אתה יכול להביט לקצה השני של החיים. אתה יכול לבחור להביט לבפנים של עצמך. תביט צד ימין, צד שמאל ,תבחר. אתה יכול לעשות מה שבא לך .עולם חופשי. מדינה חופשית, אתה עדיין ישו הצועד על המים.

הבחירה אפשרית ,המחשבה מעורפלת, המשפט תעשה אל תעשה הוא בסך הכול סוג של מינוח תרבותי שאוכל לך את הקרביים.

הפסיכולוג שגם לו נשבר ממך, אומר שאתה יכול לעשות מה שבא לך, בעצם העיקר שאתה עושה אמיתות .מה שנותר הוא הפחד .

 לכן היום נדבר על הפחד, שיעור ראשון ובסיסי, בן לוויה מזוין אבל משתייך. אני זוכר אותו משם, מפה, מכול מיני מקומות .פחד של תנועה, רחש הפחד של הלם או אלם. פחד של חיבור שלם, פחד של יופי, ייראה של חושך, פחד המחדד את הפחד עצמו לכיוונים שונים. ניתן לאזן את הפחד לפרקים לחדווה מציקה שאחריה אתה נותר מרוקן ומלא תשומת לב לפרטים. אפשר להמשיל אותו לבדידות מעיקה או אפילו סוג ריקני של כאב ..פחד פחד, ושוב פחד.

מי שלא מכיר בפחד הוא פאקינג פחדן.

שיעור ראשון בפחד.שמתי לב שבכול רשומה שאני כותב יש קוראים מגוונים ושונים.  נוריד את הסקפטיים ואת אלה שעושים אש ונגלגל יחד בפה חשוק את המילה פחד.

'פ' דגושה, 'ח' גרונית 'ד' שהיא למעשה אות בלי אופי

ביחד ...פחד.

אתה יכול להתבונן מבעד לסתיו הטיפשי הזה ולחשוב ,הי אני אמיץ רק תנו לי את המחשב הניד בו אני מכה, מצליף, נותן אש ושוב נותן אש.

ימים חדשים של פחד ועוד פחד.

זהו.

יש חוקים חדשים בתוך מערכת הנשיאה שלך. חוקי ג'ונגל פרטיים שיצרת לעצמך מעין כאוס מגובב הנשפך בתנועות של דומינו משתקות. צליל נדם, רוח מתחזקת ולבסוף אשכולות עצומים של חיים מנופצים ואז אתה משתוקק ,ממש משתוקק לתנועות גוף חדשות.

לך לים צועק קול פנימי(שמח שבאת לבקר קול פנימי מזוין ,איפה היית שחיפשתי אחריך, אה בן זונה סוציליאסט)

לעניות דעתי אלה מילותיי הזועמות האחרונות ממחר אני הולך ללקק לעצמי את החיים להרכיב משקפיים של חיוך מעושה ואז להביט רחוק כמו קפטן פאקינג דרור.האיש והמשקפת ,להביט.

כרגע החלטתי שאני רוצה להיות זמר רוק מסוגנן כמו אלטון ג'ון ,להרכיב על עיני משקפי ליצן ורודות ועל ראשי מגבעת לבנה לשבת על הפסנתר ולשיר, ואני שר טוב בייבי, כמו שאני מזיין טוב מותק .שר, שר, שר.

אלטון ג'ון הישראלי ולבסוף אני מתעורר ונותר ככה סתם ,כאילו ליד ,זה לא מצחיק בכלל .

מחלת שנות האינטרנט ,פעם גדול ,פעם קטן ,ככה אנחנו.

הפחד הזה יכול לעטוף שמיים שלמים לאכול את חליפות הווסט הפנימיות שלנו, אנחנו מפחדים לגלות מי רוצה להפשיט אותנו ערום ועריה.(אולי הגיע הזמן לא...)

שיעור ראשון נגמר ,כולם להתפשט או להגיד שאני תותח ולהקשיב לצלילים של ניק דרייק הגדול .הוא לא פחדן. הוא הלך לקצה.

יום אחד יבוא,אקח את האיפוד שלי המלא צלילים של קוסמים ואחצה את הגבול השמיים, אגיע לשביל החלב ואף אחד לא אגע בי, לא יעיזו ,מי יכול עלי ,שאגיע אאסוף עם צלילי המוסיקה המופלאים שלי את הנשמות הלכודות. אצרור אותן ,אשב לנוח סוף סוף.

דיאלוג.

"אתה חושב שיש סיכוי שירד גשם היום"

"ירד בטח ירד"

"הגשם יכול להרטיב את השולחן העגול והכיסאות"

"בטח"

"זה מפריע לך ?"

"כלום לא מפריע"

אני מת על הגשם שמרטיב את הגוף, זה כמו שנוגעים בך הנשמות האלה שהייתי נושם פעם,

את זוכרת שפעם נשמנו.?"

"כן זוכרת...בהחלט".

http://www.youtube.com/watch?v=Y2jxjv0HkwM

אני בעמוד שבע ככה מונח הספר באמצע המילים

קשה לי להתקדם .

פשוט זה לא .סתם שתדעי.

כנראה,

מספיק לי.

העיניים נעצמות לאט,

הכבדות של היין עוצרת לי את הנשימות,

ואני רוצה רק לשים את הראש ולישון.

לעצום את האש,

לכבות את העשן המיתמר מתוך האנרגיה הצרובה שבי,

לדמות שיש חיים מעבר למרחק האינסופי שנבקע כאילו אוויר,

משה הרים את המטה ים סוף נבקע לשתי חתיכות

האמת בקועה לשתים

האמת מטהרת

שורפת

לפעמים מנשימה את עצמה הפוך.

אולי

אני עגל הזהב אולי בכלל אני עגל

מי יודע,

את יודעת?

אני חי בתוך תא קולי

כנראה שהקילוף מתחיל להיות חודרני,

מקלף גם את נימי הדם.

בסוף אני אתאהב בעצמי

ואז מה יהיה,

יגמרו לי הדמעות.

לזאת ששאלה

לגבי האינדיאני, ככה אני קורא לעצמי.

ישן בעיניים פקוחות לרווחה,

תמיד

 עם מימיה

למקרה שיהיה מסע ככה פתאום.

תקשיבו לצליל הישראלי המדהים עד טירוף הזה.

http://www.youtube.com/watch?v=MPWXSp7SHu4

אני יורה את המילים,אולי לעצמי,

אולי לכם.

אולי בכלל רק נדמה,שיש לי רפרטואר חינני,

כשלמעשה אני זיוף מהדהד.

עכשיו, אני אומר את המילים בלחש.

אין גדה אחת לנמל, תמיד יש שתיים.

אתה מתחיל במסע והוא נגמר במקום שלא ציפית.

אתה נותן מעצמך את המאה אחוז,

ולבסוף אתה מוצא את עצמך מרוקן

ולפעמים, אתה נשאר רק עם כאב בצד.

אני אלחש את המילים, יש בתוכי הרבה דמיון

שעושה לי כיווצים בעצם הזנב שלי.

אני אוכל קליפות קוקוס. טעים לי .

לוגם כוסות ויסקי, אחת אחרי השנייה, אני אוהב.

טוב לאהוב רגעים טובים.

הייתה לי אהבה כחולה ששימחה לי את הגוף.

הרגשתי שמיים בהירים ושמש עם קרניים טובות.

עפתי על מצע נוצות ,התרפקתי.

זה קורה גם לטובים ביותר...

 אני לא רואה את עצמי? לא מוצא.

ולפעמים אני מסתחרר סביב הגחמות שלי. לא מרפה.

מדמעות שזולגות מאנשים מיוחדים אני יכול לטעום

את המליחות של הבדידות העשנה .

 הדוממים שלא יכולים להסיר את קליפות התשוקה החבויה.

אנשים עם תנועה פנימית רחבה.

הוראות ביצוע...

לקרוא באיטיות.

מדוד.

מדויק.

 עכשיו נא לקלף, להסיר עוד קליפות.

לנשום

ולקלף יותר.

 בנמל הזה יש גדה עם רציף מעץ,

לא צריך להידחק.

ניתן לקבל כרטיס חופשי,

פשוט להשאיר פרטים בקבלה.

גיליתי שיש שקט בחוץ, בדיוק ברגע שאתה מחליט שיש שקט בחוץ,

זה נחמד.

בון איבר מלך של חיים שלמים...רואה את הגדה לאורכה.

http://www.youtube.com/watch?v=DgbSHt0wD9Y