כותרות TheMarker >
    ';

    אהבו את חייכם

    אהבו את חייכם...
    איננו יכולים להקשיב למה שאחרים רוצים שנעשה
    עלינו להקשיב לעצמנו.
    חברה משפחה חברים אינם יודעים מה שעלינו לעשות.
    רק אנחנו יודעים ורק אנחנו יכולים לעשות מה שנכון בשבילנו
    אז התחילו ברגע זה.
    תצטרכו לעבוד קשה מאוד
    תצטרכו להתגבר על הרבה מכשולים
    תצטרכו ללכת כנגד השיפוט הטוב יותר של הרבה אנשים
    ותצטרכו לעקוף את הדעות הקדומות שלהם.
    אבל תוכלו לזכות בכל מה שתרצו אם תשתדלו בכל הכח.
    אז התחילו ברגע זה ותחיו חיים שתוכננו על-ידכם ובשבילכם
    ואתם תאהבו את החיים שלכם.

    מתוך הספר: \"למצוא אושר בכל דבר\" סוזן פוליס שוץ

    ארכיון : 10/2007

    9 תגובות   יום שני, 22/10/07, 15:42

    מכתב שחיכה לי בתיבת הדואר האישית מראמירו סיבריאן-אוזאל - ראש המשלחת של הועדה האירופאית למדינת ישראל.

    אני מניחה שמכתבים דומים נשלחו לכל מי שחתם שמו ונתן כתובת נכונה בעצומה של יהודי מיאמי בארה"ב.

    יש כאן תרגום שנעשה על ידי, לנוחותיכם.

    Thank you for your email regarding Gilad Shalit, Ehud Goldwasser and Eldad Regev.

    תודה על מכתבך בנוגע לגלעד שליט, אהוד גולדוואסר ואלדד רגב. 

     

    As you may know, officials from the European Union as well as from the Member States of the European Union have met frequently with the Shalit, Goldwasser and Regev families. The European Union has called regularly for their unconditional release and always raises this matter in international meetings with relevant parties.

     

    כפי שאת בוודאי יודעת, נציגים רשמיים מהאיחוד האירופאי, כמו גם, חברים ממדינות האיחוד האירופאי, נפגשו בתדירות גבוהה עם משפחות שליט, גולדוואסר ורגב.

    האיחוד האירופאי קורא תכופות לשחרורם הבלתי מותנה ותמיד מעלה את הנושא בפגישות בינלאומיות עם חברים מתאימים.

     

    With regard to Gilad Shalit, as a matter of policy, the European Union - like Israel, and the United States – never meets with Hamas political representatives. This matter is left up to the mediation carried out by some Arab countries and competent humanitarian organizations, including the International Committee of the Red Cross.

     

    בקשר לגלעד שליט, כמדיניות, האיחוד האירופאי - כמו ישראל וארה"ב - לעולם אינו נפגש עם נציגיו הפוליטיים של החמאס. נושא זה נשאר לתיווך שנעשה בידי כמה מדינות ערביות וארגונים לזכויות האדם, כולל הועידה הבינלאומית והצלב האדום.

     

    I join with you in hoping for the speedy release of all three soldiers and I underline my commitment to continue making every effort to this end.

     

    אני מצטרף אליך בתקוה להאצת שחרורם של כל שלושת החיילים ואני מדגיש את מחוייבותי האישית להמשיך ולעשות כל מאמץ להביא לסוף זה.

     

    Ramiro Cibrian-Uzal

    Ambassador, Head of the Delegation of the European Commission to the State

     of Israel

     

    ראמירו סיבריאן-אוזאל

    שגריר, ראש המשלחת של הועדה האירופאית למדינת ישראל

     

    דרג את התוכן:
      39 תגובות   יום שני, 15/10/07, 22:40

      החלטתי ללכת לעצרת עם שני ילדיי, נכנסנו לאוטו וללא פקקים מיוחדים הגענו, חנינו והלכנו לרחבת המוזיאון.

      לשמחתי, היו שם רבים..

      מורים ומורות - אי אפשר לטעות, האור שזורח למורים מהפנים מזהה אותם למרחוק.   

      תנועות נוער - הנוער העובד והלומד (זו התנועה שלי מילדותי) והשומר הצעיר בלטו עם החולצות הכחולות.

      פה ושם ילדים, כמו שלי, מהיסודי.

      וקבוצת נוער מתיכון בויאר מירושליים שהביעו תמיכה גדולה ונלהבת במאבק המורים.

      למרות ההמון שהגיע וההרגשה שאנחנו חלק מעצרת חשובה, היה לי עצוב..

      היה לי עצוב,

      ..לראות את כל האנשים שבעל כורחם שובתים.

      ..לדעת שהם מרויחים כל כך מעט, למרות שנים ארוכות של אקדמיה.

      ..לשמוע שאנחנו מזדנבים מאחור בין המדינות הנאורות בנושא החינוך.

      ..שקיצצו כ-8 שעות שבועיות מבתי הספר, מהילדים שלנו.

      ועוד דברים מכאיבים, שאי אפשר להאמין שמתרחשים במדינה שלנו, מדינת עם הספר.

       

      עצוב מכל שצריך לצאת בהפגנה

      ושזה לא מובן לכולם שצריך לשפר ולעשות

      למען מערכת החינוך והעוסקים בה -

      בשיתוף פעולה עם המורים ולא נגדם.

       

      הילדים שלי לא קטנים כבר ולא גדולים עדיין, הבכור ב-ו', הקטנה ב-ד',

      הם הקשיבו,

      אחזו בבלון ההפגנה,

      הסתכלו סביב מגובה מעמד הפסל עליו מצאו מקום לעמוד,

      חוו את הדמוקרטיה ועדיין לא הבינו אותה.

       

      הם שאלו אותי למה הגענו אם יש כל כך הרבה אנשים, ומה היה קורה אם 3 אנשים לא היו באים (אנחנו), מה זה כבר היה משנה ?

      אז הסברתי להם שאם כולם היו חושבים את אותה מחשבה הם לא היו מגיעים.

      הסברתי להם שזה חשוב לנו לכולנו ובעצם זה שהגענו ונכחנו, תרמנו למאבק.

      נראה לי שהם הבינו,

      הקטנה רוצה להביא את הבלון לכיתה מחר ולספר,

      הגדול עדיין מתלבט (כנראה שוקל אם זה קולי או לא),

      לי זה עשה הרגשה שאני רוצה לעשות יותר..

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        סיגל א.ש.
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS