כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    עוד טיפ טיפה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד טיפ טיפה

    שלוש הגרציות מתוך תמונת \"אביב\" של סנדרו בוטיצ'לי.
    במיתולוגיה היוונית, שלוש החאריטוֹת היו אלות החן, היופי, הפריון וכישרונות המוזיקה והאמנות. לדברי הומרוס, הן היו בנות לוויתה של אפרודיטה, אלת היופי והאהבה.

    ארכיון

    ארכיון : 10/2008

    22 תגובות   יום רביעי, 29/10/08, 16:28

    במסלול הזה של החיים , יש רגעים שבהם ההרהור תופס את מקומו ומכין מעין קרקע לצעד הבא שיבוא לאחר תקופה של עצירה.

    מחשבותיי הביאו אותי לשים לב לכך שיש אנשים שאני לא מכירה והם מצליחים לגעת בי בנבכי הנשמה , מבלי שהתכוונו לכך כלל.

    הם כותבים על עצמם ואני רואה אותי בכל אות. הם מספרים על חייהם וכאילו נשקו קלות בזכרונותיי הצרובים עמוק במקום שיד אדם אינה מגעת.

    לעיתים , אני עומדת נפעמת לנוכח יכולתה של נשמה אחרת להיות קשורה בעבותות שורשיים כלכך במי שאני. התפעלותי גוברת לידיעה שלעיתים אפילו מילה אחת של בני אדם לא החלפנו בינינו.

    כאילו שקורצנו מאותו חומר והפרידו אותנו בלידת הנפש עוד לפני שגופנו הצעיר פער את דרכו לאוויר העולם. וכל אחד מאיתנו מכיל את כל מי שאנחנו.

    אז איך אם כן אין בנו את הכל? ואם יש בנו את הכל , למה אנחנו לא רואים את זה?

    יתכן וזכרונות שצברנו במהלך החיים , החוויות שחווינו במציאות שיצרנו הם אלו המבדילים בינינו ותו לא?

    אני כמו שאני , מחפשת תשובות. זו דרך נהדרת לצאת ממקום של חושך , להאיר בו זרזיפים של אור חדש.


     

    קראתי שיונג השתכנע שחלומותיהם והזיותיהם של החולים שלו הכילו סמלים ורעיונות שלא ניתן היה להסבירם על רקע ההיסטוריה האישית שלהם לבדה. לעומת זאת הסמלים הללו הזכירו יותר את המיתולוגיות והדתות הגדולות מכאן הסיק יונג שחלומות , הזיות , חזיונות דתיים וסיפורים עממיים , נובעים כולם ממקור אחד: תת מודע קולקטיבי של המין האנושי עצמו: ארכיטיפים.

    מכאן הגיע למסקנה שעמוק פנימה , התודעה האנושית היא אחת.

    בוהם ופריברם הגיעו לתאוריה משלהם והבינו שהמודל ההולוגרפי מספיר תופעות מסתוריות אחרות כולל תאוריה שנראה שאף תיאוריה אחרת , מקיפה ככל שתהיה , אינה מצליחה להסביר , כגון: יכולתם של בעלי שמיעה באוזן אחת להבחין בכיוון ממנו מגיע צליל וכמו היכולת שלנו לזהות אדם שלא ראינו במשך השנים , כם אם השתנה במהלכן. וכמובן כך הסבירו הם את הטלפטיה , ראיית הנולד , תחושת אחדות מיסטית עם היקום וצירופי מקרים שלא ניתן לשייכם למקריות בלבד.


     

    אני לא מבקרת מדע ובוודאי לא מסוגלת לאשש או להפריך את התאוריות האלו

    אני רק יפעת , אחת , שיודעת מה היא מרגישה.

    שיש אנשים שנוגעים לי בנבכי הנשמה ואפילו מילה אחת לא החלפנו בינינו. זהו.

    אולי התהודה האישית של התדר הזה שבאמצעותו משוחחות להן הנשמות שלנו , הוא מה שמושך אותן אחת לשניה , כי דומה מושך דומה אבל שונה הוא בהחלט משהו שמסקרן להכיר.

    מחליטה לקבל את ההוויה הזו ש-בי כמו שהיא. לאפשר לנשמות לגעת בי ולגעת באותן שיאפשרו לי חזרה.

    מהרהרת לעצמי שאני אפילו לא צריכה לחשוב על מי זה כן ומי זה לא , אני כנראה יודעת , הם גם.

    מניחה לשכל עכשיו.

    עוברת לתחושה הנפלאה שבעצם אני אף פעם לא לבד. תמיד יהיה חלק ממני המשתקף אלי ממישהו שאי פעם נוצר איתי מאותו החומר.


    איזה כיף היה אם לא הייתי עוברת את המכסה והייתי שותלת כאן איזו מוזיקה נדירה שמחברת בין נשמות , אהה?

    כשיעברו שלושים ימי ההמתנה ויקציבו לי בבית הקפה הזה מנה נוספת למסטינג...

    דרג את התוכן:
      25 תגובות   יום שלישי, 21/10/08, 16:09


      רוצה להתפשט

      לרחף עירומה ללא עור

      לתת לאור לפרוץ החוצה כמו שההוא שם כתב את המילים רק בשבילי

      ואני מכוסה שכבות רקובות של כאב עוטה חומות חלודות מדמעות מלוחות

      וידיים זרות מלטפות , חודרות אלי ונוגעות בכלום שבפנים

      לאורגזמה שמרגישה כמו חיים של אחרים

      חיוכים שנותרו עוד מאז , ריקודים לרגע של שפיות נועז

      אשליה שאולי לקחתי לעצמי עוד יום אחד לנשום עד שידיי החלשות

      יאזרו אומץ להתפשט ,

      לרחף עירומה ללא עור ולאפשר לעצמי לראות את מה שיש בי

      בתוך כל הכאוס הזה שנקרא גם היום , אני.

       ואיך אזהה את מה שבחוץ ומה שבפנים כשהכל מתערבב במעבדת היקום

      כמו רקיחה של משקה עלום לחיים או למוות?

       

       

      והוא שר לי "הרבה פנים" ואני הולוגרמה תמנונית פצולת אישיות

      מליוני פנים בדמותם של כל חלקיי והסוף לא נראה גם לא כשהוא שר לי

      והמציאות משחקת בי כמו ברולטה רוסית

      ואני כבר לא מכירה את הפרצוף שקם איתי בבוקר ומחייך בעצב מול המראה ש-מי המצולות עשו בי

      שוקעת בעומקים מסוכנים , כשהרבה פנים נעצמים מולי , מתים איתי לרגע

      עד שהחיים ישלחו יד חמימה כמו של אמא שמעירה את ילדיה בעדינות יתר

      שומעת רק את הד קולו זועק "בתוך ליבי לא מוותר"

       

       

      משוועת לעמוד קרוב להבל פיו , להרגיש את המילים מתחברות לעורק הראשי

      להנשים את מה שעוד נותר מהגוף המרוטש הזה שלי

      אולי גם הנשמה תתעורר שוב לחיים

       

      אל תפסיק לשיר לי , מתחננת

      תכה על הקלידים עד שיכאב זב דם

      שאשמע שוב את הווית השיר הזה

      שבויה בפרץ רגשות שסוחפים אותי הרחק מן הדרך שבחרתי לי

      מחפשת את הקול הפנימי שאיבד את עצמו בתוכי

      והדהוד קולו נשמע מעל קו המים ,

      קורא לנשמה ש-בי הכרוכה בסדין לבן למסירה בסיומו של מסע

       "בואי , חזרי על כל חלקייך היגעים , אווררי אותם אל מול קרניהם של שמשות אלוהים"

       

      ובקול אנושות אני משיבה לו

      אתה חושש?

      אני מבועתת כאן אל מול נפילה שנדמית אין סופית

      שקו החוף הטוב שלך מתרחק ממנה בכל רגע

       

      רוצה לצעוק לך אל תפסיק לשיר לי

      תמשיך לפרוט על מייתריי הסדוקים את הצלילים שמזכירים לי

      שאף פעם בעצם לא וויתרתי

      ואולי לא אוותר

      לא הפעם

      עוד לא הגיע זמני לאבד עצמי לדעת אטימות התחושה

      ושוב אתה שר לי

      "בתוך ליבי לא מוותר"

      אז אולי גם אני לא

       

      דרג את התוכן:
        19 תגובות   יום ראשון, 5/10/08, 17:00


        השעון מתקתק לעצמו

        פורט שניות לנדבכי הזמן

         

         

        והוא ישב שם למולה

        מלטף בשירה את דמותה

        והיא ישבה שם למולו

        עורגת למגע ידו

        והבל פיהם קרוב לנשימה אחת

        ובשמלת פרחים גופה שזור

        וכובע גבר ראשו עטור

        ומבטם נוגע בהם

        וצלילי קולם נוגן

        מתנה

        המוגשת על מצע יהלומי הנשמה

        והם בורקים בכמיהה

         

        וכל מיתר בין המילים

        מרעיד את סיפי ההוויה

        אנקת בכי בקולה

        לאסוף אליה את שייחלה

        ועומק התשורה בקולו

        לאסוף אותה

        אליו

         

        ובאה מנוחה אליהם

        לדור בם

        להיות

        הם.

        דרג את התוכן: