השבוע הסתכלתי על הפרסומת של גידי גוב לבזק "מרגישים בבית גם מחוץ לבית" , שמציגה כיצד הוא מתנהג במסעדה כאילו הוא בבית עד ש"מעירים אותו בקריאה" והוא פוגש את המציאות. מעבר לכך שגידי גוב מצחיק אותי במימיקה שלו, 

זה גרם לי לראות שוב כיצד הטכנולוגיה יוצרת לנו מציאות חדשה בכל פעם מחדש בעוד אנחנו מנסים בהתמדה לסגל מחדש את התפישה וההרגלים החדשים באותו הקצב.

אנחנו נמצאים בעידן של שפע ותשוקות (חומריות) וטכנולוגיה שיוצרת טשטוש גבולות .
אנחנו נמצאים בעידן בו אין פרשנות אחת אלא היא משתנה בכל רגע
(אתם זוכרים שפעם בזק היתה חברת טלפון קווי שלעיתים חיכינו להתקנת קו 7 שנים.)

אז לא פלא שנהיה קשה יותר ויותר לשים גבולות במציאות משתנה שכזו:

• גבולות מתי נגמר הבית ומתחילה העבודה ולהיפך
• גבולות בין הורות, זוגיות ומשפחתיות
• גבולות שנותנים להרגיש מתי אני אהיה מרוצה ומסופק ממה שהשגתי, קניתי, בניתי?
• גבולות להגדרה מה חיוני למחיה שלי ומה מותרות?

אז לפי מה נקבע את גבולות שלנו? מה נקודת ההתייחסות לפיה נגזור את הציפיות שלנו לחיינו? לעצמנו?

נשווה לחברים? נשווה למשפחה? נשווה לקולגות? לשכנים?
או אולי נשווה מול עצמנו ? נסתכל איפה היינו והאם התקדמנו ?

חישבו איך זה היה מרגיש אם היינו קובעים קריטריונים שיתנו לנו את המדד בו נהיה נאמנים לעצמנו ומי שאנחנו רוצים להיות?

בכל פעם שאנחנו חשים תסכול נשאל עצמנו:
"האם אני מתוסכל מול המציאות שלי או למול הציפיות שלי ממנה ?

בעידן של שפע אין סופי וטשטוש גבולות יש לנו אחריות גדולה מתמיד לבחור!!!
תיהנו מהשפע ותיצרו את המציאות שלכם ולא את זו שמשודרת לכם ע"י הסביבה.

מזמינה אתכם לבחור בחירות שיהיו נאמנות ערכים וייצרו משמעות עבורכם.
קבלו השראה מבחוץ אך תתאימו אותה לעצמכם ותפעלו משם.
תייצרו את הגבולות שיתאמו להגדרות שלכם לעצמכם, לחייכם, לקריירה , למשפחתיות שלכם ובכלל.

שנה טובה

חישבו על זה, עד כמה לעיתים האוטומט שלנו כהורים לרוץ, לעזור, לפשט ולהקל, לחבק ולחסוך כל פגע אפשרי.
אך האם העזרה המיידית שמקלה ותומכת, עוזרת להם לפתח כלים לטווח הארוך?

עד כמה אנחנו מחויבים לתת לילדינו כלים להיות עצמאיים בעולם. עד כמה אנחנו בוחרים להסתכל בזום אין או כחלק מהתמונה הרחבה.

עד כמה אנחנו מוכנים לאפשר לילדים שלנו למצוא את דרכם העצמאית ולא לפעול מתוך השלם את החסר (שלנו)

איך זה היה נראה אם היינו בוחנים לפני כל בחירה דרך שתי הפרספקטיבות לטווח קצר וטווח ארוך?

• האם פרישת חסות לילד מאפשרת סביבה בטוחה או  מונעת ממנו לפתח שרירי עצמאות לטווח הארוך?
• האם הגנה מכאב והתמודדות מחזקת או מחלישה?
• האם פתרון בעיות עבור הילדים מקלה ומקצרת דרך  או יוצרת תלות?
• האם איתגור מקשה על הילד או מעצים אותו?
• האם כשלון הוא תיוג לנצח או אפשרות ללמידה?
• האם לומר "לא" לילד יפגע בדימוי העצמי שלו או לגיטימי בדיוק כמו "כן"?

אין תשובה אחת ברורה, לכל בחירה יהיה מחיר.
הבחירה תמיד תהיה דרך הפרדיגמה בה אנו בוחרים להסתכל על המציאות. אך מאחר ויש מעט עובדות בחיינו והרוב זו פרשנות חישבו איזו פרשנות אתם הייתם רוצים לתת לאחד התפקידים החשובים בחייכם, כהורים?

האם שאלתם עצמכם בכובע ההורה מה חשוב לך במסגרת "תפקיד" זה?

מה היעדים שלך? כמותיים? איכותיים? מה הערכים שילווה את מילוי תפקידך? מה המורשת שהיית רוצה להעביר?
האם הורות זו תוכנית קצרת טווח או תוכנית חסכון אורכת טווח עם תוצאות מניבות בקו האופק?

לא תמיד נהיה כאן, זו לא אמירה דיכאונית זו פשוט המציאות.

בזמן שאנחנו כאן, השאלה האם נבחר לאפשר לילדינו לעצב עצמם בדמותם ונהיה שם עבורם כמלווים ולא מכתיבים?

כהורים, לרוב, קשה לנו לראות ילד מתקשה, טועה, מתמודד ונכשל. הטייס האוטומטי נכנס לפעולה מיידית ואנחנו רצים לייעץ לחסוך וליצור קיצורי דרך.
האם אנו שואלים שאלות או תשובות?

האם אנחנו באמת מקשיבים או מחכים להגיד דעתנו?

ילדים לא מושפעים ממה שאנחנו אומרים אלא ממה שאנחנו.
ולכן המתנה הכי גדולה זה להיות להם לדוגמא ולא להכתיב ערכים.

חישבו על זה, איפה הערך וההשפעה שלכם יהיה אפקטיביים יותר?

אז מה אתם מעדיפים תוכנית קצרת טווח או השקעות מניבות לטווח הארוך?

שכירים הופכים עצמאיים ומשליכים ציפיות מהדרך הקודמת בתפקיד כזה או אחר כשכיר לתוצאות הצפויות שהיו רוצים כעצמאיים.

חישבו על זה, מה קרה למושג "דרך"? עד כמה הוא נוכח במציאות הוירטואלית שלנו?
אם בימינו, בלחיצת כפתור או אפליקציה אני מקבל תשובות מיידיות ובא על סיפוקי, אם בתקשורת אני נחשף בעיקר להצלחות בהשמטת הפרטים השוליים כמו כישלונות שבדרך, מאמץ ומחויבות לחלום, והכול בעטיפת happy end,
איך אני יכול להעריך זמן, התמדה ונחישות בדרך למטרה?

מה יקרה אם נשנה נקודת התייחסות?

איך זה ייראה כשניקח מסיפורי ההצלחה את ההשראה, אך נקשיב לסיפורים המלאים ולפרקים החסרים ולא רק כותרות והתקציר. נראה צד נוסף וריאלי יותר של המציאות בה מחויבות, נחישות והתמדה לעיתים כנגד כל הסיכויים הם אלו שמגשימים חלומות.

עבורי אם רוצים השראה אוטנטית למושג "דרך" אלו תוכניות כמו של פרופסור יורם יובל, גיל ריבה, והסטודיו למשחק שחושפים את הסיפורים האמיתיים של הדרך מאחורי ההצלחות הגדולות וחושפים לעיתים כמה דם יזע ודמעות עד שהגיעו להצלחה ועל שינוי הערך הצלחה בעיניהם עם הזמן.

האם חשבתם פעם על בסיס מה אתם בונים את הציפיות שלכם? על בסיס מה ששמעתם "שצריך" להיות או על בסיס היכולות, מוכנות ומוטיבציה שלכם?

איך זה ירגיש אם תשאלו עצמכם:

• האם המטרה שהצבתם לעצמכם מאתגרת, מרגשת אתכם? מכניסה לכם אנרגיה?
• האם אתם מוכנים לעשות הכול כדי להגיע אליה?
• האם יש לכם כל מה שאתם צריכים כדי לצאת לדרך? תמיכה, זמן, יכולות, משאבים (כסף, אנרגיה, מרחב פעולה)?
• האם תרגישו סיפוק כשתגיעו לשם? האם ימלא אתכם?
• מי תהיו כשתגיעו לשם?
• האם אתם מוכנים לשלם את המחיר של הבחירה ביציאה לדרך?
  גם אם נרצה וגם אם לא לכל בחירה יש מחיר. זה יכול להיות זמן שאני משקיע, זה יכול להיות ויתור על איכות חיים לזמן מסוים, זה יכול להיות שינוי סדר העדיפויות שישרת את המטרה.

קשה להעריך "דרך" בעידן שמדבר על תוצאות מהירות. 

נכון, כיף יותר לחשוב על אפקט המג'יק סטיק אך עד שייכנס לייצור המוני, מה אתם מוכנים לעשות כדי לצאת ולבנות את הדרך שלכם למציאות שאתם רוצים לחייכם?

מה שהמחקר הזה עושה הוא שובר פרדיגמה רווחת כי לחץ= שחיקה ומאיר פרספקטיבה אחרת שטוענת כי שחיקה מתפתחת היכן שאובדת המשמעות. כלומר, מי שימצא תחושת משמעות בעבודה ובחיים יישחק פחות.

דקה לפני 2012,
האם עצרתם עצמכם לבחון או לייצר תחושת משמעות בחייכם הפרטיים או המקצועיים?

דר' טל בן שחר בספרו "באושר ובאושר" מדבר גם הוא על הנושא ממקום אחר. כדי למצוא תפקיד מתאים, הוא מציע לשאול עצמנו 3 שאלות מכריעות :

• מה נותן לי משמעות?
• מה מעניק לי הנאה?
• מה החוזקות שלי?

באיזורי החיבור בין שלוש השאלות נמצא את התפקיד שיתאים ויהלום את הרצונות וחוזקות שלנו.

לכולנו יש נסיבות חיים וצרכים פיסיים שלעיתים נראה כי מכתיבים את חיינו אך איך זה יראה אם נכייל את סולם מדדים הפנימי שלנו?

דמיינו לעצמכם שיש לכם את הקוד שמאפשר לכם לכייל את עצמכם.
מין קוד שמייעל את החיים ומאפשר לבדוק האם הבחירות והפעולות שלנו נמצאות או יימצאו בהלימה למי שאנחנו ולמה שחשוב לנו. האם הן באמת ייצרו לנו תחושת משמעות בחיים. האם יגרמו לנו שקט כשנעמוד בהן?

זה לא משנה אם אני מזכירה או מנהל בכיר, אמא לילדים או עצמאי אני אוכל להרגיש מסופק אם העיסוק שלי ייתן לי תחושת משמעות, אם הוא בהלימה לערכים שלי ולצרכים שאני רוצה לספק לעצמי בחיי.

מספר שיחות שניהלתי השבוע שיקפו עד כמה סנכרון כזה יכול לסייע בבחירות במהלך החיים. אם זה בחורה בת 20 שמתלבטת איזה מקצוע לבחור ללמוד, אם זה אישה כבת 50 שעשתה דרך משמעותית בקריירה ונמצאת על צומת דרכים לא פשוטה בה היא צריכה להכריע בהחלטות מה באמת נכון לה בעבודה בתמהיל חייה. או רופא מתמחה שאחרי 11 שנות לימוד שואל עצמו האם הוא באמת רוצה לעסוק ברפואה.

תארו לעצמכם עד כמה קל יכול להיות כשהקוד יהיה ברור וחשוף לכם. תעצרו לייצר כיול מחדש בכל פעם שאתם עומדים לפני החלטה משמעותית.
אותו "קוד" אינו קבוע הוא יכול להשתנות. בדיקת "כיול" תבדוק האם סדר הערכים השתנה? האם נכנסו צרכים חדשים למערכת?
אם הבדיקה תהיה קודם כל לפי אותו מדד פנימי, תמיד נהיה שקטים כי נהיה נאמנים לעצמנו.

כמה אנרגיה עשויה להיחסך, כמה תסכול יכול להצטמצם, כמה אפקטיביות תעלה ויעילות תשתפר כאשר נהיה נאמנים לעצמנו ונפעל מתוך בחירה מלאה.
עשייה אינה סימן להתקדמות ולעיתים אפילו תורמת לשחיקה תשישות גופנית ומנטלית, סנכרון וחיבור למה חשוב לנו באמת ומי אנחנו בזמן ההחלטה, הוא זה שמקדם באנרגיה.

גם לעיתים כשהחיים בוחרים לנו מצבים לא אידיאליים, ייצרו בחירה מחדש. 

עיצרו , בידקו למול המדד הפנימי ומי אתם באותו זמן !!! ובחרו שוב.
לעיתים גם אם זה נראה אותו דבר, זה יכול להיות שונה כי זה יהלום את מה שאתם ומה שחשוב לכם.

איך תראה 2012 אם ניקח אחריות לייצר עבור עצמינו תחושת משמעות בחיינו.

חישפו לעצמכם את הקוד שלכם. צרו הגדרה עצמית עדכנית שתיקח אתכם לאן שאתם רוצים להגיע
,בשנה הקרובה ובכלל, בעוצמה.

שתהיה שנה מאתגרת ומלאת תשוקה ופחות שחיקה.

אחרי תקופה של אחיזה בקרנות מזבח של אשליית השליטה בטכנולוגיה, הצטרפתי לעידן הסמארטפון.

יכולתי לכתוב "נשברתי" אך הבחירה בהחלט נעשתה במודע.

ההתלבטות לא היתה טכנולוגית אלא בחירה במידת ההשפעה על החיי. האם ועד כמה אני רוצה לפתוח את הסכר. 
אחד הנושאים המרכזיים בלימודי התקשורת שלי הוא נושא עיצוב התפישה. הטכנולוגיה מעצבת תפישה ובהתאם לכך את הבחירות והפעולות הנגזרות מכך. 

קשה להתעלם מהעובדה שהעידן הטכנולוגי הזה מאפשר ומקל על חיינו ברמה הטכנית, הנגישות למידע, ניתוק התלות במקום פיסי והכל בעיצוב סקסי וטרנדי. 
אנחנו נמצאים בכל מקום כל הזמן.

אך עד כמה אנו מודעים לאחריות הנדרשת מאיתנו, היום יותר מתמיד, לנהל את חיינו? 
להציב גבולות בעידן שמאפשר מרחבים אין סופיים? 
להיות מסוגלים עדיין לראות את התמונה הגדולה?
האם אנחנו באמת נמצאים באיזשהו מקום במלוא נוכחותנו?

בכתבה "במיטה  עם הסמארטפון"  מדברים על הסמארטפונים והטאבלטים שמאפשרים לנו לגלוש מכל מקום. טושטשו גבולות הזמן והמקום בין העבודה לבית ובכלל. 29% מדווחים כי זמינות תמידית לרשת פוגעת במערכת יחסים שלהם.   

לא פלא שקשה להציב גבולות בעידן ששובר כל גבול קיים.
בית-עבודה, שיעור-הפסקה, חופש-עבודה, בילוי זוגי-הורות,
 

לאחרונה כשכל השיחות סביב טכנולוגיה, סטיב ג'ובס וההשפעה על חיינו

חישבו עד כמה אתם משתמשים בטכנולוגיה בחייכם ועד כמה אתם חיים בתוכה?
סמארטפון, פייסבוק, לפטופ, dropbox למיניהם האם הם כלים לשימושכם בחייכם או במקומות מסוים תחליף לחיים האמיתיים?

בעידן של תנועה וזרימה מתמדת עד כמה אני יכול לעצור רגע ולקחת אחריות מלאה על בחירות ופעולות שלי. (שימו לב עד כמה, לעיתים, נדרשת אנרגיה היום בכלל כדי לעצור !!!)

בעידן טכנולוגי הזה אנחנו מוציאים כמעט הכל לספקי משנה. 
הזיכרון בטלפון או במחשב- מישהו מחייג מהזיכרון בכלל?,
המצאות עתידיות שיאפשרו לעשות download לזיכרונות שלנו!!! כדי שלא נשכח, 
JPS- כבר לא חייבים להתמצא בדרכים ולהכיר את הארץ.
תוכנות לחישוב מהיר לתוצאות מיידיות.
 

חישבו על זה, עד כמה, לעיתים, אנחנו כבר לא סומכים על עצמנו.
איך התפישה הזו באה לידי ביטוי בחיינו? 
האם אנו מוכנים לוותר על יצירת החיים שלנו בדמותנו?

הפסקנו להתאמץ, לאמץ שרירים (גם מח זה שריר), תהליכי חשיבה, וויתרנו לטובת הספקים גבוהים.

מזמינה אתכם לחשוב מה דרוש לכם כדי להיות המנהלים של חייכם, להיות נאמנים לעצמכם?

במה הייתם רוצים להשתמש כדי לאפשר לעצמכם לייעל את חייכם, איפה חשוב לכם לייצר גבולות במטרה לכבד ערכים חשובים בחייכם?

איך זה ירגיש אם בהחלט נשתמש באמצעים שאנו צריכים כדי לאפשר לעצמנו יעילות והקלה, אך לא נשכח ונוותר על היכולת לשלוט בכל התמונה. לא נהפוך למבצעים ללא תכנון אלא נשתמש באחת היכולות הטכניות המדהימות של הטכנולוגיה שמאפשרת לעשות zoom out  ו- zoom in גם בחיים שלנו.

העידן הזה מציב לנו את האתגר הכי קשה בפרדוקס אכזרי. 
עידן של שפע, פלורליזם ונגישות מקסימלית שדורשת נטילת אחריות והצבת גבולות אישית.

מזמינה אתכם לייצר את סולם הערכים והקריטריונים לפיהם תהיו נאמנים לעצמכם ולחיים שהייתם רוצים לעצב לעצמכם ולפעול לאורו. להשתמש בכל השפע מתוך בחירה מלאה ולא לקרוס ממנו. 

אנחנו חיים בעידן של שפע ובחירה וכתוצאה מכך, כל הזמן אנחנו נדרשים לקבל עשרות החלטות קטנות וגדולות עד שבשלב מסוים כבר אין כח להחליט. זה לא משנה אם אתה מנהל בכיר או עקרת בית, אם ההחלטות הן ניהוליות או אישיות, משפחתיות או השרדותיות אנו נדרשים להחלטות בכל ממשקי חיינו בכל דקה.

אז מה אנחנו עושים? 
או שאנו בוחרים באימפולסיביות במקום להעלות את כל האפשרויות או שאנו נמנעים ובוחרים לא לבחור. כשזה קורה אנו מעדיפים את התגמול המיידי ופתרון לטווח הקצר , לעיתים זה אפילו קצת שקט, ומוותרים על הראיה לטווח הרחוק.

במאמר רחב ומרתק מהניויורק טיימס שצוטט ב- markerweek, נחשף המושג "עייפת ההחלטות" וההשפעה שלה על יכולת השליטה עצמית. 

הוכח כי יש מאגר מוגבל של אנרגיה מנטלית להפעלת שליטה עצמית. ואם כך, המושג כח הרצון הוא לא רק מטאפורה אלא באמת מאגר אנרגיה שניתן לבזבוז ובאותה מידה ניתן להשתמש בו בתבונה. 
עובדה נוספת מעניינת הינה כי לסוכר יש יכולת לשקם כח רצון לשפר שליטה עצמית ואיכות החלטות ולהטות את ההעדפה לאסטרטגיה ארוכת טווח על פני תגמול מיידי.

נסו לדמיין שיש לכם מאגר של 5 תהליכי קבלת החלטה ביום בלבד. האם ברור לכם היכן הייתם רוצים לנצל את האנרגיה הדרושה להם ועל אילו סוגי בחירה הייתם מוותרים?

חישבו על זה, עד כמה קל להאשים את החיים בעידן הפוסט מודרני ולקרוס מהשפע והעומס מידע שדורש מאיתנו לעצור ולבחור בין שלל האפשרויות.
אך איך זה יראה אם ניקח את המושכות לידינו וכעת כשאנו מודעים לעובדה שהאנרגיה מוגבלת, נבחן דרכים לשמרה כדי לנצל אותה בצורה האפקטיבית ביותר.

לשם כך, קודם כל עלינו להחליף פרדיגמת מוצא: במקום לחשוב שקבלת החלטות הינה תכונת אופי וישנם המוכשרים בה יותר ואלו שפחות, להסתכל על קבלת החלטות כתהליך שניתן להשתפר בו.

נפתח הרגלים שמפחיתים מאמץ מנטלי ומשמרים את כח הרצון להחלטות חשובות. 
איך זה יראה? 
במקום לקום כל בוקר ולהיכנס לתהליך החלטה: "היום אני אלך לחדר כושר או לא" 
פשוט קובעים ביומן או עם חבר או מאמן כושר מחייב ומשאירים את המאגר להחלטות חשובות יותר במהלך היום.

ניקח אחריות על המצב הפיסי כדי למנוע מצב של דלדול אנרגטי
איך זה יראה? 
נמנעים מכניסה לתהליך קבלת החלטה בשעות של עייפות פיסית או בשעה של רעב לא מאשרים רצף ישיבות קבוע ביומן.

ניצור גבולות
איך זה יראה? 

לא נתפתה להצעות וכניסה לתהליך של קבלת החלטות כאשר אינכם מוכנים לו. למשל סקר בטלפון בזמן שאתם לא פנויים, איש מכירות שמציע לכם משהו כשאתם לא מעוניינים לקנות,

בחירה = חופש = שקט

בעידן של עודף תשוקות והיצע, יש לנו את הבחירה החשובה מכל איך למקסם את ניצול האנרגיה שלנו וכיצד לקחת אחריות שתאפשר לנו להעלות את האפקטיביות והשליטה שלנו בחיינו.

אני לא מאמינה שניתן לנהל זמן, לנהל תוצאות, לנהל מה אנשים יחשבו וכיצד ינהגו, לעומת זאת אני בהחלט מאמינה שניתן לנהל את האנרגיה של עצמנו, לבחור את הפעולות שלנו את הדרך בה אני בוחר להתייחס ולהסתכל על הדברים ואיך לעשות אותם. לבחור, כאסטרטגיה, איפה אני משקיע את האנרגיה והזמן שלי ואיפה אני מוותר על תהליך ארוך של קבלת החלטות ונמנע ממנו.

"בעלי שליטה עצמית הגבוהה ביותר הם אלו שבונים חייהם באופן שמשמר את כח הרצון"(ג'ון טיראני)

שנה חדשה בפתח, כולנו מאחלים תמיד לעצמנו שנה טובה עם המון איחולי הישגים ותוצאות. השנה, הייתי רוצה לאחל לכולנו שנה של חיבור לעצמנו, לרצונות שלנו, לערכים שלנו, למה שמניע אותנו קדימה, למי שאנחנו רוצים להיות. כשאנחנו מחוברים, אנחנו נטענים באנרגיה שמניעה אותנו קדימה, מעודדת לקיחת מחויבות ואחריות וגורמת להתרגשות מהעתיד הצפוי והמאוד רצוי.

השבוע שמעתי שיר של דני רובס "משהו חדש מתחיל" (מצורף לניוזלטר) והוא הזכיר לי את האנרגיה של צעידה בתשוקה קדימה. המילים, הקצב ממש מעבירים את ההתרגשות, את האנרגיה של התעוררות הזו של משהו חדש שמתחיל.

חישבו על משהו שנורא רציתם, שהרגשתם שבלעדיו לא תרגישו מוגשמים, דבר שהדליק אתכם באמת. לא משנה אם הוא מוחשי יותר או פחות : תפקיד מסוים,  אתגר אישי מסוים, איזון בין חיים לעבודה, התחביבים או המשפחה, או אפילו זמן עצמי.
היזכרו באנרגיה שנכנסת לגוף אחרי ההחלטה "אני רוצה את זה ואני אעשה את זה".
כשיש רעיון שמדליק אותנו, גם אם הוא נראה מורכב, הדרך לביצועו פתאום נראית אפשרית והנסיבות הופכות לרקע.

זו האנרגיה שאני מאחלת לכולנו השנה.

אז למה זה נראה לעיתים כל כך קשה?

השאלה, מה הפרדיגמה או ההנחה הבסיסית שלכם?

• האם אתם מאמינים כי יש בידכם בחירה כיצד לחיות את חייכם או שאתם צריכים לנהל הכי טוב את הנסיבות שהחיים יוצרים?

הבחירה לחיות את חיינו על פי הערכים שלנו היא לא מה שהחברה לימדה אותנו. חלקינו מסתפקים במה שניתן לקבל, חלקינו בוחרים על יסוד מה אחרים רוצים (הורים, חברה, ציפיות) , חלקינו בוחרים לפי מה שיהיה קל יותר להשיג, מה יגרום לנו הכי פחות אי נוחות, בקיצור אנחנו לעיתים מוותרים על עצמנו ולעיתים פועלים להגשים רצונות לא בהכרח שלנו.

אני מזמינה אתכם לראות בכל דבר בחייכם בחירה!!! (גם לא לבחור זו בחירה)

• האם הגשמה הינה תוצאה בעתיד שהמטרה שלנו ללכוד אותה ולהפוך אותה למצב קבע?
  או שאולי ניתן להרגיש הגשמה כבר היום, לחוות אותה שוב מחר בצורה אחרת ושנה הבאה אחרת ?

הגשמה זו הבחירה לחיות את חיינו על פי הערכים שלנו והרצונות שלנו ולא לפי מה שאנחנו "צריכים" להיות. להיות מסוגלים לחיות מהדמיון (עתיד) ולא מהניסיון (עבר).

אם נחשוב על זה , אפילו סטטיסטית, רוב החיים אנחנו בדרך ומעט יותר מגיעים.
אז איך זה ירגיש אם נחשוב שהגשמה ("להגיע לשם") אינה המטרה אלא מה הדרך שאני בוחר כדי להרגיש מוגשם בכל יום ויום אפילו בנסיבות הקיימות.

מזמינה אתכם לבחור לשנה החדשה משהו שמדליק אתכם, שנותן לכם אנרגיה . שנותן לכם עתיד ולא מתקן עבר. שיגרום לכם לקום כל בקר באנרגיה מרגשת לקראת הצעידה בדרך.

הכריזו עצמכם קדימה וחיו לתוך ההכרזה.

מאחלת שיסתיימו החיים שירשתם ויתחילו החיים שעיצבתם ובחרתם לעצמכם. וזה ממש לא משנה בני כמה אתם. הכל יכול להיות אותו דבר ועם זאת מאוד שונה כי זה יגיע מבחירה אוטנטית.

חיו את הרגע אל תוותרו על כלום.
שנה טובה.

• "אז אני חברתי ומדבר בגובה העיניים. סבבה. כולם תקשורתיים"
• "אז אני טובה בסדר וארגון. אחלה. מה מיוחד בזה?"
• "אז אני מתקתק עניינים וכל פרויקט מסיים בזמן גם אם התחלתי בדקה ה- 90. אבל למה אני תמיד מתחיל בדקה ה-90?"

אנחנו מוצאים עצמנו מנותקים מהערכים, מההישגים, מהעוצמות, מהכישורים שלנו. לוקחים אותם כמובן מאליו דווקא בגלל שבאים לנו בטבעיות.

חישבו מה הנחת היסוד שמכוונת את אותם דברים ל"מגירה של השטויות" ? (שטויות בעיני המתבונן כמובן)

"אם לא התאמצתי ממש, אז זה לא שווה"

"זה מי שאני, זה לא עושה אותי מיוחד"

האם זו האמת?

אולי כשדברים באים במאמץ מזערי זה הכיוון שיותר נכון לי וליעדים שלי? אולי כשאני נאמן לעצמי אני פועל ביתר אנרגיה, תשוקה ובהירות ומצליח לרוץ למרחקים ארוכים יותר? אולי אני הרבה יותר אפקטיבי כשאני פועל ממקום שקט וזורם יותר?

איך זה היה נראה אם היינו פותחים את אותה מגירה של השטויות ובודקים מה יש בה כבר עכשיו?

חושבים כיצד מה שיש בה יכול לקדם אותי? מה מטעין אותי באנרגיה? מה מכבה אותי ומנהל אותי?

זה לא משנה אם אתה מנהל שמנהל את חייו או העסק שלו, אדם פרטי או בעל עסק. ככל שהמודעות לגבי הערכים המובילים שלך עולה ותדאג לכבד אותם, מתבהרות הרבה מההחלטות עליהם "התבזבזה" המון אנרגיה.

בעלי עסק שמתבהר להם מה המוצרים או הקהלים אליהם הם רוצים לפנות וכפועל יוצא מתבהר להם למי לא. ע"י עבודת ניקוי זו משתחררת המון התנגדות ועבודה בלחץ שמכניסה הרבה אנרגיה מקדמת למערכת.

ביירון קייטי אומרת משפט מקסים: "טרנספורמציה אמיתית מתחילה במערכת יחסים עם מה שיש לנו". אך, אם נודה באמת, רובנו מנוהלים ממה שאין לנו.
כשאנחנו מנוהלים ממה שאין לנו אנחנו לא נמצאים באמת בהווה. כאן. אנחנו מכים על מה שלא הספקנו בעבר או מתבאסים שלא הגענו למשהו שעדיין לא קרה כי הוא עדיין בעתיד.

פריצת דרך לא תתאפשר אם לא נהיה בזמן הנוכחי . ממש עכשיו

טרנספורמציה אינה זהה לשינוי (שינוי מתקן או משפר דברים מתוך הנחה שהם לא בסדר)

טרנספורמציה היא התפתחות לשלב מתקדם יותר מתוך הבנה שהכל טוב,  ואני רוצה להתפתח יותר.

חישבו על זה,

האם אתם יודעים מה הערכים שלכם? האם אתם דואגים לכבד אותם?

האם מימשתם את מה שכבר יש לכם? לקוחות, כישורים, קשרים, יחסים?

אני מאמינה גדולה בלהוציא "יש" מ"יש" יותר מאשר "יש" מ"אין".

רוב התשובות , היצירתיות, התובנות מצויות כבר אצלנו אנו רק צריכים לעצור, להסתנכרן, להפסיק לשנות ולהתחבר יותר למי שאנחנו ולמה שכבר יש בידינו כדי להגיע מתוך זה, למי שאנחנו רוצים להיות. וכל זאת כדי להיות אפקטיביים יותר לעצמנו.

כמה פעמים קרה לכם שמחשבה שלכם מתווכחת עם המציאות?

"אני צריך להיות מצליח יותר", "אני צריכה להיות רזה יותר", "בעלי צריך לשתף יותר", "הבוס שלי צריך להעריך אותי", "לקוחות אמורים להמליץ עלי"...

מחשבות כאלו ואחרות אינן מזיקות כלל, הבעיה מתחילה כשאנו מתחילים להאמין בהן. כשאנו הופכים את אותן מחשבות לעובדות, באותו הרגע אנו מתחילים לסבול וזה גוזל מאיתנו הרבה אנרגיה.
כשאנחנו נקשרים למחשבה, אנו למעשה מתנגדים למה שקורה בפועל, במציאות שלנו.

מייד כשעולה מחשבה, אנחנו רואים את המציאות דרך "המשקפיים" שלה. האגו שלנו מתגייס למצוא אשרורים לאותה מחשבה.
לדוגמא, אם זה "אני צריך להיות מצליח יותר" אז הרעש שעולה ברקע מוחנו נשמע בערך ככה: "הנה כמה אנשים צעירים בגילך עשו אקזיט לאחרונה", "כל החברים שלי מתקדמים, מרוויחים מעולה ובתפקידים בכירים", "אני חייב להשקיע יותר כדי להגיע לאן שאני רוצה".

עד כמה פרדוקסאלי שזה נשמע, אין לנו שליטה כלל על המחשבות שלנו. הן באות והולכות כמו עננים בשמיים. לנו יש את היכולת לבחור כיצד להביט בהן ואיזו פרשנות לתת להן. ייתכן שפעם נראה אותן כמרגיזות, למחרת את אותה מחשבה נראה כמצחיקה, ושבוע אחרי אולי רק מעניינת. ברגע שנפסיק להיאחז בהן, הן "ירפו מאיתנו" ויפסיקו לנהל אותנו.

ביחנו אפילו לרגע אחד איך זה מרגיש כשאתם מרפים ומשחררים אחיזה מאחת המחשבות שמציקה לכם? מאחת המחשבות שמאמינה שדברים צריכים להיות אחרת ממה שקורה במציאות.

שימו לב כמה שקט ומרחב נוצר בפתאומיות כשאתם בלי אותה מחשבה. זה בידיכם!

ביירון קייטי בספרה "לאהוב את מה שיש"  אומרת משפט כל כך פשוט ויפה:" לעיתים הדבר שלדעתך לא היה צריך לקרות, כן היה צריך לקרות. הוא היה צריך לקרות, כי הוא קרה ושום חשיבה לא תשנה את זה. זה לא אומר שצריך להסכים או למחול. פרוש הדבר שיש בידינו יכולת לראות דברים מבלי להתנגד וללא הבלבול שיוצר המאבק הפנימי שלנו".

לא סתם אומרים מחשבה מייצרת מציאות.

חישבו כמה משחרר זה לקבל את המציאות בדיוק כמו שהיא , גם אינה אופטימאלית, ולפעול משם לשינוי, שדרוג או התפתחות.
במקום לבזבז אנרגיה על התנגדות והורדת ידיים עם אותה מחשבה שטוענת שדברים לא אומורים להיות כפי שהם, תתפנה אנרגיה שתאפשר לקבל את הסיטואציה, לקחת אחריות ולפעול כדי לשנותה.

דמיינו לעצמכם, אם רק היתה לכם מכונת תרגום אישית כזו שמשפרת את איכות התקשורת שלכם, מסננת רעשים ומעלה אפקטיביות של העברה וקבלת המסרים.

אם נסתכל על מודל התקשורת הבסיסי, נראה כי הוא נורא פשוט:
מוען מוסר לנמען מסר, נמען קיבל את המסר.

אז למה קשה כל כך להעביר את המסרים שאנחנו רוצים ?
הבעיה הינה ברעשים שמסביב המקשים על המסר לעבור כמו שהתכוון המוסר, בדיוק כמו במשחק הילדים "טלפון שבור". כל זה בנוסף לנתון קטן שמתחבר למושג "הרעש" האומר כי רק 10% מהתקשורת באמת עוברת ע"י המילים!!!

חישבו על זה, אנו חיים בעידן בו אנו "נדרשים" לתרגם ולפענח בכל רגע ודקה בחיינו. להיות ערניים ולייצר משמעויות חדשות. לכל מילה או התנהגות ייתכנו כמה פירושים ואין פרוש אחד אולטימטיבי:

• לפני כמה שנים המשפט כמו "כתבתי לך על הקיר" היה יכול לזמן צרות והיום לגיטימי ושגור בשפה בעקבות השימוש בפייסבוק.
• אם בילדותי אם ראינו מישהו מדבר לעצמו באוטו צחקנו עליו שהוא קוקו. היום זה די ברור שהוא מדבר בדיבורית.
• המשפט" שלחתי דואר", פעם זה היה ברור, היום אני אשאל אם הכוונה למייל, מעטפה או פוסט.

שינויי השפה והמציאות שלנו דורשים גמישות תמידית ודורשים מאיתנו לתת פרשנות חדשה כל שנייה למושגים שמתהווים כדי להבין את אותה מציאות שאנחנו חיים ויוצרים בה. יש כאלו שרואים בזה עבודה קשה ולעיתים מעדיפים להאשים את הסביבה באי הבנה.

הקשבה אמיתית אפקטיבית דורשת מאיתנו מעורבות גדולה וניתוק הטייס האוטומט. דורשת מאיתנו להיות אקטיביים ולא להשתמש בהגדרות מן המוכן כי תוקפן פג די מהר בקצב הנוכחי. כשאנחנו מקשיבים באמת (לא שומעים, מקשיבים) אנחנו מאפשרים תקשורת אמיתית אפקטיבית ולא רק העברת מסרים.

באינטראקציות בהן חשוב לכם לייצר משמעות ופרשנות מקדמת, צמצמו את הפער בין מה שאתם מתכוונים לומר, למה שאתם באמת אומרים ומשדרים. אם זה בראיונות עבודה, אם זה בשיחות עם הילדים או בני הזוג, אם זה בשיחות מול מנהלים או לקוחות, חישבו על זה, איך זה יראה אם נעשה את המקסימום כדי להגדיל את מעגל ההשפעה שלנו, ניקח שליטה רק על מה שבשליטתנו ונתמקד שם.

קחו אחריות על המסרים שאתם רוצים להעביר, וודאו שאכן המסר שרציתם להעביר, התקבל בצד שני.קחו אחריות כדי למזער רעשים. בוודאי שאין לנו יכולת לשלוט על המסר שיקבל הצד השני אך בהחלט יש לנו השפעה לצמצם את היקף עבודת התרגום שהוא יצטרך לעשות כדי לחלץ את המסר מתוך הדברים שלנו. כתוצאה מכך נצמצם את הפער בין הכוונה שלנו למסר שאכן התקבל בסוף.

בקבלת מסרים, קחו אחריות להשלים בטכנולוגיית "שחזור מסרים" ולוודא שמה שהבנתם זה מה שהתכוון הצד השני לומר לכם. קחו אחריות לנתק את עצמכם מהאגו ולנסות להקשיב מה באמת ניסו לומר לכם? במקום להיעלב, לכעוס או להסיק מסקנות לא מקדמות, קחו אחריות להקשיב מתחת למילים, לטון, למחשבות, לרגש, לסיטואציה, למצב רוח ולייצר את המשמעות והפרשנות משם.

עד שהמכונה שפלינט הציג תכנס לייצור המוני ותקצר עוד תהליך בתפישה האנושית, מזמינה אתכם לייצר אותה בדימיונכם ולחשוב שכל אחד, משני הצדדים, יכול לשלוף אותה בכל רגע.

על פי ויקפידיה - עצמאות היא מצב שבו מדינה אינה תלויה בגורם חיצוני לצורך קיומה הפיזי והכלכלי.

על פי מילון "אבן- שושן", עצמאות פירושה עמידה של האדם ברשות עצמו, אי תלות באחרים, אוטונומיה. אנו מתרגמים הגדרה זו ליכולת של האדם לפעול במישורים שונים תוך הפעלת שיקול דעת, כשקודם לכן הוא הספיק ליצור זהות אישית נפרדת כדי להשיג שליטה טובה בסביבתו.

עד כמה אנו מרגישים שאנחנו חיים בעצמאות בחיינו, בבחירותינו?
עד כמה אנחנו חיים את ערכינו במלואם?

זה לא משנה אם אנחנו בני 20 או בני 60 בכל דקה ניתן להחליט לחגוג יום עצמאות אישי שמח.

השאלה ברוח יום העצמאות, האם אנחנו באמת מאמינים שלכל אחד יש חופש בחירה?

סטיבן קובי שאל שאלה מקסימה שמעודדת פרואקטיביות ובחירה? (לינק)
האם אנחנו תוצר של נסיבות חיינו או של הבחירות שלנו? 

תחשבו על זה, איך זה ירגיש אם נכריז את הכרזת העצמאות של עצמנו ונפעל משם?

דמיינו אתכם עצמאיים במדינתכם, מדינה של בחירה אוטנטית. ללא תלות חיצונית במטרה להגדיר לעצמנו את עצמנו, מקבלים החלטות בריבונות מלאה לוקחים מחויבות ואחריות אוטנטית על חיינו כדי לממש את הבחירות שלנו.

• מה תחרטו על הדגל שלכם?
• מה ערכי היסוד שלכם ?
• על סמך מה אתם מקבלים החלטות בחייכם, בעבודה, בבית.
• למה אתם מחויבים בחיים? האם אתם פועלים לממש את המחויבות הזו או שמחויבות נסתרת מנהלת אתכם בבחירות?
• על מה אתם לוקחים אחריות אוטנטית בחיים?

אימון מתאים למי שבוחר להיות מחויב לעצמו ולקחת אחריות ולהיות שחקן פעיל בחייו ולא לחכות שדברים ייקרו. מאפשר לייצר בחירה אוטנטית בחיינו. לחיות בעצמאות אמיתית ללא תלות בהגדרות, צרכים או אמונות מנהלות.
כל יום יכול להיום היום הראשון של שארית חיינו ללא קשר לגיל כרונולוגי.

יום עצמאות אישי שמח

כמנהג חג הפסח רבים קונים בגדים חדשים לעצמם ולמשפחה. איך זה היה מרגיש אם היינו מתחדשים בחליפה חדשה מסוג אחר כבר מהפסח הזה?

אם רק היינו מאווררים את ארון חיינו, כמנהג החג, ונפטרים מהסיפור שלנו על עצמנו שגיבשנו במשך השנים ובוחרים חליפה שתפורה ומתאימה יותר למידותינו העכשוויות?