כותרות TheMarker >
    ';

    אהבו את חייכם

    אהבו את חייכם...
    איננו יכולים להקשיב למה שאחרים רוצים שנעשה
    עלינו להקשיב לעצמנו.
    חברה משפחה חברים אינם יודעים מה שעלינו לעשות.
    רק אנחנו יודעים ורק אנחנו יכולים לעשות מה שנכון בשבילנו
    אז התחילו ברגע זה.
    תצטרכו לעבוד קשה מאוד
    תצטרכו להתגבר על הרבה מכשולים
    תצטרכו ללכת כנגד השיפוט הטוב יותר של הרבה אנשים
    ותצטרכו לעקוף את הדעות הקדומות שלהם.
    אבל תוכלו לזכות בכל מה שתרצו אם תשתדלו בכל הכח.
    אז התחילו ברגע זה ותחיו חיים שתוכננו על-ידכם ובשבילכם
    ואתם תאהבו את החיים שלכם.

    מתוך הספר: \"למצוא אושר בכל דבר\" סוזן פוליס שוץ

    ארכיון : 11/2007

    13 תגובות   יום שישי , 30/11/07, 10:40

    לפעמים רואים

    את אותם האנשים

    עם פרצופים מכונסים,

    חמקניים,

    ללא מגע עין...

    ולמחרת,

    הם מתחייכים,

    רגועים,

    מתעניינים ומשתפים. 

                                                                                       

    מאתמול להיום,

    למה השתנו הפרצופים?

                                                                                                                                  

    מי יודע להגיד מה קשור לטיבם של פרצופים..

    כשהם טובים ונחמדים, או זעופים ומרוחקים?

     

    מה קורה בתוכם פנימה של האנשים בעלי הפרצופים?

    מה קורה בנו, בכל אחד מאיתנו, שאנחנו מפרשים

    את הפרצופים אחרת כל פעם?

                                                                                                 

    מעניין אם בתוך תוכנו אנחנו דומים יותר משונים ?!?

    ואולי האנשים עם הפרצופים השונים חושבים

    שאני זו שבעצם עם פרצופים משתנים.... ? 

                                     

    מממ... אולי בעצם מגניב

                                                                                                

    דרג את התוכן:
      56 תגובות   יום שני, 19/11/07, 09:54

      כל יום אנחנו הולכים לטיול עם הכלב שלנו, לוק (השם שלו הוא על שם "לוק סקייווקר"), שהוא כלב זאב מעורב שאימץ אותנו לפני שנתיים ברחוב.

                                                                                                

      כבר מספר פעמים שהוא נחתך בכפות הרגליים.

                                                                               

      אתמול זה קרה שוב..

                                                                                                     

      עברנו בפארק שבו משחקים גם ילדים קטנים, היו שם שאריות של נרגילה וזכוכיות מנופצות, מעורבבים בתוך האדמה, לא משהו שבולט לעין בשניה הראשונה.

                                                                                                      

      הוא הלך קשור לידי אבל לא שמתי לב לבאלגן שיש באדמה, פתאום, הוא קיפל את הרגל האחורית בכאב ודם אדום טפטף ללא הרף מכף רגלו הפצועה.

                                                                                                   

      פעם כשהיינו קטנים היינו רצים יחפים במגרש המשחקים,

      כיום הגנים והמדרכות מקושטים בזכוכיות מנופצות,

      אי אפשר ללכת יחפים יותר...

      אבל מה יעשו הכלבים ושאר בעלי החיים?                                  

      מי שמהאנשים סובלים - הם בעיקר הילדים הקטנטנים שזוחלים, שנופלים, גם הם נפצעים ולא יכולים להלך חופשיים בגינות ובמגרשי המשחקים הציבוריים.

                                                                                                                            

      תמיד חשבתי שזה נוער משועמם, שמשתכר, "שמשחק",

      משהו של טפשות נעורים, אבל התברר לי שזה קורה גם בגילאים מבוגרים.

                                                                                                                                         

      נתקלתי בפוסט, שבו הכותבת עצמה מבינה שמה שעשתה היה פסול, משהו משונה (משונה בעיני) קורה עם המגיבים - הם יוצאים מגדרם להחמיא לה, להלל אותה, "להצטרף" אליה.

                                                                                                

      מבין השורות נראה לי שאפילו היא התפלאה על התגובות המפרגנות שקיבלה.   אני רוצה להביא את הפוסט הזה שנקרא "הירושימה" כדי שתקראו אותו,  אבל יותר מהכל,

      שתקראו את התגובות..

                                                                                                           

      הירושימה - קרנמורג

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=209736

                                                                                                          

                                                                                                      

      מה קרה לנו שהגענו למצב בו ונדליזם זוכה לתשבוחות ?

                                                                                                             

      שיש לו סקס אפיל?

                                                                                              

      איך זה שאין שם אחד/ת, מבין כל המגיבים,

      אם נתעלם ממני ומהכותבת עצמה, 

      שאומר משהו נגד התופעה?

                                                                                                                                          

      דרג את התוכן:
        70 תגובות   יום ראשון, 11/11/07, 23:54

         

        אנחנו קבוצה של אנשים בגילאי +/- 40-50

        שמתחילה מפגשי קריאה ודיון בספרים

        וצריכים המלצה לספר טוב להתחלה!

        אשמח לקבל את המלצותיכם מחייך

         

        תודה ענקית לכל המגיבים והממליצים!

         

        דרג את התוכן:
          12 תגובות   יום שבת, 10/11/07, 23:45

          מידי פעם אנחנו דוגמים את הבאולינג

          כל פעם בעיר אחרת, שיהיה מעניין,

          בינתיים זה של שבעת הכוכבים מוביל.

          היינו שם היום,

          אני,בתי, בני וחבר של הבן. 

          צפיתי בהם משחקים,

          מתחרים.. אבל יותר מעודדים,

          שמחים כשאחד מהם עושה סטרייק,

          מלמדים אחד את השני איך לזרוק את הכדור,

          מביאים אחד לשני את הכדורים הכבדים..

           

          לו רק היינו ככה אחד לשני,

          כמו ילדים,

          חברים,

          מפרגנים..

          איזה אושר היינו נמצאים,

          אושר של ילדים (מבוגרים)

          דרג את התוכן:

            פרופיל

            סיגל א.ש.
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            ארכיון

            פיד RSS