כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    עוד טיפ טיפה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד טיפ טיפה

    שלוש הגרציות מתוך תמונת \"אביב\" של סנדרו בוטיצ'לי.
    במיתולוגיה היוונית, שלוש החאריטוֹת היו אלות החן, היופי, הפריון וכישרונות המוזיקה והאמנות. לדברי הומרוס, הן היו בנות לוויתה של אפרודיטה, אלת היופי והאהבה.

    ארכיון

    ארכיון : 7/2011

    4 תגובות   יום שבת, 30/7/11, 01:16

     

     

    http://cafe.themarker.com/video/2151025/

     

     

     


    בירכתיי ספינה עוגנת

    נחה לה רוח,

    זו הממתינה לשעת כושר

    לצאת אל הסיפון העליון

    לאחוז במושכות,

    להפיק בהן אומץ

    ולהשיט חיים לחצות עולם,

    זה הממתין לחוות הגשמה.


    ההמתנה מתריסה אל השעון,

    מבצרת בו טירה.

    מגדל אוחז בנסיכה

    בדמותו של דבר חכמה

    עד בוא ישועתה

    והיא לא ידעה

    כי ניצלה כבר מזמן,

    כשאלוהים תלה על צווארה

    את המפתח לשער הגדול.



    אצבעות מיומנות כתיבת הלב

    דוממות לנוכח המנעול

    מדממות אסופת כאב

    מאוגדת בשאריי חציר,

    אותו חציר המקשט שיער גולש

    במעשה אהבה אל מול ירח

    ולנסיך כל שנותר

    להשעין סולם אל חומותיה

    ולפרום עירום לידיה

    ונכבשה אל החופש.


    אליו.

    דרג את התוכן:
      29 תגובות   יום שלישי, 19/7/11, 23:00

       

       

      כששורשיו של העץ נתקלים במחסום במעמקי האדמה , הם מחפשים דרך מוצא ומייצרים מעקפים כדי להגיע אל מקורות המים וליצור המשכיות לקיומו של העץ.
      כך גם אנחנו , בני האדם.
      בעקבות פציעה הרהרתי רבות במהלכי חיי ובעולם שבניתי לי.
      הקדשתי מחשבה עמוקה לדרך שבה אני מבקשת לייצר מעקפים למחסומים הפיזיים ולהגיע אל מקורות המימוש העצמי, על אף המוגבלויות וליצור המשכיות למה שאני יודעת לעשות היטב. ליצור.
      הכתיבה הפכה להיות חלק ממי שאני ולאחר שנים רבות של כתיבת ספרי נהלים, נאומים מקצועיים, מכתבים רבים ושירים אין סוף בחרתי להפוך את היכולת והאהבה שלי לכתיבה , למקור פרנסה.
      זהו הצעד הראשון בסדרה של פרוייקטים שאני מייצרת בתחום הזה , עליהם אספר לכם בהמשך.

      בדף "מילה להשכיר" יופיעו רעיונות וטיפים לכל מה שאפשר לעשות עם מילים...
      תעקבו ואולי תמצאו בהם משהו שמיוחד בשבילכם. בכל מקרה יהיה כיף בטיפים האלה :-)

       

      השירות היחיד של "מילה להשכיר" הוא - כתיבה! 
      סוגי המוצרים הם: 
      מכתבים כגון: בקשות , תלונות , ערעורים ופניות לגופים שונים שמכתב מסוג אחר, שונה ומנוסח כהלכה יסב את תשומת ליבם לדרישותיכם.
      ניסוח מכתבים או מסרים אישיים.
      נאומים מקצועיים או ממוקדי קהל בעל עניין משותף או אירוע ממוקד מטרה.
      נאומים לאירועים פרטיים כגון בר-מצווה,חתונה,השקת חברה או מוצר, וכדומה.
      יצירת ברכות לכל סוגי האירועים.
      כתיבת נהלים וניתוח עיסוק לתפקידים בארגונים.

      במידה ותדרש התייחסות עורך דין, רואה-חשבון או איש מקצוע נוסף למסמך הנדרש , נוכל לספק לכם שירות זה או להעביר את המסמך לגורם מטעמכם לבדיקה ועדכון הנדרש על פי החוק.


      רבים מכם, חבריי, ניחנתם ביכולת כתיבה נפלאה , אך אני מניחה שגם אלו מביניכם שאינם זקוקים לעזרתי, בוודאי מכירים אדם אחד או שניים שעשויים להנות משירות "מילה להשכיר" אז "שיתוף" היא מילה שבהחלט ראויה להזכיר.

      אשמח לדעת שאהבתם את הרעיון ואת הדף באמצעות לחיצה על "אהבתי" בראש העמוד ששם ואני מודה לכם מכל ליבי על ביקורכם ותמיכתכם.

      מאחלת לכם הנאה והעשרה.
      יפעת שני

       

      מילה להשכיר - חלום שמתגשם

       

      __________________________________

      ואיך אפשר בלי הקו הזה

      מהרהרת איך הפייסבוק הגיע אל הקפה ואולי הקפה הוא דווקא שמוגש כאן חם ומהביל אל אותו אתר

      שמאפשר לי לעשות את הצעד הראשון בהגשמה של החלום שלי.

      והשאלה שנותרת לי באוויר היא האם האהבה שלי לנוסטלגיה היא זו שמייצרת לי נוסטלגיה לעתיד לבוא?

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום שבת, 16/7/11, 01:18

        ערב רגוע בבית והספר מונח לידי. אחרי שקראתי כל שורה פעמיים ועדיין לא הצלחתי לחבר בין המילים, הוא קרא לי - "די! גם לספר יש צורך בתחושת שייכות, אז אם את לא ממש איתי, תניחי לי להתעטף בכריכת העור המקושטת באותיות זהב ואפרוש לשנתי". כך הוא לחש והיה לי נדמה שצליל קולו מזכיר לי משהו מהקול שלך, זה שנשמע כשכתבת לי מילים שהיו שירה לאזניי. אתה זוכר אותן עדיין? בתוך השקט הזה כל צליל נשמע ברור כלכך ורק זה שלך מרגיש לי מעומעם. אולי זה בגלל אור הנרות שסביבי או שמא זה המרחק שמותח את צבעי האוויר לקילומטרים , מפזר על הדרך רשתות מצויירות. הן מזכירות לי את הסמל של המנורה שמודפס על נייר הלוגו של משרדי הממשלה, במרכז הדף, אתה יודע למה אני מתכוונת? כן, לא התמסרתי לו עד הסוף הערב. משהו בך גרע מתשומת ליבי לכתיבה המיוחדת של "אם החיטה". חלוקת התמסרות, מממ... יש דבר כזה לדעתך או ששוב המצאתי מטבע לשון? (ואני טובעת כאן בתוך כל מה שעובר בי והדמיון משתולל במטבעות לשון משל עצמו)  כמו משיכת חבל, בסופו של דבר שחררתי את האחיזה ונשארתי רק איתך. כותבת לך בראשי מילים שנובעות ממך. מוצאת בהן ביטויים שכתבת אתה ומחדדת אותם אליך בחזרה, מתובלים בדמיון הפרוע שלי. אולי בגלל זה לקח לי זמן לכתוב לך את המכתב הזה. מרגישה כאילו לקחתי סוכריה , פתחתי את העטיפה המקורית ועטפתי אותה בפיסה שקרעתי משימלתי, כך שכשתקבל אותה לידך ותגלה לפניך את המתוק הזה, תרגיש איך אתה מסיר את הריקמה שמסתירה את כתפי ובלשונך הכתובה מצייר בעורי את החום שהציף אותך בפעם הראשונה שזרותנו נמסה למילותיי.

        עצרתי , לפני שאמשיך לכתוב דברים שיבלבלו אותך כהוגן, כי גם פגשת את כל המילים בעולם עוד לפני שחלמת לקרא בעיני את כולי , הצירוף שפי הטבור שלי מלטש כשהוא ממתין בקוצר רוח לציורך שידרור אל מרחבי שארי , מסוכן.

        כדי להרגע נכנסתי לחדר השני, התבוננתי בילדים המתוקים שישנים על המיטה שלי , ליד הפינה ששמרתי לכורסת הקריאה שעדיין לא קניתי. הבנתי ברגע למה קשה לי עדיין לישון שם ואני משכנעת אותם כל פעם מחדש לעשות "החלפות" במיטות. שם שמרתי לי פינה שבה אוכל לשבת בנחת, להסתכל על המיטה באיגואיסטיות נטולת רגשות אשמה ולהרגיש את חום גופך ממרחקים, כשהמיטה נחסכת מתחושת הלבד בשעה שכולך ממלא את כל חלקיי (אוקי, אז אולי יש לי טיפ טיפה רגשות אשמה כלפי המיטה שעטפה אותי בלילות כשעוד לא היית)

        אני חוזרת אל הספר, אשכתב אותו תוך כדי קריאה. אבטיח לו שעד לסוף השבוע תהיה לו פינה משלו, גל-עד לסיפורי חיי שמתארים לי במדוייק את מה שאחווה בהם מחר. הלא זה תמיד כך כשאדם דר כלכך אצל עצמו, לא?

        יום אחד, תזכיר לי את המכתב הזה ואז אספר לך את כל מה שידעתי כשלא היית ואת כל מה שהסכמתי לא לדעת עד שהגעת. יום אחד...

         

        _______________________________________________________________________

         

        פעם חשבתי שיש לי את כל התשובות 

        היום אני יודעת כמה זה נכון

        רק שלעיתים, הן שומרות עצמן בשקט

        כדי שגם לי תהיה הזכות להנות מהגילוי...

         

        דרג את התוכן:
          3 תגובות   יום רביעי, 13/7/11, 12:12

          רקעת אל הפרקט

          את יסורי תאוותך

          יידת בו כפתורי חולצתי

          קרעת אליו את כסותי

          להרעים לו שקט

          וכשיינקת נבטים של תשוקה

          עצם הוא עיני גזע 

          התעטף בבדים המוטלים

          והיה לקהל דומם

          לנשמה עירומה מגוף

          כמו שאני, מולך



          קצתי משנתי

          החלום עוד חי בי

          מספר לי סיפורי בדים

          אלו המוטלים על פרקט שומר סוד

          וכפות רגלינו חשופות עליו

          מתרגמות לו את מגע ידיך

          בקימורי גופי

          מנקדות לו את ליטופי ידי

          בשיפוליך

          כשהאחרת אוחזת בך עורף

          מבתקת עקב מחמימות העץ

          ללטף לך בלשוני

          מילים עירומות מאותיות

          כמו שאתה , מולי



           

          דרג את התוכן: