כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    עוד טיפ טיפה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד טיפ טיפה

    שלוש הגרציות מתוך תמונת \"אביב\" של סנדרו בוטיצ'לי.
    במיתולוגיה היוונית, שלוש החאריטוֹת היו אלות החן, היופי, הפריון וכישרונות המוזיקה והאמנות. לדברי הומרוס, הן היו בנות לוויתה של אפרודיטה, אלת היופי והאהבה.

    ארכיון

    ארכיון : 11/2008

    38 תגובות   יום ראשון, 9/11/08, 11:30


    מרגע נשימתך הראשונה

    בבוקר אביבי נעים להפליא

    חיי שזורים פריחות אביב שלי
    מעוטרים בצחוקך המתגלגל
    מלוטפים בידך העדינה
    מתנגנים בצליל קולך
    שלוחש לי
    כל לילה
    "אני אוהבת אותך אמא שלי"

    ואני מתמלאת כולי באהבה גדולה , כל גופי מתפרש אליך

    להכיל אותך בתוכי

    לא לאבד אף רגע

    כי יקר מפז כל שבריר של שניה במחיצתך

    .

    את התגשמות כל משאלותיי

    השתקפות כל ההוויה שביקשתי לעצמי

    יצירת ה-אני שלי כאמא

    וכל צעד הוא ראשון בשבילי

    את מלמדת אותי את מה ששכחתי

    מציירת לי את גדילתי

    מלווה אותי במשעול חיי

    הרקום בחוט שני בין שבילי חייך

    מאפשרת לי לחוות אותך במלואך לנגד עיני

    .

    וכשדמעות זלגו מעיני כשהקשבנו יחד לשיר האיש מן הבקעה
    שאלת אותי "למה את בוכה אמא? אני לא מרגישה שאת עצובה"
    אז עניתי לך שיש שירים שנצרבים בזכרון של חוויה שחווינו ברגע
    שבו נשמע השיר והם קשורים אחד בשני לעולם
    והשיר הזה מזכיר לי חוויה מרגשת שאני מתגעגעת אליה מאוד.
    ואז , בנשמה הגדולה שלך ענית לי ממרומי גילך הפנימי המופלג
    שבשבילך השיר הזה יהיה קשור בזה שבכי הוא לא רק של עצב

    .

    הבטחתי לך פוסט לכבודך נדמה לי שזה הראוי לך מכל

    להמחיש לך ולי בכל יום שנכנס לכאן עד כמה המושג "כשתבין תגדל"

    שלימד אותנו יוסי , החבר שלנו , הוא הלכה למעשה דרך החיים שלנו

    ואת מבינה כבר כלכך הרבה דברים , וגדלת מהם עד לאן שבחרת.


    יהיו רבים הכתובים שאקשור לך אהובה קטנה שלי
    זה רק הראשון מבניהם

    מבטיחה.

     

    אמא.

    דרג את התוכן:
      18 תגובות   יום שני, 3/11/08, 10:42


      כל המילים בעולם לא יוכלו לתאר את הריח של אחרי הגשם

      כך הבנתי

      וחיכיתי בסבלנות לגשם הראשון , כדי לקחת את ילדיי אל מתחת לכיפת השמיים

      להריח את הגשם וליצור לנו מגוון מילים של נשמה

      ולצרוב בנו את תחושת הריח הזה , לעולם.

       

      ואני , שקט מחפשת לי בכל פינת מציאות

      וכל המילים שקיבלתי לא יכולים לתאר את השקט הזה

      כי איך אפשר להבין משהו שלא הרגשתי מעולם?

       

      אז חיכיתי בסבלנות לרגע הראשון שהשקט הנדרש יהיה צורך בלתי מתפשר

      רגע שבו יהיה בי מספיק אומץ

      לראות את מסלול החיים , את דהיית הקוים בין המסלולים

      לשמוע את הצלילים , גם את אלו שצורמים

      להרגיש את עצמי , לבד , כי בעצם אף פעם לא הייתי לבד

       

      וכן , הייתי צריכה אומץ.

      כי שקט ולבד הם חלק מהמושגים הלא נעימים בתבניות שטרם ניפצתי לי.

       

      לאחרונה בחרתי כמה פעמים לצאת לבלות עם עצמי.

      ערב אחד נכנסתי למועדון ריקודים , התיישבתי על הבר , שתיתי לי בירה ועישנתי סיגריה

      הקשבתי למוזיקה ובעדינות יתירה ביקשתי לעצמי לבד בלי לפגוע במבקשים להתקרב.

      כשהיה שיר שאהבתי , נכנסתי לרחבת הריקודים ורקדתי את נשמתי

      לא הרגשתי צורך במישהו מולי כדי להצדיק את תנועת הגוף

      כשהשמיעו שיר שהכרתי , תופפתי לעצמי על הבר ושרתי לי

      בלי להתייחס לעובדה שבוודאי חלק מהאנשים חושבים שהשתגעתי

       היה לי טוב. דווקא נעים לבלות עם עצמי , חשבתי לעצמי.

       

       

      אז החלטתי לבלות שוב בחברת עצמי  והשבוע יצאתי ל"טיש הגדול"

      ערב שירה ישראלית , לחובבי זמר אמיתיים

      אמנם הורדתי באופן משמעותי את מפלס הגיל אבל אין כמו להכנס למקום

      שכל אחד שמפנה את הדרך בצעדיי לצד השני של הבר , מחייך אלי בברכה

      לא כי אני יפה או חתיכה , אלא כי זו פשוט האווירה.

      והזמר התחיל לשיר משירי ארץ ישראל הישנה והטובה , שם פגשתי בה מחדש

      ואני שרתי איתו כאילו שהוא שר לי בטקס אישי להחדרה עמוקה של אושר לוריד

      ואיש (בן 80 כך נדמה לי) עלה על הבמה ורקד את הריקוד של החיים שלו

      והשמחה שהוקרנה ממנו נגעה בי

      ובאחת , הכל נכנס לפרופורציות

      יש ובני גילו יושבים בקושי על כורסא מעוכה , מבכים את מר גורלם

      או חו"ח מנועים מלזוז בגלל מגבלות בריאותיות

      ויש כמוהו שחיים את החיים עד לרגע האחרון

      ואני , למולו הרגשתי לרגע חוצפנית לחיים הטובים שמוגשים לי על מגש של כסף

      ובידי ליצור מהם מטעמים של אהבה ואור

      והייתי זקוקה לו כדי להבין בלי מילים

      כמה שקט מחכה לי בפינת הנשמה , רק לשלוח יד ולעשות אותו שלי.

       

      עכשיו , המשימה הלא פשוטה היא לשמור עליו

      גם כשאבחר לבלות ולא רק בחברת עצמי

      גם כשאבחר מי יהיה מי שיחיה איתי

      גם כשיהיה לי עצוב

      וגם כשהרעש שמבחוץ יחריש אזניים

       

      לוקחת ת'זמן לקום וללכת מהמקום הגועש שהורגלתי לחיות בו

      הצעד הראשון כבר התקיים בי כך נדמה

      הצעד השני אמור להיות קצת פחות קשה

       

      וכאן , כשהאותיות מקשטות את עיני לראות את מה שחוויתי

      יש מן כח נוסף שמאפשר להמשיך

       וכאן , כשאנשים מלאים בשקט שפגשתי מבקרים בחיי

      יש מן כח נוסף שמעיד על זה שגם בשבילי זה אפשרי.

      דרג את התוכן: