כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    עוד טיפ טיפה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד טיפ טיפה

    שלוש הגרציות מתוך תמונת \"אביב\" של סנדרו בוטיצ'לי.
    במיתולוגיה היוונית, שלוש החאריטוֹת היו אלות החן, היופי, הפריון וכישרונות המוזיקה והאמנות. לדברי הומרוס, הן היו בנות לוויתה של אפרודיטה, אלת היופי והאהבה.

    ארכיון

    ארכיון : 9/2009

    27 תגובות   יום ראשון, 27/9/09, 03:33


    הקשרים נפרמים

    התבניות מתמוססות

    האור חודר פנימה

    ממלא אותי , בו

    וחידודי המילים

    הופכים להיות חיים

    ופועמים בהם לבבות

    ונוגעים בהם ידיים חשופות

    ופולשים בהם איבריי תשוקה

    ומלטפים בהם שקט ושלווה

    ועוטפים בהם רגליים שלובות

    וחודרים בהם מבטים של שתיקה

    וחידודי המילים

    הופכים להיות חיים

    ואני מביטה בהם

    מבפנים

    וגם הוא שראה בי הכל

    כשרק הייתי מילים

    האם הוא עדיין רואה אותן

    כשהן פורמות אותיות,

    ממילים להוויה?

    דרג את התוכן:
      5 תגובות   יום ראשון, 20/9/09, 12:39

       

      היא שוזרת לו שירים מנשמתה

      אלו שקשרו אותו איתה

      ברגעים בהם לוחש לה קרוב לאזנה

      "את מקשיבה למילים?"

       

      "כן , מקשיבה"

      והיא מתאווה אליהן

      ממנו

       

      מעורסלת בזרועותיו

      והן עוטפות כלכך

      שוקעת בעיניו

      והן טובות כלכך

      מתמכרת לנשימותיו

      והן חיות כלכך

      נחשפת לטביעותיו

      והן חכמות כלכך

      שומעת את מחשבותיו

      והוא שוב לוחש

      "מה שמעת?"

      ויודע...

       

      כן , מקשיבה

      מקשיבה לו

      תוהה אם שומעת אותו

      את מה שמתאווה לו נשמתו

      ויודעת שבין המציאות לחלום

      טמונות כלכך הרבה מילים

      אומץ,רצון,הבטחה,בטחון,אהבה,תעוזה,אגו,עבר,משאלות,אמונות,ניסיון,פצעים,פחדים,הצלחות,הזדקקות,תשוקה

      אומץ.

       

      מה אומר לך

      חכי?

      לכי?

      תוותרי?

      תלחמי?

      או פשוט , תהיי...

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום רביעי, 2/9/09, 21:33


        "תתבונני" הוא אמר

        "תתבונני שוב"

        "ועכשיו, תנסי להיות בשקט כשאת מתבוננת"

        והעיניים צרבו ממבט ממוקד בתנועתם של החיים

        חרכו בהם סימנים

        והשורף ירד במורד הגרון

        להשתיק את המילים

        והן הלא בחלק העליון של הראש ואפילו הוא לא ידע זאת...

        והן המשיכו כסידרן לחולל בי דמיון לחיים

        והעולם?

        כמנהגו נוהג

        נצבע בצבעים חדשים , לאחור

        בכל נקישת ריסים שמאטה לשבריר השניה את ההתבוננות הזו

         

         

        רוצה לעצום אותן כדי לראות שוב.

         

         

        יושבת לי על שפת הים

        מלוטפת בקרניים ראשונות תופפות על גבי

        אצבעות רגליי משחקות בחול שצבר את חום השמש בתוכו , עוד מיום אמש

        מקשיבה לצלילים המתחלפים בין הגלים הרחוקים , לאדוותם הקרובה

        משוחחים ביניהם כפי שתבע להם הטבע

        הרמוניה מושלמת

        הם לא מתבוננים , הם משחקים את החיים

        והנה , אני מתבוננת

        אבל החיים לא זקוקים רק למבט שלי

        יש בהם הצורך העז למגע ידי

        לקעקוע דריסת רגלי בהם

        לחופן איבריי הפנימיים שיפעמו בהם

        לחילופי הצלילים שבין הגלים הרחוקים לאדוותם הקרובה בהבל פי

        יש את הצורך הזה בי.

        דרג את התוכן: