כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ציונות מעשית

    על אקטואליה, פוליטיקה, צדק ושאר נושאים שברומו של עולם.

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    2 תגובות   יום חמישי, 25/3/10, 16:55

    כפי שכתבתי כאן לפני כשנה, אכן הולך ומתפתח עימות מדיני בין ישראל לארצות הברית. הנשיא אובאמה אכן מתרחק ממדינת ישראל, ומוביל מדיניות פרו-ערבית בוטה ושחצנית, שבמרכזה נכונות להשלים עם התגרענותה של איראן. 

    במקום להעריך את המחוות המדיניות של ממשלת נתניהו, קרי נאום בר-אילן, הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, הסרת מחסומים וכו', הוא מציב עוד ועוד דרישות חסרות הגיון ונטולות תבונה, כגון הקפאת הבנייה בירושלים. כל בר דעת מבין שמטרתו העיקרית היא התנתקות מן הברית ההסטורית בין ישראל לארצות הברית. במקום לנסות לשקם את יחסינו עם הממשל הנוכחי, כדאי לממשלת ישראל להכיר במציאות, ולחדול מנסיונות החיזור אחרי אובאמה. תשובה ראויה על הלחצים האמריקנים היא הודעה ברורה שאיננו חפצים עוד בתיווך האמריקני, שכן עמדותיהם אינן מאוזנות ועל כן הם חדלו להיות "מתווך הוגן".   

    עם הבחרו קשר נתניהו בין נכונות ישראלית למחוות מדיניות לבין הירתמות בינלאומית בכלל ואמריקנית בפרט למניעת התגרענותה של איראן. בצדק הוא טען, ועודנו טוען, שאם ישראל נדרשת להתפשר בנושאי ביטחון, עליה לדעת שתוכל לבטוח בארצות הברית בשעת צרה. לא בלבד שהאו"ם לא הטיל סנקציות על איראן, אלא שארצות הברית עצמה לא עשתה זאת. גם בימים אלה חברות אמריקניות סוחרות עם איראן.

    מתקבל הרושם שהממשל האמריקני הנוכחי, כמו גם קודמיו מעוניין בהתגרענותה של איראן. איראן גרעינית תהווה איום על ספקיות הנפט במפרץ הפרסי. איום מעין זה יחייב את אותן מדינות להישען על תמיכה והגנה אמריקניות, תמורתה ידרשו הן להוריד את מחירי הנפט. מסיבה זו ישמח אובאמה אם איראן תשיג נשק גרעיני.

    שוב אנחנו רואים שאי אפשר "לסמוך על העולם". רק על עצמנו נוכל לסמוך. כפי שהיה בשנות השלושים של המאה הקודמת, גם עכשיו, מוכנות מעצמות העולם להשלים עם מצב שבו עם ישראל נמצא בסכנה קיומית. ההבדל בין אז לעכשיו הוא שכעת יש בירושלים ממשלה יהודית. ממשלה זו עומדת בגב זקוף מול הלחצים ונסיונות הסחיטה של פקידי הממשל בוושינגטון, ועל כך יש להצדיע למר נתניהו ולממשלתו.

    בקרוב צפויה התדרדרות נוספת ביחסינו עם ארצות הברית. עכשיו ברור, שהעימות סביב הקפאת הבנייה בירושלים אינו אלא אמתלה, או בלשון פובליציסטית "ספין", שכל מטרתו להסוות את שורשי העימות. האמריקנית מנסים למנוע מישראל לתקוף בעצמה את מתקני הגרעין האיראניים. ככל שמתברר שסנקציות לא יוטלו על איראן, כן גובר החשש בקרב פקידי הממשל האמריקני, שישראל תתקוף את מתקני הגרעין האיראניים בעצמה, ובכך תמוטט את מדיניותו הפרו-איראנית של אובאמה. כדי למנוע זאת מופעלים לחצים אדירים על נתניהו. עד כדי כך מגיעים הדברים שהאמריקנים מנסים להפיל את הממשלה מה שמכונה REGIME CHANGE. בכך הם מעמידים לצחוק ולקלס את היותם מדינה דמוקרטית, ומראים לעולם כולו שמאחורי הסיסמה "מנהיגת העולם החופשי" ניצב ממשל פשיסטי, חסר כבוד לדמוקרטיה ולזכויות האדם. כמו בשנות השבעים אז ניסתה ארצות הברית לחולל הפיכות במדינות דרום אמריקה ואסיה, גם עכשיו, מסתבר, הם לא למדו דבר, ועדיין מנסים לכפות על עמים חופשיים את תפישת עולמם.

    יש לזכור שארצות הברית הקימה את עוצמתה בזכות זהב שהיא שדדה מן הרייך השלישי. בכך הפכה לממשיכת דרכו של הצורר. בדבריו של הנשיא בוש האב בראשית שנות התשעים הוא אף הצהיר שמטרת מדיניותו היא הקמת "סדר עולמי חדש"- זהו ביטוי אשר איש מלבד הצורר הנאצי לא השתמש בו. עכשיו אנו רואים, שארצות הברית היא אכן היורשת של הרייך השלישי. תמיכתה באיראן גרעינית השואפת להשמיד את ישראל מוכיחה זאת מעל לכל ספק. הנאצים ניסו לרצוח אותנו. ארצות הברית שולחת "סוכנים" להשלים את המשימה. 

    לפיכך, הגיע השעה לנתק את יחסינו המכונים "מיוחדים" עם ארצות הברית. התגובה הנאותה על התנהגותה השחצנית והאנטישמית של הנשיא אובאמה, היא ביטול הקפאת הבנייה ביו"ש. 

    אבל זהו רק הצעד הראשון שיש לעשות. יש לחפש בריתות בינלאומיות חדשות. רבות הן המדינות שהיו רוצות להתחבר איתנו אך חוששות מפני יחסינו המיוחדים עם ארצות הברית. בראש אותן מדינות ניצבת כמובן, סין, אשר לה יש גישה מאוד חיובית כלפינו. גם לרוסיה יש נכונות לכרות איתנו בריתות, אם רק נשכיל להתנתק מן האמריקנים.

    בשביל לכרות את אותל בריתות צריכה ישראל למצב את עצמה בתור ראש החנית של ההתנגדות לקולוניאליזם האמריקני. אם נשכיל לעשות זאת, נזכה לתמיכה לא רק מסין ומרוסיה אלא גם ממדינות אירופה, בוראשן צרפת, אשר לעת עתה אינן מפגינות גישה פרו-ישראלית שכן זו נחשבת לגרורה אמריקנית. שנאתן של אותן מדינות לארצות הברית עולה בהרבה על תמיכתן המסויגת במדינות ערב. ברגע שנתנתק מן האמריקנים, נזכה לתמיכתן.

    בשעה זו סורר מתח רב בין השוק האירופי לאמריקנים. ידוע שהאמריקנים נתנו הלוואות לא חוקיות ליוון ואף סייעו לממשלתה הקודמת לרמות את השוק האירופי. בכך ניסו האמריקנים למוטט את גוש היורו. פקידי ממשל מנסים עתה להוריד את ערכו של היורו באמצעות מניפולציות שונות ומשונות. דברים אלה אינם נסתרים ממנהיגי אירופה אשר היו רוצים להקים קואליציה בינלאומית נגד הממשל האמריקני אשר נתפס בעיני הציבור האירופי כמקור הרשע בעולם. 

    האמריקנים כנראה לא מבינים שהסיבה היחידה שבגללה הם זוכים לתמיכה ערבית היא האמונה של האחרונים כי יש להם השפעה על ישראל. ברגע שישראל תתנתק מארצות הברית, יחדלו הערבים להתייחס אליהם, ואז יבוא הקץ למעורבותה של ארצות הברית במזרח התיכון. באותו רגע יתחילו נסיכויות הנפט להעלות מחירים, ואולי אף לתמכר את הנפט ביורו, דבר שיקשה מאוד על האמריקנים לפרוע את חובותיהם הענקיים. וכשזה יקרה אז עוד יבואו אלינו האמריקנים "על ארבע" מתחננים שנסכים לשפר את היחסים עמם, הכל בשביל שהם יזכו מחדש בחיבת הערבים. 

    ככל שישראל תקשיח את עמדתה כלפי ארצות הברית, כן ייטב לה בטווח הארוך. אסור להיכנע לאמריקנים. אין מה לחשוש מהם. צריך להתנגד למדיניותם. צריך לפגוע באינטרסים הפוליטיים שלהם בכל דרך פוליטית לגיטימית. יש להפוך מגרורה אמריקנית ליריבה של ארצות הברית

    דרג את התוכן:
      12 תגובות   יום ראשון, 28/6/09, 18:31

      ידוע לי שרבים בתקשורת ובציבור אוהבים לשנוא את רמון. זה פשוט טרנדי לדבר עליו רעות, אבל האיש הזה הוא אחד הפוליטיקאים החכמים, המוצלחים והמוכשרים ביותר בדור האחרון. אני אומר זאת למרות שהוא לא נמנה על המחנה הפוליטי שאני משתייך אליו, ולעיתים רבות חלקתי על דעותיו של האיש, אבל אי אפשר להכחיש שיש לו הישגים אדירים.

      נתחיל מזה שהוא העמיד את ההסתדרות על הרגליים, לאחר שכמעט פשטה את הרגל. אלמלא הרפורמות שהנהיג בהיותו מזכ"ל ב 1994, כבר מזמן הייתה ההסתדרות עוברת מן העולם. יש שיגידו שחבל שהיא לא נעלמה, אחרים יגידו שהוא הרס אותה, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: למעלה מעשור חלף מאז, והרפורמות שהנהיג עדיין מיושמות, מה שמלמד על היותן יעילות עבור הארגון. הוא לא סתם עשה שינויים שנועדו לאזן תקציב גרעוני. הוא לקח חברה כושלת והפך אותה לכזו שנותרת רווחית גם כעבור עשור.

      נמשיך מן הרפורמה שהנהיג במערכת הבריאות. במשך שנים קרטעה המערכת. שר הבריאות שקדם לו, אהוד אולמרט, יזם כל מיני שינויים שהיו חיוביים אך לא יושמו. כרגיל אצל אולמרט, היו הרבה מלל ומעט מעשים. ב 1992 התמנה רמון להיות שר בריאות ויזם את חוק הבריאות שתמציתו הנהגת סל בריאות. יגידו המקטרגים שהסל קטן מדי. אחרים יגידו שלא היה צורך להחליש את קופות החולים, אבל הכלבים נובחים והשיירה עוברת. רמון לא התרגש מן הביקורת שהוטחה בו, והצעיד את מערכת הבריאות הישראלית אל המאה העשרים ואחת. הוא עשה את מה שנהוג בשאר מדינות הרווחה. הוא ביצע רפורמות שרבים דיברו עליהן אך איש לא העז וכנראה גם לא יכול היה לבצע.

      שתי הרפורמות גם יחד, זו במערכת הבריאות וזו בהסתדרות, למעשה עיצבו מחדש את מדינת הרווחה הישראלית. כפי שסוציאל-דמוקרטים אירופיים כגון שרדר הגרמני שינו את תפיסתם, לאחר שנוכחו כי אין ביכולת המשק הסוציאליסטי לפרנס אנשים בכבוד, כך גם רמון הוביל את השינוי בקרב השמאל הישראלי. בשעה שחבריו למפלגת העבודה המשיכו לדקלם סיסמאות תלושות מן המציאות, הנהיג חיים רמון שינויים והטביע את חותמו על המשק הישראלי. אפשר לומר שהוא שרטט מחדש את קווי המפה הפוליטית בתחום החברתי.

      הישג נוסף של חיים רמון הוא התנועה לשינוי במערכת המשפט. מיד כשהתמנה לתפקיד שר המשפטים, החל להנהיג שינויים, שתמציתם שימור עיקרון הפרדת הרשויות, וקיבוע מעמדה של הכנסת כריבון העליון במדינת ישראל. רבים חלקו ועדיין חולקים על תפיסתו. אותם אנשים היו מעדיפים שבג"ץ יהיה הריבון ושההפרדה בין הגוף המחוקק לגוף השיפטי תיעלם. לא כאן המקום להתדיין על כך, כי הנושא עדיין שנוי במחלוקת. הרפורמה של רמון עדיין לא הושלמה, אבל שני שרי המשפטים שבאו בעקבותיו (פרידמן ונאמן) המשיכו בדרכו, מה שמלמד על כך שהוא התווה דרך.

      גם השינויים שהציע להנהיג במערכת המשפט שנויים במחלוקת קשה, עד שיש הסוברים שנתפר לו תיק. אין ביכולתי לקבוע אם הדברים נכונים, אבל בכל זאת ברצוני להתייחס אל המקרה שהיה. האיש כיהן כשר. נאמר לו שמתקיימת מסיבת שחרור עבור חיילת ששירתה במשרד. הוא ודאי משך בכתפיו. סך הכל, שרים הם אנשים עסוקים אבל אז בוודאי נאמר לו שתפקידו מחייב נוכחות בארוע מעין זה. אז הוא עשה טובה וירד לרגע קט. ככל יכולתו השתדל להיות נחמד ואף נשק לחיילת. בטעות לא נשק לה על הלחי אלא הכניס את לשונו אל פיה. נכון, זוהי טעות, זו התנהגות נלוזה, שיש לגנותה בכל לשון (!), אבל האם זו סיבה לקטוע את הקריירה של אדם כה מצליח ומוכשר?

      כל איש עושה טעויות. החוכמה היא לדעת מתי להודות בטעות ולבקש סליחה. אילו ביקש חיים רמון סליחה ופיצה את החיילת בממון, הייתה הפרשה נשכחת כלא הייתה. אבל הוא עשה טעות נוספת, והתעקש על חפותו. אולי יעצו לו עורכי דינו לצעוק: "אני זכאי". ואולי כבודו עמד לו לרועץ. על כל פנים, השתלשלו הדברים כך שהוא נאלץ לפרוש ממשרד המשפטים ולמעשה אז נקטעה הקריירה הפוליטית שלו.

      בסיכומו של דבר אפשר וצריך לומר שמי שלא עושה, גם לא עושה טעויות. כפי שעשה דברים טובים ומועילים, שכולנו נהנים מהם, כך גם עשה טעות. תקוותי שעם הזמן היא תשכח. ומי יודע, אולי הפוליטיקאי המוכשר הזה עוד ימציא את עצמו מחדש ויחזור במסגרת פוליטית חדשה? אולי פשוט הבין שלקדימה אין עתיד, ואולי רוקם הוא תוכנית כלשהי עם ידידו הטוב, אריה דרעי? ימים יגידו.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום רביעי, 24/6/09, 18:44
        כשכל התקשורת מתיפיפת ומוקיעה את שני השרים המושחתים שנשלחו היום לכלא, איני יכול אלא להתרעם על הצביעות. לא, אין בליבי חמלה על שני הגנבים. ברור שמגיע להם ללכת לכלא, אפילו לתקופה ממושכת מכפי שנשלחו.
        מה שמרגיז אותי זו ההודעה השחצנית של שני העומדים בראש הפרקליטות, אשר מתפארים בהישגים הגדולים לכאורה של מערכת אכיפת החוק. שערו בנפשכם, לאחר מאמץ של שנים הצליחו להכניס שני שרים לכלא! 
        איני יכול אלא להרהר בכל אותם גנבים ואנסים, שאותם איש אינו רודף. כאשר פרצו אלי הביתה, אמר לי השוטר מפורשות שהמשטרה אינה נוהגת לחפש גנבים. אין למשטרה משאבים מספיקים כדי לתפוס גנבים ואנסים, אבל, ראה זה פלא, יש לה שפע משאבים לחקירות הונאה מורכבות ויקרות שבהן מעורבים פוליטיקאים.
        הסיבה לכך ברורה מאליה: חקירות של שרי ממשלה מניבות כותרות בעיתונים. שומעים על הישגי המשטרה, מראיינים את מר מזוז, מצלמים את ראשי הפרקליטות נכנסים ויוצאים מישיבות. איש לא יודיע בפתח מהדורת החדשות שהנה נתפס עוד גנב. 
        הגיע הזמן שנפנים שראשי מערכת אכיפת החוק אינם מעוניינים באכיפתו. כל שמעניין אותם הוא כותרות בעיתונים וראיונות לתקשורת. משאת נפשם היא להיות סלבריטאים. 
        כשהירשזון, דרעי, ומושחתים אחרים נכנסו לפוליטיקה, הם רצו להשיג בדיוק את אותם הדברים. מבחינת רמתו המוסרית, מזוז אינו עדיף על פניהם. ההבדל העיקרי בינו לבינם נעוץ בכך שבניגוד אליהם, הוא לא עבר על החוק היבש. 
        מבחינה מוסרית אני מעדיף את מי שפשע במעשים, אך נהג כל חייו בכנות, על פני מי שאינו סורח אבל מעמיד פנים, ונוהג בצביעות. ולכן אני חייב לקבוע, שמזוז גרוע מהירשזון. זה נבלה וזה טרפה!       
        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום שני, 15/6/09, 15:00
          פתגם ישן משווה בין פוליטיקאי לגברת: כשפוליטיקאי אומר כן, הוא מתכוון אולי, כשאומר אולי הוא מתכוון לא, ואם הוא אומר לא מפורש, אזי הוא אינו פוליטיקאי. אצל גברת, לעומת זאת, העניינים הפוכים: כשהיא אומרת לא, היא מתכוונת לאולי, כשאומרת אולי, מתכוונת כן ואם היא חלילה אומרת כן, אזי היא אינה גברת...
          לשון הפוליטיקאים אינה זהה ללשון העם. בעוד אנשים מן הישוב אומרים מה שהם חושבים, פוליטיקאים, לפחות הטובים שביניהם, מגבשים את עמדותיהם לפי שיקולים טקטיים, היינו כיצד יגיב הפרטנר הפלסטיני, או מה יוביל אל היעד הנכסף. לפיכך, אין לשאול האם נתניהו תומך במדינה פלסטינית. אף הוא לא נעצר לחשוב על סוגיה זו. כל שעולה על דעתו הם אמצעים למנוע את הקמתה. לא תמיד נכון מבחינה טקטית לבוא ולהצהיר קבל עם ועולם מה דעתך. לפעמים, יש לנהוג בתחבולה ולהצהיר הצהרות מטעות. כפי שבקורס קצינים מלמדים כיצד להערים על האויב, פוליטיקאים לומדים כיצד להסוות את כוונותיהם.
          עמדתו של ראש ממשלה היא הרי דבר נזיל. חדשות לבקרים היא משתנה, ואינה מחייבת את המדינה ואפילו לא את שרי הממשלה. ברגע שמתחלפת הממשלה, ועומד בראשה אדם אחר, עמדותיו המוצהרות של קודמו שוב אינן מהותיות. לפיכך, הצהרות, כל עוד אינן זוכות לאישור הממשלה והכנסת, הן אמצעי תעמולתי להשגת מטרות. אלה עומדות לעיתים מאוד קרובות בסתירה להצהרות הפומביות. יצחק שמיר נהג לומר שלהנהגה מדינית יש פריבילגיה לשקר כשהשקר משרת מטרות לאומיות.   
          זה הזמן לבחון מה, בעצם, אמר נתניהו: הוא הציב לפלסטינים שורת דרישות כמעט בלתי אפשריות, כגון הכרה בישראל כמדינה יהודית, הכרה בירושלים המאוחדת כבירת ישראל, ויתור מוחלט על זכות השיבה, ויתור על בקעת הירדן, הכרה בגושי ההתישבות היהודית ביו"ש ופירוז מלא. לאחר דרישות אלו הניח פיתיון בדמות הסכמה מהוססת ועמומה למדינה מפורזת. הרי אם יסכימו הפלסטינים לכל אותם דברים, שוב לא תהיה משמעות למילה מדינה. מהי מדינה אם לא הזכות לכרות בריתות צבאיות, להקים צבא ולשלוט במעברי הגבול? בלי מרכיבים אלו, הרי אין ריבונות.
          לא זו הייתה מטרתו הבלעדית של נתניהו. בנאומו הוא הוריד מעל סדר היום את מפת הדרכים. עמדו בפניו שתי ברירות: האחת - להגות את המילים המפורשות "מדינה פלסטינית" והשנייה- להכיר במעומעם במפת הדרכים, אשר מאזכרת מדינה פלסטינית. אריאל שרון ואהוד אולמרט העדיפו לא להשתמש במילים המפורשות ולהיתלות בביטוי המעומעם "מפת הדרכים". נתניהו חישבן לעצמו - ובצדק - שמפת הדרכים כוללת מרכיבים שהם הרבה יותר מסוכנים לישראל מאשר שימוש בביטוי ריק מתוכן, כשלצידו שפע התניות וסייגים. מפת הדרכים מחייבת את ישראל להקפיא את ההתישבות ביהודה ושומרון. מפת הדרכים מחייבת את ישראל לדון בסוגיות הליבה שהן ירושלים וזכות השיבה. איננו רוצים לדון בסוגיות אלו. ודאי איננו רוצים להקפיא את הבנייה ביו"ש. לכן, היה צורך להוריד מסדר היום את המחויבות הישראלית למפת הדרכים. 
          בנאומו שינה נתניהו את סדר היום הציבורי. במקום לאשר את מחויבותו למפת הדרכים, הציע סדר יום מדיני חדש, שאמנם משלם מס שפתים למושג "מדינה פלסטינית", אבל מבטל באחת את מחויבותה של ישראל להפסיק לבנות ביו"ש ולדון בסוגיות הליבה. למרות שאני מתנגד להקמת מדינה פלסטינית, בין שתהא מפורזת ובין שלא, אני חייב לומר שנאומו של נתניהו היה בעיני צעד טקטי נכון.       
          ההתעסקות התקשורתית האינטנסיבית בשאלה האם ומדוע אמר את המילים המפורשות, נראית לי שולית. לא המילים קובעות, אלא הטקטיקה. זו לא שאלה מוסרית האם נתניהו תומך במדינה פלסטינית או מתנגד לה. על השאלה המוסרית אפשר לדון בפורומים אקדמיים. תפקידו של ראש הממשלה לא לקיים דיונים ואף לא להתוות אידיאולוגיה. את זאת עושים בתנועות הנוער. תפקידו של ראש הממשלה דומה לתפקידו של עורך דין. מעורך דין אנו מצפים לנצח במשפט. לשם כך הוא יכול לגייס כל טיעון ותחבולה, וכן, לפעמים גם לעוות את האמת. מראש ממשלה אנו מצפים להוביל את ישראל לקראת המטרות הלאומיות שלה, והמטרה הלאומית העיקרית היא למנוע את הקמתה בפועל של מדינה פלסטינית. אם לצורך סיכול התהליך המדיני יש צורך לומר שתומכים במדינה פלסטינית, אדרבא. 
          לכן, לא חשוב מה ראש ממשלה אמר אתמול. חשוב מהי המדיניות שהוא התווה לשנים הקרובות, והמדיניות שהוא התווה שוללת את הקמתה של מדינה פלסטינית שלילה מוחלטת. זה מה שחשוב ועל כך יש לברך.             
          דרג את התוכן:
            6 תגובות   יום רביעי, 10/6/09, 19:29

            אילו אני הייתי במקום נתניהו, הייתי מנצל את תשומת הלב העולמית לנאומי כדי למצב את ישראל בחוד החנית של ההתנגדות העולמית לקולוניאליזם האמריקני. ידוע שההגנה הטובה ביותר היא התקפה. אל לה לישראל להיגרר לעימות מדיני. עליה ליזום את העימות וכך לקבוע בעצמה את קווי המתאר שלו.

            ובכן, הייתי פותח ואומר שחובתה של כל מדינה ריבונית להגן על האינטרסים שלה, ולא על האינטרסים של מדינות אחרות. ולאור כשלון כל ההסכמים שהושגו עד כה עם הפלסטינים, החל באוסלו וכלה במפת הדרכים, אין זה אינטרס ישראלי להגיע להסכם חסר ערך נוסף. קל וחומר אין זה אינטרס ישראלי לכונן מדינה פלסטינית, שעלולה ליפול בידי החמאס. ועל כן הייתי מודיע באופן נחרץ וברור, שמדינה פלסטינית לא תוקם. 

            הייתי ממשיך ואומר שמאחר והנשיא אובאמה רואה בהקמת מדינה פלסטינית את חזונו, שוב אינו יכול לשמש מתווך הוגן בסכסוך. מי שמבקש לתווך, אינו יכול להביע את דעתו בראשית תהליך התיווך. על כן, הייתי מצהיר שהתיווך האמריקני הסתיים. לשם הנימוס הייתי מוסיף שמאוד נשמח לשתף פעולה עם האמריקנים במגוון נושאים איזוריים ועולמיים, אבל לא בנושא השלום במזרח התיכון. את המשא ומתן, נקיים ישירות מול הפלסטינים.

            לאחר דברים נחרצים אלו, הייתי עובר לפרט את תוכניתו הלכלכלית של ראש הממשלה לשלום.

            יתכן שהתגובה האמריקנית לנאום בר אילן מעין זה הייתה קשה כי כמו כל עם קולונאלי, גם האמריקנים מתקשים להבין שתם עידן הקולונאיליזם שבו יכלו לתת למדינות אחרות הוראות כיצד לפעול, אבל אני מסוך ובטוח שלאחר כמה שבועות של התנצחות קולנית בתקשורת, הם היו נוקטים בעמדה מאוזנת כלפי ישראל, שהרי היינו הופכים "לקשים להשגה". ידוע שמחזרים אחרי מי שאינו מובן מאליו. כל עוד ישראל אומרת הן לכל יוזמה, ותמיד שמחה להשתתף במשחקי תיווך - והרי אלו משחקים - אין לאמריקנים סיבה להתייחס לאינטרסים שלה ולעמדותיה ברצינות. רק כאשר נעמיד בספק את עצם יכולתם של האמריקנים להשתתף באותם משחקים, הם יחלו לכבד את שאיפותנו העמדותנו.

            זאת ועוד. ברגע שהיינו מסיימים את התיווך האמריקני, היינו פותחים פתח למאמצי תיווך של מדינות אחרות כגון רוסיה. נכון, קיימים חילוקי דעות קשים בין ישראל לרוסיה במגוון נושאים אבל צריך לזכור שחילוקי דעות אלו נובעים בין היתר מהיותה של ישראל גרורה אמריקנית. ברגע שישראל תייצב עצמה בחוד החנית של המאבק האנטי אמריקני, כל שאר המתנגדים לקולוניאליזם האמריקני ובכללם הרוסים, יחלו לתמוך בה.

            הגיע העת שממשלת ישראל תבין שהעולם שוב אינו חד גושי. אנו חיים בעולם רב גושי ומאוד כדאי לנו, דווקא בתור מדינה קטנה, לפתח יחסים טובים ובעיקר מאוזנים עם כל הגושים. רבים הם האנשים ששונאים את ישראל בשל שנאתם לארצות הברית. עלינו לנתק עצמנו מן הלפיטה האמריקנית.

                      

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שישי , 5/6/09, 15:29
              לפני מספר חודשים עם הבחרו, כתבתי כאן שהנשיא אובאמה יסייע לישראל לעמוד על הרגליים ולהתנתק מתלותיותה החולנית בארצות הברית. בימים אלה אנו עדים לראשית תהליך ההתנתקות. בניגוד לתוכנית ההתנתקות הפושעת של אריאל שרון, הפעם זוהי התנתקות חיובית.
               כאשר החלו להירקם היחסים המיוחדים בין ישראל לארצות הברית בשלהי שנות השישים, הייתה ישראל מדינה קטנה וחלשה כלכלית, בעוד ארה"ב הייתה חוד החנית של המאבק כנגד ברית המועצות. מאז השתנה העולם. האמריקנים איבדו את מרבית כוחם הכלכלי. רוסיה חדלה להיות איום על שלום העולם, ומאידך, איבדה ארה"ב את מעמדה כלוחמת חופש, ואילו ישראל התפתחה כלכלית, קלטה עלייה ושוב אינה זקוקה לסיוע אזרחי. להפך, הסיוע האמריקני מונע מאיתנו למכור תוצרת ישראלית למדינות שונות - ראה דוגמת מטוסי הפלקון.
              ארצות הברית של שנת 2009 חלשה בהרבה מארצות הברית של שנות השישים והשבעים של המאה העשרים. שוב אין לה את הכוח להוביל תהליכים גלובאליים. מה שנותר לה זו יוהרה ושחצנות. כשאובאמה אומר שהוא שואף לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, זוהי הצהרה ריקה מתוכן. לא עומדת מאחוריה מעצמה עולמית. עומדת מאחוריה מדינה שדירוג האשראי שלה נמצאה בצניחה חופשית. עומדת מאחוריה מדינה שחובותיה חוצים את קו שני שליש האחוזים מן התל"ג. עומדת מאחוריה מדינה שצבאה נכשל באפגניסטן ונמצא בתהליך נסיגה מעיראק. עומדת מאחוריה מדינה שעתידה נמצא מאחוריה. וגרוע מכל, עומדת מאחוריה מדינה שאיבדה את ערכיה. במקום לדבוק בדוקטרינת וושינגטון ולהדיר רגליים מעינייניהן של מדינות אחרות, מנסה ארצות הברית לכפות את רצונותיה על מדינות ריבוניות, תוך התעלמות מהכרעת הרוב הדמוקרטי באותן מדינות. בישראל הכריע הרוב נגד פתרון שתי המדינות. כשאובאמה מנסה לכפות פיתרון זה, הוא נוהג כמו רודן, נטול סמכות מוסרית.    
              במהלך מערכת הבחירות אמר אובאמה YES WE CAN. אבל המציאות טופחת על פניו. סוריה שהוא מחזר אחריה כמו מאהב צעיר ופוחז, יורקת בפניו ומזרימה כספים ונשק לחיזבאללה. הפלסטינים לא מראים סימן ולו קלוש ביותר ליכולתם לנהל את ענייניהם בעצמם וגם ישראל, לא מקבלת את תוכניתו, ממשיכה וגם תמשיך להקים התנחלויות חדשות. לא רחוק  היום וכול תושבי המזרח התיכון, יהודים וערבים כאחד יודו ש NO HE CAN`T.    
              פשוט כי ארצות הברית היא המדינה שהייתה
              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שישי , 5/6/09, 14:51

                לפני מספר חודשים עם הבחרו, כתבתי כאן שהנשיא אובאמה יסייע לישראל לעמוד על הרגליים ולהתנתק מתלותיותה החולנית בארצות הברית. בימים אלה אנו עדים לראשית תהליך ההתנתקות. בניגוד לתוכנית ההתנתקות הפושעת של אריאל שרון, הפעם זוהי התנתקות חיובית.
                 כאשר החלו להירקם היחסים המיוחדים בין ישראל לארצות הברית בשלהי שנות השישים, הייתה ישראל מדינה קטנה וחלשה כלכלית, בעוד ארה"ב הייתה חוד החנית של המאבק כנגד ברית המועצות. מאז השתנה העולם. האמריקנים איבדו את מרבית כוחם הכלכלי. רוסיה חדלה להיות איום על שלום העולם, ומאידך, איבדה ארה"ב את מעמדה כלוחמת חופש, ואילו ישראל התפתחה כלכלית, קלטה עלייה ושוב אינה זקוקה לסיוע אזרחי. להפך, הסיוע האמריקני מונע מאיתנו למכור תוצרת ישראלית למדינות שונות - ראה דוגמת מטוסי הפלקון.
                ארצות הברית של שנת 2009 חלשה בהרבה מארצות הברית של שנות השישים והשבעים של המאה העשרים. שוב אין לה את הכוח להוביל תהליכים גלובאליים. מה שנותר לה זו יוהרה ושחצנות. כשאובאמה אומר שהוא שואף לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, זוהי הצהרה ריקה מתוכן. לא עומדת מאחוריה מעצמה עולמית. עומדת מאחוריה מדינה שדירוג האשראי שלה נמצאה בצניחה חופשית. עומדת מאחוריה מדינה שחובותיה חוצים את קו שני שליש האחוזים מן התל"ג. עומדת מאחוריה מדינה שצבאה נכשל באפגניסטן ונמצא בתהליך נסיגה מעיראק. עומדת מאחוריה מדינה שעתידה נמצא מאחוריה. וגרוע מכל, עומדת מאחוריה מדינה שאיבדה את ערכיה. במקום לדבוק בדוקטרינת וושינגטון ולהדיר רגליים מעינייניהן של מדינות אחרות, מנסה ארצות הברית לכפות את רצונותיה על מדינות ריבוניות, תוך התעלמות מהכרעת הרוב הדמוקרטי באותן מדינות. בישראל הכריע הרוב נגד פתרון שתי המדינות. כשאובאמה מנסה לכפות פיתרון זה, הוא נוהג כמו רודן, נטול סמכות מוסרית.    
                במהלך מערכת הבחירות אמר אובאמה YES WE CAN. אבל המציאות טופחת על פניו. סוריה שהוא מחזר אחריה כמו מאהב צעיר ופוחז, יורקת בפניו ומזרימה כספים ונשק לחיזבאללה. הפלסטינים לא מראים סימן ולו קלוש ביותר ליכולתם לנהל את ענייניהם בעצמם וגם ישראל, לא מקבלת את תוכניתו, ממשיכה וגם תמשיך להקים התנחלויות חדשות. לא רחוק  היום וכול תושבי המזרח התיכון, יהודים וערבים כאחד יודו ש NO HE CAN'T.    
                פשוט כי ארצות הברית היא המדינה שהייתה
                       
                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שלישי, 2/6/09, 17:32

                  אתמול עשה היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז מעשה חצוף, יהיר ובעיקר צבוע. הוא אמר שבמדינה מתוקנת, אביגדור ליברמן החשוד במעשים פליליים לא היה מכהן כשר חוץ. ואני תוהה, מה עוד לא היה קורה במדינה מתוקנת?
                  ובכן, במדינה מתוקנת לא יעלה על הדעת שפקיד בכיר ככל שיהיה יתקוף את סגן ראש הממשלה. כשפקיד - ומר מזוז אינו אלא פקיד בכיר - חש שדברים לא תקינים מתרחשים, הוא קם ומתפטר. אבל מני מזוז הרי לא יוותר על כסאו אפילו יום אחד לפני תום כהונתו. ועל כן, הוא אוכל את העוגה ומשאיר אותה שלימה. הוא תוקף שרים ולא מסיק את המסקנות נמתבקשות.
                  כאשר מר מזוז מדבר על מדינה מתוקנת, למעשה הוא מקלקל אותה במו פיו. אם הוא כה חרד לנהלים ולאורכות שלטון, אז ראוי לו לכבד גם סמכות, והרי ברור ששרים קודמים לפקידים, כן, גם לפקידי הפרקליטות.
                  אז אנא ממך מר מזוז, תחליט אם אתה נאמן לשלטון החוק או שאתה עוד עסקן צבוע, ורודף פרסום. אם אתה איש עקרונות, קום, תתפטר ותזכה בתהילת עולם אבל אם אמרת את הדברים רק כדי לזכות בכותרת, אז תתבייש לך!    
                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שלישי, 19/5/09, 18:16
                    לפני כשבעים שנה חזר ראש ממשלת בריטניה, מר צ`מברליין, מועידת מינכן והכריז שהביא שלום לדור שלם. למעשה, ארך השלום כשנה ומחציתה. סבורני שצ`מברליין, אשר נמנה עם הדור שחווה את מלחמת העולם הראשונה, האמין שדרך הפיוס היא הדרך הנכונה. למה שלא נדבר עם הנאצים? תהו דובריו, והוסיפו: אם ניתן להיטלר לבלוע את צ`כוסלובקיה, הוא יתרצה ויצטרף אל משפחת העמים!
                    את אותם דברים עצמם אומרים כיום דובריו הרהוטים של הנשיא אובאמה. גם הוא מכריז שלא ייתן לאיראן דד ליין, כלומר לא יקבע מראש תאריך שעד אליו תהיה חייבת איראן לפרק את מתקני הגרעין שלה. 

                    לאור כך, צדק נתניהו לומר לפריץ האמריקני שלא הנושא הפלסטיני אלא הנושא האיראני צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות, כי אם חלילה תשיג איראן יכולת גרעינית, יחדלו מדינות ערב המתונות ממגמת ההתקרבות שלהן אל המערב. במציאות שבה איראן תהיה בעלת יכולת גרעינית, גם מצרים וירדן עלולות להפר את הסכמי השלום עמנו, לא מפני שהן תחפוצנה בכך, אלא בגלל שאיום הפטרייה ירבוץ מעל לראשיהן. ועוד לא הזכרתי את דעת הקהל שתתבשם מן האפשרות להשמיד את "הישות הציונית" ותכפה מדיניות של הקצנה על מנהיגים מתונים. אם חלילה יהיו אלה פני הדברים, לא יהיה כל טעם בתהליך שלום כלשהו.

                    לאור הדברים הברורים והנחרצים שאמר נתניהו לנשיא האמריקני, צפוי ללא ספק עימות חריף מאין כמוהו בינינו לבין "המעצמה בירידה". עימות זה מקפל בתוכו את הסיבה לירידתה של המעצמה האמריקנית: כל עוד ייצגה ארה"ב את כמיהתם של עמים אל החופש, התגודדו סביבה תומכים רבים. מן הרגע שבו זנחו האמריקנים את דרך החופש והלאומיות, והחלו לכפות את רצונם על עמים ולשעבדם לטובת אינטרסים כלכליים, הַיינו נפט, החלה ירידתה. הסיבה לגישתה הפייסנית של ארה"ב כלפי איראן נעוצה ברצון לבנות צינור נפט שיעבור בשטחה, הריהו צינור "נאבוקו".

                    כשמדינה מכלכלת צעדיה לפי שיקולים מעין אלה, היא אינה יכולה לשמור על מעמדה כמעצמה עולמית. וזאת גם הסיבה לתעוזתו של נתניהו.

                    לראשונה קם בישראל מנהיג שאינו חושש לומר לאמריקנים במפורש את המילה: לא. הוא גם לא חושש להדגיש שקיימים חילוקי דעות מהותיים בין שתי המדינות. בכך הוכיח נתניהו שהוא האיש הנכון במקום הנכון. בפגישתו עם אובאמה הוא ייצג מדינה חופשית, שעומדת על האינטרסים שלה. הוא נהג כאדון ולא כווסאל. לא עוד שמאלני מתרפס אלא מנהיג לאומי.  

                    דרג את התוכן:
                      9 תגובות   יום חמישי, 7/5/09, 15:11

                      כשאני פותח את העיתונים וקורא איך פוליטיקאים ציניים ועיתוניאם צמאי רייטינג מלינים על קיצוץ זה או אחר בתקציב המדינה, אני מתמוגג. איך מגלגלים כולם עיניים, ומעמדים פנים שהם שיות תמימות שטרם נתוודעו אל דרכה הפטפטלטה של הפוליטיקה. הרי ברור שמרבית הגזרות אינן אלא עיזים, שנועדו למקד אליהן את תשומת לב התקשורת, וכך להרחיק את הדיון מן הצעדים הכלכליים האמיתיים, שמתכנן האוצר. 
                      ראש הממשלה משכיל לדעת מהן הגזרות, שירגיזו את הציבור, את התקשורת ואת השותפות הקואליציוניות. על כן, כמו קודמיו בתפקיד, הוא מקפיד לפרסם את רשימת הגזרות המרגיזה ביותר שניתן להעלות על הדעת. לאחר משא ומתן מפרך, יסכים לוותר על אחדות מן העיזים, שממלא לא נועדו להיכלל בתקציב, ובתמורה יתמכו כולם בצעדים הכלכליים שבקושי מוזכרים עכשיו, כגון שינוי מדרגות המס, והפרטת חברת החשמל.
                      כל שנה חוזר הניגון. במקום לדון בתוכנית הכלכלית האמיתית שהאוצר מציג, נטפלים עיתונאים ופוליטיקאים כאחד למספר מצומצם של גזרות. תמיד אלה אותן גזרות. לעיתים נדמה שמדי שנה שולפים פקידי האוצר רשימה קבועה של גזרות-דמה, שלא נועדו אלא למשוך תשומת לב ולהוות פנס תאורה לאמור: תסתכלו כאן ואל תביטו במה שאנחנו באמת עושים.
                      נכון, בכל תקציב ישנם קיצוצים. אין דבר יותר קל מלתמוך בהוצאות תקציביות ואין דבר יותר קשה מלומר שיש לקצץ. זה נכון במשק הבית הפרטי של כל אחד ואחת מאיתנו וזה נכון לגבי המשק הלאומי. על כן, אין זה פלא שפוליטיקאים ועיתנאים נופלים במלכודת ומתנגדים לגזרות המוצעות. כל טיעוניהם מוצדקים. הרי כל המטרות החברתיות הן נעלות, אבל מה לעשות, ישנו מושג שניקרא סדר עדיפויות ותפקיד הממשלה לדאוג לכך, שלא רק לעביונים ולאמהות החד הוריות, ליתומים ולניצולי השואה יהיה טוב. תפקידה של הממשלה לדאוג למכלול, ולוודא שלכולם ביחד יהיה משק מספיק חזק אשר ייצר את האמצעים שיאפשרו לתמוך בכל אחד באופן פרטני.

                      תפקידם של לוביסטים למיניהם לדאוג לבעלי אינטרס כאלה ואחרים. תפקידה של הממשלה לדאוג לכלל המשק, לדאוג לכולנו גם כשהדאגה הזו באה על חשבון אחדים מאיתנו.         


                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום חמישי, 23/4/09, 20:58

                        יום כדור הארץ - איזו סיסמה יפה. אפשר ממש לחשוב שמצילים את הכדור המסכן שלנו, זה שכולנו מתעללים בו השקם והערב. במקום לעצור רגע ולחשוב על מה באמת אפשר לעשות בשביל לייצר אנרגיה שאינה מזהמת את הסביבה, מטיפים לנו לחסוך באנרגיה המזהמת. זה כאילו שהיה בא כלכלן ואומר שבמקום להרוויח כסף, מוטב לו לאדם לבזבז פחות. 
                        אילו אמר זאת שר האוצר, היינו חושבים שהוא פשוט טיפש. אבל במקרה הנוכחי, אפילו לא מדובר בטיפשות אלא ברשע. מדובר בקונספירציה של בעלי ממון - לא פחות ולא יותר. אחדים מהם רואים כיצד מתכלות עתודות הנפט על פני כדור הארץ, ומן הסתם יודעים הם לחשב מתי יחדל זרם מזומני הנפט לרפד את כיסם. על כן הם מטיפים לנו לחסוך ובלבד שנדחה ולו במעט את הקץ.
                        יש בדברי אלו משום הגזמה. אני מודה. לא רק מהתכלות הנפט חוששים בעלי הממון. הם גם יראים מעליית מחירי הדלק. מחירי הנפט הגבוהים מקשים על המפעלים שבבעלותם. 
                        כל אלה יחד טכסו עצה והחליטו להטיף לנו, לצרכנים לחסוך. כשאנו חוסכים חשמל, צריכת הנפט פוחתת, ולפי חוקי צריכה וביקוש, מחירי הנפט צונחים אף הם. בכך אנו מסייעים לטייקונים ועוזרים להם להתמודד עם המשבר הכלכלי.
                        ואם עסקינון במשבר הכלכלי, הרי שגם אותו אולי הגה מי שביקש להוריד את מחירי הנפט. אך לפני שנה שילמנו 140 דולר בעד חבית אחת של נוזל שחור ואילו עכשיו, נע מחירו סביב 40 דולר. מעניין מי מרוויח מן הירידה החדה במחיר.
                        אז בפעם הבאה שבאים ואומרים לכם לחסוך בנפט, תבדקו טוב-טוב אם לא עומד לפניכם נציגו של אחד הטייקונים.
                        דרג את התוכן:
                          23 תגובות   יום שני, 6/4/09, 18:41

                          מעל בימת הפרלמנט הטורקי הוא לא מתבייש להטיף לישראל מוסר. לא זו בלבד שהוא מתערב בעניינינו הפנימיים, ולוקח לעצמו את הזכות לומר לנו מה טוב עבורנו, אלא שהוא קובע נחרצות ובצורה שלא משתמעת לשתי פנים שיש לכבד הבטחות בעל פה. האמנם? הרי מן האמריקנים למדנו על בשרנו את ההבדל בין הסכם לבין הבטחה נשיאותית.
                          מעשה במבצע קדש. אז הסכימה ישראל לסגת מחצי האי סיני תמורת הבטחה נשיאותית שארצות הברית תמנע ממצרים לשוב ולהכניס את צבאה לחצי האי. עברו אחת עשרה שנים והמצרים פלשו, ועוד איך פלשו וגם נערכו לתקוף את ישראל. אז פנתה שרת החוץ גולדה מאיר לאמריקנים והזכירה להם את אותה הבטחה נשיאותית רשמית שניתנה בשלהי 1956. אלא שאז התברר לה שהבטחה נשיאותית מחייבת אך ורק את השיא שנתן אותה. כיוון שהנשיא אייזנהואואר אשר נתן את ההבטחה סיים את תפקידו בראשית 1961 פג תוקפה של אותה הבטחה. ללא היסוס התנערו ממנה האמריקנים. 
                          כשקצף קצפה של גולדה מאיר הזכירו לה גם הבריטים את הלקח שלמד לא אחר מווינסטון צ'רצי'יל. בתור שר בממשלה הבריטית אשר כרתה את הסכמי ורסאי בתום מלחמת העולם הראשונה הוא היטיב לזכור הבטחה נשיאותית אמריקנית לתמוך בשלמות האימפריה הבריטית. על כן הוא מאוד הופתע כשבחלוף שנתיים-שלוש פעלו האמריקנים לפירוק האימפריה. 
                          איך אומרים: ברומא הייה רומאי! טוב מאוד שישראל סוף כל סוף למדה כיצד יש לנהוג בג'ונגל הפוליטי העולמי. אין שום סיבה שנהיה מחויבים להבטחה שאולמרט נתן לידידו בוש. גם זה וגם זה חדלו לכהן. ועל כן, נוכל לומר לאמריקנים שהסכם אנאפוליס אינו אלא הבטחה של ראש ממשלה.
                          ואם סבור אדון אובאמה שהבטחות צריך לקיים, אז כדאי להפנות אותו לדברי ימי אמריקה.       
                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה

                            פרופיל

                            רון קרייטלר
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            תגיות