כותרות TheMarker >
    ';

    מעשה-פלאים

    עיצוב, איור וחשיבה
    לשאוף להיות יותר טובה.
    להשתפר, לא לוותר.
    לתת בראש, לא לאחר,
    ללמוד וגם כן ללמד,
    לצבוט בלב, כשזה עובד...
    להיות כנה, להיות שנונה
    לתפוס אותך בלי הכנה,
    להפתיע, להשפיע,
    הנה זה סוף סוף מגיע!

    תכנים אחרונים

    18 תגובות   יום שני, 9/1/12, 23:04

    ספר חדש שאיירתי יוצא בימים אלה לחנויות. הספר הוא "לחבק דולפין" מאת הדר' חן נרדי.  

    בספר הילדים  החדש של דר' חן נרדי, "לחבק דולפין", מוצגת סיטואציה של ילד המגיע לגן חדש, נתקל בלעג והצקות, ומתקשה להתמודד עם אכזריות הילדים סביבו. בספר מוצעות לילד  דרכי פעולה שונות, כאשר כל אחת מדרכי הפעולה מיוצגת ומואנשת על ידי בעל חיים מבין חיות הים- הסרדין, הכריש והדולפין.

    החיבור שלי אל הספר היה מיידי, והוא נגע בנפשי,  כמי שבילדותה חוותה הצקות ודחיה, דחיה שליוותה אותי שנים רבות כמקום של כאב, מקום של שאלות- למה דווקא אני? מה הייתי צריכה לעשות? וכאמא לילדים קטנים העושים את צעדיהם הראשונים בבית הספר ובגן, מה עלי לעשות כדי שזה לא יקרה מחדש עם ילדי?

    וגם... מה עלי לעשות כדי שילדי עצמם ירכש את האמפטיה לכאב האחר, ולא ילעגו ויציקו הם עצמם לילדי אחרים חלשים יותר מכוחו של הלחץ החברתי.

    למרות שאני היום במקום אחר לגמרי, החשש הזה קיים, ותוך כדי עבודת האיור על הספר מצאתי עצמי מהרהרת בכך רבות.

    חן  מגיע לגן חדש, איך הוא יכול להגיב? האם יסתגר בתוך עצמו? האם יבכה ויקווה לרחמי הילדים? אולי יפנה לגננת? אולי יתקוף בחזרה?

    מהבחינה האיורית יצרתי כאן, ובמקומות נוספים בספר סוג של איורי קומיקס, עם בועות דיבור.

    הילדים מחייכים, צוחקים, אבל הצחוק שלהם לא נעים. מאיים. 

    ''

    בהתחלה פוגש הילד חן את הסרדין.

    הסרדין משכנע את חן שהדרך הנכונה לפעול בה היא להקטין את עצמו, לעשות עצמו חלש, חלש מכפי שהוא. להעמיד פנים שהוא חולה ולהשאר בבית, לברוח, לשתוק...

    אבל

    דרכו של הסרדין לא עוזרת לחן. מסתבר שהילדים מציקים לו אף יותר.

    ''

    אחר הצהריים חן מתבונן מחלון ביתו אל הרחוב ורואה את הבריון הכונתי לובש חולצת כריש, רכוב על אופניו, צועק ומזלזל בעוברים ושבים וזוכה למבטים נערצים מהנערים בשכונה.

    ''

    לאחר מכן, בחלומו, פוגש חן את הכריש. חן מבועת מהכריש אבל גם מוקסם ממנו. הכריש, קצת כמו דמותו של הצמח הטורף ב"חנות קטנה ומטריפה", מבטיח לחן את החיים הטובים, אם ילך בדרכו, כולם יעשו כרצונו, צריך לקחת הכל בכח, כי זה הכי כיף והכי נוח.

    ''

    חן מרוצה מאד. הוא הולך לגן כשהכריש מלווה אותו, מעודד אותו לדחוף, להרביץ, לצעוק ולהשתולל.

    לכאורה הכל בסדר, ילדה אחת בגן, מריטו, מעמתת אותו עם מגבלות הכוח, מנצחת אותו בסוג של קרב-מגע שמבוסס על השימוש בכוחו של היריב לשם הכשלתו, וחן שוב נופל על הגב לצהלת הידים.

    ''

    למרבה המזל, פוגש חן בדולפין. הדולפין מעוצב כסוג של גיבור על שכוחו ביכולת שלו לקלוט את הסיטואציה, ברגישות, בעזרת הסונר שלו, בעזרת הקשבה וכבוד, בעיקר בעזרת עוצמה פנימית.

    ''

    הדולפין מנחה את חן לדרכי פעולה חדשות, מלמד אותו סובלנות ואמפטיה, ועוזר לו לראות את הכאב גם בילד שלעג לו,

    וכך הוא מוצא עצמו חולק עם אותו הילד את הממתק שלו, לזעזועם של הסרדין והכריש, ולשמחתו של הדולפין.

    ''

    בסצינת הסיום רואים את האבא של חן, נושא את חן על כתפיו וחן מביט בשמיים ורואה את שלושת היועצים ביחד במעגל, עושים שלום האחד עם השני.

    ''

    למרות שלא אוכל לדעת, אם, כשהמודל הדולפיני לצידי הייתי מתמודדת טוב יותר עם הילדים בבית הספר, עדיין המודל הזה נכון בעיני, ולדעתי יכול בהחלט לעזור לילדים כהסתכלות אלטרנטיבית, בין אם הם נמצאים בסיטואציה כזאת, או עדים לה, ועשוי אף ללוות אותם כמבוגרים

     

     המודל הדולפיני אותו פיתחו דר' חן נרדי ורעייתו דר' רבקה נרדי, והמבוסס על שלושת ה"יועצים" פנימיים – "הסרדין", "הכריש", ו"הדולפין" מותאם כאן בספר לילדים, אבל הרעיון משמש כבר שנים רבות (משנת 1992) כמודל מעצים למערכות יחסים והתמודדות עם קשיים בזוגיות, בעבודה וכולי.

    ניתן לקרוא על המודל הדולפיני והיועצים הפנימיים באתר של חן, כאן:

    http://www.dialog-nardi.co.il/SitePages/index.asp?MMID=87&DocID=167

    את המודל הזה התאים דר' נרדי לידים ראשית כהצגת בובות, מלווה בסיפור, ובהמשך כספר הזה- ספר ילדים שהוא הרבה מעבר לסיפור בעלמה, ונוגע בנקודות חשובות ומהותיות עבור הילד.

    דרג את התוכן:
      35 תגובות   יום חמישי, 15/9/11, 00:16

      אני מעלה כמה איורים מתוך ספר חדש שאני עובדת עליו, ספר מסע ופנטזיה.

      האיורים האלה בשחור לבן(יש עוד הרבה)

      ועוד הרבה בצבע.

      עושה רושם שככל שעובר הזמן קל לי יותר, אני מכירה יותר את הדמויות ואת ההתנהגות שלהם, וגם הקו האיורי נעשה קל יותר. חבל שאני לא יכולה להתחיל מההתחלה, אבל ככה זה תמיד, משלימים עם זה וממשיכים הלאה.

      ''

      ''

      ''
      ''
      ''

      דרג את התוכן:
        63 תגובות   יום רביעי, 6/10/10, 00:20

         

        ''

         

        לפני שנים לא מעטות, בשלהי המאה הקודמת(1993), נדלק אור ראשון על הבמה החשוכה, והקסם התחיל, קסם של משחק, ותנועה, ויופי, ואורות וצלילים, ומעל הכל - קסם של מילים - המילים של דתיה בן דור. שם ההצגה- " עלילות המלך ארכיספקטרום היפוטטוס הראשון או בקיצור - ססגוניה" . את ההצגה ביים אבי מלכה.

         

        עלמה צעירה, במקרה זאת הייתי אני, עמדה ערב ערב באולם החשוך, ולחצה על ומשכה בסליידים של לוח התאורה והסאונד האנלוגי, ועקבה בהתרגשות אמיתית אחרי המתרחש על הבמה.  הרגע הזה של האור הראשון הוא רגע שלא אשכח לעולם, מלווה בהכרת תודה על ההנאה שהיתה לי מלהיות חלק מיצירה כל כך מקסימה.

        הסיפור מרתק, מצחיק, שובב, קליל, ואפילו מרגש. ויחד עם זה מחזק את קבלת האחר, גלוי אחריות חברתית, התמודדות עם קושי בדרכים יצירתיות ובהומור. והשירים שדתיה גם כתבה וגם הלחינה, גם הם מקסימים בעיני. 

         

        הסיפור מספר על ממלכה, ממלכת ססגוניה, בה הכל ססגוני, אפילו העם. יש את הסגולים, האדומים, הירוקים, הכחולים, הורודים, הצהובים, הלבנים והכתומים. יום אחד מחליטה המלכה פרפומריה לבטל את הצבע הסגול, ולגרש את כל האזרחים הסגולים מהממלכה... איך יגיבו התושבים? ומה יעשה המלך? סיפור קצת רלוונטי להיום, לא?

         

        בערך 15 שנה מאוחר יותר, כבר במאה הנוכחית, שנת 2007, כתבתי מייל לדתיה בן דור, סיפרתי לה על הכיף שהיה לי להפעיל תאורה בהצגה שלה, והצעתי לה שאם יום אחד תחליט להוציא את המחזה כספר- אשמח לאייר אותו.

         

        התגובה של דתיה היתה מיידית ומפתיעה- בואי נפגש, בואי נראה ביחד את ההצגה ונדבר על זה. ובאמת במקרה באותו שנה עלתה הפקה מחודשת של ההצגה, נפגשנו, ראינו ביחד את ההצגה בהפקה המחודשת המצויינת אף היא (ביים רפי ניב, ששיחק  את הצבע הסגול בהצגה המקורית), את התפאורה עיצבה טליה אוטלנגי, בת כיתתי לעיצוב תיאטרון באוניברסיטה, ואת התלבושות עיצבה אולה שבצוב. הפגישה היתה מרגשת, גם מהבחינה שדתיה היתה בדיוק כמו שדמיינתי - מלאת חיים, שובבה, נמרצת, סוערת, מתלהבת, מבולבלת, ממוקדת, ילדותית, טוטאלית - "מכשפה" אמיתית, אבל במובן הכי טוב של המילה. מלאה בסיפורים, באנקדוטות. תענוג. רוצים הצצה? כאן. 

        אבל גם היה בזה גם משהו קצת מפחיד. האם אצליח להביע את ההשראה מההצגה, ועדיין להביע את הקול שלי? האם נראה את הדברים עין בעין? בכל זאת. דתיה.

         והתחלתי לשרבט סקיצות ראשונות ולהעביר להוצאה(מודן) כדי שיחליטו אם יש מקום להוציא את הספר הזה.

        ''

         

        הדמות של המלך היתה הראשונה שאיירתי, וההתלהבות היתה רבה. הדמות של המלך, חולמני, ילדותי, אוהבת לשחק בצעצועים, בבועות סבון, ברווזי גומי, בטוח שהדברים תמיד ייסתדרו מעצמם ומסיר מעצמו אחריות לכל הדברים היותר קשים בעולמנו. טוב, בשביל הדברים האלה יש את אישתו, את פרפומריה. היא זאת שנמצאת בתפקיד השוטר הרע בחלוקת התפקידים ביניהם.  ואז יצרתי את המלכה פרפומריה.  למלך ניסיתי לתת הבעה קצת נרדית, את הכתר הקטן תקעתי בזווית על הראש, כמו כיפה סרוגה של נוער הגבעות. היא תמיד מוקפדת, בתסרוקת, בביגוד. קפוצה.

        ''

         זאת סקיצה ראשונית. אחר כך היו עוד שינויים. ועוד. .והם ממש אוהבים. אפשר לראות את זה לאורך כל המחזה. רומנטיקה במיטבה.

         

        ''אחר כך נוספו הדמויות האחרות, והיו איורים מסוג א' קטנים, וב' קטנטנים, וג' - בינוניים, וד' - שערים בכפולות לכל תמונה בימתית, ו... כן, זה די הלך והסתבך.

        הסיוט

        ''

        התחלה היתה פשוטה וזורמת, ההמשך היה קשה יותר. העבודה מול דתיה היתה מרתקת ממש, אהבתי כל רגע, אבל נמשכה זמן רב מאד מסיבות שונות, ולמרות השמחה העצומה על היצירה עצמה,כל הזמן ליווה אותי החשש שהספר ייגנז מסיבה כלשהיא ולא ייצא לאור.

         

        ניסיתי לחשוב הרבה מחשבות חיוביות, הרבה מאד מחשבות חיוביות.  ניסיתי להמשיך לעבוד ולשמר את ההשראה והכיף של ההצגה ושל הרגע הראשון, את הקסם הזה.

        ובאמת מסתבר ש-כמו במחזה, הסוף הוא סוף טוב, והקשת עלתה בשמיים,אתמול התבשרתי שהספר "ססגוניה" יצא(יותר משלוש וחצי שנים אחרי ההתחלה), ויצא מקסים, מלווה בדיסק עם שירים מתוך ההצגה, אז זאת באמת סיבה לחגיגה גדולה. עוד לא ראיתי את התוצאה הסופית, אני מקווה שבקרוב, ואני מקווה בהמשך להעלות עוד תמונות וחוויות והרהורים כיד המקלדת הטובה עלי בשעות הלילה המאוחרות. 

        ''

        דרג את התוכן:
          38 תגובות   יום שישי , 3/9/10, 01:31

          ''

          סבתא בישלה דייסה, למי נתנה? לכל הילדים , לכל הנכדים, לכל הדודות וגם לדודים, לחתול אחד שביקש יפה, לחבורה של עכברים, לדור שכבר מקצה הרחוב אמר שזה מריח טוב, ולתושבי כל השכונה שאכלו מנה ועוד מנה ועוד מנה...

            

          http://cafe.themarker.com/image/1298799/

          כך מתחיל הסיפור, והסבתא יוצאת למסע ארוך ומפותל על גופו של הילד ומחפשת ללא הרף היכן נשארה עוד טיפ טיפונת של דייסה בשבילו. מחפשת ומחפשת ומדגדגת ומדגדגת, עד הסוף הטוב. אני אוהבת את הטקסט הזה, שכתבה שירי צוק, בספר החדש שאיירתי לקלסיקלטת.הוא מתנגן לי על הלשון בנועם, יוצק בי תחושות של מתיקות ורוך, ריחות של דייסת סולת, אבל גם של כבד קצוץ מטוגן, ושניצל הכי טוב בעולם, ויום שישי בצהריים, היום שהולכים לסבתא, בקיצור, מחזיר אותי לילדות, כשסבתא סוזן היתה מדקלמת לי ביידיש(או בג'יבריש? עד היום אני לא יודעת), "טימידלה טימידלה טימידלה- א-חינצה חינצה חינצה", ואז מדגדגת אותי בבית השחי.

           

          הדמות בספר "סבתא בישלה דייסה" היא שילוב של שתי הסבתות שלי, סבתא סוזן וסבתא דבורה.

          ''
          ''

          שתי הסבתות שלי, הן בנות 96 שנה, ייבדלו לחיים ארוכים .

          מהסבתא הראשונה, סוזן, שאלתי לדמות את הפנים המאירות, החיוך, קצת מאווירת פאריס ששופעת מהסבתא הפולנית-צרפתית שלי. מהחיבור הזה עבר לעיצוב הספר הזה משהו נוסטלגי וגם צרפתי, גם בצבעוניות, וגם בדמויות ובעיצוב האימרה המשובצת בה עטפתי את שולי הספר.

          מסבתא דבורה, הסבתא השנייה שלי, השאלתי, טוב, קודם כל את התסרוקת, הגולגול העליון הזה, שאפיין אצלה יותר מאשר את התסרוקת, את הכובע המיוחד, הטורבן ההונגרי שהיא תמיד לובשת. מתחת לטורבן הזה היה לה כל השנים שיער ארוך ארוך, שרק לעיתים נדירות יכולנו לראות אותו, וגם הבגדים- שמתאימים מאד לבגדים שהסבתא שלי, מבני ברק, לבשה כל השנים. מסבתא דבורה, שהעמידה 40 נכדים והמוני נינים שאלתי לאיורי הספר, את הנימרצות והעשייה המתמדת, העמלנות הזאת , והוצאתי אותה למסע דיגדוגים נמרץ בעקבות הדייסה.

          ''
          ''

          אגב, יגיד מי שיגיד, שכל הנוסטלגיה הזאת טובה ויפה, אבל הדמות היא בעצם גברת פלפלת של ימי ילדותנו, וכמובן, גם הוא יצדק. אבל גם ייטעה- כי הגברת פלפלת התערבבה לה עם דמות הסבתות שלי והשילוב הוא שיצר מבחינתי את הדמות הנכונה.

          אחד הדברים שנהניתי ביותר לעשות בספר הזה, מלבד האיורים, זה השילוב של משחקי טיפוגרפיה משעשעים, גם שיחקתי בצורת הספר, שעיצבתי אותה קצת כמו סיר פתוח(לפחות זאת הייתה ההשראה), כשהמטרה המעשית היא לתת מקום להציג את הבובה- בובת האצבעות שעיצבתי לסבתא- המצורפת לספר ושאיננה בובת אצבע קלאסית, אלא בובת דיגדוגים, להלבשה על האצבעות של מי שמספר את הסיפור. את העיצוב עשינו אצלינו בסטודיו- סטודיו- 2TEAM לעיצוב ואיור

          .

          ''

          בהכנת הדגם הסופי לייצור, נעזרתי בקרן סקובץ המוכשרת והיצירתית כל כך, בעלת הבלוג האינסופי ביופיו "פרפרים"..

          למצוא את  הדמות של הילד היה סיפור פחות מהנה מבחינתי, מנסיון ראשוני של דמות בה התאהבתי, דרך עוד המון אופציות שאהבתי(פחות) אבל הן עדיין לא התאימו ועד הדמות הסופית שמהרגע שאיירתי אותה הבנתי כמה היא נכונה לספר, אבל נשאר הגעגוע לאהבה הראשונה.

          ''

          בשביל הפוזות של הילד הייתי צריכה לענות את הבן שלי בדגדוגים ביד אחת ועם מצלמה ביד השניה. ובכלל, מישהו צריך לחקור את נושא עינוי ילדי המאיירים לצורך פוזות .

          ''

          ואסיים בשנה טובה שהכנתי עם איורי הסבתא:

          ''

          דרג את התוכן:
            76 תגובות   יום שישי , 19/2/10, 09:12

            לאחר שנים רבות כשכירה וכשנתיים כעצמאית, החלטתי להתאחד עם חברה ופתחנו ביחד כבר לפני כמה חודשים, סטודיו לעיצוב, איור וגראפיקה, המיועד בעיקר לעולם התוכן של הילדים.

             

            עיצוב גראפי, פרוייקטים מיוחדים, איור לספרים, לדמותגים, לצרכים שונים, עיצוב עטיפות, חוברות עבודה ויצירה, קלפי מודעות, עיצוב ופיתוח משחקים לילדים ולמבוגרים ועוד כהנה. אני מחפשת עזרה במציאת השם לאחר בריינסטורמינג מעמיק והעלאת שמות מכל הסוגים והמינים. 

             

            אין בכוונתי לבקש עזרת חינם, אלא אני מציעה חלופה עיצובית כבארטר למי שאאמץ את הצעתו- כלומר עיצוב לוגו או איור או כרטיס ביקור או דבר מה אחר מתוך יכולותי(במסגרת הסביר) וצרכיו. 

             

            הייתי רוצה, בשאיפת לב שבשם הנבחר תהיה השראה וקסם וניחוח מעט נוסטלגי ואולי קריצה לעולם הילדים אך מבלי להיות ילדותי יתר על המידה. הייתי מעדיפה שם בעברית על פני משהו לועזי, אבל אני פתוחה לשניהם. 

            גם אם משהו מבין השמות שאכתוב כאן נראה לכם פיגוזי אשמח אם תציינו זאת.

             

            שם המבוסס על שמותינו:
            אנחנו צמד - אורנה , סיגל - ניסינו קומבינציות כמו:
            soda שזה אולי- sigal & orna design & art
            או sod שזה שוב - סיגל ואורנה דזיין או סודכמוס 
            או שמות שאינם קשרים לקומבינציה שמית אלא לצבעים, כמו- טורקיז, או סגול או מג'נטה או פוקסיה, או סגולה או סגולות או ויולט 
            או מהמיתולוגיה, קליאו או קסנדרה או חדקרן, או ארטמיס, או סטודיו סטואי, 
            או מתחום הילדים- כמו סטודידו, או עיצובימפו 
            או נוסטלגיה ילדותית כמו קישקשתא או איקסמיקסדריקס או טיקטקטו או איקסעיגול- 
             או מהטעימים כמו מרציפן מרשמלו שוקולדה ארטיק ארטיקמסטיק שוקו-ווניל 
            או מתחום הקסם כמו מרלין או מעשה פלאים או נפלאות או מעשה פלאים או דלת הקסמים.... 
            הציעו לי גם גרפיקידס, גזוז, קשתענן, סטודיו האור הסגול, סגולות, עיצובישי ויש עוד. 
            בקיצר עברנו על כל התחומים ולא באה הגאולה.
            אשמח לרעיונות חדשים  ו/או המלצות ופידבק על אי אילו מההצעות.


            (כן כן, יגיד מי שיגיד שאנחנו נתלות בשם במקום פשוט להחליט, וזה נכון. במקביל כמובן אנחנו עובדות ויוצרות, אבל קשה לנו להקים אתר ולפרוץ קדימה בלי השם המדויק) 

             עוד קצת פרטים עלינו(למיטיבי לכת): 
            מה אנחנו עושות? שתינו מעצבות שבאות בעיקר מתחום העיצוב לילדים מתוך אהבה וכוונה. למרות שלא תהיה לנו התנגדות לעצב עבור מבוגרים הרי שהבחירה כאן  נעשית מתוך חיבור אמיתי ולא כאילוץ.

            אם אדבר כרגע בשם עצמי, למדתי BA בעיצוב תאטרון, עבדתי שנים בעיצוב אבזרים מיוחדים ותפאורות להצגות ילדים ותוכניות ילדים בטלוויזיה, עבדתי בעיצוב אתרי אינטרנט ולאחר מכן בעיצוב ופיתוח משחקים בחברת "משחקי יצירה" ובשנתיים האחרונות אני עובדת כפרילנסרית באיור ספרי ילדים , עיצוב בובות ואיור דמותגים, עיצוב ופיתוח חוברות עבודה ועיצוב ופיתוח משחקי קופסא וערכות יצירה.

            בין היתר עסקתי, וכנ"ל שותפתי בכל הקשור בגראפיקה "רגילה" עיצוב לוגואים לבתי עסק, כרטיסי ביקור, ברושורים, קטלוגים עיצוב כריכות ספרים וכולי. ביצעתי פרוייקט לעיריית תל אביב של עיצוב והפקת 11000 מוביילים כערכות יצירה עבור ילדי הגנים, לתלייה בחגיגות המאה של תל אביב.

            העסק אמור לפנות גם לאנשים פרטיים והוצאות לאור, לעסקים המעוניינים בלוגו או בעיצוב גראפי או בעיצוב אתר אינטרנט מכוון ילדים, אבל בהחלט גם לחברות שאינן קשורות דווקא לתחום הילדים המעוניינות להרים פרוייקט מיוחד השייך לעולם התוכן של הילדים- לדוגמא חברת מוצרי מזון או תרופות, שתהיה מעוניינת במשחק נלווה או חוברת פעילות כמתנה , חברת אופנה שתבחר להפיק קטלוג המשלב איור וצילומים וכולי.

             

            אני רוצה להאמין שמה שאנחנו מביאות איתנו, בין אם המדובר באיור, או בעיצוב גראפי או בעיצוב משחק או בכל דבר אחר שנעשה, בין אם המוצר מיועד לילדים ממש, או למבוגרים,  יפנה "לילד הפנימי" שבכל אחד ואחד, ויביא איתו קסם, חדשנות, תעוזה, יעורר סקרנות ושמחה.

            ניסיתי לתת כאן את מירב הפרטים, אם יש צורך בפרטים נוספים אתן בשמחה.


            תודה. 

            דרג את התוכן:
              28 תגובות   יום שבת, 12/12/09, 10:23

               כחובבת משחקי קופסא, בפוסט הזה, שייתחדש מפעם לפעם אביא משחקים שנדגמו על ידי בני המשפחה ואספר על התגובות, המחמאות או ההסתייגויות שיש לי מהמשחקים האלה. הייתי שמחה לשמוע המלצות על משחקים אחרים בתגובות.

               

              בני המשפחה הם אני(חובבת משחקים מהילדות, ובנוסף עבדתי כמה שנים בחברת משחקים(יצירה - אורדע) ועוד כמה שנים כפרילנס גם לתחום הזה), גלי- בת 9, אביב-בן 4 וחצי ועוד מי שמזדמן לעניין). בן המשפחה הרביעי(בעלי) פחות מתעניין בתחום ולכן ייבצבץ להופעת אורח לעיתים יותר נדירות, גם אור, הגדולה(בת 13).

              אגב- לשם ההבהרה- כל המשחקים נרכשו על ידי, ואין בכתוב משום יחצנות משולמת או כל דבר אחר, מבטיחה לעדכן.

               

              מסיבת פיג'מות

              חברה: אורדע
              מיועד לגילאי: 7-14(פונה ספציפית לבנות)
              תכולה: לוח משחק גדול במיוחד , דמויות cutout להליכה על הלוח וקלפי משחק.

              מספר משתתפים: לפחות 4(מספר זוגי) 
              האם ניתן לשחק לבד? לא.
              המטרה: משחק הנערך בזוגות, כל זוג מטרתו לעבור במסלול, לעצור בתחנות הפעילות השונות, ולהגיע ראשונות חזרה לנקודת ההתחלה.

              לימוד/הנאה: פיתוח חשיבה ואסטרטגיה.
              משך המשחק: כ-40דקות.
              התלהבות : התלהבות רבה

              עמידות המשחק ונוחות האחסון: קרטון משובח ואריזה איכותית.

              יתרונות: משחק אטרקטיבי, מאפשר שיתוף פעולה, הכירות בין הבנות, חוויה וצחוק

              חסרונות: נדרשת הכרות מוקדמת בין בנות הזוג, דורש מספר גדול יחסית של משתתפים- לא תמיד מתאים.

              מחיר: בחנוכה בTOYRUS עלה 79 שקלים. עכשיו אולי עלה המחיר.

               

              משחק מסלול חברתי, מיועד ספציפית לבנות בגילאי 7-14, במהלך מפגש חברתי של "מסיבת פיג'מות". ניתן בהחלט גם לשחק בחיק המשפחה, כמו שאנחנו עשינו בהנאה מרובה.

               

              לוח גדול מאד, מורכב ממספר חלקים המשתלבים יחדיו , ובמרכז חלל ובו מונחים סוגי הקלפים השונים. ה"חיילים"(עוד לא מצאתי מילה עיברית טובה כדי לציין את הדמויות הצועדות במשחקים) הם קטאאוטים של דמויות ניצבות. (אם אראה באינטרנט אאעלה דוגמאות לכאן לשם ההסבר)

               

              לפני כמה שנים כשעבדתי ב"אורדע", התחלתי עם חברה לעבודה לפתח את המשחק מבחינה עיצובית ומבחינת הקונספט, אבל למרות שנשאר זכר לעבודה שעשיתי אז, עיצוב המשחק עבר הרבה גילגולים והתוצאה לדעתי רעננה ומקסימה במיוחד, ומהנה מאד לקהל היעד. ברגע שראיתי את המשחק בחנויות לא התאפקתי ומייד קניתי הביתה כמתנה לחג, ולא התאכזבתי.

               

              ביקורת אחת שיש לי היא שהחוקים במבט ראשון, כפי שהם נראים בהוראות,  נראים מאד מסובכים. בסופו של דבר החוקים פשוטים, לנוע לפי הקוביה ולבצע משימות בדרך, משימות של היכרות הדדית, של "אמת או חובה", של פעילות קבוצתית מצחיקה או מביכה מעט.

              עוד דבר שהפריע לי היה שמצורף למשחק שעון חול למדידת הזמן למשימות, אבל למרות שהגדרת הזמן היא חצי דקה, משך הזרימה בשעון החול ארוכה הרבה יותר. אולי זה קצת קטנוני אבל הפריע לי.

               

              המשתתפים מאד נהנו- 2 בנות ה-9 הוקסמו במיוחד (גלי ובת הדודה שלה). במובן מסויים היתה להן גם אכזבה שאין התעסקות בנושאים של אופנה או איפור או שאולי פשוט עוד לא הגענו לזה, יש כל כך הרבה קלפים ועושים שימוש רק במעט מהם בכל משחק.  יכול להיות שנוצרה בהן ציפייה לכך מהשם ומעיצוב הקופסא. 

              הבן שלי, אביב, בן ה-4 וחצי הוא לא קהל היעד האידאלי, אבל הוא מאד נהנה להיות שותף מלא למשחק(כמובן שהיה צריך להקריא לו הכל), ואני כאמא אהבתי לראות אותם נהנים, אהבתי לראות שהמשחק מעלה גם נושאים שפחות נוגעים בהם בדרך כלל- "תכונות אופי שהייתי רוצה לשנות בעצמי", "פחדים","חלומות", והכל תוך כדי זרימה וצחוק. כשותפה ליצירה(לפחות בעבר) אהבתי את הרבדים השונים ואת העובדה שהכל מתחבר למשחקיות קוהרנטית. בהחלט אהבתי גם את העיצוב ואת איכות החומרים שהשתמשו בהם,  זה חשוב לי במיוחד כשאני בוחנת משחק.

               

              עכשיו נשאר מבחן הזמן, ולראות אם המשחק יישאר בארון או יישלף החוצה שוב ושוב. אדווח לגבי זה בהמשך.

              ----------------------------------------------------------

               

              עדכון זמני- לא ביקשו לחזור על המשחק...

               

              -------------------------------------

              משחק שני- שכבר כתבתי עליו בפורום המאיירים(אני מצטטת משם),

               

              מזא"ה פינת מאפו -

              משחק רביעיות כמו של פעם, נוצר על ידי אפרת רייס ורמה רפאל מחברת שנבוב, מאוייר באיורים משגעים מלאים בקריצות של יערה עשת, המשחק שופע פרטים וסיפורים שונים שקשורים להיסטוריה והתרבות וחיי היומיום של תל-אביב, מלא בעובדות מעניינות(שהילדים שלי לפחות לא קוראים אבל אני נהנית לספר להם)

               

              בתור תלאביבית לשעבר, בשבילי זאת נוסטלגיה אמיתית מלווה בעונג של עיצוב- גם האיור וגם הגראפיקה וגם תחושה של "קום איל פו" אמיתית.גם הכתיבה והבחירה באלמנטים השונים מעידה על חשיבה מעמיקה ובלתי מתפשרת.

               

              . זמן איכות נטו.  הילדים משתגעים על זה, ואני מתמוגגת מכל קלף . מאד מאד מומלץ. גיל היעד המועדף הוא מגיל בו הם יכולים לקרוא לבד. אנחנו שיחקנו גם עם הקטן בזכות החוכמה שבתיכנון הקלפים כשהסדרות מחלקות לפי צבעים מובהקים .

               

              בקרוב גם רביעיות על ירושלים. שם בהחלט גם לי יש הרבה מה ללמוד.

              ''

               

               

              -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

              ועכשיו אחד המשחקים האהובים עלינו כרגע במשפחה-

              "חלומות" - משחק קלפים  של חברת FOXMIND 

              ''

              כאן יש את הוראות המשחק, עם דוגמאות קלפים מתוכו, מלכות הזויות, מלכים משעשעים, אבירים, דרקונים, שיקויים, משחק קליל וחמוד מאד.

              באתר של החברה רשום שהמשחק מיועד לגילאי 8 ומעלה, שוב, בהתאמת חוקים קלה(ויתרנו על נושא ספירת הנקודות) אנחנו משחקים בטווח של 4 וחצי עד 12 ועד בכלל(שזה אני) בחדווה רבה.

               

              איורים מצחיקים ומסוגננים, מהנים אותנו שוב ושוב. מלכת הפנקייק, מלכת הכלבים והחתולים, מלך העוגיות ומלך הבאטיק.

              מסופר בהוראות שהמציאה את המשחק ילדה בת שש בשם מירנדה שחשבה עליו לילה אחד כשלא הצליחה להירדם, ונעזרה באחיותיה כדי לממש אותו. מפתה לנסות להמציא לבד משחק משלנו, לא?

               

              --------------------------------------------------------------------------

               ''

               

              משחק חדש שקניתי אחרי ששמעתי עליו שפע המלצות(מהמוכרים בחנויות) הוא SET, של חברת setgames

               

              ''

               

              משחק מחשבה ואבחנה ויזואלית, מיועד לגיל 6 ומעלה

              (בינתיים לא הצלחתי להתאים לילד הקטן הוראות פשוטות יותר),

               

              משחק מעולה שזכה בהמון פרסים, וממש התלהבנו ממנו בפורום המשפחתי המורחב, כולל דודים וילדים וסבים-סבתות.

              בהתחלה זה קצת לא מובן, בפרט שההוראות באנגלית בלבד(ועוד שפות, לא בעברית... תמוה קצת)

              כשמבינים את הפרנציפ המשחק זורם מצויין וכל מי ששיחק, מבוגר או ילד מאד חשק במשחק אצלו בבית.

               

              מהלך המשחק -

              מניחים על השולחן פרישה פתוחה של 12 קלפים מהחבילה.

               

              בכל קלף מגולמות 4 תכונות, כשלכל אחת 3 אפשרויות-

              צבע- סגול, ירוק או אדום

              צורה- מעוין, צורה מעוגלת וצורה חלזונית(בערך)

              כמות- 1-3 אובייקטים

              אופן מילוי- ריק, מלא, מפוספס.

               

              מתבוננים במערך הקלפים ומנסים לאתר סט- סט הוא בחירה של 3 קלפים מהפרישה, כשלשלושת הקלפים שבחרנו אמורה כל תכונה מאלה שמניתי,  להיות מיוצגת או בשלושתם או באופן שונה בכל אחד מהקלפים. כדוגמא- אדום אדום אדום, או- אדום ירוק סגול.

               

              מי שצועק "סט!" עליו לקחת אליו  את הסט המדובר, לא לפני שהציג אותו לבדיקה בפני שאר המשתתפים.  כל סט שנלקח נותן נקודה בספירה הסופית. מי שהכריז לשוא ולא מצא תוך זמן קצר סט- משלם לקופה 3 קלפים- כלומר יורדת לו נקודה.

               

              כל סט שנלקח, מניחים במקומו 3 קלפים חדשים להשלמת הפרישה ל-12.

               

              אם כל המשתתפים מסכימים שכרגע אין סט- מוסיפים 3 קלפים, לפרישה של 15, אבל לאחר שנמצא הסט הבא, לא משלימים ל15 אלא חוזרים ל12, כי למערך של 15 קלפים יש הרבה יותר אפשרויות וזה הופך את המשחק לקל מדי.

               

              משחק שמאד מפעיל את המחשבה ואת תשומת הלב לפרטים, מרתק ומותח.

               

               

              אגב, בסטימצקי יש עכשיו מבצע על משחקי קופסא. לא זוכרת אם מדובר ב1+1 או השני בחמישים אחוז, אבל זה משתלם כי המשחקים האלה יקרים(80 שח' ללא הנחה בסטימצקי. בכפר השעשועים אם אני לא טועה 70 שח')

              ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

              תוספת מאוחרת-

              עדכון משמח- יצאה ערכת הקלפים-רביעיות של ירושלים, ובאתר של שנבוב יש גם דוגמאות לקלפים המאויירים (איור:נטע מנור)

              וגם מסלולי טיול(בהתהוות) על פי הקלפים של תל אביב וירושלים.

              ''

              דרג את התוכן:
                32 תגובות   יום רביעי, 23/9/09, 22:59

                פרוייקט ילדים נוסף, שיצא לי לעבוד עליו עם קלסיקלטת  וסוף סוף מתחיל לרוץ (בינתיים הקרנה ראשונה במסגרת פסטיבל סרטי הילדים בסינמטק בשבת הקרובה.)  זהו ה"גולגולנוע", מופע סרט אינטראקטיבי קסום שהגה מוטי אבירם, המשלב מופע חי של שחקנית על הבמה, המשוחחת עם הילדים ומצחיקה אותם, ומלווה ב"גולגול", דמות אנימציה תלת ממדית המוקרנת על גבי מסך הקולנוע. אחרי המופע החי מוקרן לילדים הסרט "הפיל שרצה להיות הכי" על פי הסיפור של פאול קור. חייבת להגיד, אחרי שצפיתי במופע עם ילד בן 4 וילדה בת שמונה, שהקטע של גולגול ונוע מהמם ומדהים גם את הגדולים וגם את הקטנים, אבל הסרט של "הפיל" מתאים יותר לגילאי 3-6. 

                 

                עבור ה"גולגולנוע" הזה עיצבתי את דמותו של גולגול, את הלוגו ואת הרקע התפאורתי של השחקנית(שני שוויצמן). 

                 

                עיצוב הדמות

                העיצוב הראשוני הוגש למעין מכרז, תחרות בה שבעה מעצבים הגישו סקיצות(משולמות... משולמות...)שהוצגו בפני ילדים וגננות במספר רב של גנים, תחרות שבסופה נבחרה הדמות שהיגשתי.   לאחר שנבחרה הסקיצה שהגשתי הגיע זמן הפיתוח, ובמהלכו עבדתי צמוד למוטי-הוגה הרעיון, כשאנחנו לוקחים בחשבון לאורך הדרך נושאים כמו מי הדמות, מאיזה עולם היא צצה, מה היא צריכה לבצע, מה תנועת הדמות העתידית, אילו המצאות ויזואליות ניתן יהיה להעניק לה, מה הבעות הפנים שלה, אפילו איך נשמע הקול שלה.

                 

                הדרישה הראשונית היתה ליצור רובוט מתוק, שבמצחו פנס הקרנה עבור הסרט. חיפשתי ליצור דמות שתהיה גם אנושית ומתוקה וגם צעצוע. נקודת המוצא שלי היתה הקשת בענן שמופיעה בלוגו של קלסיקלטת, אבל הרשיתי לעצמי לסטות מהלוגו המקורי מבחינת הצבעוניות.

                 

                את עולם הצעצועים הכנסתי דרך הטבעות הפלסטיות-הגלגלים  משחק השחלה ילדותי, פטרן שחוזר כמוטיב בכל חלקי הדמות- באוזניים, בכובע, במכנסיים/חותלות/פדלפונים. הגלגלים האלה הם גם שנתנו לדמות את שמה- גולגול. הגלגלים, וגם אולי קצת השם שלי?:), שבזמן ההפקה (ומאז) השתנה ל- סיגולגול.

                 

                 גם הראש העגול תוכנן כמעין כדור עץ גדול שיושב בראש המגדל, והשיער הוא שיער פלסטי נוקשה של דמות מסוג פליימוביל, והנעליים האדומות הענקיות והמבריקות לקוחות גם הן מעולם האסוציאציות של הסרטים המצויירים. לכך הוספתי את החלק היותר רובוטי, הידיים- צינורות מתכת שרשורית כסופים, מחוברים במחברים אדומים בפרקים, היכולים להתפתל, להמתח ולהתכווץ.

                 

                את המתיקות ניסיתי להעביר דרך העיניים הענקיות והנוצצות(עובד תמיד) והלחיים הוורדרדות. ההשראה שלי כשניסיתי לחשוב על מתיקות אולטימטיבית היתה האחיין ההורס שלי, ליאם.

                 

                 

                העבודה על גולגול היתה באמת מעניינת ואין ספק שמורכבת למעלה מהצפוי, בכל אופן זה עשה חשק לעוד, כי יש משהו מאד מאד כיפי בלראות דמות שעיצבתי מתעוררת לחיים, ומקבלת תנועה, וקול, והבעות פנים, ושובבות. אבל כמו החווייה של ג'פטו(או של כל הורה) יש גם הרבה מהתיסכול אם הצאצא סוטה קצת מהחלומות שלנו, מאיך שדמיינו שהוא יהיה, והולך לדרך משלו.

                 

                חלק מסויים מהמתיקות הלכה לאיבוד(או עברה טרנספורמציה) לדעתי בביצוע הסופי, משהו בהבעות הפנים, אולי בגלל שדמיינתי אותן קצת אחרת, אולי בגלל הגודל העצום של הדמות כשרואים אותה על מסך ענק, אבל הטקסט החמוד

                (אלון גור אריה, שגם ביים), האנימציה הקופצנית ( אולפני קומיקום על ידי האנימטור בארי בן נר) והדיבוב המשובח של מיקי קם בהחלט מפצים על זה והתוצאה מאד מוצלחת ומומלצת בעיני.

                תוספת- שלחו לי לינקים מדליקים ל- איך יצרו את האנימציה לגולגול- שווה צפייה, מאד משעשע.

                איך יצרו 1

                איך יצרו 2

                דרג את התוכן:
                  48 תגובות   יום חמישי, 13/8/09, 04:14

                  כל כך שמחתי כשפנו אלי מ"קלסיקלטת" לאייר את הספר "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'אמה" מאת ע. הלל.  הטקסט האהוב הזה,  הוא קלאסיקה ישראלית במיטבה, מלאה בהומור ובחן. קסם המלים (וגם המנגינה האהובה של דובי זלצר)מלווה אותי ואהוב עלי מאז ילדותי, היום,כאמא לשני קטנטנים, אני מתמלאת בגאווה ושמחה בכל פעם שיש לי הזדמנות להיות חלק מפרויקט משמעותי שמעביר הלאה ולו חלקיק מאותו הקסם.    הספר "מי יודע מדוע ולמה " יועד להיות ספר מגנט, כלומר בכל עמוד יכול הילד להלביש את הזברה לפי מילות השיר וכך להיות שותף בחוויית הקריאה. בכל עיצוב שאני עושה לילדים אני מחפשת את ההומור, את ה"טוויסט" המעט שונה, את הפשטות והבהירות של המסר, אבל גם את הסאב-טקסט, את הרבדים הנוספים שעוברים אגב כך. אני שואלת הרבה שאלות, מנסה להבין, לחקור, לפצח את הטקסט, ולו הפשוט ביותר,נותנת דרור לחוש הבלשי, לסקרנות, לחדווה הילדותית שבי. תוך שיחה עם מוטי אבירם, מנהל התוכן של קלאסיקלטת, אותו אני מכירה שנים רבות, מאז עבדנו יחדיו בהפקות טלויזיה לילדים, התפתחה  התפיסה שהזברה בסיפור היא מעין חולמת נצחית, סטלנית, ראשה מלא בפנטזיות ותוכניות, כאשר בפועל היא נמצאת כל הזמן במצב צבירה של בטטת טלויזה. חיפשתי את הניגודים המושלמים והקיצוניים ביותר בין ביטויי החלום והמציאות.   ביום א'(מכנסיים וחולצה) , בעודה מביטה בדמותה במראה ומצחצחת שיניים, היא חולמת עצמה רוקדת בשדות, פורשת ידיה ומפזזת, כמו דמות מתוך המחזמר של צלילי המוסיקה. היא אופטימית, כל השבוע עדיין לפניה.

                  ''

                   ביום השני(בגדי ההתעמלות), היא מפנטזת על משחק הכדורגל שהיא תתחיל לשחק, בחלומה היא שוערת המזנקת על הכדור, כאשר למעשה, בעולם המציאות היא רובצת על כורסת קש, קרטון פיצה ריק למחצה לרגליה, וכך הלאה והלאה.

                  ''
                   

                  בגדי העבודה תורגמו למעין סוג של גיבור מקומי שמציל את היום,

                  ''

                   בבגד הים היא לא סתם יוצאת לשחות אלא משחקת משחק מטקות סוער(כשבפועל היא טובלת רגליה בגיגית וקרטיב בידה),

                   

                  ''

                  ביום של שמלת המלמלה היא  מככבת בדמיונה על הבמה בגמר של "כוכב נולד", כאשר, באותו הזמן בדיוק היא בוחנת את אחוריה במראה. 

                  ''

                   בסצינת הסיום, לקראת יום השבת, היא מדמיינת עצמה מטיילת בגן אנגלי ושמשייה בידה, מעודנת מאי פעם, כאילו יצאה הישר מציור אימפרסיוניסטי של קלוד מונה, כאשר במציאות היא יושבת וחולמת וחולמת וחולמת, חיוך נסוך על פניה, במעין השלמה ואופטימיות וסיפוק עצמי, קצת כמו שהייתי רוצה לראות את עצמי בסופו של יום, מכירה במציאות, מקבלת אותה באהבה, אבל ממשיכה במודע לחלום ולפלרטט עם הפנטזיה, היום, בדיוק היום, מתחילים מחדש.

                   

                  ''

                   

                  דרג את התוכן:
                    3 תגובות   יום שבת, 11/7/09, 00:28


                    אחרי שמסתובבים שעות בפראג היפיפיה, אפילו חובבת מריונטות מושבעת כמוני כבר מתעייפת מלראות עוד ועוד מאותו ז'אנר תיירותי של בובות העץ, המכשפות והבבושקות(מטרושקות).



                    ביום האחרון נתקלתי בחנות יוצאת דופן ביופייה, התפעלתי מכל בובה ובובה ורק הצטערתי שלא יכולתי כבר להצטרף לאחד הקורסים הקצרים שהם מקיימים במקום. לא קניתי, למרות שהכנסתי את הטיפ תחת "שופינג" המחירים בהחלט לא זולים, אבל התענגתי וגם קיבלתי השראה.



                    החנות נקראת טרולר(STUDIO TRUHLAR), ויש שני סניפים, אחד נמצא במאלה סטראנה, בסוף גשר צ'ארלס, והשנייה בסטארה מסטו, יש כאן את כל הפרטים המדוייקים. 



                    באתר של החנות קשה להתרשם מהיופי והעושר, Martin Růžička למשל הרשים אותי במיוחד, דווקא בגלל ההומור, האוטנטיות והגילוף היותר גס ופחות "מלוקק", וגם האתר שלו מקסים, ואפשר לראות בובות בהגדלה רבה.

                     


                     


                     


                    דרג את התוכן:
                      83 תגובות   יום שישי , 9/1/09, 14:11

                      פרוניה -כתבה מיטל כספי

                      ספר חדש שאיירתי בהוצאת רימונים

                       ספר  קסום ועדין, המספר על ילדה  היוצאת למסע לעולם הפיות, החי ושוקק במקביל לעולמנו, פוגשת פיות ויצורים מיתולוגיים, ושבה לביתה מלאה בתובנות.


                      חובבת פנטזיה אנוכי, גם אם מדובר בשנות העשרה הרחוקות, וחובבת פיות מדופלמת גם בהווה. שמחתי עד אין קץ כשקיבלתי לאייר את הספר הזה, ומצאתי שאני מביאה לתוכו לא רק את הטקסט, אלא את כל המהות הפייתית ועולמות הדמיון שנמצאים בליבי.

                       

                      הנתון הבסיסי היה איורי שחור לבן, נתון שמגביל מצד אחד, אבל כמו כל הגבלה בתחומי העיצוב והיצירה- הוא גם פותח פתח.  חיפשתי שפה שתתקשר עם יצירות קלאסיות, אגדות מכושפות, תחריטים, ויחד עם זה תיצור חוויה עכשווית, שונה, מעניינת. יצרתי שילוב של קולאז' צילומי ואיורי בטכניקות שונות, וניסיתי לערבב את כל המרכיבים כך שייווצר הקסם, תחושה משולבת של הימצאות כאן ובמקום אחר ביחד, הנשמה היתרה, האניגמה. 


                      זה היה האיור הראשון שניגשתי אליו-הילדה יערה ליד האגם, לידה הפיה והכלב.


                       
                      טוב, זאת כבר התוצאה הסופית. כסקיצה הוא התחיל ככה:

                       מיטל העדיפה את יערה הרבה פחות תום בוי, יותר נשית, וגם בטקסט היא מתוארת ככה, אז חיפשתי דמות שתייצג בשבילי את הגיבורה. ואז ניתקלתי בתמונה של הבת היפיפייה של איילין . (אני רואה שהיא הורידה את התמונה אז אצטרך לשאול אותה אם היא מסכימה).

                       

                      (אגב, רעיונות לתלבושות לקחתי מהבגדים של tepui , שברגע של פרסומת בלתי ממומנת אומר לכם שהבגדים שלהם רכים ונעימים ויפיפיים וזולים במיוחד.)

                       

                      הבת שלי  קצת התרגשה מזה שהיא לא הגיבורה הראשית ונרגעה באופן חלקי כשזכתה להיות פיית היער בבית הפיות, באיור הבא:

                       

                       

                      וכאו זה רישום  עפרון שלה שציירתי פעם(כמובן שבמציאות היא נראית הרבה יותר צעירה), התבססתי עליו באיור:

                       

                      ------------------------

                      טוב, פוזות זה לא החלק שקל לי איתו באיור, וכאן היו לי חוץ מהתנוחות הרגילות גם פיות מעופפות, בנות ים משייטות  ועוד פוזות משונות.

                       

                      בשביל בנות הים הקמתי עדר שלם של בנות ים מפלסטלינה. הם יצאו נורא. בדיעבד אמרה לי גילי שהשתמשתי בסוג לא מוצלח של פלסטלינה, שפשוט מאבד צורה באופן מיידי.

                      הנה אחת:

                       

                      הרבה שיפצורים וחיפושים וסקיצות ואינטרנט...  כדי להגיע לפוזות שאני שלמה איתן. והאמת היא שאני לא. :

                       

                       

                       

                      לגבי הפיות המעופפות -צילום של הבת שלי ובת דודתה סיפק את הסחורה.

                      הנה גלי באוויר:

                      גלי-באוויר"

                       והנה התוצאה הסופית כשיערה והפייה מרחפות מעל העיר רחובות:

                       בצבע עבור הכריכה(עם שינוי בטקסט לברכת שנה טובה):

                      ובאמת אפשר עוד ועוד, אבל צריך להשאיר משהו גם לפעמים הבאות. תמונות נוספות אפשר למצוא בגלריה שלי.

                      אז תודה ומי יתן ומשהו מהקסם  ידבק גם בנו,

                      ותחזור הארץ לשקוט וחיילנו ישובו וגלעד שליט יחזור וכולי וכולי במהרה בימנו אמן.

                       


                      דרג את התוכן:
                        98 תגובות   יום רביעי, 19/11/08, 10:37


                        כבר זמן רב מאד שרציתי לכתוב כאן פוסט פירגון- כזה שממקד את המבט באנשים שהכרתי כאן בהקשר יותר "עיסקי", שהרגשתי שהיתה בעשייה שלהם עבורי משהו שהוא מעבר למובן מאליו, משהו שריגש אותי, שתרם לי, שהעשיר אותי- והייתי שמחה לחלוק אתכם את השמות האלה.

                         

                        כמובן ש"גילוי נאות" מתבקש כאן- כי חלק מהאנשים כאן הם חברים- אם מדובר בחברים מי-מיקודם, או בחברות שנוצרה כאן דווקא דרך הכרות ראשונית עיסקית יותר. אז מבטיחה לדווח ויאללה לדרך.

                         

                        *במקביל- אני מזמינה מכם בתגובות אצלי בפוסט, לספר סיפורים או להזכיר אנשים אחרים מאלה שרשמתי, מכרים מכאן שממקור ראשון, יש בעשייה שלהם עבורכם משהו יוצא דופן, בכל מני תחומים לאו דווקא "רוחניים", אלא גם מקצועיים יומיומיים, פרוזאים לגמרי, ואפשר לרגע קט להציף אותם למעלה ואולי לחשוף אותם לעוד ועוד אנשים.

                        ----------------------------------------------------------------------------------------------------------

                         

                        איל נתנאל

                         

                        - מאמן "רוחני" קצת אחר.

                        את איל הכרתי לפני שנים. שנים רבות רבות מאד. נו.. בתיכון. עבר המון זמן.

                         נפגשנו שוב כאן, ונחשפתי לפן החדש שלו - איל הוא הילר ומדריך למודעות,  

                         ואם לצטט מה שהוא כותב בעמוד שלו, הוא :


                        "מאמן אנשים וארגונים להצלחה,
                        בגישה אשר רותמת ריפוי רוחני עמוק,
                        לקידום מטרות והגשמה בעולם הפיזי.

                        עובד בנושאים של בריאות, יחסים, קריירה,
                        כסף, הגשמה עצמית, פיתוח עסקים,
                        יצירת הזדמנויות."


                        אני יכולה לומר במילים מאד פשוטות וברורות שהמפגשים שלי עם איל הביאו המון אושר ורוגע ושמחה לחיים שלי, עזרו לי להתמקד, להפתח וחיזקו אצלי מאד את הכרת התודה את הקבלה ואת האמונה, וחיברו אותי בקשר בלתי ניתק למקורות עוצמה שמצויים בתוכי. תודה איל- אני מאחלת לכל חברי שיזכו לעבוד אתך ולקבל את הברכה שאתה מביא אתך.

                         ------------------------------------------------------------------------------------------------------

                        בינדו (איתן קדמי) - קורס ציור מאנדלות

                        מנדלה של איתן קדמי

                        בהזדמנות הזאת אני מביאה שוב דברים שכתבתי מזמן על בינדו בפורום איור.

                        גילוי נאות: אין. הכרות דרך הקורס ובדיעבד דרך הקפה.

                         

                        סיימתי את הקורס הראשון של ציור מאנדלות אצל המאייר איתן קדמי המקסים, שנמצא גם כאן באתר.

                         

                        הקורס הראשון בן שמונה פגישות, חוויתי ביותר ומרתק, משלב ציור חופשי בתוך משמעת של מסגרת מובנית בתבניות שונות. בכל שיעור התבוננות פנימית, יצירה וניתוח היצירה, ולמידה בנושאים שונים- סימבולים, משמעויות הצבעים, תובנות לגבי צורות ארכיטיפיות כגון המעגל, המשולש, הכוכב המחומש, סיפורים מהעולם- נגיעה בתחום מרתק, שאני לפחות לא נחשפתי אליו לפני כן, ועכשיו, אחרי 8 פגישות(ולמען האמת מן הפגישה הראשונה) הפך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

                         

                        הקורס, אגב, מתאים לדעתי באותה המידה למי שלא נגע בצבע ועפרון מימיו, ולמי שהציור והאיור הוא דרך החיים שלו, בגלל נקודת המוצא השונה, שמנקה את היצירה מה"יופי" שלה, ומשאירה אותה טהורה- כמעין ראי לנפש ומקום להתבוננות.

                         

                        המנדאלות של איתן באמת יפיפיות, אבל היופי האמיתי טמון ביכולת שלו לעזור לכל אחד מהתלמידים להתחבר לכאן והעכשיו שלו, ולאפשר צמיחה דרך התבוננות שאין בה ביקורת, אלא תשומת לב ורגישות.

                        אני ממליצה מכל הלב.

                         

                        ------------------------------------------------------------------------
                        ולעניינים פרוזאים יותר, למרות שבאמת אני מאמינה שהעניינים הפרוזאים והרוחנייים מתערבבים אלה באלה לגמרי:

                        -------------------------------------------------------------------------

                         ליאור רועי -מסדרת מקצועית

                        גילוי נאות: אין. הכרות דרך הקפה.

                         

                        סדרנית מקצועית ומקצוענית  סופר דופר- פותרת פלונטרים, זורקת מיותרים, מארגנת מחדש ומפנה מקום לחדש, מלאה בטיפים ובטכניקות כאלה שגרמו לי לחשוב, לעזאזל, איך חייתי 37 שנה בלי לדעת שאפשר ככה לקפל חולצות, לארגן את הארון, מאיפה הגיע כל המקום הזה?

                        ליאור אני צריכה אותך לעוד חדרים בבית. באמת. אבל עוד לא פירגנתי לעצמי. אז בינתיים מפרגנת קצת לך.

                        אני ממליצה לקרוא קצת מהחוויות של הסידור אצל אנשים מאותגרי סדר(מישהו הזכיר אותי?), היא מספרת עליהם בבלוג שלה. מאד מרגש.

                        ----------------------------------------------------------------------------------------------------

                         

                        ליאור דגן -מרצה, מלמד ליקויי למידה  וגם ערבית למבוגרים

                        גילוי נאות: אין. הכרות דרך הקפה.

                         

                        ליאור- בחור מבריק ומיוחד עם לב ענק, עוסק בהוראה וחינוך, מתמחה בלקויי למידה, מנהל מרכז למידה הפועל בתל אביב ובנהריה.

                        הייתי בהרצאה נהדרת שלו בתל אביב- יש מפעם לפעם הרצאות נוספות(ואפשר גם להזמין אותו)- הרצאה שהיא גם מרתקת ופותחת צוהר לעולמו של הנער לקוי הלמידה ובכלל, והיא גם משעשעת, חכמה, רעננה, חמה- פשוט כיף גדול.

                        ליאור גם כתב ספר, מצויין לדעתי, שנקרא- "זמן להתחיל לחיות", כתבתי עליו כמה מילים- בתגובה לספר בעמוד שלו:

                         

                        "הסיפורים מקסימים, משעשעים וגם עצובים, קצת מזכירים את אתגר קרת אבל יותר אוהבי אדם. השילוב של הנאיביות והציניות, החמלה והעוקצניות, הנפש הילדית וה"קצת רוע",  החיים בזרם תודעה פרטי, בעל לוגיקה אישית מאד, כשהסביבה מתנהגת בקודים שגובלים בביזאריות כתוצאה מכך.

                        השירים והסיפור שעובר דרכם משובבים, אבל אני נהנית מהם עוד יותר בגלל השילוב של הזכרון שלי אותך, מקריא אותם בערב ההשקה בכזאת חינניות, בסגנון זרוק- קצת ראפי, מודע ולא מודע.

                        למרות שהשירים בביצוע ובלחן של אורי פרנס מאד אהובים עלי ומאד מוצלחים וחזקים, אני מחכה לשמוע אותם גם בביצוע פחות דרמאטי, יותר "זרוק", בלאדה לירית-ראפית , משהו אאוטקאסטי כזה.

                        אהבתי מאד מאד, כמו שכבר אמרתי, ומאחלת לך המון הצלחה. "


                        -----------------------------------------------------------------------------------------------------
                          אורי אשכנזי קוסם קסום ומקסים (או תח תחמ תחמן מיומן כמו שהוא היה קורא לעצמו פעם)

                         

                        חייבת חייבת חייבת להמליץ. גילוי נאות- אין. חוץ מחיבה מאד גדולה. הכרות מהקפה.

                         

                        לא ראיתי את אורי מופיע על במה. גם לא במופע חברה. גם לא בטלוויזיה(חוץ מקטע ב"פיג'מות" בתור זאזי בזאזי, אבל זה לא נחשב)

                        אני בטוחה שהוא נפלא כשהוא מופיע בענק, או בבר מיצווה.

                        אבל ראיתי את אורי מופיע בקטן, בקטן קטן- רק אורי וסביבו כמה אנשים, שניים שלושה, חמישה, קרוב קרוב.

                        מבוגרים ציניים להחריד כמו גם ילדים מוקסמים שמקבלים כל דבר כאמת לאמיתה.

                        מופע כבדרך אגב, כאילו מכלום. פשוט במסיבה כאורח מן המניין, ומתוך מה שהיה זמין סביבו-והעולם נשמע לו בלי היסוס-

                        המשקפיים שלי התרוממו באוויר... הי, אני הייתי שם. מילימטר מהם. כפיות התכופפו, חפצים נעלמו והופיעו. והכל בהמון חן ובאהבה ובאלגנטיות ובעדינות ובהומור.  קסם אמיתי.
                        --------------------------------------------

                        אלית אבני שרון מאיירת בשליפה.

                        אלית היא מדהימה. פשוט מדהימה- גם מאיירת נהדרת עם שלל סגנונות וצבעים ונצנוצים ופלאים, וגם מלאה בנתינה וברצון לעזור. עבור כל המשתתפים בפורום המאיירים החביב עד מאד, היא אורים ותומים בכל מה שנוגע לזכויות יוצרים, הכוונה מקצועית, תמחור, על כל שאלה תשובה ותמיד ברוח טובה ושפע של טיפים ורעיונות. חוץ ממה שאלית כותבת כאן בפורום או בבלוג שלה, יש לאלית בלוג משגשג  מחוץ לתחומי הקפה, מומלץ מאד לכל מי שחובב תהליכי עבודה, עיצוב, איור, קומיקס ומה לא.

                        ובאותה הזדמנות תודה גורפת להמון מאיירים ומעצבים גראפיים כאן בקפה שיוצאים מגידרם כדי לעזור בכל פעם שיש לי שאלה או תהיה או התייעצות.

                         ------------------------------------------------------

                         

                        המשך יבוא.


                        והנה ההמלצות שלכם- מוזמנים להוסיף עוד ועוד

                        אורי אשכנזי המליץ על קורס דרך האומן של - מיכל גזית

                        מילים המליץ על יועצת הפנג שווי  - גאיה אריאל

                        תאומה המליצה על סדנת ההדפס של יורם לילך וכמובן על העבודות שלו

                        וגם על הצילומים של אורית גפני והשירים שלה

                        מעניין, לעניין המליץ על מיכאל אסולין - ייעוץ בדרך הקבלה

                        ליאור דגן על הופעות הנגינה של אורי פרנס   ועל הציורים של רונתי

                        עופרה מילת המליצה על מגן דהרי- האופנוען השר בדרכים ועל ניצן1 איש איכות הסביבה

                        אמיר חלמיש ממליץ לקרוא את הפוסטים של משה לביא- מומחה לתולדות הרוק ואנציקלופדיה מהלכת

                        פיר ממליצה על הסיפורים הרומנטיים של אלומה עברון(המספרית)

                        e-lanit ממליצה על איציק נטיב(מילים) מאמן אישי ועל איתי בר-לב- צלם סטילס 

                        מיכה רז (דרך החוויה הטנטרית) ממליץ על סדנאות הטנטרה לזוגות ויחידים של חיה כספי (וגם אני, בחום!)

                         

                        דרג את התוכן:
                          135 תגובות   יום חמישי, 17/4/08, 19:05

                          זה היה באמצע שנות השמונים. הייתי בת 15 בערך, נערה מתבגרת, מלאה בסתירות. חנונית ושוברת מסגרות, מבריקה ותמימה גם יחד, נועזת ומלאה בחששות. רוצה להיות "טובה" ו"רעה" ביחד(די דומה למה שאני היום לא?)

                           

                          בערך יומיים לפני ערב פסח(אולי כן ואולי לא, ככה אני זוכרת בכל אופן), קיבלתי שיחת טלפון מוזרה למדי. קול חרוך, לא רגיל. שלום לך. קיבלתי את הטלפון שלך מאדם שאת מאד אוהבת ומעריכה. מסבא שלך, רב שלוימה הצדיק. סבא שלך ביקש שאפגש איתך. הוא ביקש שלא תגידי לאף אחד. אל תתנגדי, אל תאכזבי את סבא. בואי נפגש, מה יש לך להפסיד?

                           

                          איך אני יכולה להגיד לא, לבקשה מפורשת של סבא שלי? טוב, סבא שלי, החרדי, ראה בי ילדת טיפוחים מגיל מאד צעיר. תינוקת שנשבתה, אתגר, פוטנציאל מתמיד. סקרנית, מתעניינת, מקשיבה לסיפורים שלו על ילדותו ועל השיעור החדש שהוא למד בבית הכנסת.

                           

                          הסכמתי. אבל בטריטוריה שלי. קבעתי איתו בקפה תמר בשנקין, סוג של סמל, לפחות לתפיסתי דאז. ישבתי איתו, עם המחזיר בתשובה המקצועי הזה, שרבים וטובים נשבו בקסמו.

                          הטופ שבטופ שבסיירת מחזירי התשובה - האיש שהחזיר בתשובה את אורי זוהר.

                          הוא עישן נובלס בשרשרת, והידיים שלו רעדו. גם אני.

                           

                          הוא הביט בי ישר בעיניים, בעיניים ירוקות וקטנות וחודרות ואמר לי- סבא שלך מאמין בך. את לא רוצה לאכזב את סבא, נכון? את שוברת לו את הלב. סבא מאמין בך. מה יש לך להפסיד? בואי פעם אחת. לשבת. התחייבות שלי, אף אחד לא ינסה להשפיע עלייך. אם תבקשי, אבל רק אם תבקשי, אני אתן לך עכשיו, במקום, הוכחה סופית ומוחלטת וללא עוררין לקיומו של אלוהים. אם תקבלי אותה, תבטיחי לי שתבואי פעם אחת לשבת. אני לא רוצה להשוויץ, אבל אולי את לא יודעת שאני האדם שהביא את אורי זוהר לחיק היהדות. הוא ביקש הוכחה, וקיבל אותה. את רוצה לחיות כל החיים שלך באפלה? נו, אז מה את אומרת? תתני צ'אנס לאמת?

                           

                          טוב, אמרתי לא, כמובן.

                          האיש הלך. הוא ביקש שוב, שזה יישאר ביננו. לא לספר להורים, לא לבייש את סבא.

                           

                          עשיתי את זה לא ממש בגלל שאני אדם שמאמין בעקרונותיו, או בצדקת דרכו, בעיקר בגלל שלא רציתי שיעייפו לי את השכל, בהוכחות חותכות שאין לי טיעון כנגדן. אני לא גאה בזה, עשיתי את זה בעיקר בגלל שטוב לי באמת כמו שאני, בחוסר הידיעה הזה, או דווקא בידיעה הזאת, שמאפשרת לי להמציא את האלוהים שלי בכל פעם מחדש, ולחוש אותו בפנים, בלי שאף אחד יגיד לי איך הוא אמור להראות או מה הוא אמור לאמר לי, ומה כן או לא אני אמורה לאכול או ללבוש או לחשוב.

                            

                          חג חירות שמח לכולם.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            je-ronimo
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS