כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    עוד טיפ טיפה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד טיפ טיפה

    שלוש הגרציות מתוך תמונת \"אביב\" של סנדרו בוטיצ'לי.
    במיתולוגיה היוונית, שלוש החאריטוֹת היו אלות החן, היופי, הפריון וכישרונות המוזיקה והאמנות. לדברי הומרוס, הן היו בנות לוויתה של אפרודיטה, אלת היופי והאהבה.

    ארכיון

    ארכיון : 11/2007

    40 תגובות   יום שבת, 24/11/07, 15:05

     

     

    כי שאלתי את נפשי למוּת

    והוא באילמוּת

    "ויאמר טוב מותי מחיי"

    ושבקתי חיים

    לעידן עידנים

    ופקחתי עיניי לרגליי מלאכים

    וראיתיו

     

    ושיחקה לי השעה

    והוא בשיעור קומה

    מוביל אותי בעדנה

    למסירת הנשמה

    ושם פעמיו לעבר משעוליו

    וכוחו במותניו

    נצמדות למותניי

    עוטפות פנינותיי

    להחזיר בי נשימה

    שמן זית זך

    אלי נאנח

    ואין מרווח

    בינינו

     

    פורץ כאש

    ביְרֶכָיי מתפלש

    מפיק תשוקותיי

    מצלילָיי

    תנועותָיי

    שורפים בו אש

     

    אצבעותיי ניתזות

    דם מיתריו

    וקולי דממה

    זועקת אליו

    לחרוט בי עלוּמיו

    במחול נשמות לתוכי

    ישים פעמיו

     

    צוֹק עיתים

    הגיעה שעתי

    בצעדי אוֹן להכריע

    גורל אדמתי

    והיא רווּיה

    חלב ערגתי

    יוצקת ממני

    מתיקות שתיקתי

     

    כי חיכיתי

    שתקתי

    התמסרתי

    והנני כאן.

     

    -----------------------------------

    מוות בנשמה , הוא הסוף הקשה ביותר שקיים

    ולעומת מוות הגוף , עוד יש לו תחיה

    ולעיתים , לא מתוכנו אלא מתוכם של נשמות טהורות

    נשלחת יד להציל

    כשם שיונא הנביא באומרו טוב לי מותי מחיי , ניצל לעוד דקה

    וניצלתי.

     

    -------------------------------------------

    וכמו שאוחז בצ'לו כשם שאחזתי אני כשניגנתי בו היום אני לומדת להיות קשובה לצלילי החיים שאני חווה.

    וכמו שהיא רוקדת בקלילות , בבהירות , ב-דיוק מופלא נעה בין מרקידיה , כך אני רוקדת על רחבת הריקודים ולומדת בכל יום להחיל זאת גם בחיים :

    מעבר בין ילדיי , בין מציליי , בין חבריי לביני עצמי

    בקלילות , בבהירות ב-דיוק מופלא ואני עוד בדרך לשם...

     


    דרג את התוכן:
      37 תגובות   יום שלישי, 20/11/07, 13:50

      רחב הזונה

      רחבת זכויות את

      ובעמיי כנען שכנת

      וידעת

      כי באו ימים

      ועם האלוהים

      ישכון בך

      וחזרת אליו

       

      ויופייך אגדי

      קימורייך

      מעשה אומנות האל

      ובאו לך

      להתפתל

       

      ומסתורי יריחו

      את

      כי חשו בך כל

      לבקש מחסורם

      לשבוע בשקיקה

      באנקה לחדול

       

      כי מושא תשוקה

      את

      היפה בנשים

      ובלחמך טבלו

      לזרע חיטה רעבים

      צמאי זרע נביטת חיים

       

      וחוט השני

      את ביתך כבש

      למשמרת אדוניי

      לבנייך לחש

      כי צאצאייך בנביאים

      פרי בטנך לדורות

      "ויהה מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים"

      וקנית לשארייך חלק בעם הנבחרים

      כי מאהבייך , עורגי שדייך , עוטפי חמוקייך

      שכרך הם

      בזנותך

      מחייתך

       

      ודברי אלוהים חיים

      באו ממך

      בהם

      הנביאים

       

      ********************************************************************

      עלה בי צורך לכתוב מה הביא אותי לתאר את סיפור רחב הזונה כאן.

      בדיוק , בתום התכתבות עם חבר יקר על נתינה , כשהתמורה מגיעה מאלוהים מאוחר יותר , חשבתי על רחב על שבמעשיה הביאה לכיבוש יריחו ומשם לכיבוש הארץ ע"י יהושוע .

      ותמורתה היתה כי כל תושבי יריחו נהרגו ולא היא ולא בני ביתה.

      ופרי בטנה היו לנביאים גדולים בעמנו.

      ובאה על שכרה.

       

       

      דרג את התוכן:
        50 תגובות   יום שבת, 17/11/07, 01:11

        אחוז בי היטב

        הצמד גופתי

        ליישותך

        להרגיש הלמות ליבך

        להחיות בי

        את הדרך 

        הבל פיך נשימתך

        בקידה , רגל רתוקה

        מפיח רוח חיים בי

         

        שכבה של חושך

        עוטה

        במקצב שומר חיים

        עלטה

        ובין צלילי החשיכה

        תניע אותי

        במגע קל , בכתפך

        בכתבך

         

        להחריד פעימות חדריי

        קרן אור תחדור אלי

        חדירה

        דקירת מחט אדירה

        תעיר אותי משנתך

        משנה סדורה לפניי

         

        והנני

        חיה.

        בתוך כל הכלום הזה

        חיים.

         

         

        דרג את התוכן:
          46 תגובות   יום שבת, 10/11/07, 19:10

          (מה-נט)

           

          יישות אלוהית

          בצלמו בראני

          מכוסה כולי

          ב- ערום ועריה

          עמוד אש נטע בי

          להוביל עדה

          עדת אבריי

          לשרוף להבה

          תחושותיי

          כמיהותיי

           

          איטי מתפוגגת

          בהבל פי

          נד לוהט

          את גופי

          כתינוק שנשבה

          כ- שבוי עם ב-אלוהה

          בסגירות עלומה

          בחולשה עוצמתה

           

          פלגיי מים עליונים

          מתמסרים

          מן - עצמי

          אל ה- בי

          ומשעוליי מורדות

          אצורים

          לא באו על פתחי

           

          ועורי מתכסה

          בפניני ערגתי

          ונימי התחושות

          עוררו שלוותי

          ואיננה עוד

           

          ואין בי

          ואין בו

          עד שיבוא

          ערוכה לקראתו

          ובמעלה מותניי

          איה אבוא

          אל כולי

          לפניי -

          ראשית

           

           

          דרג את התוכן:
            68 תגובות   יום שלישי, 6/11/07, 15:34

             

            מוטלים

            מלאי און

            ברפיון השרירים

            בתנוחת אבירים

            שהאדירו

            לכבוש

             

            מחוברים

            להתמסרות פעורה

            אתה בי

            אני בך

             

            ועוד רגע

            יחל המסע

            לתענוג חדש

            של מסירה

            מסירת הנפש

            מסירת הגוף

            להתעלות

             

            -----------------------------------------------------------------------------

                                                             התבוננתי בתמונה שלך המדהימה הזו

                                                             וכמו במגע של קסם

                                                             השילה עוד שכבה דקה

                                                             במעטה הביישנות

                                                             במבנה המסיכה

                                                             ותודה לך

                                                             ART1

            http://cafe.themarker.com/index.php?t=11&c=92610

             

             

            דרג את התוכן:
              27 תגובות   יום שלישי, 6/11/07, 10:28

              ואת חרטת בליבך

              את מה שאני חווה

              ואולי זה מספיק?

              או שכן או שלא

               

              http://cafe.themarker.com/view.php?t=204848

               

              כשנמצאים בתחילתו של תהליך הפרידה

              עוד לפני שנאמרה מילה

              עוד לפני שהלב בחר בה

              והשכל נתן לה תוקף

              וקוראים את מילותייך

              ומקשיבים לצלילייך

              אמור לבצבץ אור בקצה המנהרה

              אז למה לעזאזל

              זה לא מרגיש כך?

              האור לא שם?

              או שהעיניים עצומות חזק כלכך

              עד כדי שאפילו קרן קטנה

              לא חודרת

              מבעד למעטה העור

              שמכיל כל כך הרבה דמעות?

              דרג את התוכן:
                18 תגובות   יום ראשון, 4/11/07, 10:53

                 

                מסומן

                 

                סומנת איש יקר

                להוביל אותנו לגדולות

                להוריד אותנו איתך לעפר

                סומנת איש יקר

                בידי עולם אכזר

                שראה אור יום בדמות מרצח קר

                 

                וידו נשלחה

                והאש ש-ירקה

                ואדום עצום נצבע

                בליבך , בנשמתך

                 

                ורק אדום אני רואה

                כאן ב-בבואתך

                דם חיילים שנפלו

                דם חיים שנקטפו

                דם המאמצים

                פערי אלפיים שנים להשלים

                דם הכתובת על הקיר

                שמישהו טרח להסתיר

                אדום של אש ששורפת בי פנימה

                אדום של פחד שלי כ-אמא

                לאיזה עולם הבאתי אותם

                ואיך שנפלו גיבורים על מזבחם

                 

                מזבח ילדינו

                מזבח כמיהתנו

                מזבח רצוננו

                לשלום לעמנו

                 

                אדום של הדם הניגר מגופך

                שוטף את הארץ בעת שליחותך

                לשם , לגן עדן בצל אלוהים

                דבר נא עלינו ב-זכות מלאכים

                כי אנו פשענו

                עינינו עצמנו

                ובכי יגוננו אילם למולך

                ואין בי מאום ביום זה , יום מותך

                מלבד כההות הנפש

                ו - סליחה.

                 

                ------------------------------------------------------------------------------------------

                                                                                      ציור הקיר של יגאל שתיים

                                                                                      ב"כיכר ושינגטון" ,בפלורנטין

                                                                                      לזכרו של יצחק רבין

                 



                2008 - שנה עברה , התחושות שהושמו בצד לרגעים ארוכים חוזרים כשמתקרב התאריך

                והם מקבלים את מקומם ועוצמתם שוב , ביראת כבוד למשמע השם "יצחק רבין".

                דרג את התוכן:
                  42 תגובות   יום חמישי, 1/11/07, 21:09

                  היא זועקת                                            מבלי לפגוע בזכויות

                  אהבוני

                  מלחמה אל-נא תלמדוני

                  את אהבתכם הראו לי

                  תנו לגדול בשקט

                   (כל מה שהתחבר לי בשיר הזה היו המילים האלו , כאילו נכתבו

                  בשמה של ילדה טהורה , נקיה , תמימה , מיוחדת)

                  ------------------------------------------------------------------------------------------

                  אני כותבת והלב שלי נקרע , נקרע לגזרים ואין בי מילים עדיין לשטוח בפניכם את הגועל שאני מרגישה. אבל המילים יגיעו ,

                  כי אם לא עכשיו , אימתי?

                   

                  לפני יומיים , בחדשות ערוץ 10 , שודרה כתבה מזוויעה על רשת מתנ"סים בחולון , המחזיקה בזכיון צהרוני הילדים בעיר.

                  הרשת אישרה לילדה קטנה , בת כ-5 , להתקבל לצהרון , למרות פיגור קל שלוקה בו.

                  עברו חודשיים מאז החל הצהרון לפעול והורים של ילדים בצהרון דרשו מההנהלה להוציא את הילדה מהמסגרת הזו.

                  כואב לי , איי.

                  ההנהלה לא עמדה בלחציי ההורים והוציאה את הילדה מהצהרון , למרות בקשותיהם של הוריה , להשאירה.

                   

                  רשת קהילה ופנאי אעלק , איזו קהילה , איזו תרבות פנאי?????????????

                  מי שמם לאחראים על נשמות טהורות של ילדים?

                  מי קיבל החלטה אכזרית כזו ויכול לישון בלילה , לאחר שעקר ילדה קטנה , מיוחדת במינה , ממסגרת שהתרגלה אליה.

                  ילדים עם צרכים מיוחדים , נקשרים לאט וכל נתק חותך את נשמתם כמו שאף אחד מאיתנו לא מסוגל לחוות ולדעת.

                  מלחמת עולם חברתית

                  פשיטת רגל מוסרית

                   

                  וההורים?

                  איזה חינוך אתם מעניקים לילדים שלכם?

                  אתם? חינוך? מפחדים על ילדכם?

                  אני מפחדת על הילדים שלכם שצריכים לגדול בצילו של רוע לב שכזה.

                  הייתי מוציאה צו בלתי הפיך להרחקתכם מספסל ההורות לעולם!

                  גועל נפש בהתגלמותו.

                  ואין שום תירוץ שבעולם לפשיעה אנושית מאין זו.

                  ------------------------------------------------------------------------------------------

                   

                  אספר לכם על לקוח שלי , שמוליק (שמו המלא שמור) , אב לשישה ילדים. כשביתו הגדולה היתה בת 9 החליט עם אישתו לאמץ ילדה בת 8 , נכה שנעזרת בקביים , עיוורת בעין אחת , חרשת באוזן אחת אבל מדהימה בנשמתה. היא חלק ממשפחתם כבר יותר מ-6 שנים. הוא אמר לי :

                  "ברגע שהכנסתי את הנשמה הזו הביתה הפסקתי לחנך את הילדים שלי.

                  יש להם הכל!"

                  אז לכם , הורים לא הורים שכמותכם , תתביישו לכם!

                   

                  -----------------------------------------------------------------------------------------

                  תנו לגדול בשקט , הילדה הזו זועקת ואין מי שישמע.

                  תנו לה לגדול בשקט

                  בלי רעשים

                  טורדניים

                  אכזריים

                  של דחיה

                  של חוסר יכולת לקבל את השונה

                  של אטימות

                  של גבול הרשעות

                  של חוסר חמלה

                  של פיחות ענק באהבה

                  תנו לה לגדול בשקט!

                   

                   ועוד מהשיר...

                  מה קרה לילדותנו היפה והתמימה.....

                   

                  כן , כנראה שחלק מאיתנו השאירו בה את הנשמה שלהם וחיים בלעדיה.

                  ------------------------------------------------------------------------------------------

                   

                  קוראת שוב ושוב את מה שכתבתי ולא מאמינה

                  הנשמה שלי לא עומדת בזה

                  עולם כל כך יפה יש לנו

                  ומנגד

                  זוועת עולם

                  ________________________________________________

                   

                  כן , עדיין מחפשת עוד מילים , להוציא מעצמי לאוויר לפני שאתפוצץ מבפנים. וכאילו שלי , כן לי , אין עוד מילים , אבל יש לי ואמצא אותם כאן , או בתגובותיי הקודמות שבאו ממני:

                  ----

                  אלוהים , "אתה בחרתנו" ובא לי לצעוק לו , אל תבחר בנו ואל תעשה לנו טובות , אם אין ביכולתך ללמדנו להשתמש בבחירתך בענווה ובצניעות."

                  "ארץ אוכלת יושביה".  חברה נמדדת בהתייחסותה לחלשים וליושבי השוליים. ומתוך כך , חברה נמדדת בהתייחסותה לאלו הרומסים , המתנשאים , חדורי תסביך עליונות כלפי אותם חלשים שבאחריותה להגן עליהם.

                  "איזו דואליות!יש בנו , בעם שלנו , כל כך הרבה דברים טובים.יש צדקה ויש חסד.יש "ביחד" .יש התפתחות , מוחות מבריקים , מנהיגי דורות ונציגי כבוד בעולם כולו , בכל תחום אפשרי מאז ועד היום , לאורך כל ההיסטוריה.הנשמה שלי מסרבת להאמין שבאותו עם , מצוי שורש רע כל כך. "

                   

                  דרג את התוכן: