כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    עוד טיפ טיפה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד טיפ טיפה

    שלוש הגרציות מתוך תמונת \"אביב\" של סנדרו בוטיצ'לי.
    במיתולוגיה היוונית, שלוש החאריטוֹת היו אלות החן, היופי, הפריון וכישרונות המוזיקה והאמנות. לדברי הומרוס, הן היו בנות לוויתה של אפרודיטה, אלת היופי והאהבה.

    ארכיון

    ארכיון : 12/2009

    26 תגובות   יום שלישי, 29/12/09, 12:49


    מהרהרת באיש הגדול , החזק

    זה שהצליח להגיע...

    יושב לו במרומי פנטהאוז מפואר

    ובלי שאיש ישים לב , באישון לילה

    מניח את הצלחת על השיש

    ואוכל בידיים

    כמו אותו ילד שחיפש בפחי האשפה

    שלא אבד לו בדרך למעלה

    כן, יש דפוסים שנטבעים

    וברגעים שהכי לבד

    הם צפים

    מרגישים כמו בבית

    אותו בית בלי קירות

    בלי כתובת

    בלי שלט על הדלת

    אבל בית

    שם זה מרגיש הכי קרוב

    את כל אותם דברים שאתה רואה

    מקשטים רחובות קרירים

    בין אורות נוצצים מרחוק

    התרגלתי לחפש סדקים בעור

    כדי לחדור פנימה

    וכשנפתחו דלתות

    התרגלתי לטרוק אותן במסווה של דחייה

    ולכאוב גם כששמח

    התרגלתי לאין , לחסר גם כשהכל היה שם

    התרגלתי לדמעות העצב כדי להרגיש

    התרגלתי לרצות גם כשכבר הצלחתי ליישם

    התרגלתי לחפש גם כשכבר מצאתי

    על הקבר שלי בטח יכתב

    "זכתה בכל ההזדמנויות

    תלתה אותם על קולבי הפוטנציאל

    וחיכתה לחורף הבא"

     

    "ואולי במקרה יגמרו החיפושים

    ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו החזקת חיים"

     

    ואתה

    חושף את עורך החלק נטול הסדקים

    וקורא לי לשלוח יד , לגעת ולא בהחבא

    ואתה

    פותח בפני את הדלת לרווחה

    רוכן אלי ולוחש : "הי, את , למה דרך החלון?

    בואי , הכנסי בצעד בטוח, יש כאן אור וחום וגם אני כאן.

    הנה לך מפתח כתום , עשי בו שימוש של אנשים חיים

    לא של נשמות שורדות"

    ואתה

    צובע את כל היש בצבעים בהירים

    וכל האין , בעניך שפע של עתיד למלא

    ואתה

    כותב לי דמעות העצב לדמעות של שמחה

    ואוסף אותן למעיין אחד עצום של אהבה

    ואני, אני באה

    עם כולי

    (ועם טיפ טיפה פחד)

    כותבת צוואה וחיה אותה מעכשיו

    שעל קברי יכתב

    "היא היתה פשוט מאושרת"

    כן איש , טוב לי עכשיו.

     

    ואפילו הילדה הקטנה שבפנים, זו שאוכלת בידיים

    כבר צועקת לי חלאאאאס , הגיע הזמן ראבק!!!

    דרג את התוכן:
      19 תגובות   יום ראשון, 13/12/09, 10:25


      רעידת אדמה

      הבניין קרס על עצמו

      קירותיו התקפלו אל תוכו , אל תוכי

      והציורים שעל הקירות אחזו נואשות

      במסמרים הדקים שנותרו בחלל האוויר

      מספרים את קורותיי

      היסודות בקעו מן האדמה

      שיפדו את ענן האבק המיתמר לכל עבר

      מזכירים לי שיש בי שורשים

      מכל משקוף הבליחה דמעה

      והן נערמו להן , קושרות בהן מבחנים שכשלו

      נואשות לכבות את השריפה

      שכל להבה בה פושה בכאב מסוג אחר

      והכל ביחד... בערה

      ורק דלת אחת נותרה , מזוזת קודש לעוצמה שבפנים

      חצובה היטב בקרקע

      זכר לדם יזע ודמעות שהוקדשו לה

      בשנים של בניית הבית הזה ש-בי

      וחריץ קטן וצר בינה לבין ערימת פיגומים

      האיר לך

      והכנסת את רגלך היציבה

      מנעת ממנה להטרק אל האדמה יחד עם כולי

      ובכל יום עוד טיפ טיפה מרווח

      היא נפתחת

      ומבעדה אפשר לחוש

      את חמימות השמש המחכה לי שם

      מחוץ לעיי החורבות

      וגם אתה

       

      אני מחייכת עכשיו...


      השיר הזה חיזק אותי אז

      ואתה מחזק אותי היום

      שמחה על מי שאתה בחיים שלי

      דרג את התוכן:
        9 תגובות   יום רביעי, 2/12/09, 09:33

        העיניים שלו דיברו אליה

        מבט מוצל בדמעות שנותרו שקועות

        לא מוצאות את דרכן

        לשרוט בו פסים של שקיפות

        שלא יראו...

        שלא יראה הוא בעצמו

        גם כשהעולם צועק לו ראי בוהק של מי שהוא .

        העצב שלו נגע בה

        מהל את התפעמות הלב

        בכמיהה אצורה

        שלו

        שלה

        וכשגופה הלך ממנו

        משאיר רסיס מנשמתה בידו

        הדמעות פרצו

        שחררו את מה שנמצא בו

        איש.

        גבר.

        תעוזה שנדחקה אל עבר פצוע.

        מעכשיו,

        הוא יודע שהוא שוב יכול

        עכשיו הוא יהיה מאושר

        גם כשנשאר עם רסיס מנשמתה בידו

        עם צלילים שחיברו בהם אצבעות תרות גורל

        ועם תמונתה אוחזת בליבה לזה שהיה...

        ותו לא.

        עכשיו הוא יהיה מאושר.

        והיא?

        היא תהיה בדיוק במקום שהיא צריכה להיות בו.



        מי אמר שמה שנכון לא כואב...
        דרג את התוכן: