יום ראשון, 3/6/12, 15:03
| רק השם מעורר חלחלה מה יש בה במחלה הנוראה הזו? ראיתי בחיי את המוות מגיע בחליפותיו השונות למוות אף פעם אין פנים יפות. אך נוכחותו מהפנטת נדמה לי שרק המוות מסוגל לעורר מידה של יראת כבוד וקצת צניעות בקרבנו בני האדם המציאות הג... |
יום ראשון, 27/5/12, 11:36
| קשה לי להשתחרר מההרגשה הזו שמשהו בגלגול הזה לא משהו לא זורם לא משתלב לא מתממש "המיתולגית" שלנו מהקפה הוסיפה את זה לדיבר האחד עשר ומפיצה אותו ברשות הרבים ההענות האנושית לקבלתו עצומה נוצרת כאן תרכובת בין ייאוש רוחני לתת המ... |
יום שבת, 28/4/12, 16:14
| הפחד מהטוב אנשים מוזרים אנחנו נוהגים להתהדר במילים שלא באות מהלב שלנו וחסרות תוקף אמוני פנימי אני תוהה על הפחד האנושי מלומר "טוב לי". אני חושב שניטשה טעה כשהכריז "אלוהים מת" הצהרתו התכוונה למות האלוהים של העבר, אלוהי השד... |
יום שלישי, 24/4/12, 23:35
| הנה גל של עצב דממת הצפירה וצביטה גדולה בלב אני יהודי? אני ציוני? אני? האם יש אני? כבר כמה שעות שהעצב יוצר מרקם שאלות שברור שלא מן הדעת ראוי לתת להן תשובות שלא כמנהגי הקשבתי היום לרדיו אפילו השכול שלנו כבר מגלם מריבה נדמה... |
יום רביעי, 8/6/11, 13:04
| מה הקשר בין התנא בן עזאי לשירה קוואלי? האמת הקשר קצת כמו תחת למחט אבל לפעמים גם זה סוג של קשר אולי לא הכי מוצלח אבל בכל זאת בן עזאי היה אחד מהארבעה שנכנסו לפרד'ס אולם כוחו לא עמד לו והוא נפטר מעניין הדבר שעל בן זומא נאמר... |
יום שבת, 21/5/11, 11:08
| זהו אחד מהסיפורים המורכבים בתנך אנו נושמים וחווים אותו מדעת ומבלי דעת לאורך כל פסיעת חיינו רחל ולאה או בקיצור רחלאה יפה ורפה אוהבת וכואבת אפשר להביט על הסיפור כחטא ועונשו הפרטי של יעקוב הוא גנב מאחיו את הבכורה והנה חיתנו... |
יום רביעי, 10/2/10, 22:26
| מזה כמה ימים שאני תוהה אודות יעקוב ועשיו רבות דובר על אהבתו של יצחק את בכורו, עשיו ורבות דובר על אהבת רבקה ליעקוב אולם מה בדבר |
יום שני, 1/2/10, 07:11
| אותי זה הצחיק זוג קיבוצניקים יוצאים לטייל בשדות. האישה עוצרת ושואלת את הגבר: איך יודע הסוס שהסוסה "מעוניינת" ? אתה מבין |
יום שבת, 16/1/10, 09:09
| אין כמו היכולת להביט בבוז על המטריקס החברתי שלנו תצחקו הרבה ותבינו את האבסורד http://www.youtube.com/watch?v=HVnNJwQbscs&feature=player_embedded |
יום רביעי, 13/1/10, 00:34
| מאחורי הרגעים הגדולים בהיסטוריה, ניצבים בני אדם הנשסעים בין הרגע המכונן ההיסטורי ובין תוגת אנושיותם. להיסטוריה אין זמן ואין רחמי |
יום רביעי, 2/9/09, 13:23
| הפוסט מוקדש להלנה יקירתי בחצר האחורית של הבית, עמודי ברזל ישנים מזיעים את החלד החום העשב צומח פרא כמו מתוך הזדהות עם פר |
שמוליק_
בתגובה על טוב לי