כותרות TheMarker >
    ';

    רשימה

    מולי כהן - The Age Of Awareness

    Art end Heart - The Age Of Awareness

    פרופיל

    מולי.
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תכנים אחרונים

    23 תגובות   יום רביעי, 3/10/12, 19:46

    .

    כשאתה משנה את נקודת המבט שלך על הדברים, הדברים משתנים.

    .

    וכשאתה מת למות לגבי כל מה שאתה חושב שאתה יודע,

    אתה מוכן לדעת את כל מה שיש. אתה מוכן להארה הגדולה.

    .

    דרג את התוכן:
      15 תגובות   יום שבת, 29/9/12, 15:30

      ''

      .

       

      צ'רלי לא היה "עוד גאון".

      צ'רלי היה אדם מואר,

      ער בעולם של אנשים ישנים.

      .

       

      .

      דרג את התוכן:
        17 תגובות   יום ראשון, 22/7/12, 03:45

         "מחשבות רעות" "מחשבות טובות" לזרוק הכל לפח. השארו בניוטרל ותהיו לנצח.

        .

        כה אמרה...הופס, אין כאן אף אחד, איזה כייף.

        מחשבות דופקות בדלת.

        "מי שם... "סורי, כאן לא מתקבלים אורחים בלתי קרואים. .

        .

        ''

        דרג את התוכן:
          15 תגובות   יום שלישי, 17/4/12, 18:11

          ''

          דרג את התוכן:
            15 תגובות   יום שישי , 13/1/12, 08:30

            ''

            דרג את התוכן:
              29 תגובות   יום חמישי, 24/11/11, 17:37

               

                         

              מאטין, אמן מצליח בשנות השלושים לחייו, יוצא מחדר המלון, חיוך של סיפוק על שפתיו,לוקח צעד קטן אחורה, כדי לקרוא הודעה קטנה על דלתו:

              .

              בזמן שאתה תופס חדר חמים במלון

              הקומראדס שלי נרקבים בתאי כלא מזוינים.

              מוות לאמנים!

              Long live anarchy

              .

              בבת אחת החיוך נעלם מפניו, המנקה שצחצחה את הרצפה לחשה: "אני אוריד את הנאצות האלו מהדלת". מאטין יצא לרחובות. החיוך הרגוע שלו חזר בשעה שהוא הבחין בשני שוטרים בתפקיד. הוא עצר איתם בוהה בסטיקר מודבק על הקיר לידם:

              .

              שוטרים ואמנים הם הבולדוגים של הבוסים. 

              מוות לכל החבורה האומללה הזאת!

              Long live anarchy

              השוטרים השתמשו בציפורנים שלהם כדי לגרד את הסטיקר מהקיר ומאטין עזב בבלבול. הוא הבחין בבנק קרוב ומצב רוחו הטוב חזר. הוא נזכר שהוא צריך להוציא קצת מזומנים. אבל, הכספומט היה שבור וחתיכת נייר הודבקה למסך:

              ההון הוא תוצר של עבודה קשה שנגנב ע"י כל מיני בריונים.

              תמחקו את כל אלו!

              Long live anarchy

              .

              מאטין זעף ומיהר משם. "אלוהים אדירים! אנרכיסטים טיפשים!" הרחובות היו מלאים בבחורים לבושים היטב ובחורות מקסימות, זה עשה אותו שוב רגוע. תשומת לבו נתפסה ע"י חנות מחשבים גדולה בפינה של שדרת Z. מצלמת האבטחה מעל בהתה בו עם העין השחורה העמוקה שלה. האמן הרגיש שוב שהוא בטריטוריה בטוחה ומהוגנת. מוגן ע"י הפלאים של הטכנולוגיה. הוא החליט להיכנס לחנות. ברגע הזה, כמו מעוף של פרפרים, כמה פליירים צפו באוויר. נדהם, הוא קרא:

              .

              הטכנולוגיה הופכת את כולם לזומבים שעברו כריתת אונה!

              תהרסו את כל החרא הזה!

              Long live anarchy

              מאטין הרגיש בחילה. "מישהו מחפש אותי", הוא חשב. "זה לא משחק מצחיק". הוא עמד מול בית קפה והחליט להזמין קפוצ'ינו. על השולחן היה מונח עוד פלייר:

              .

              קדימה, חולירע, תפטם את עצמך,

              עוד מעט יגיע היום בו נאכל את העשירים,

              היום של הקניבלים, היום של ההתקוממות!

              Long live anarchy

              הוא קם והלך במהירות לכיוון פינת רחוב X, המיקום של הגלריה הידועה שאתה הוא עבד. חלון הראווה הגדול היה מכוסה בגרפיטי אכזרי:

              כל המקומות התרבותיים הם בתי הספר של הריקבון!

              תתאמנו באומנות של ההרס!

              Long live anarchy

              הוא ניער את ראשו והלך משם מהר. "אך, איזה יום!". הוא החליט להתקשר לחברתו לשם שינוי. כשהוא לקח את הפלאפון שלו הוא ראה את הודעת הטקסט הבאה:

              המותרות של החלאה התרבותית

              משולמות ע"י הסבל של מיליונים!

              תמחצו את כל הצעצועים היוקרתיים האלו!

              Long live anarchy

              .

              Long live anarchyהזה והקביעות הקשות שלו, כל זה לחץ על ראשו. מאטין נכנס לפאניקה. בסוף הוא החליט לדווח בתחנת המשטרה הבאה. בשעה שהוא פתח את הדלת של השוטרים מישהו לבוש בשחור דחף אותו וצעק בכעס:

              .

              זאת הייתה הטעות האחרונה שלך, אמן טיפש!

              Long live anarchy

              .

              אז קרה פיצוץ אדיר שקבר את האמן יחד עם עוד תריסר שוטרים.  

              .

              .                                         

                                         

              מתוך הספר "האמנות של ההרס", מאת אלכסנדר ברנר וברברה שורץ.

              .

               

              דרג את התוכן:
                22 תגובות   יום ראשון, 14/8/11, 20:03

                ''

                רק נשימה ולראות את כל העולמות כאחד, כמו רומי. (אפשר גם ללא ווליום).

                דרג את התוכן:
                  36 תגובות   יום ראשון, 20/3/11, 21:13

                  ''

                  ''
                  קחו טרמפ .

                  דרג את התוכן:
                    35 תגובות   יום שישי , 14/1/11, 22:34

                    ''

                     צחוק מהסוג השלישי.

                     

                     

                    דרג את התוכן:
                      27 תגובות   יום חמישי, 9/12/10, 18:38

                      """

                      ''

                      .

                      .

                      ומי יודע איך בכלל הגשם...

                      אחרי שחיכינו לו כל כך.....
                      לא פשוט לכתוב דמעות.
                      .

                      .

                      מילים: אילן גולדהירש
                      לחן: ברי סחרוף

                      הלב נצבט ובגרון מחנק
                      והדמעות יורדות להן כמו גשם
                      ולא רואים דבר מרוב אבק
                      ומי יודע איך בכלל לגשת.

                      רוחות קרות הביתה נכנסות
                      אמת מרה טופחת על פנינו
                      ובאוויר שתיקה קשה מנשוא
                      וערפל בזויות עיניו

                      כל כך קשה לכתוב דמעות
                      קשה לשאת את הדממה
                      כל כך קשה לשיר דמעות
                      ומי יתננו נחמה

                      וצל גדול יושב ממש מולך
                      ענן שחור עוטף את הרקיע
                      וטלטלה אוחזת את כולך
                      אתה הולך, הולך ולא מגיע.

                      שרק נמצא כוחות להתגבר
                      שרק נמצא מילים בתוך האלם
                      המון מילים רוצות להאמר
                      וכל מילה בתוך דמעה נמהלת.

                      כל כך קשה...

                      .

                      .

                      דרג את התוכן:
                        21 תגובות   יום רביעי, 29/9/10, 17:25

                         

                         טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, 

                        היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.

                        ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,

                        אלא הכל היה מלא אור אין סוף פשוט.

                        ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף,

                        אלא אור אחד שווה בהשוואה גמורה.

                        וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות,

                        להאציל נאצלים ולהוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,

                        צמצם עצמו בנקודה האמצעית והתרחק אל סביבותיה

                        ובנקודה האמצעית נשאר אויר וחלל ריקני,

                        עגול מכל סביבותיו בהשוואה אחת גמורה,

                        להתהוות הנאצלים, הנבראים, היצורים, והנעשים.

                        ואז, המשיך אור אין סוף קו אחד מלמעלה למטה,

                        שהשתלשל וירד אל תוך האויר והחלל הריקני ההוא

                        ובו האציל, ברא, יצר ועשה את כל העולמות כולם.

                         

                        ''

                         

                        קודם לארבעת העולמות אבי"ע

                        היה אור אין סוף אחד באחדות נפלאה ונעלמה,

                        ולא היה כל שכל, כל מלאך וכל נברא שהיתה להם השגה בו,

                        כי אין, ולא היה לאור אין סוף מקום, ולא גבול, ולא שם.

                         

                        השתלשלות העולמות מתוך "עץ החיים" של האר"י הקדוש.

                        תומצת - מולי.

                         

                         

                        .

                        דרג את התוכן:
                          16 תגובות   יום ראשון, 26/9/10, 18:23

                          ''
                          http://cafe.themarker.com/video/1796918/

                          המקור לשיר "אמרו לו" הוא AZZURRO של adriano celentano
                          אהבתי אותו עוד כילדה קטנה, בלי להבין את המילים.

                           אולי בגלל סרט איטלקי שראיתי (גדלתי בקולנוע).

                          כמובן אין על השיר "אמרו לו" ועל אריק האהוב.


                          נראה שלישראלים ולאיטלקים אופי קצת דומה...

                          או שלמדנו מהם "לסטלבט" על עצמנו ועל אחרים.



                          דרג את התוכן: