מר ונמהר

מר ונמהר בא הקץ,
אך אטי ומתוק היה הזמן שבינינו,
אטיים ומתוקים היו הלילות,
כשידיי לא נגעו ביאוש זו בזו
אלא, באהבה, בגופך, שהפריד כך ביניהן.
וכשבאתי לתוכך, היתה זאת האפשרות היחידה
לאושר גדול להיות נמדד
בדיוק של כאב חד. מר ונמהר.

אטיים ומתוקים היו הלילות,
מר וחורק כחול הזמן של עכשו.
\"נהיה נבונים\", וקללות דומות לאלה.

וככל שאנו מתרחקים מן האהבה,
אנו צריכים להרבות בדיבור,
מלים ומשפטים ארכים ומסדרים.

אלו נשארנו יחדו, היינו
יכולים להשאר דממה.

יהודה עמיחי