רואה את השיירים שנושרים ממני ?אני כבר לא רואה. את חושבת שאני בכלל איש ?
פורש כנפיים, עף. ניתן להבין לאן אני עף. מלא כמיהה וצרכים אובדים. הצורך להיות נאהב ממלא את כלי הקיבול שלו הוא נושם.
נותרת לצידי, כמה כאלה את מכירה שנוצרים לעד? אוסף את הרסיסים, מדביק אותם, לפסל סדוק משתחווה למלך הקבצנים. קול סדוק ממתמלא ברגשות.
טום ממשיך לשיר.
|
בודד בשער. ככה אתה חושב שאתה יכול לקרוא לעצמך? אתה לפעמים קורא לעצמך, לא? אנחנו משחקים במשחק של סוף היום. חלקים נאספים, חלקים נאטמים, אוני מבודד את הלא נכונים ומשאיר את החלקים שאותם אני מעוניין למכור . בודד בשער הבית. ממתין לחיים החדשים שהבטיחו. מהפיכה מאורגנת היא הבקשה הקטנה שלי, מהפכה אחת מסודרת בלי חניות ובלי חזיון אור קולי. פושט מהפיכה. אני בדרכי לשם. את באה?
כול יום אני אוסף חלקים מדממים. מניח אותם מול החיים העשנים שלי. מוסיקה.
|