~פוסט התחדשות~ רשימה של דברים שאני רוצה לשנה החדשה.

הדבר הראשון שביקשתי לפני אהבה, בריאות וכו זה ליצור. כשאני לא יוצרת אני נובלת. בלי יצירה כעמוד התווך של חיי שום דבר לא עובד טוב. לא אהבה, לא בריאות. זה החלק שמחבר אותי אליי. לאש שבי, לתשוקות שלי, לחיים. זה המקום שמראה לי כמה כיף לי עם עצמי גם אם אני לבד, גם אם יפנו לי גב.

חשבתי שאני בדרך הנכונה אבל הבנתי שזה לא מספיק. זה לא מספיק לחכות שדברים יקרו, אני רוצה ליצור על מנת שהם יקרו.

אני רוצה שהדירה תהיה חלל יצירה שלי, אני רוצה לכתוב כל יום, אני רוצה לצלם ולעשות מוזיקה וסרטים קטנים או גדולים, ולדבר על מה שחשוב לי, לא רק עם חברים. אני רוצה למצוא אהבה אבל רק כשיש יצירה בחיים שלי ואני מלאה ממנה כי בלעדיה אני לא באמת אני, עד הסוף. וזוגיות לא אמורה לגרום לך לאהוב את עצמך, היא אמורה לתת לך לחלוק את החיים האהובים שלך עם מישהו אחר.

אני רוצה ללכת עד הסוף עם כל מה שאני עושה. כי מגיע לי. אני רוצה לזכור תמיד שאף אחד לא צריך לאשר אותי חוץ ממני. שאף אחד לא יכול לעמוד בדרך שלי חוץ ממני. אני רוצה להקשיב לאינטואיציה שלי ששומרת עליי אותנטית ואומרת לי מתי ללכת מתי להישאר. אני רוצה לקחת פסק זמן ממחשבות שליליות. לקנות פרחים הביתה. להעז. לבשל. לרקוד.

אני צריכה את הבנאדם הזה שיעשה איתי אוהל בסלון ונישן בו.

אני צריכה את הבנאדם הזה שיסתכל עליי ויגיד 'איך אני אוהב את הילדה הזאת'. ושיכתוב את זה על הקירות, כמו ילד שמשוויץ בגאווה בציור שצייר בגן.

אני צריכה את הבנאדם הזה שיאהב משהו כל כך חזק אפילו יותר ממני ושנהיה שני עולמות נושקים אחד לשניה.

אני צריכה את הבנאדם הזה שיאהב שאני שרה במקלחת ושאני עושה קול של דמות מצויירת לפעמים.

אני צריכה את הבנאדם הזה שיספר לי אם הוא הלך מכות בביה"ס, או אם  לפעמים הוא התבייש במשפחה שלו,

או מה היה הדבר שהוא איבד ולא מצא.

אני צריכה את הבנאדם הזה שיאהב שאני מכינה סופגניות בצורת כדור הארץ. אחרי שמטאור התנגש בו.

אני צריכה את הבנאדם הזה שלא יצפה ממני להיות מושלמת, כי הפגמים שלי זה מה שהופך אותי להיות אני.

אני צריכה את הבנאדם הזה שישנא את החברה החומרנית, השטחית.

ושיאהב את הולדן קולפילד.

כי גם אני כמוהו רוצה להיות התפסן בשדה השיפון.

אני מעדיפה לצעוק לשמים

אני מעדיף להקשיב היטב

אני מעדיפה לעשות רשימות של דברים

אני מעדיף לכתוב שירה פוסט מודרניסטית

אני מעדיפה אינטואטיבי

אני מעדיף אינטילגנטי

אני מעדיפה להעיף אפיפונים

אני מעדיף אירופה על הודו

אני מעדיפה להיות ילדה קטנה גם בגיל 35

אני מעדיף פולטיקלי קורקט

אני מעדיפה עזר כנגדו

אני מעדיף אשת חיל

אני מעדיפה להתעלות מעל המציאות

אני מעדיף את המפגש עם העילית של היצירה הספרותית והקולנועית

אני מעדיפה ניסוי וטעייה

אני מעדיף להגדיר

אני מעדיפה נעורים ולכבוש את העולם

אני מעדיף לא להיות עצוב מידי ולא מאושר מידי

אני מעדיפה להתנשק עם מלח מהים על השפתיים

אני מעדיף להיות אחראי לבחירות הרומנטיות שלי 

אני מעדיפה שתגרום לי לרצות אותך דרך המילים

אני מעדיף שהיכולת שלי תהיה חזקה יותר מהרצון

אני מעדיפה לחשוב שלכל מה שקורה יש סיבה

אני מעדיף לא להרגיש ייאוש או כאב

אני מעדיפה תחושת הנאה מדבקת

אני מעדיף להיות מחונן בראיית הנולד

אני מעדיפה התאמה שכלית ופיזית וקסם אישי

אני מעדיף להתעכב לבחון מה נעשה ומהן התוצאות

אני מעדיפה לאכול על הריצפה

אני מעדיף לשים את הקלפים על השולחן

http://www.youtube.com/watch?v=_AJJ54Je2v0

על מציאות ואנשים וחברה וחופש
ואיך שהגענו לכאן ואיך אנחנו יוצאים מכאן
ומה נשאר לנו לעשות בדרך

וידיאו ארט שעשיתי

http://www.youtube.com/watch?v=7E8MtcOUvXw

קליפ שאני ואנה עשינו.

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=0H7wSioBCNA

אני והילד נרוץ ברחובות שטופי שמש כתומה.
אח"כ נגיע לדשא שאין לו התחלה או סוף
נשכב על הגב. גלידת וניל תיפול לנו ליד.
אני אספר לו בדיחה הוא יצחק את הצחוק המתגלגל שלך

להינתק מאהבה כזו

יהיה כמו לחתוך לעצמי את חבל הטבור.

עייפתי ממילים זולות בלי משמעות. אינטונציה המגלה ברור וחזק את השקר.

עייפתי שמכירים לי אדם ומספרים לי עליו דרך סטטוסים.

..הוא עובד במשרד עורכי דין מצליח ויש לו דירה כמו מקטלוג של איקאה..

למה לא מספרים את מה שהופך אותו להיות הוא.

הרגעים בין לבין כשלא שמים לב.

רעד בקול המספר על חוסר ביטחון קטן, או על כך שהוא כלל לא מאושר וחיי את מה שהוא לא באמת רוצה.

*

כשתספר עליי, ספר שאני אוהבת להכין פנקיקים בבוקר שבת, ולשמוע מוזיקה בספרדית.

ושאני בוכה גם בסרטים שמחים, ואיך החזקת לי את היד שפחדתי וחשבת שהיא נורא קטנה.

בסוף תספר במה אני עובדת

כדרך אגב.

*

אני רוצה את הדברים שמפתיעים אותי.

כמו הפעם שגיליתי כרוב הגדל בתוך הים. וקקטוס שמצמיח פרחים. או את יפו בלילות.

ואת האהבה שלי לסיפורים.

ספר לי סיפור כדי שארדם.

אפילו את אלו בלי מוסר ההשכל. רק עם גיבור אחד פשוט שצולח את כל המכאובים בדרכו.

וכשיתעייף לך הקול, אשים לנו שיר שיגרום לנו להיזכר במשהו שקרה כשהיינו ילדים

ושכחנו.

כמו אותו היום שצפיתי בילד הולך במרחק כמה מטרים מאמא שלו, עד שהוא נעצר לבדוק

האם היא תסתובב אליו לאחור.  היא המשיכה ללכת ונעלמה בסיבוב.

חשבתי לעצמי, האם כשיגדל הוא יזכור לה?

יונג אמר ששום דבר לא נשכח מאיתנו. הכל מתועד ונכתב בדפי התת מודע.

ואני מנסה להבין אנשים שמנסים לשכוח את שקרה להם. ואולי מבלי לדעת פועלים ממה שהתאמצו לשכוח.

*

אני מקשיבה הקשבה יתרה לכל מה שאומרים לי. לפעמים אומרים לי מאושר ואני שומעת עצוב

גם הגוף והפנים מספרים לי אותך.

*

אתמול ישבתי בבית בספה הכחולה, אכלתי מאפינס שוקולד ציפס, וראיתי את חיים של אחרים.

ישבתי שקטה קשובה מתבוננת ולפתע הבנתי שעוד חודש כל מה שסביבי יעלם.

ומה שנראה עכשיו יראה כמו חיים של אחרים.

עייפתי מפרידות.

גם אני בגיל נפשי המופלג רוצה לנוח מול סרט פיצה ואדם שאני אוהבת.

ולהרגיש שייכת.

שייכות כזו שאתה מתעורר בבוקר ומתקשר לספר שחלמת חלום ובצד השני אומרים לך חלום טוב

למרות שזה היה בכלל סיוט.

*

להתרחק מהכל

להתנתק

כמו בinto the wild

כמו הולדן קולפילד

כמו הנסיך הקטן

משהו מושך אותי לחפש כדי שזה יקרה לי.

השייכות.

*

מה שקורה לנו בחיים קורה גם בחלומות.

אחד סיפר לי שהוא לא זוכר אף פעם את החלומות שלו

איזה מין דבר עצוב זה.. לא לזכור חלומות.

אני כותבת את שלי על הקיר ומתבוננת בהם כל בוקר. הם השעון המעורר שלי.

 *

אני מאחלת שיבואו שנים שנראה הכל בבהירות.

ונאהב כמו ברכבת הרים, הלב צונח מטה או מקפץ מעלה ובכל זאת מרגישים בטוחים.

מישהו שומר עלינו.

*

הנה שנים שהיו מתקפלות למזוודה אחת.

אני לא אתגעגע.

אני לא אתחרט.

ובכל זאת

יש עצב בחילופי העונות.

יש עצב במחשבה

שהכל עובר.

1

מה יקרה אם

הכל ישתנה סביבי

כמו יצירת מופת המבוססת על סיפור אמיתי

האם חיי יתפרקו 

ואהפוך

כינור שהחליט בעצב והקלה

שהוא לא רוצה לנגן יותר.

או שאולי זה יהיה האירוע המדובר ביותר בשנה שלי

עם שטיח אדום ומצלמות

אני אודה לכולם

ואספר

איך הדבר הכי רע שקרה התברר לדבר הכי טוב.

2

תנועה בסרט נוצרת ע"י חילופים מהירים של תמונות קפואות, חסרות תנועה.

איך דבר

חסר

תנועה

יכול להראות חיי ופועם לעין בלתי מזויינת.

3

אני חושדת שאני בוגדת בי. היום יצאתי מהבית בלי לספר לי לאן. חזרתי מאוחר

ונכנסתי לישון

ההפך המוחלט ממה שהייתי עושה

לו הייתי נאמנה.

4

כשאני במשבר כתיבה

אני כותבת הכי הרבה

רציתי לחזור לכתוב כמו ילדה. אז כתבתי שתי שורות והפסקתי.

איך לכתוב בצורה קוונטית ולא ליניארית.

5

זה פרנציפט. הוא אמר.

ואני חשבתי שההתעקשות הזו תוביל אותו למקום רחוק מאוד ממני

זה לא היה סתם רומן. ולא אני ולא הוא זה סתם מישהו.

ובכל זאת עכשיו אני מרגישה

זרה

כמו לא היה

כמו שצועדים כי בטוחים שהדלת בסוף מובילה אותך לאנשהוא

אתה פותח את הדלת

וכלום

אין שם כלום

אין שם

איך אין שם אף

אחד זו המילה הבודדה ביותר.

הינך מתנשא עליי

ממרומי המודעות

מתפאר

על בינתך הנשגבת.

ואני מביטה מהצד

על שאינך מבחין מטה

איך

שורשיך נטרפים

בביצה השחורה

והתהומית

של

התת מודע.

כשאתה בתוך

אני מדמיינת את הנשמה שלך

חודרת

מנקבת חללים בשלי

כדי

לתת לאור לצאת.

כמה אהבה יש בי לך.

וכי 

אתה לא רוצה בה

אני מתהלכת כמו

רימון

המחפש

להתפוצץ.

גם ליבי הוא מדינת דמים ואני נלחמת

לחיותו.

מפקירה עצמי

אל תוך השיגעון ההפכפך

 עיניי מקימות את השקר למלוכה.

במונרכיה הזו

אתה שליט כל יכול על גרוני

פועל מתוכו החוצה

אם תרצה תשקיט אותי

אם תרצה תרעיש אותי

אני מפלגת עצמי עבורך

ומחכה מרוסנת