כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    עוד טיפ טיפה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד טיפ טיפה

    שלוש הגרציות מתוך תמונת \"אביב\" של סנדרו בוטיצ'לי.
    במיתולוגיה היוונית, שלוש החאריטוֹת היו אלות החן, היופי, הפריון וכישרונות המוזיקה והאמנות. לדברי הומרוס, הן היו בנות לוויתה של אפרודיטה, אלת היופי והאהבה.

    ארכיון

    ארכיון : 8/2009

    9 תגובות   יום שלישי, 25/8/09, 02:56

    קומי , חיי

    היי את במלא עוזך

    אל תתפתי להרדם לעד

    אך הניחי ראשך על הכר בדמדומי הלילה

    נוחי לך מתסיסת המחשבות.

    תכשלי בחן

    לטפי את טעויותייך ברוך

    אזרי כוחותייך להצלחה

    צרבי לשונך במתיקותה

    ובחרת בה לשוב.

    שלחי ידך לצלחת

    לכלכי בה טביעות אצבעותייך

    השאירי אותה שקופה ונקיה

    כשפסיי הרוטב שייבש

    משמשים לך תזכורת עד

    לרעב שסופק בה.

    הניחי עצמך לשקט

    הקשיבי בו לך , לאחר

    כי בך

    מה שתאפשרי להכיל.

    הביטי בילדייך מן הצד

    קרבי לנשימה

    ראי למי שהנך להם

    מורשת הגדילה.

    לחלחי גופך בתשוקה

    ספקי לך,

    בבחירה ראויה

    זה שבמגע עור באור

    ידע שאת , את.

    הפרידי עצמך מן הזמן

    רקעי בו מחוגיי המרחב

    נועי על גבם

    שאי בך אותם בזכרון הכרוך בם כלכך

    כי הוא העיקרי

    שמגדיר אותם.

    זיכרי,

    הקושי שבנפילה

    הוא זה המאפשר לך לקום

    וזה הוא הדבר העיקרי

    שמגדיר אותך

    ומעטרים אותו מי שאת ומה שאת

    כשאת חיה.

    חיה ב-ממש.

    דרג את התוכן:
      23 תגובות   יום שלישי, 18/8/09, 18:20

       

      פורטת מילים לאותיות

      מלטפת נשמות

      שורטת בהן אמת

      שאפילו אני לא זיהיתי

      והן מתגוננות

      בהתפשטות הכפויה הזו

      ובידיים חשופות

      עטורות משי קטיפתי

      משילה חומות בצורות

      והפער בין הגלוי לנסתר המקודש

      חולל במילות קודש אסורות

      קורע גם בי

      את אותה אמת

      וכל מה שהייתי , זו פשוט אני.

       

      יש רגעים שפשוט הייתי רוצה לא לדעת לראות.

      דרג את התוכן:
        9 תגובות   יום שני, 10/8/09, 09:33


        בתוך מכולת זמן נטולת דפנות

        אני נעה

        בתוך חלקיקי חלל נטולי גבולות

        אני שטה

        ידיי הדקיקות פרושות

        אני נישאת בהן

        מאמינה שאני יכולה לעוף

        אני עפה

        עפה

        אוספת אלי את מה שקיים

        מתעטפת בטלית שזורה פסי כסף וזהב בין סיביי לבן

        נפרש אלי אוויר לנשימה

        פעם עוצר , פעם נע

        פעימות של גדילה

         

        בכאב מתחזקת  באושר חובקת   באהבה משחררת

        בתשוקה נחה בעוצמה

         

         

        .

        ועם הכבדת המשקל

        מרגישה קלילה יותר

        ועם כל הרחבת הגובה

        מרגישה בטוחה יותר להביט למטה , לקרקע

        לשלוח יד

        לחפון אגד שיבולים

        להניח רגליים יחפות

        לחוש אדמה

        לחבוק בנשמה את גופי השקוף 

        להרגיש שאני שם וכאן ושם

        ושהכל בעצם , זה מקום אחד של עולם

        אני.

        ואני עפה

        תראי אותי, לוחשת לעצמי.


        ויש מקום אחד החולש על הכל שלו

        והייתי מרחפת אליו

        מושיטה לו יד

        ולוחשת גם לו , בוא.

        פסיעה בשקט לא שלו.

        מרשה.

        יודעת ... בבוא העת.

         

        ואני עפה

        תראי אותי , לוחשת לעצמי , שוב...

        דרג את התוכן: