כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לבי, הגיגיי.

    ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
    את המטען - פרקתי כאן.
    וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.

    תכנים אחרונים

    4 תגובות   יום שבת, 10/3/12, 22:55

    עיניו שוזפות את פניה

    חשה ערומה לפתע

    מבטו חורץ סדקים חדשים בעורה.

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום רביעי, 27/7/11, 13:27

      אז קודם כל התבאסתי, שעד שיש לי חופש אני לא עושה בו כלום. חשבתי שנטוס לחו"ל, ולו לחמשוש, שנלך קצת לים, לסרטים, להשלמת החסר בתחום התרבותי... 

      אבל...

      הגדולה בצבא, עכשיו ברגילה.

      השני מתגייס עוד 10 ימים.

      הקטנה בחופש.

      אני אני קצת קוראת, ומסיעה, ומדברת איתם, ורואה איתם טלויזיה, ואנחנו צוחקים סביב הגור החדש שגוזל הרבה אנרגיה,

      ואני מבינה, שאין בעצם שום דבר אחר שאני רוצה יותר .

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שישי , 15/7/11, 13:25

        כמעט 14 שנים את מלווה אותי ואת משפחתי. כשהילדים היו קטנים ואת עוד היית חומה, היית משחקת איתם כדורגל ונוסעת איתם על האופניים. כשהגיע הערב ישבת לידי וככל שהתבגרת כך הצטמצם המרחק בינינו, עד שהיה ברור שבערב את על ברכיי. הכי אהבתי ימי חופש שבהם היית דבוקה לי לרגל והלכת אחרי לכל מקום. באצבע צרידה הקשתי ואת הבנת, ללא מילים. 

        ועכשיו כשמגיע הרגע הנורא הזה, לך יש את הפריווילגיה להשאיר לי את ההחלטה, איך להפסיק בטרם תסבלי מדי. לי יש את הפריווילגיה ואת העונש להחליט

        להיפרד ממך.

        ובכל טיפול אני חושבת שאולי בכל זאת "קניתי" לך עוד כמה חודשים ואני חוזרת איתך הביתה ועינייך היפות מספרות לי את מה שלא בא לי לראות.

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום ראשון, 10/7/11, 20:46

          כמעט 14 שנים היא היתה איתי, ועכשיו היא הולכת.

          אני לא מסוגלת לדמיין את החיים שלי בלעדיה, אך רגע ההחלטה מתקרב.

           

          דרג את התוכן:
            1 תגובות   יום שבת, 2/7/11, 22:27

            לו רק לא נאמרו הדברים,

            אך נאמרו

            והקפיאו את הרגע, לרגע

            והספק כבר מחלחל אל התודעה

            לאט, מאיים.

            דרג את התוכן:
              3 תגובות   יום שלישי, 7/6/11, 16:08

              מתבונן בשעון האחרון שנותר,

              סופר.

              כמה זמן נותר?

              חייו כבו כשהלכה.

              תיק-תק

              יום הולדתו היום. כמה זמן נותר?

               

               

              דרג את התוכן:
                6 תגובות   יום שבת, 4/6/11, 10:32

                הייתי צריכה להשאיר את האוטו במקום העבודה לכל הלילה, אבל כולם הזהירו אותי שהוא לא יישאר, לפחות לא כפי שהוא. או שייגנב, או שיינזק, שהרי זו שכונת פשע ידועה ומה פתאום.

                התעצלתי להשאיר אותו במקום אחר. במקום זאת, הודעתי באופן אישי לכמה מהתלמידים שלי, שהאוטו יישאר ללילה.

                הם גיחכו.

                גם אני גיחכתי כשהגעתי בבוקר לראות שהאוטו לא מש ממקומו ולא אירע לו דבר.

                :-))

                דרג את התוכן:
                  3 תגובות   יום ראשון, 22/5/11, 18:25

                  רגעים קפואים בתוך צילום

                  לי ולך הסטוריה ארוכה כבר

                  ורק לפני דקה עוד אמרתי "נראה"

                  בית כזה, בית אחר,

                  כלבים,

                  עצים,

                  ילדים קטנים,

                  משפחה הומה.

                  רגעים של אושר

                  קפואים בתוך צילום.

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שבת, 9/4/11, 15:44

                    כלוא בתוך גופו שלו,

                    הוא מסתובב זועם.

                    בין הילדים הוא נראה בחור

                    בין הבחורים הוא עוד ילד.

                    לכוד בתוך נפשו המבולבלת,

                    הוא פוגע בכל הנקרה בדרכו

                    ובלילה מגיעה החרטה.

                    ==================

                    בן בלי בית

                    שהחליף דירה

                    ועדיין אינו מוצא את מקומו

                    החלל איננו מסביב, הוא בלבו.

                     

                     

                    דרג את התוכן:
                      4 תגובות   יום שלישי, 22/3/11, 20:14

                      הייתי שם: אישה מוכה.

                      לא תמיד זו המכה שמכאיבה. ההמתנה מכאיבה הרבה יותר.

                      הפחד הזה, המזדחל במעלה עמוד השדרה כשהוא בודק מה את לובשת: סקסי מדי? זונה. טרנינג? מוזנחת. יצאת עם חברות? מופקרת. נשארת בבית? משעממת.

                      ולוקח לך זמן, להבין מה את עוברת. לאו-דווקא כי את בתפקיד הקורבן, אלא כי אין לך זמן לנשום, את עסוקה בהישרדות. עוד יש לך פרפרים בבטן כשהוא מגיע הביתה ולפעמים עוד משייכים אותם להתרגשות של האהבה, שהרי היא היתה שם, אחרת לא הייתם יחד. ולפעמים הוא עדיין נראה לך מקסים ומיוחד ואת חושבת שהכל היה מין תקופה רעה שהנה היא כבר חולפת והכל ישוב להיות נפלא. ומה לעשות שבמהלך הריב נשברה לך היד, זה הרי יכול לקרות לכל אחד. וזה שאת מוצאת את עצמך בורחת ממנו ברחוב, מתפללת שאף שכן לא יראה, מתפללת שכולם יראו...

                      עד שהאסימון נופל בקול נורא והחיים שלך מתנפצים לרסיסים כי את מבינה שככה אי אפשר. ולכי תתמודדי עם ההתפכחות ועם המשמעות של כל הזמן הזה שהעברת איתו והלהחליט למי לספר וכמה.

                      אבל יצאתי משם, ועכשיו אני שומעת את הסיפורים שלך ומזהה את אותו הסרחון הנורא העולה מהרווח שבין מילותייך. ויודעת שלא חשוב מה אגיד, ייקח לך את הזמן שלך. ולא חשוב ששנים עברו, המילים שלך מעוררות בי את הריח של הפחד דאז, ואת היגון הנוראי.

                      אזרי כוחות אהובתי, ולכי משם כבר.

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום שבת, 19/2/11, 17:14

                        ליד כל בית חולים צץ לו ארומה אחד,

                        וטוב שכך.

                        אז יצאנו לשם להתאוורר, לבהות, להריח את האבק של בחוץ ולא את הג'יפה של הבפנים. ובאו כל מיני: רופא שנפגש עם אשתו ובנו, אחות בהפסקה, חולים בחלוקים, אנשים בכסאות גלגלים.

                        ואז אתה בוהה וחושב, על כמה שביר הכל, על כמה שבירים האנשים, כמה אנרגיה אנחנו מבזבזים על שטויות, כמה החמצנו כי היינו עסוקים מדי, נרדמנו מוקדם מדי, אכלנו הרבה מדי, אהבנו לא מספיק.

                        וחשבון הנפש הזוגי מגיע גם הוא: האם נישאר יחד ומי ימות ראשון ומתי זה יהיה. האם נהיה סבא וסבתא, האם נעבור דירה, האם נחליף עבודה. האם גם הבנות שלי ירצו להתקשר אלי כשהשקדיה תפרח או כשימצאו כלב עזוב?

                        פ ר ו פ ו ר צ י ו ת .

                        דרג את התוכן:
                          3 תגובות   יום שישי , 18/2/11, 13:52

                          ביום ההולדת שלך קיבלת ממני נכד. "נפש תאומה", קראת לו. בין כל המלינים והרבים, הוא היחידי שידע להסתדר איתך. כשכולם רטנו, הוא צחקק. כשכולם התרגזו, הוא הבין. בבר המצווה שלו חגגנו לך 6 עשורים. גיל משמעותי שלו, גיל משמעותי לך. על העוגה היתה חקוקה תמונתכם המשותפת. בר מצווה שאיש מהמשתתפים לא ישכח. ועכשיו, הוא מגיע לגיל 18, אצלו נציין יום הולדת, אצלך שנתיים למותך.

                          התאריך הלועזי ליום ההולדת שלכם זהה. תאריך הלידה העברי שלו, הוא תאריך הפטירה שלך.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            *תמר*
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            תגיות

                            ארכיון

                            תגובות אחרונות

                            פיד RSS