מַפֵּץ-אַתָּה לִי כְּלֵי מִלְחָמָה וְנִפַּצְתִּי בְךָ גּוֹיִם וְהִשְׁחַתִּי בְךָ מַמְלָכוֹת

ואני המפץ

ואני הכלי

ואני הגוי

ואני המשחיתה

ואני המושחתת

ולו הייתי ממלכה

ולא עוד עיר רפאים מנותצת

איך הייתי יכולה ללמוד מחדש

להיות

באהבה?

ולמודת קרבות אני.

החיים הם שדה קרב מסווים מרבדיי פרחים

הקוצים מסתתרים מבעד לעלים ירוקים

לו היה לי כובע קסמים

היו הם חוטי משי קטנטנים

לסרוג בי אריג נעים לעורי

אבל אין לי אלא את עצמי

ומסרגות ריקות בידי

וקר.

אין אמא בישראל שלא מתפללת ביום הולדת בנה ,

שלא מאחלת לו ולעצמה ,

שכשיגדל , שיהיה כבר שלום , שלא יצטרך ללכת לצבא

נאיביות אימהית כזו

שעל אף המציאות הטופחת על חיינו הלוך וחזור

עדיין נותרה בנו ולו כשביב של תקווה.

אני זוכרת את הרגע הזה ,

כשהחזקתי את זיו קרוב ללב ולחשתי לו שאני מתפללת שכשיגדל , שיהיה כבר שלום.

וכך עוד שנה עוברת

ועוד עשור

ועוד דור של ילדים צועדים על כל ציודם בדרכים כואבות לעבר קווי האוייב

לעשות את מה שברגע הזוי בשפיותו

נגזר עליהם לעשות

התמונות של הערב הן הפחד הכי גדול שלי.

התמונות של הערב הן הפחד הכי גדול של כל אמא.

חיפשתי מילים בתוכי וקשה לי

אז הוצאתי את התפילה לשלום חיילי צבא הגנה לישראל וכוחות הבטחון

ואני מתפללת , מחזקת אותם מכאן

מפרידה כל דיעה או ידיעה מהתחושה הבסיסית של תמיכה ואהבה

יודעת שתפילה לא מספיקה

אבל אין בידי לעשות דבר אחר כדי לעזור ברגע הזה

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבותֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וכוחות הבטחון, הָעומְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלהֵינוּ מִגְּבוּל הַלְּבָנון וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם וּמִן הַיָּם הַגָּדול עַד לְבוא הָעֲרָבָה בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן ה' אֶת אויְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם. הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחְלָה וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂונְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם וִיעַטְרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחון. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: כִּי ה' אֱלהֵיכֶם הַהלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם איבֵיכֶם לְהושִׁיעַ אֶתְכֶם: וְנאמַר אָמֵן: