כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    עוד טיפ טיפה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד טיפ טיפה

    שלוש הגרציות מתוך תמונת \"אביב\" של סנדרו בוטיצ'לי.
    במיתולוגיה היוונית, שלוש החאריטוֹת היו אלות החן, היופי, הפריון וכישרונות המוזיקה והאמנות. לדברי הומרוס, הן היו בנות לוויתה של אפרודיטה, אלת היופי והאהבה.

    ארכיון

    ארכיון : 12/2007

    38 תגובות   יום שבת, 29/12/07, 09:47

     

    הכי קיטש שיש , הכי תמים שיש , הכי אמיתי שיש

    זה הרגע הזה שיש לי עכשיו

    בלי התוגה שהפכה להיות בת בית , דיירת קבועה

    רק אני ואלוהים והלב שלי יחד

    והלב שלי מלא באושר וכלכך מזמן לא הרגשתי כך

    והכי קטע שזה לא תלוי באף אחד ובשום דבר ספציפי שקרה לי

    ואלוהים מכוון אלי דבר אחרי דבר כדי שאוכל לראות

    כאילו שיש תוכנית שם למעלה כדי להוביל אותי

    להרגשה הזו שאני מרגישה בדיוק ברגע הזה

    וכמה שאתם מדהימים , יושבי בית הקפה הזה

    ומסתנכרנים בהתאמה מלאה לכל מה שקורה לי בחיים

    ואתה , העלית אתמול את עלה נידף ברוח - שמרגש ומחזק

    ואתה , אימנת אותי לעשות את מה שעשיתי אתמול , דחפת ועודדת

    ואתה , כתבת לי בדואר שמחר (היום) בבוקר אתעורר אחרת

    ואתה , הפנית אותי לפוסט של גלגול על כאן ועכשיו

    ואתה , שלחת לי במייל את השיר הזה וכתבת "מעניין איך ישפיע עליך"

    ואף אחד מכם לא לא ידע על ה"אתה" האחר

    ובאתם אלי אחד אחד ללא תאום ביניכם , ובתאום מושלם עם הטבע

    ולא מעניין מה יהיה מחר , רק הרגע הזה , הכי ילדותי שיש חשוב לי עכשיו ואני חווה אותו במלואו ועומדת להתפוצץ , אז משחררת קצת לאותיות האלו כדי להרגיש גם דרך העיניים שקוראות במסך הזה.

    יודעת שרגעים כאלו של פסגה לא נועדו להשאר לעולם

    והיכולת לשחזר אותם כל פעם מחדש זו מהות הכל

    כמו שכבר נכתב אלי (ויש מי שמחייך עכשיו)

    וכמו שכתב כתבתי הלאה לאחרים (וגם עכשיו יש מי שמחייך)

    אז יאלל'ה , ממשיכה לתפוס אותו לעוד קצת , את הרגע הזה

    ביי

    דרג את התוכן:
      23 תגובות   יום שישי , 28/12/07, 22:33

      יום שישי אחה"צ , השעות היפות ביותר של השבוע והחיים.

      שמש של בין ערביים מלטפת בבשורה כי השבת עומדת בפתח , מבקרת בנו למן שקט מיוחד שכזה.

      התעוררתי משנת צהריים אל הרגעים היפים האלו. נפרדת מעוד שבוע מטורף של עשיה טכנית (וקצת רגעים של חיבוטי נפש) , נפתחת לעשיית הנשמה מוכנה לקראת המלכה הממשמשת ובאה עלי.

      נכנסת למטבח , מוציאה מרכיבים מתוקים לעוגה , צרור ירקות מהמקרר , הבשר כבר הופשר. מתחילה לערבב , לקצוץ , לחתוך , ללטף את המזון הזה בתבלינים מריחים , שמעוררים בי תשוקה נסתרת. ריח התבשיל על האש מציף את הבית וניחוח העוגה בתנור מתמזג בכמיהה למתיקות המתבשרת בי.

      קבלת שבת.

      השעה 18:00 וב - 100FM כבר מתחיל "עברי לפני שבת" מתענגת בי הנוסטלגיה של ארץ ישראל הישנה והטובה אותה אני חווה כיום ממקום של "אמא". וביתי הקטנה , אביב , מפזזת לה לצלילי הדודאים , לקולות הצמדים והשלישיות של פעם ושרה עם עוזי חיטמן האגדי את "אדון עולם". הידיעה שהיא מכירה את משמעותה של כל מילה בשיר (כי כך היא מתעקשת) מציפה אותי בתחושת גאווה של האמא שרציתי להיות.

      כלכך רציתי לבנות לילדיי חיים של חיבור , חיבור למשהו.

      אז מצאתי שוב את הארץ היפה שלנו בשירים ונפעמתי לגלות מחדש את השעות הקסומות של לפני השבת ואפילו כאן , בקפה המגוון שלנו מצאתי לה ולי חברים שנקשרים בחיינו כחלק בלתי נפרד. כן , היא משוחחת איתכם , לעיתים בטלפון , לעיתים בהקשבה לשירים שלכם בבלוגים , לעיתים בהתפעלות וצחוק למראה אנימציות הומוריסטיות שכאלו.

      כשהקשבנו לשיר שהוקדש לי באחד הפוסטים , "שיר חיובי" כמו שהיא קוראת לו , היא היתה בטוחה שהוא , החבר הזה שלנו , שר לנו אותו חי בכל פעם מחדש.

      אפילו עכשיו , כשהיא רצתה להאזין לו שוב ואמרתי לה שכבר מאוחר ושמחר נעשה זאת , היא אמרה לי:"אמא , אבל מחר זה יהיה לילה אצלו" (הוא חי בצד השני של העולם).

      אז מצליח לי? אני מרגישה שכן.

      בשעות של פתיחת שערי שמיים לנשמה בקבלת השבת המיוחדת שלנו , אני מצליחה להגשים עוד חלק ממי שרציתי להיות , ממי שאני.

      וכשיסתיים לו עונג השבת והשבוע הבא יתחיל ואיתו שוב מהמורות החיים וההתמודדויות שבדרך , אצפה בכליון עיניים לסיבה הטובה ביותר שיש לי להחזיק מעמד. אותו חיבור שייחלתי ומצאתי לטובה.

      דרג את התוכן:
        45 תגובות   יום שני, 24/12/07, 21:45

        שתי כוסות מונחות בקצה שולחן עץ אדמוני המרכין ראש בצניעות לאווירה

         

        ספה אדומה מתמזגת לצבע היין וכריות רכות גדולות , מעוטרות קישוטי מזרח

         

        במרחק כמעט נגיעה , תאורה עמומה בהתאמה נדירה לדופק הלב

         

        שרועים בשלוות אלוהים פנינו לים המערב 

         

        משתקפים בזכוכית מענגת דמיונות לשכרון חושים שזועק לפרוץ

         

        תאוותנו מחלחלת כמים נובעים בגופינו

         

        ברכיים שלובות , מגע ידיים עדין להדהים

         

        וברקע הבלוז הזה מתנגן במקסם השעה

         

        ולטיפת אצבעות מטיילות מרמזת צופן סמוי מעין , גלוי לשפת ערגה

         

        שוקעים במבטי תאווה משילים חרוצי פחדים נחשפים לאט

         

        לאט

         

        נוגעים

         

        תאוות יצרים נצרבים בנו

         

        ידו מלטפת את פני כובשת את חושיי בו

         

        מצמידה שפה אל שפה בחוזק שבועה

         

        במחול לשונות פצחה תהילת עולם

         

        נפערים בתעצומות ניקזים מיצי תשוקה

         

        וכל כסות הוסרה ננטשה למרגלות ספה אדומה

         

        עוטפים מחצלות עור שנברא בצלם ,

         

        גומעים בשקיקה חיבורי איברים חשופים

         

        והבלוז מתעדן סביבנו

         

        מאשר צווחת אנקה בו בשיאי צריבת הבשר בתוכי

         

        והוא לוחש לי קרוב למשובת הבל פיו

         

        בואי.

         

        והספה האדומה תחת קימוריי הענוגים

         

        שלובים בין חלקי עוצמתו מזיעה מבריקה משנהב הרגע

         

        אוספת אותנו אליה כיישות אחת

         

        מעוטרת בקישוטי המזרח שטבענו בם זרמים של חיים.

         

        רק כך.

        דרג את התוכן: