חיים רומנו שלום רב

קראתי בעיתון כי קיבלת תפקיד חדש, מנכ"ל אורנג', חברת הסלולר השנייה בגודלה בישראל. אני מאחל לך שתעמוד בכל היעדים שאתה מציב לעצמך, שבעל המניות העיקרי מציב בפניך, שבעלי המניות הקטנים יותר מצפים. אמנם אנחנו לא מכירים, אך בכל זאת הרשה לי לצייד אותך בסיפור קטן, סיפורו של לקוח לשעבר, מאוכזב שכנראה לעולם לא ישוב להיות לקוח של אורנג'.

הייתי לקוח של אורנג' כמעט מאז הקמתה. תחילה באופן ארגוני, בהמשך בארגון אחר שהייתי בו ובעשור האחרון, באופן פרטי. פחות או יותר הייתי מרוצה מרמת השירות. גם המחירים נראו לי סבירים, כך לפחות נדמה לי. ובכל זאת, במהלך השלוש השנים האחרונות האמירו חשבונות הסלולר שלי באופן מפחיד ומטריד. כן נכון, יותר קווים, יותר שיחות ובכל זאת, הקפיצות בשורת הסה"כ חשבונות היו מפחידות. האשמתי את עצמי שאני מדבר יותר מידי, חורג מכל התוכניות והמסלולים...

בנקודה מסוימת כשהרגשתי שזה כבר מוגזם. פניתי לאורנג' וביקשתי לברר מה אני יכול לעשות. באורנג' יש מסלולים ויש תוכניות (או להיפך). בזמנו התחייבתי למסלול למשך שלוש שנים. כשפניתי הציעו לי שינוי מסלול וגם שינוי תוכנית. באופן חד משמעית לא הסכמתי לעבור למסלול אחר ולאפס את ההתחייבות. הדגשתי את זה כמה פעמים בפני הנציגים בטלפון, בפגישה. זה לא!.

נדמה לי ששיניתי משהו בתכנית, משהו שלא הוביל להנמכת גובה החשבונות החודשיים. כל שנותר לי הוא לספור את החודשים עד תום תקופת ההתחייבות. ליתר ביטחון כדי שלא אפספס את המועד, ביררתי טלפונית יותר מפעם אחת מתי בדיוק מסתיימת ההתחייבות שלי לחברה.

כאשר הגיע המועד המיוחל עשיתי מספר בירורים, אצלכם, אצל המתחרים וגיליתי שבפחות כסף אני יכול לקבל הרבה יותר ממה שאורנג' מציעים לי. למעשה פי 2.  אני מודה, היו לי סנטימנטים מסוימים לאורנג', אבל מנגד, הרי לאורנג' לא היו סנטימנטים כלפי וגם עם כל הסנטימנטים, כשמציעים הצעה הטובה פי 2 (חד וחלק, פי 2) בפחות כסף, אתה מעדיף לקבל אותה. לאחר הרבה מאוד שנים שהייתי לקוח אורנג' התחברתי לחברה אחרת.

בשיחת "סיום חשבון" הודיע לי אחד מאנשי אורנג' כי מאחר ולפני שנה וחצי או שנתיים כאשר עשיתי בירורים אלו או אחרים, שיניתי מסלול ולכן אני חייב לחברה סך של 800 ש"ח.

"לא, לא, לא, לא, לא, לא לא, לא!!!" זה בדיוק מה שאמרתי לאותו נציג. שקר וכזב. הוא מבחינתו אמר שזה מה שרשום במחשב וזה מה שאשלם. כך, פשוט וקל.

אני בטוח שמנהל המכירות לא שינה דבר בדיעבד מרשעות, אני גם רוצה להאמין שאף אחד לא עשה מעשה נבזי שכזה, אבל אני גם יודע שלא איפסתי שום התחייבות בשום נקודת זמן. יש לי גם עדים לכך (שליוו אותי בניסיון הכושל להנמיך את גובה החשבונות החודשיים).

בשורה התחתונה חברת אורנג' שלחה יד ארוכה ונכלולית לתוך הארנק שלי ושלפה משם בכוח את הכסף שלי.

800 שקל זה לא הרבה כסף. אני יכול לספוג את זה. זה גם לא הרבה כסף שאלך לתבוע אותו בבית משפט. הזמן והטירחה יעלו לי הרבה יותר. איבוד של 800 שקל לא יפגעו בי כלכלית. לא ימוטטו אותי, ואף צ'ק לא יחזור בגלל שיחסרו לי החודש  800 שקלים. ובכל זאת, אלו שמונה מאות השקלים שלי, זה הכסף שלי שאורנג', החברה שאתה מתחיל לנהל במזל טוב,  שדדה ממני.

אני איש של עקרונות. לא אחזור להיות לקוח של מי שגנב ממני כסף. לפני כמה שנים נהניתי ממבצע כלשהו בהוט. עברה שנה ובמשך שלושה חודשים הם המשיכו לחייב אותי בסכום הרגיל בתוספת 150 ש"ח לחודש, סה"כ 450 ש"ח. כאשר הבחנתי בך, התקשרתי לדרוש בחזרה את הסכום וכשסרבו עברת למחרת את הכביש והפכתי ללקוח של יס. מאז כל שנה מתקשרים אלי שלושה נציגי לקוחות של הוט, מנסים לפתות אותי בנסים ובנפלאות, בטריפלים ובהנחות. כל אחד בנפרד וכולם ביחד הציעו לתת לי זיכוי של 450 ש"ח, אבל לי יש פרינציפ. קודם יחזירו את הכסף ואחר כך נדבר. אתה יודע, אני יודע וגם הם יודעים, הם לא יחזירו את הכסף ולכן  לא אהיה לקוח של הוט לעולם. פרינציפ.

אני מניח שגם חברת אורנג' לא תחזיר לי את 800 השקלים שכייסה ממני. כן, היא תשקיעה כל שנה מיליונים בפרסום, בשיווק, במבצעי מכירות, אולי אפילו גם טלמרקטינג, הכל כדי לנסות ולשכנע אותי לחזור ולהיות לקוח שלה, אתם תציעו עשרות מבצעים משתלמים במיוחד עם מכשירים מפתים במיוחד. אבל אתה יודע וגם אני יודע שאת הכסף שחמסתם ממני לא תחזירו. אני גם לא אהיה לקוח של אורנג' יותר. פרינציפ.

דרך אגב, אני מאוד מרוצה מהחברה הסלולרית החדשה. בשבועות האחרונים המלצתי לחברי ומכרי על המבצעים שלהם, שלושה מהם כבר עברו מאורנג'. בזכות הנבזות ורדיפת הבצע, הפסדתם אותי ושלושה ממכרי והיד עוד נטויה. לא, אני לא מנהל מסע נקמה באורנג' , אני בסך הכל ממליץ על חברה אחרת שלפחות בינתיים היא קצת יותר הגונה.

שיהיה לך בהצלחה ומקווה שתצליח להוביל את החברה לרווחים הגונים

בזמן האחרון נדרשתי לכתוב קצת באנגלית. להתכתב עם אנשים שאינם מדברים עברית, לכתוב עבורם כמה מסמכים וכיו"ב.

האנגלית שלי היא בסדר גמור, כלומר באופן יחסי לישראלי שלמד אנגלית בתיכון, למד באוניברסיטה ואפילו עבד במשך תקופה בחברה ישראלית אמריקאית. הקלט ברמה גבוהה. אני קורא טקסטים באנגלית בחופשיות רבה ללא צריך במילון נלווה. גם הצפיה בסרטים ובסדרות טלוויזיה קלה לי (אם כי תמיד נדמה לי שאני מפסיד את הסלנג וההומור). אין לי בעיה לקרוא ספר, עיתון, מאמר או בלוג באנגלית. לעומת זאת הפלט אצלי באנגלית לא משהו, לא בדיבור ובטח לא בכתיבה. פעם אמרתי למישהו שהאנגלית שלי משתפרת פלאים אחרי שתי כוסות בירה, כשאני קצת משתחרר. הסמול טוק סביר, אבל לא מעבר לזה. לכתוב אימייל קצר אני יכול, אבל בטח לא טקסטים מורכבים או ארוכים. למעשה אני די מתבייש בזה ותמיד קינאתי בחברים וידידים שלמרות שאנגלית אינה שפת האם שלהם, הם כותבים באנגלית באופן חופשי.

מישהו פעם אמר לי בפליאה, כאילו שכולם כותבים עברית ברמה גבוהה... וזה נכון ולמרות זאת...

אין ספק שהמילונים השונים (בבילון) ואפילו גוגל טרנסלייט שיפרו את יכולת הביטוי בכתיבה באנגלית אבל עדיין, מדובר על סיוע קל ולא מעבר לזה.

לפני כחודש וחצי נפגשתי בחברת וויטסמוק המתמחה בפתרונות לכתיבה באנגלית. לצורך הגילוי הנאות, וויטסמוק מקבלים ממני שירותים מסויימים. אולי בזכות זה נחשפתי למוצר שלהם ולגרסה החדשה שלו.

ווייטסמוק היא תוכנה קטנה היושבת בפינת הדסקטופ וכשאתה מזמן אותה היא בודקת את הטקסט באנגלית ומציעה שיפורים. לא מדובר רק על ספלר, למרות שכמובן השירות הזה קיים, אלא מדובר על תיקון תחבירי,שלם,  מבנה משפטים, סיגנון כתיבה וכיו"ב. 

בפעם הראשונה שהשתמשתי בה נפעמתי. התיקונים היו הגיוניים ובסופו של דבר הטקסט שנכתב יצא כל כך מוצלח שגם כשנתתי לחבר לקרוא אותו, אמר לי שפה ושם יש לו תיקונים, אבל רק ברמה התחבירית. 

וויטסמוק אמנם לא כותבת עבורך את המסמך וכדי לכתוב טקסטים באנגלית צריך לדעת קצת אנגלית, אבל לעומת זאת כשנעזרים בוויטסמוק, התוכנה פשוט הופכת את הטקסט לטקסט אנגלי תקני, קריא שלא צריך להתבייש בו. דרך אגב, בחברה מספרים שרוב הלקוחות שלהם הם אמריקאים ואחרי מחשבה קטנה, זה די הגיוני,

בכל אופן, כל מי שכותב באנגלית, צריך את וויטסמוק. הטקסטים ישתפרו באופן דרמטי. שווה במיוחד.

להורדת גרסת ההתנסות של וויטסמוק. 

קיבלתי מעטפה שמנמנה בדואר מטעם TGI, קבוצת טלסקר. לתומי חשבתי שהם "עוד מישהו" שמנסה למכור לי משהו, אולי לתת לי לקרוא את הסקר האחרון שהוציאו. זו הסיבה שלקח לי יומיים לפתוח את המעטפה וכשפתחתי כמעט נפלתי מתדהמה: הם שלחו לי את הסקר כדי שאענה עליו.

אני תמיד עונה לסקרים טלפונים משלוש סיבות: האחת, ליבי ליבי יוצא אל הסוקרים, אלו שמרוויחים משהו כמו 25 ₪ לשעה ו/או על פי מספר עונים. רוב מכרי טורקים את הטלפונים או מתחכמים איתם. אני עונה ישירות, מהר, יעיל, רציני, מרוצה מעצמי שהייתי להם לעזר. 

הסיבה שנייה היא שתמיד יש לי תחושה שאני חלק מהמערכת. פעם ב... (לעיתים רחוקות, יש להודות) אחד מלקוחותיי מזמין סקר כלשהו ואם התוצאות מוצאות חן בעיניו הרי שאני הוא זה מנסה לדחוף ולקדם את תוצאות הסקר בציבור.

הסיבה השלישית היא שתמיד אני מנסה לחבר בין הסקר לבין הפרסומת/קמפיין שרץ עכשיו. מין חידון כזה שאני עורך ביני לבין עצמי.

בכל מקרה, סקר TGI, הסקר החצי שנתי הגיע אלי עם דף צהבהב שמודה לי שהסכמתי לענות (לא זכור לי שבכלל נשאלתי) המחאה על סך 25 שקלים ו... שמונים ושלושה עמודי סקר.

אני חוזר, שמונים ושלושה עמודי סקר.

תגידו נפלתם על השכל???

נדמה לי שאם אהיה יעיל ומרוכז אסיים לענות על הסקר במשך שלוש שעות נטו.

וזו בדיוק הנקודה: אין לי שלוש שעות נטו!

כלומר יש לי המון מה לעשות, עבודה, משפחה, לבקר את ההורים, לבנות סוף סוף את האתר לאחי, לעדכן את האתר שלי (ובעצם לבנות חדש), לחקור כמה דברים שדורשים מחקר, בכל יום נתון חסרות לי לפחות שלוש שעות טובות. בעבודה יש לפחות שלושה לקוחות פוטנציאלים שמחכים להצעת מחיר (מחר בבוקר, אני מבטיח). יש לי מלא דוחות להשלים, מאה אימיילים לענות עליהם. ה-יס מקס מפוצץ בסרטים שהקלטתי וטרם הספיקותי, על השידה 7 ספרים שאמא שלי המליצה עליהם ומעלים אבק. אני עוד לא מדבר על אוסף הפורנו שהצטבר ולא קיבל את תשומת לב הראויה לו.

אז שלוש שעות נטו לסקר TGI?

מבלי בכלל להתייחס לתמורה המעליבה (צ'ק של 25 שקלים על שלוש שעות נטו שזה לפחות ארבע וחצי שעות ברוטו?) אני מגיע לקטע הכי רציני. אחרי שראיתי את זה מקרוב, אני פשוט לא מאמין שיש מי שכן מקדיש שלוש שעות מרוכזות וטובות בכדי לענות על הסקר הזה ברצינות. אולי יש אחד בפתח תיקווה ועוד שניים בקריות, אולי על העשרה עמודים הראשונים עוד יש כמה נסקרים שעונים הרצינות, אבל 83 עמודים?

הרוב, מן הסתם, מתחיל לאבד עניין מתישהו  ולהתחיל לענות בשיטת הלוטו/טוטו/מבחנים אמריקאיים: "ניצור איזה מבנה יפה עם התשובות " או "נענה על הסקר מבלי לקרוא על השאלות".

ולחשוב שלפי תוצאות הסקר הזה מתנהלות ישיבות הנהלה בחברה זו או אחרת עד אמצע הלילה (מה קרה לנו שירדנו? מה עשינו לא בסדר). במקומות אחרים אנשים גומאים בקבוקי אלכוהול ופוצחים בריקוד הורה סוער  - איך עלינו בשניים וחצי אחוז מעל למתחרים, גדולים אנחנו.

בקיצור, זה לא רציני!!!

פשוט לא רציני.

זה פוסט אישי ואפילו רגשני, אז מי שקשה לו עם זה, מוזמן להמשיך ולגלוש בקפה

*

פעם קראתי רשימה של יאיר לפיד ששואל חברים - אם היו אומרים לכם שיש לכם רק חצי שנה לחיות מה הייתם עושים? והתשובות, כך לפי אותה רשימה היו - הייתי כותב את הרומן שאני מתכנן לכתוב כל השנים, או הייתי עושה טיול מסביב לעולם, או הייתי משקיע יותר ב...  ויאיר לפיד תוהה, אז למה לכל הרוחות צריך לחכות שתיוותר חצי שנת חיים כדי להגשים את החלומות.

האמת היא שרוב האנשים שאני מכיר הולכים עם חלום זה או אחר בבטן. חלק מהם עושה צעד ראשון מהוסס ועם הכישלון הראשון חוזרים וגונזים אותו מאחור. חלק אחר אפילו לא מנסה להוציא אותו מהבטן אלא פשוט הולך איתו עם השלמה שחלומות הן חלומות ומציאות זו מציאות ולא צריך לערבב בין השניים.

אז הנה סיפור על מישהו שלא ויתר על החלום שלו והשקיע והוא הגשים אותו. ממש הגשים אותו.

קוראים לו יוסי עידה ולמען הגילוי הנאות אכתוב שיוסי הוא החבר הכי טוב שלי.

הוא חבר שלי כבר... 39 שנים. חה.

בעצם הוא לא ממש חבר, הוא יותר אח שלי. נכון שאין בינינו קשר דם, אבל הוא אח שלי לטוב ולרע . כבר 39 שנים שאנחנו הולכים ביחד צעד בצעד, יד ביד, חולקים יחד את החלומות וגם את המציאות.

ויוסי הגשים את החלום שלו.

מאז הילדות יוסי כותב מוסיקה.

כשהיינו צעירים כתב והלחין שירים ואף הנהיג להקה. עדיין שמורות אצלי בארון הקלטות שהקליט וכמה מהם זכורים לי במיוחד ואפילו מזדמזמים לי באוזן. ככה זה, נו.

למדנו ביחד באוניברסיטה וכל אחד יצא אל העולם עם מה שייש לו ועם מה שאין לו.

אני הלכתי לתחום של יחסי ציבור, כתיבה, אינטרנט, יוסי הקים בשתי ידיים עסק של מסחר - יבוא והפצת מוצרי חשמל. הוא התחתן עם מירב ונולדו להם שלושה ילדים מדהימים (אחת אחת ואחד). היו שנים טובות, היו שנים פחות טובות ו כל השנים הוא עדיין כתב פה ושם, ניגן פה ושם.

האוחז באש היא יצירה שהולכת עם יוסי בבטן כבר למעלה מעשרים וחמש שנים. אני עוד זוכר את השיר הראשון  ביצירה. אני זוכר שהוא נכתב ובוצע. אני זוכר גם איך סיפור היצירה הלך והתגבש.

השנה וחצי האחרונים היו עבור יוסי, החבר שלי, מאוד מורכבים. מצד אחד, העסק שלו נקנה על ידי חברת הסחר למוצרי חשמל ואלקטרוניקה הגדולה בישראל (ניופאן) - לא אקזיט במונחים של הייטק, אבל בהחלט אקזיט נאה, ויוסי בתוך ניופאן עבד מאוד מאוד קשה, ימים כלילות.

מנגד, במהלך השנה הזו הוא החליט להגשים את החלום - להוציא את המוסיקה שלו לאור.

החיבור עם המפיק המוזיקלי אורי אמיר היה מוצלח במיוחד. אורי הוא מפיק מוכשר שכמו מפיק מוזיקלי אמיתי, ידע לקחת את החומרים הגולמיים, ללוש אותם, לעבד אותם, להזמין את הנגנים המתאימים, את הזמרים המתאימים - דני ליטני, יואל לרנר, עידית אורגד ולהפוך יחד עם יוסי את האוחז באש ליצירה אחת שלימה ומוגמרת.

במהלך השנה האחרונה ליוויתי את יוסי הן בעבודה הקשה בניופאן, והן בתהליך ההקלטות. כל פעם שנפגשנו, השמיע לי עוד קטעים שהוקלטו לאחרונה. במבט מהצד זה היה אפילו מרתק לראות איך היצירה הולכת וקורמת עור וגידים

לפני חודש וחצי היצירה הושלמה והוטבעה על גבי דיסק. 45 דקות של אופרת רוק ישראלית מקורית.

כבר כתבתי שיוסי הוא החבר הכי טוב שלי ואף אחד לא יוכל להתייחס ברצינות לזה שאגיד שהתוצר המוגמר הוא ממש מעולה.

מצד שני, שני מוזיקאים רציניים (אחד לא משוחד בכלל, גם השני לא) שמעו את היצירה והתלהבו.

המוסיקולוג ד"ר נתן שחר (שלפעמים הוא גם אבא שלי) הקשיב ליצירה בספקנות רבה והוא התלהב. הוא ממש התלהב וזה דרך אגב, לא ממש מתאים לאבא שלי להתלהב ממוסיקה חדשה.

גם נגן הסקסופון פטר ורטהיימר ששמע את היצירה הסכים להשתתף בביצוע.

בראשון ביולי, במועדון ההאנגר בנמל תל אביב תיערך השקה של היצירה האוחז באש ובמסגרת האירוע תבוצע היצירה במלואה.

כל מי שמעוניין להתרשם מהמוסיקה ומהיצירה, מוזמן ראשית להתרשם מהאתר של היצירה -   http://www.beholderoffire.com/heb/

לשמוע קטעים נבחרים -

הפתיח המוזיקלי של היצירה (האוברטורה)  - http://www.youtube.com/watch?v=UkpdYZ_qmV8&feature=player_embedded

אשם - יואל לרנר -  http://www.youtube.com/watch?v=F8qvBIrXyqs&feature=player_embedded

משנתו של האוחז באש - דני ליטני - http://www.youtube.com/watch?v=5dN2pBWDssE&feature=player_embedded

אני גאה ביוסי החבר שלי

אני ממש גאה בו

גם בזכות היצירה השלמה והמוצלחת שלו

אבל בעיקר בזכות העובדה שהוא הגשים במו ידיו את החלום

אמיר

לפני כחודש הוזמנתי לתת סדנה פרטית בתחום יחסי ציבור. זו לא הפעם הראשונהשאני עושה זאת ומן הסתם גם לא הפעם האחרונה. לפעמים אנשי מפתח בארגונים רוציםללמוד מה זה יחסי ציבור ואיך זה פועל אולי כדי לענות על הסקרנות האישית שלהם, אוליכדי לנסות וללמוד איך לעשות את זה לבד, ואולי, כך אני מקווה להבין איך פועל משרד יחסי ציבור ובזכות ההבנההזו לנצל יותר את הכלי.

בדרך כלל כאשר אני מתבקש להרצות יש לי כמה ראשי פרקים ואני זורם איתם.לרוב אני מעביר את החומר הבסיסי אבל רוב הזמן עונה על שאלות סקרניות.

בפעם האחרונה הוזמנתי לתת ממש שיעור אחד על אחד. בטלפון זה נשמע משעשעלמדי, במציאות זה היה נחמד במיוחד בעיקר בזכות התלמידה השקדנית שגם הייתה קשובהבמיוחד וגם ידעה לשאול את השאלות הנכונות בזמן הנכון ובכלל, בחורה נחמדה ואינטליגנטית.

מאחר ואני לא אוהב שיושבים מולי ורושמים, ישבתי שעתיים קודם לכןוהקלדתי במרץ את כל החומר שתכננתי להסביר לה.

הערב העליתי אותו לרשת.

אז מי שרוצה, הנה הסדנה הפרטית ללימוד יחסי ציבור: יש בה את ראשי הפרקים: מה זהיחסי ציבור, ההבדל בין יחסי ציבור לפרסום, איך התקשורת עובדת ואיך עיתונאיםעובדים, הדגש מיוחד על לימוד המדיה עוד טרם פעילות יחסי ציבור, על ההודעהלעיתונות, על ייזום כתבות ופיצ'רים וכמה מילים על יחסי ציבור באינטרנט.

אחרי שהשתחררתי מהצבא הלכתי להתנדב במעון לילדים מפגרים. חשבתי לעצמי שראוי שאתן משהו מעצמי לחברה. אחרי שלוש פעמים שהייתי שם הפסקתי. לא יכולתי לעמוד בזה מבחינה נפשית. הייתי חוזר הביתה ובוכה לילות שלמים על מר גורלם של הילדים.

עברו מאז הרבה שנים. במהלך הדרך נתתי מעצמי פה ושם, בעיקר בשוליים, תרמתי כסף כשביקשו, עזרתי קצת כשאפשר היה, נרתמתי באופן נקודתי לפרויקטים חברתיים אבל בגדול אפשר לומר שמלבד נקודות בודדות, המילואים שעשיתי (והרבה) והעובדה שהקפדתי תמיד לשלם מיסים, לא נתתי יותר מידי מעצמי לחברה.

בשנים האחרונות התוודעתי לאנשים שמלבד דאגה וחשיבה לקיום היומיומי, לקריירה, למשפחה, מוכנים לתת מעצמם קצת יותר מהמינימום. כאלו שמקדישים זמן, חשיבה וגם כסף לאחרים, לאותם אלו המדינה כמדינה הפקירה אותם, או "סתם" לכאלו שאף פעם לא היו תקציבים ממשלתיים ועירוניים לתת להם אקסטרה.

אז בין מכרי וחברי יש את ארנת שמעבר לעבודתה האינסופית כמרצה באונ', בסמינר, היא גם מתנדבת במעון לנשים מוכות ותמיד תמיד נענית לעזרה ומתגייסת למען החלשים, הנזקקים והנצרכים, ויש את צחי שתמיד עוזר ונותן הרבה ממה שיש לו אבל לפעמים הוא גם נותן, והרבה, ממה שאין לו, ויש גם את סיגל שהקימה את קהילת יזמות חברתית בקפה דהמארקר.

קהילת יזמות חברתית בקפה היא קהילה שמרכזת סביבה אנשים שהלב שלהם רחב במיוחד. כאלו שחוץ מלהסתכל על עצמם במראה מסתכלים גם החוצה ומשקיעים הרבה מעצמם למען האחרים. הקהילה, שכבר מזמן הפסיקה להיות "עוד קהילה וירטואלית" והפכה להיות קהילה פעילה של ממש חוגגת ביום רביעי שנתיים להקמתה בכנס גדול אשר יערך בבת ים.

בכנס שיתקיים השבוע ביום רביעי בבת ים במעמד שר הרווחה והשירותים החברתיים, ראש עיריית בת ים ומכובדים נוספים, יערך פאנל סיעור מוחות עם אורחי כבוד, יזמים חברתיים פורצי דרך והדגמת יצירת מרחב תמיכה ליזמות חברתית, חשיפת מיזמים חברתיים ליצירת שיתופי פעולה והסבר על הקהילה וכן סדנא חוויתית בהנחיית שלמה שוהם, שופט שלום בדימוס ונציב הדורות הבאים בכנסת ה-17 , בנושא: "מנהיגות יוצרת עתיד".

במהלך השנתיים האחרונות היה לי הכבוד והעונג להרצות פעמיים במפגשים של קהילת יזמות חברתית על יחסי ציבור, שיווק, פרסום ועוד. היה לי גם העונג לסייע לסיגל ולשאר מנהלי הקהילה בחשיבה על פעילות הקהילה. איכשהו הרגשתי שאם אני לא מסוגל נפשית להתנדב במעון לילדים מפגרים, אני לפחות יכול לעזור לכאלו שכן מסוגלים.

ביום רביעי כמובן שאהיה נוכח בכנס יזמות חברתית. גם כי סיגל היא החברה הכי טובה שלי עוד מילדות והיא מארגנת את הכנס, אבל בעיקר כדי להצדיע ולמחוא כפיים לכל אותם היזמים החברתיים שלא חוסכים ממרצם, זמנם וגם מכספם עבור האחרים. טוב שיש אנשים כאלו.

בזכותם העולם שלנו טוב יותר

וגם יפה יותר.

אחד הדברים המעצבנים בקפה זה כמות הפוסטים בקהילות שכל מטרתם היאלהוציא את המשתמשים מהקהילה ולהזמין אותם במקרה הטוב לקרוא פוסט פרטי בבלוג בקפה,או במקרה הפחות טוב, פוסט באתר אחר, מחוץ לקפה.

ובכל זאת, מי שרוצה שיקראו אותו, שיכירו אותו, שיתרשמו מיכולותיוהמקצועיות, רוצה שיגיעו אליו לפרופיל, שיקראו את הפוסטים שלו, שיגיבו עליהם, צריך איזו דרך טובה (ולא טרחנית) לפרסם את עצמו. 

האפשרות הכי טובה ומוצלחת היא פשוט להגיב בצורה מושכלת אצל אחרים/בקהילותאחרות. תגיבו לעניין, עם ערך מוסף, אנשים יתעניינו יותר, יגיעו אליכם. זה אמנםדורש לא מעט זמן לקרוא אחרים, לחשוב איך מצד אחד גם להגיב באופן רלוונטי ומעניין,גם בצורה שמגרה אחרים להיכנס לבלוג שלכם.

אפשרות רלוונטית אחרת היא להשתמש בחתימה בצורה מושכלת. כל אחד יכול להכניס לעצמו בחתימה כמה מילים/משפטים. יש אמנם מגבלתתווים (70) וגם הנהלת הקפה מבקשת מאיתנו באופן מפורש להימנע מפרסום בוטה, אבל  ניסוח נכון ומושכל יכול לעשות את העבודה.

אפשרות שנייה היא להשתמש בחתימה אקטיבית, כלומר במקום החתימה של הקפה,להכין בצד, בוורד, חתימה מתאימה עם קישורים מתאימים ולהוסיף את זה באופן ידני בכלתגובה לפוסטים של אחרים.

הייתי ממליץ להשתמש גם בזה בצורה חכמה. לא צריך יותר מידי להשתולל, אבלבהחלט אפשר לחתום בצורה מזמינה. באופן זה כאשר זה מתווסף לטקסטים ותגובות שכתבתם,זה נראה קצת פחות טרחני, קצת פחות פרסומי, קצת פחות בוטה ויחד עם זאת זה בהחלטיעשה את העבודה.

----

אמיר שחר

יחסי ציבור ושיווק

מנהל קהילתיחסי ציבור

הפוסט האחרון בבלוג: עשרת הכללים לכתיבת בלוגים

1. כתבו מעניין. כתיבה מעניינת היא כתיבה שלמרות שהיא לא סיפורית, עדיין היא כתיבה עם מתח סיפורי. כלומר, הקוראים צריכים להיכנס למתח מסוים עד סוף הפוסט. לא להניח לו. אם בתחילת הפוסט יש הבטחה, הרי שהיא צריכה להתממש בסופו.

2. כתבו טוב. כתיבה טובה היא כתיבה עשירה, בשפה עשירה (אך לא במילים וביטויים מתנשאים מידי, אישיים מידי, גבוהים מידי או נמוכים מידי). הקפידו על הגהה, על פיסוק נכון, על חלוקה נכונה למשפטים ופסקאות. אל תשתמשו במשפטים ארוכים מידי, גם לא בראשי פרקים לא מנומקים ו/או מפותחים. אל תשתמשו במשפטים סתומים. השתדלו להיזכר בכללי הדקדוק מבית הספר - נושא, נשוא, מושא. השתדלו להשתמש בראשי פרקים מודגשים בכדי שיקלטו על ידי העין ממבט ראשון ומהיר.

3. ספקו ערך מוסף לקוראים. ערך מוסף הוא מידע, תובנות או כל דבר אחר שהם לא ידעו עליו קודם לכן וגם אם ידעו והכירו, עדיין, הניסוח שלכם יחזק את הידע שלהם. בסוף קריאת כל פוסט, הקוראים צריכים להבין שהרוויחו בקריאה משהו, לבטח לא שבזבזו את זמנם.

4. חישבו על מילות מפתח עבור גוגל. רוב הטקסטים שתכתבו יקלטו על ידי גוגל. חישבו על מילות מפתח לפיהם אנשים ימצאו את הפוסטים שלכם בחיפושים ברשת.

5. אל תכתבו ארוך מידי, אבל גם לא קצר מידי. 300-500 מילה יספיקו בהחלט.

6. פרסמו את הבלוג שלכם - נושא הבלוג וכתובתו - בחתימה והגיבו באופן מושכל בפורומים ובבלוגים אחרים.

7. כתבו על בסיס קבוע - אם אתם משתתקים למשך שלושה חודשים, הקוראים הוותיקים והקבועים יפסיקו לפקוד את הבלוג שלכם.

8. הודיעו באימייל, בהודעות, הפוסט החדש וספקו תקציר, בשום פנים ואופן אל תנדנדו. משלוח הודעות פרטיות שכוללות לינק בלבד יגרום למחיקה אוטומטית של כל הודעה שלכם.

9. פרסמו את הבלוג שלכם במנועי בלוגים (opinion לדוגמא)

10. הגיבו למגיבים ובקרו וקראו אותם בבלוג שלהם.

באופן אובייקטיבי לחלוטין הילד הוא ילד מקסים, יפהפה ובעיקר גאון, אבל מצד שני, הוא לא ממש אוהב להתמודד עם דברים שהוא לא משוכנע שיצליח בהם. מאחר ולדבריו הוא גם לא בין המקובלים בכיתה וגם אין לו הרבה חברים בכיתה (יש לו כמה חברים טובים, אבל מעטים) אז אין לו סיכוי ולכן הוא מוותר מראש.

מצד שני, יש לו אבא שהוא איש יחסי ציבור ותיק מאוד אז...

הבחירות למועצת התלמידים התנהלו בשני סיבובים: הסיבוב הראשון היה מעין פריימריז,. כל כיתה (מתוך השלוש) בחרה ארבעה נציגים. הסיבוב השני כבר כלל את כל השכבה כאשר כל תלמיד בכל כיתה בחר שני נציגים מכל כיתה.

לי בתחילת הדרך נראה שדווקא הפריימריז הם הבעיה העיקרית אם יצלח אותם, הרי שאחר כך יהיה לו קל יותר.

התכנון הראשוני לקמפיין היה אמור לכלול את כל מה שאמור לכלול קמפיין - סיסמא, חלקות פלאיירים, פניה אישית, דילים, כמה הפתעות וכיו"ב. כמובן שהקפדתי להציג בפניו מגוון רעיונות אפשריים והוא כמו כל לקוח יחסי ציבור סטנדרטי - בחר מה מתאים לו ומה לא.

בסופו של התפשרנו על כמה גימיקים עיקריים - חלקות פלאיירים עם המצע עליו אותו ניסח בעמל רב, פניה אישית לכל הבוחרים, לאחר מכן פניה אישית לוחצת (במכתב אישי) לכל בוחר, קצת שוחד בחירות (בבית ספר הספר נוהגים המועמדים לחלק סוכריות) והגימיק העיקרי - חלוקת בלון לכל תלמיד ודרך אגב, ניראה אתכם מנפחים ארבעים בלונים בחצי שעה.

הוא הצליח ונבחר בסיבוב הראשון.

מרוצה מההצלחה ניגש עם ראש הרבה יותר פתוח אל הסיבוב השני, הבחירות האמיתיות. כאן כאמור הערכתי כי סיכוייו גבוהים יותר. השלב הראשון היה לבנות לו אתר בחירות. ממש כך, עומר שחר למועצת התלמידים. כמובן שהתהליך לווה בקצת יחסי ציבור באינטרנט - קרי, לפרסם את האתר בפורומים הכיתתיים.

השלב השני היה לכתוב נאום בחירות. הוא ישב במשך שעה וכתב לעצמו נאום ואני בתור יועץ תקשורת צמוד, עזרתי לו לסגנן. השלב האחרון היה להדפיס ולחלק סטיקרים לכל תלמידי השיכבה.

יש להדגיש כי רוב המתמודדים האחרים הן בפריימריז הכיתתיים והן בבחירות השכבתיות הסתפקו לכל היותר בחלוקת ממתקים ובתליית פלקטים (משהו שוויתרנו עליו לגמרי, כי גם הוא וגם אני לא ממש טובים בציור). ולכן קמפיין בחירות כל כך מושקע בהחלט הרשים את הילדים.

הוא נבחר ואפילו ברוב גדול והיה מרוצה במיוחד. עכשיו הוא גם צריך לממש את מה שהבטיח במצע ובכלל, לראות אם זה מתאים לו ואני בשימחה רבה עשיתי לעצמי וי, הנה ניהלתי לראשונה קמפיין פוליטי ואפילו מוצלח.